חמדת שלמה חלק ב כב

מש"ח אינה פוטרתה ור"א חולק ע"ז דלפ"ז עיקר חסר מתי' ר"א דלא שני רק לא אלימא זיקה כו' וקשה סו"ס הא הוי חליצה פסולה וצ"ל כיון דמעולה מש"ח פוטרת וכיון דבתי' קמא לא סבירא ליה הכי הו"ל לר"א לפרושי ולפמ"ש י"ל כיון דמתחלה הוי ס' אין זיקה ואם היה מתחיל בצרות הוי חליצה מעולה וכשירה לגמרי רק הוא עשה שלא כדין שהתחיל באחיות ועי"ז שחלץ ללאה תחילה הוי חליצת רחל אחות חליצה וצרתה צרת קרובת חלוצתו וע"כ י"ל שפיר אף שחלץ לצרת' והוי מעולה משל רחל אפ"ה לא תפטר לרחל כיון שהוא גרם להיות חליצה פסולה ע"כ צריך לחלוץ לרחל ועי"ז אסורים עליו קרובת רחל, ועי' לקמן דף מ"א בתוס' דלפי' רש"י שם נראה דבל"ז אסורים קרובת רחל משום דהעולם יטעו לומר דחלץ לה והוי כמו גרושתו, אך לפמ"ש תוס' שם נראה דקרובת רחל אינם אסורים עד שיחלוץ לה משא"כ לר"א א"ש חלץ לצרות נפטרו אחיות דלא היה אפשר בחליצה מעולה מזה

ולפ"ז יש ליישב ג"כ דברי הראב"ד הנ"ל דאם חלץ את אחד לכולם ל"ש לומר דעבד הכי בשביל שלא יאסרו הקרובות על אחיו דאין אדם חוטא ולא לו כדאי' לעיל וכולן מותרים לבניהם וכיון דהוא כבר חלץ וע"כ אי אפשר תו בחליצה מעולה מזה ע"כ אין סברא שיחלצו לה אחים כיון דחליצת אחים גרועה אחר שכבר חלץ לה אח הראשון ועדיין צריך עיון בכל זה ודוק

אמר המחבר הנה בספרי שו"ת חמדת שלמה חלק יו"ד כתבתי בסוגיא זו בעזה"י עיי"ש סי' י"א וסי' י"ב, אפס לא סיימתי שם אשר חנני ה' ית"ש עוד מה ששייך לסוגיא זו איסור כולל בשבועה וכדומה ענפים המתפשטים מסוגיא זו, כן עתה באתי להעלות פה הדברים האלו, ויהיו לרצון אמרי פי

דף לב [א] הריף הביא דברי הירושלמי בנשבע שלא לאכול מצה אסור לאכול מצה בלילי פסח דהשבועה חל בכולל ועי' בר"ן מס' שבועות הביא דברי הרמב"ן במלחמות שהקשה די"ל דהירושלמי לשיטתו דס"ל דכולל סתם חל על דברים אסורים ומוכח דמי שאוסר עצמו בסתם כוונתו אפי' לאסור דבר האסור ממילא ה"נ י"ל דכוונתו ג"כ ע"ד מצוה משא"כ לפום גמ' דידן לפי גירסת הרי"ף והרמב"ם דלא כרש"י דבסתם אין כוונת על נבילה ה"נ י"ל דאין כוונתו על מידי דמצוה וא"כ י"ל דאין ראיה מהירושלמי לאסרו במצה של מצוה עיי"ש והר"ן ז"ל כתב דאינו קושי' כלל דהא דס"ל לגמ' דידן דבכולל סתם אין נבילה בכלל היינו משום דמיחשב כמו עפר וע"כ אינו קרוי אצלו אכילה כלל בסתם עד שיפרש משא"כ מצה ודאי ל"ש לומר בשביל שיש מצוה לאכול ל"מ אכילה דמה"ת וא"כ כיון שנשבע סתם שלא לאכול מצה נכלל אף מצה של מצוה, דודאי אי הו"א דהטעם שאין נבילה בכלל בשביל שהתורה צוותה שלא לאכול וע"כ אין כוונתו לזה ה"נ הו"מ למימר דאין כוונתו על דבר שמחויב לאכול וע"כ אין מצה של מצוה בכלל אבל לטעמא דנחשב עפר ודאי דל"ש לומר דבשביל זה אין מצה של מצוה בכלל עיי"ש בר"ן

ולפע"ד נראה להוכיח כסברת הר"ן דטעמא דגמ' דידן הוא משום שנחשב עפרא, דהרמב"ן הקשה לגירסת הרי"ף והרמב"ם דמשני הגמרא משכחת לה כדרבא דאמר שבועה שאוכל ואכל עפר פטור ומוכח דהן סתם מהני נגד לאו מפורש דמש"ה אמרינן אע"פ שנשבע שלא יאכל שחוטות ונבילות וטריפות מקרי אי' בהן הואיל ואם נשבע שיאכל ואכל נבילות וטריפות קיים שבועתו אפי' במידי דאסורי וע"כ מיקרי אי' בהן א"כ מאי מקשה הגמ' לקמן הא ליתי' בלא אניח תפילין הא אי' בלאו סתם שיאמר לא אניח שום דבר על ראשי וממילא אסור גם בתפילין וע"כ אי' בהן ולאו ולהבא וע"כ הכריח בזה הרמב"ן בנשבע לבטל המצוה ע"י כולל אף דהשבועה חלה מ"מ אין חייב קרבן אם עבר ואכל מצה או הניח תפילין דדבר מצוה אימעט מקרבן אף ע"י כולל אע"פ דהשבועה חלה לענין בל יחל ואסור לו לעבור על השבועה לקיים המצוה מ"מ אם עבר אינו חייב קרבן, אך הרמב"ם כתב להדיא פ"ה מה' שבועות הי"ח דאם אכל מצה חייב משום שבועת ביטוי ומשמע להדי' דחייב קרבן כמו כל אינך התם והדרי' קושיית הרמב"ן לדוכתי'

ונראה ליישב דהנה הרמב"ם פסק דשבועה חל על חצי שיעור כגון נשבע לאכול ח"ש נבילה והטעם הואיל ואינו רק איסור בעלמא ותוס' חלקו להדיא על הרמב"ם בזה וס"ל בפשיטות דאינו חל וע"כ הקשו אמאי דאמר ר"י מ"ט לא אמר כר"ל והקשו הא לר"י ח"ש אסור מן התורה ותירצו דאפ"ה שבועה חיילא עלי' הואיל ולא הוי רק איסור בעלמא וע"ז הקשו לבסוף הא ליתי' בלאו והן דאם נשבע שיאכל ח"ש ודאי דלא חל הרי להדיא דלא כשיטת הרמב"ם וקשה על הר"מ מנ"ל דשבועה חל לעבור על חצי שיעור, ואין לומר דהרמב"ם הוכיח באמת מכח קושיי' דס"ל כתירוץ הראשון של תוס' והיה קשה הא ליתי' בהן וע"כ הוכרח לומר דאפי' לעבור חל על ח"ש, הא לפי שיטת הרמב"ם וגירס' לקמן דכולל סתם מיקרי הן לגבי כולל מפורש א"כ קושי' התוס' מעיקרא ליתא דהגמ' הקשה שפיר לוקמי בח"ש מפורש ואעפ"כ אי' בהן באומר שאוכל ח"ש סתם דודאי אם אוכל ח"ש נבילה יצא ידי שבועתו ולעולם בנשבע לאכול ח"ש נבילה י"ל דאינו חל הואיל ונשבע לבטל המצוה וגדולה מזו ס"ל להר"ן הובא בש"ע יו"ד סי' רל"ט דאפי' לבטל מצוה דרבנן אינו חלה השבועה עי' בש"ע ובש"ך

ע"ב נלע"ד די"ל דהרמב"ם ס"ל דכולל סתם לא מיקרי הן לגבי כולל מפורש רק דהא דמשני הגמרא משכחת לה כדרבא הכי פירושא כיון דהוא נשבע שלא יאכל שחוטות ונבילות ונהי דכל כמה דלא הוי מפרש לדיבורו רק שהיה אומר סתם שלא יאכל הו"א דמסתמא אין כוונתו על נבילו' אבל אחר שפי' להדי' דשבועתו קאי על שחוטות ונבילות גלי לן שכוונתו במאי שנשבע שלא יאכל היה על נבילות ג"כ ועיקרו שצ השבועה הוא שלא יאכל ושחוטות ונבילות הוא רק פירוש בעלמא וכיון דעיקר השבועה הוא שלא יאכל שפיר אי' בהן שאם נשבע שיאכל ואכל נבילות יצא ידי שבועתו והוי כמו לשיטת רש"י כולל סתם כנגד כולל סתם דמ"ש אי אמרינן דאם נשבע סתם שלא יאכל כוונתו על נבילות כמו דס"ל לרש"י אליבא דאמת או שהוא מפרש לן שכוונתו הוא כך עכ"פ עיקר השבועה הוא שלא יאכל וזה אי' בהן כמו לשיטת רש"י ולפ"ז מיושב קושית הרמב"ן לקמן בלא הנחתי תפילין דמקשה הגמ' שפיר הא ליתי' בלא אניח כיון דשבועתו פי' לא הנחתי תפילין לחוד צריך להיות ג"כ שייך בלא אניח לחוד לשמואל התם דס"ל דבעי דוקא דשייך בלהבא וע"כ ממילא א"ש הא דפסק הרמב"ם דשבועה חל לעבור על ח"ש די"ל שפיר דמוכח מכח קושי' תוס' מדמקשה הגמ' על ר"י מ"ט לא אמר כר"ל ובלא כולל, ולפמ"ש דכולל סתם לא מהני נגד מפורש קשה הא ליתא בהן לר"י דס"ל ח"ש אסור מה"ת כקושיית התוס' אבל לשיטת הרמב"ם א"ש דאפי' לעבור חל על ח"ש

אך אי קשיא הא קשיא לי למה צריך הגמ' לשנויי כדרבא ומש"ה איתא בהן כיון דאם אמר שאוכל סתם ואכל נבילות יצא הא מצוי לשנויי בקיצור דמשכחת בהן כגון שנשבע שיאכל ופי' להדיא בין שיאכל נבילות ובין שיאכל שחוטות יצא ידי שבועתו וממילא הוי ההן דומיא דלאו דכמו שפירש הלאו שלא יאכל ופי' הן נבילות והן שחוטות ועיקר השבועה הוא שלא יאכל ה"נ יכול לשבע שיאכל ולפרש שבועתו הן נבילות הן שחוטות כל מה שיאכל יצא ידי שבועתו ולא הוי נשבע לבטל את המצוה כיון שיכול לקיים ע"י היתר ג"כ ואף בלא דברי הנ"ל שכתבתי נראה דקשה ג"כ קושי' זו לפי,