חמדת שלמה חלק ב כא

לראשונה צרות וע"כ שפיר מצי לייבם הראשונה דליכא למיחוש לביטול מצות יבמין דכיון דיש להשניי' צרות הרבה ליכא למיחוש למיתה כמ"ש תוס' וכן אח השני יכול לייבם השניי' דליכא למיחוש לביטול מצות יבמין לא מבעי' לאחר חליצת הראשונה אלא אפי' קודם חליצת הראשונה יכול לייבם כיון דהראשונה י"ל צרות הרבה וליכא למיחוש למיתה משא"כ האמצעית הוי חליצה פסולה כיון דכבר חלצו האחיות הוי לי' האמצעית אחות חלוצה

ולפי"ז יש לתרץ קושי' תוס' שהקשו למה נקט דנפלו בזה אח"ז ואין צריך חיזור רק האמצעית הו"ל למנקט דנפלו בבת אחת ואפי' הראשונות צריכות חיזור די"ל דהראשונות לא פסיקא לי' למנקט דהא אם יש להם צרות אף דיש זיקה והו"ל צרת אחות אשה בזיקה מ"מ הא קאמר רב אשי לקמן חלץ לצרות נפטרו אחיות דלא אלים זיקה לשוי' צרה כערוה משא"כ אמצעית הוי מלתא דפסיקא אף דאית לה צרה מ"מ הו"ל צרת קרובת חלוצתו והוי ג"כ חליצה פסולה וצריכה חיזור ואפ"ה הקשה הגמ' שפיר אפי' קמייתא נמי דכיון דחולץ לאחיות כמו דאמר זה חולץ לאחת א"כ הו"ל חליצה פסולה וצריכה לחזור משא"כ הא דקשה לן לימא חיזור באחיות שפיר י"ל דלא פסיקא לי' דהיכא דאיכא צרות חולץ לצרות ונפטרו אחיות ואין כאן חיזור משא"כ האמצעית דהוי מלתא דפסיקא, ואין לומר לפי"ז הו"ל לאשמועי' רבותא טפי דאפי' צרת האמצעית צריכה חיזור די"ל לשיטת הרמב"ם דס"ל היכא דחזרה על כל האחין פטרה צרתה לפ"ז הוי רבותא טפי בהא דקאמר אמצעית צריכה חיזור דשמעת מינה דבחיזור דידה נפטרה צרתה ויש קצת סעד לשיטת הרמב"ם אשר תמהו עליו כל הראשונים מאין הוציא דינו ודוק

ונראה להביא ראיה לשיטת הרמב"ם הנ"ל מכח קושי' הרה"מ מברייתא דפרק כיצד חלץ לה או בא עליה לאי' מצוה ואי' קדושה נפטרה צרתה וא"כ מוכח דלא הוי חליצה פסולה וכתב ליישב די"ל בצרתה כיוצא בה והקש' לפי מה דס"ל להרמב"ם אפי' כיוצא בה א"פ ולשיטת הלח"מ י"ל כתירוץ הרה"מ אך לפמ"ש הרמב"ם היכא דחזרה על כל האחין פטרה צרתה י"ל דברייתא ע"י חיזור איירי ול"צ לדחוקי דמיירי בצרתה כיוצא בה, אך מלבד זאת אין קושית הה"מ קשה כ"כ דהא מצינו למימר דברייתא זו ס"ל אין זיקה וע"כ אפי' חליצה גרועה פוטרת צרתה וכמ"ש תוס' ודוק

דף כז תוס' ד"ה מאי אחד חולץ לכולן אאמצעית כו' וי"ל דשינויא דהכא קאי אליבא דר"א דלדידיה כו' ולכאורה לא הבנתי מ"ש תוספת דלר"א חליצת שוות פוטרת הא לכאורה מוכח דאפי' חליצה מעולה אינה פוטרת דאל"כ קשה אמאי חלץ לאחיות לא נפטרו צרות נהי דחליצת אחיות הוי חליצה גרוע משל צרות מ"מ לאחר שחלץ לאחיות פשיטא דהצרות אסורות מדאורייתא דמה"ת חליצת אחיות חליצה מעלייתא ונפקע הזיקה לגמרי מהצרות ואפ"ה צריך לחלוץ להצרות א"כ מוכח דאפי' חליצה מעולה משל צרות אינה פוטרת והא דחלץ לצרה נפטרה אחיות צ"ל דהוי חליצה מעולה לגמרי דלא אלימא זיקה לשוי' לצרה כערוה וכמ"ש הנ"י עיי"ש והוי כמו שאר שתי צרות שחולץ לאחת ונפטרה צרתה

אמנם לכאורה מוכח מאבעי' הגמ' לקמן בעלת הגט ובעלת המאמר איזהו מהן קודמת ופי' רש"י איזהו מהן יפטור צרתה ופשיט דשוות ופי' רש"י דתרווייהו פוטרת וחולץ לאיזה שירצה א"כ מוכח להדיא דחליצה מעולה משל חבירתה פוטרת אף דל"ה חליצה כשירה לגמרי ואף לשיטת הרמב"ם שהביא הרא"ש וכמדומה שכן שיטת הרמב"ן דשוים אינם פוטרת ופשיטת הגמרא דשוים וא"פ מ"מ חליצה מעולה מש"ח מוכח דפוטרת דזהו האבעי' של הגמ' א"כ מוכח דלא כמ"ש דאפי' חליצה מעולה אינה פוטרת מדחלץ לאחיות לא נפטרו צרות דהוי לאחר חליצה חליצה מעולה משל צרה

אך לולי דברי רבותינו היה נ"ל לפרש דודאי אין אחת מהם פוטרת צרתה רק דאבעיות הגמ' הוא איזהו מהן קודמת לענין שיחלוץ לה קודם לחברתה כיון דלאחר חליצה הוי חליצת שניה חליצה גרועה כיון דכבר חלץ לצרתה וע"כ ראוי להקדים אותו שחליצה שלה מעולה דהיינו אי אמרינן בעלת המאמר עדיפא ראוי להקדימה דאם יחלוץ לבעלת הגט קודם דהוי חליצה גרועה ואח"כ יחלוץ לבעלת המאמר יהיה ג"כ חליצה גרועה מחמת שכבר חלץ לצרתה ע"כ ראוי להקדים לבעלת המאמר כדי שיהיה עכ"פ חליצה מעולה מאי דאפשר ופשיט הגמ' דתרווייהו שוין וממילא אין קפידא בהקדמתן ולעולם דתרווייהו צריכי חליצה דכיון דהוי חליצה גרועה ול"ה חליצה כשרה לגמרי אינה פוטרת צרתה

ובגוף קושיית התוס' שהקשו לפ"ז מאי משני אאמצעית כיון דלא ידע בתי' זה לחלק בין מפטר נפשה למפטר צרתה נ"ל ליישב דוודאי קושית הגמ' כיון דאמר שמואל חליצה מעלייתא בעי אמאי אחד חולץ לכולן כיון דבראשונות אפשר בחליצה מעלייתא דהיינו שאחד יחלוץ לכ"א [ועי' מ"ש רש"י משום דהוי רק זיקה גרידתא] גם אפשר לומר דקושי' הגמ' לפום מאי דאוקמי מילתא דרב בזה אח"ז וא"כ אפשר בחליצה מעלייתא לגמרי ולזה לא ניחא ליה לגמ' בתי' קמא לחלק בין מפטר נפשי' למפטר צרתה כיון דס"ל חליצה מעלייתא בעי למה לא נהדר אחר חליצה מעלייתא משא"כ אמצעית דאי אפשר לה רק בחליצה גרועה שפיר מצינן למימר דא"צ חיזור כיון דכבר חלצה מאח אחד מה יוסיף לה חליצת אח השני משא"כ לגבי למפטר צרתה ס"ל שפיר דאחיות אינה פוטרת צרות כיון דצרתה לא נחלצו לגמרי צריך לעשות מעשה בגופה משא"כ בתירוץ השני ס"ל דאפי' היכא דאפשר בחליצה מעלייתא סגי למיפטר נפשה בחליצה גרועה וזה לא הוי ס"ל בתי' קמא אבל לענין חליצה גרועה י"ל דשפיר אסיק לחלק בין מפטר נפשי' ובין מפטר צרתה ודוק

וראי' לזה מדברי הראב"ד שהביא הרא"ש שפסק כתי' הראשון וכתב דאפי' למפטר נפשה כל מאי דאפשר לאהדורי אחר חליצה כשירה מהדרינן ואי עבר נמי חד וחלץ לכולהי מאי דעבד עבד ושריין לעלמא, והנה לכאורה דבריו תמוהים כיון דפסק כתי' הראשון למה כתב דמהני בדיעבד אם חלץ אחד לכולן ולפמ"ש א"ש דנהי כיון דמהדרינן אחר חליצה כשירה אפי' למפטר נפשה מש"ה זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת כדי שיהיה חליצה כשירה אך אי עבר אחד וחלץ לכולן אף אם נימא דיחלוץ לה אח השני שוב לא יהיה חליצה כשירה דכבר פקע זיקתה ע"י חליצת האח הראשון דמדאורייתא הוי חליצה מעלייתא וע"כ ממילא הוי הראשוני' כמו האמצעית דאי אפשר לאהדורי בתר חליצה כשירה ולשון הראב"ד מורה להדיא כמו שכתבתי במ"ש דאפי' למיפטר נפשה צריך למיהדר בתר חליצה כשירה ועי' בבית שמואל

אמנם לשיטת הרמב"ם דס"ל דכל היכא דאינו יכול לייבם הוי חליצה גרוע אפי' שלא נגרע הזיקה ודלא כשיטת התוס' א"כ מוכח בע"כ לר"א דחליצה מעולה אפי' דלא הוי חליצה כשירה לגמרי דהא חליצת הצרות לא הוי חליצה כשירה לגמרי כיון דאסורה להתייבם [ול"ל כס' הנ"י הנ"ל] וע"כ אפשר לומר לר"א דאפי' שוות פוטרת ג"כ רק דחלוצה גרועה לא פטרה אידך דהוי מעולה ממנה ולפ"ז הדרי הקושי' הנ"ל לדוכתי' דכיון דכבר חלץ לאחיות הוי חליצת האחיות מעולה משל צרות דמדאורייתא נפסלה הצרה וא"כ למה צריך לחלוץ להצרה וצ"ל דה"ט כיון דבתחי' היה ראוי לחלוץ להצרה דהוי מעלייא טפי משל אחיות ע"כ אף שעבר וחלץ לאחיות אמרו חכמים דלא ליהני מעשיו דהא אפשר להיות שלא רצה לחלוץ להצרה כדי דלא ליתסרו קרובת הצרה עלה ועל קרובת האחיות לא חשש ע"כ אמרו רבנן דלא ליהני מעשיו וצריך לחלוץ להצרה אף דחליצת הצרה עכשיו גריעה משל אחיות

אך לפ"ז אין אנו צריכים לומר דשני התירוצים מחולקים בזה דלתירוץ הראשון הוי ס"ל דאפי' חליצה מעולה