חמדת שלמה חלק ב ריד

רנב"י מוכח להדיא דלר"י דברים הנעשים בהיכל אין מעכבין מדאיצטרך לפר דבהזאת שבהיכל גופי' מעכבי דס"ד מדסדרן ל"מ הזאת גופו ג"כ ל"מ, נ"ל דודאי רנב"י לא ס"ל טעמא דר"י מדכתיב תרי מיעוטי דקשי' לדידי' למה לי תרי מעוטי הא מוכח דחקה לא קאי רק ע"ד הנעשים לפני ולפנים מדאיצטרך לפר א"ו דבאמת ר"נ ס"ל רק דרש' דאחת לר"י וס"ל מקום שמתכפרין פ"א ול"ק לדידי' קושית הגמ' מידי מקום כתיב די"ל דמוכח דקאי על מקום מדאצטריך לפר להורות דהזאת פר בהיכל מעכב ממילא מוכח דחקה לא קאי רק על מקום ואף דאי ל"ה כתיב לפר הו"א דאפי' סדרן מעכב מ"מ עכשיו דכתיב לפר ידעינן שפיר דאחת לא קאי רק על מקום שמתכפרין פ"א וקושית הגמ' מידי מקום כתי' הוא למאי דמסיק בזבחים תני' כוותי' דרב פפא ודלא כר"נ ב"י, ובזה נתיישב סוגיא דלעיל דף ל"ט דס"ד למדחי התם לפום תי' דרנב"י בזבחים כן נ"ל, וע"ש בסוגיא דלפום תי' דרנב"י אכתי לא ידע הא דאמר ר"י וכלה מכפר אם כלה כפר ואם לא כלה לא כפר, ולפ"ז א"א לומר דטעמא דר"י מזאת ואחת דקשה דלמא לשפיכת שיריים אתי וצ"ל משום דס"ל אי מעכבא מעכבא ואי לא מעכבא משים דהוי עבודה דמעכבא כפרה כדמשני בשמעתין דטעמא דר"י משום וכלה מכפר וא"כ לר"נ ב"י דלא ידע הך ברייתא דהא איתותב התם מהאי ברייתא ע"כ טעמא דר"י מאחת וכדכתבינן לעיל וצ"ע על הלח"מ שלא העיר מזה והוא פשוט לפענ"ד, שוב ראיתי דע"כ אין זה הכרח דהא הר"מ פסק שיריים א"מ ואפ"ה פסק כר"י וא"כ ע"כ צ"ל טעם אחר דלא מוקמינן חד מיעוט לשיריים וכ"ר שהעיר בזה הלח"מ בעצמו ולי נ' דהר"מ היה מפרש כפי' התוס' ישינים דשם דילפי' אין מוכרח כלל לר"י דשיריים מעכבין וא"כ שפיר מצינן למימר לרנב"י אף דל"י מברייתא דוכלה מכפר, אך בלא הכרח י"ל כמו שכתבתי לעיל דרנב"י הוי ס"ל דרשא דאחת ומוכרח דאתי' לפני ולפנים מדאצטריך לפר ומפי' רש"י יש להסתעיי' לפי' הנ"ל דלפי' רש"י שפיר מוכח מדלא ידע מברייתא דוכלה א"כ דלמא לשיריים אתי' וכמ"ש לעיל אבל למ"ש א"ש דר"נ ב"י ס"ל דרשא דאחת, ובזה י"ל לקמן [דף ס"ה ע"א] מאי דאסיק בקשי' ללישנא בתרא ע"פ מה שכתבו התוס' ד"ה האמר רבא דיקא וכו' דל"ק היה סבר דר"י אתי לאוסופו אפי' אם הקדים וידוי למתן דם, רק דק' ע"ז דא"כ תיפסל מתן דם מחמת ששינה להקדים וידוי לפני' אך א"א דבהיכל א"מ א"ש דאתי לאסופי דלרבנן דמיירי שהשעיר עדיין חי א"א להקדים הוידוי דא"כ הקדים קודם המתנות שלפני ולפנים משא"כ בדם איכא לאשכוחי שכבר נתן לפני ולפנים רק שהקדים הוידוי למתנות ההיכל ולשנא בתרא ס"ל דאף מתנות ההיכל מעכב וע"כ אסיק בקושי' וא"ל דלמא הקדים לשפיכת שירים י"ל דס"ל לר"י שפיכת שירים א"מ וא"ש פסק הר"מ ועיין היטב בתוס' ישינים ודוק: ריש פרק יה"כ

גמרא הניחא לר"י כו' י"ל למ"ש הרלנ"ח דמש"ה צריך בחמץ לימוד דח"ש אסו' הואיל ואין איסורו אי' עולם לפ"ז ק' ביה"כ מנ"ל הא ג"כ אינו אי' עולם ודוחק לומר דילפינן יה"כ מחמץ דמה לחמץ שאסור בהנאה א"ה ולומר דאתי' מבינייהו איכא למפרך מה להנך שכן שיעורן בכזית] וי"ל כיון דהר"מ פסק בפ"א מה' ש"ע דה' עינוין דאורייתא ויליף משבתון שבות דה' עינוין אסורין כדאיתא בספרי דבי רב, והא דילפינן הנהו חמשה הואיל דאשכחן דאיקרי עינוי כמ"ש הכפ"ת ולפ"ז י"ל דוודאי מסתבר עכ"פ לאסור ח"ש לאיסור כיון דאשכחן איסורים אחרים דאסור ח"ש מוכח עכ"פ דחשוב קצת ויש להכניסו בשבתון, ולפ"ז מוכח דה' עינוין דאורייתא דהא ח"ש ביה"כ פשיטא להגמרא דהוי דאורייתא לר"י ומוכח לפמ"ש דיליף לי' משבתון, ולפ"ז י"ל קושית הכפ"ת למה אשמעינן התנא אי' דח"ש כאן ולא במ"א, ולפמ"ש דביה"כ ח"ש אסור דומיא דה' עינוין א"ש, ולר"ל י"ל כיון דח"ש לא אסור בשום מקום ל"ח וליכא לדמוי' לה' עינוין רק מדרבנן כיון דמדרבנן אסור, ועי' חלה ספ"א החלה והתרומה כו' ואסור לזרים ובתויו"ט שם דכבר שנה התנא דין ח"ש לר"י וקשה יותר קו' הכפ"ת ולפמ"ש א"ש, אך הרא"מ כתב בטעמא של הר"מ דס"ל אכילה משמע כ"ש רק דהלמ"מ הי' שלא לחייבו עד כזית ולפ"ז נסתר הראי' הנ"ל, אך למ"ש המל"מ דלהרא"מ צ"ל דאף ענוי הוי בכ"ש דאל"כ מנ"ל לאסור ביה"כ ח"ש ובאמת הוא דחוק דלכאורה נרא' דפחות מכותבת ל"מ דעתי' ולפי הנ"ל אפ"ל ג"כ כיון דמ"מ אסרה התורה במקום אחר וחשבה לאכילה יש לרבוי משבתון, ויש ראיה מזה למ"ש הר"מ דמשבתון נפקא דהוי דאורייתא ודלא כרש"י, ויש ליישב שיטת הר"מ דהר"מ פסק דשבועה חל על ח"ש ועי' תוס' שבועות שהוכיחו כן, אך לכאורה י"ל כתי' השני דהוי לי' לאוקמי בשלא כד"א ולר"ש חייב אף שלא כד"א כמ"ש מוהרש"ל ומוהריב"ל אך מוהרש"א ומל"מ הקשו מנ"ל הא לר"ש, ואני מוסיף דלכאורה י"ל לר"ש פטור שלא כד"א עפ"מ שאכתוב לקמן דמש"ה הוי יוה"כ מוסיף משום שלא כד"א ומוכח דבשאר איסורין פטור שלא כד"א וע' לקמן מה שיש לסתור דברי הש"א, ואדרבא נראה דביה"כ פטור שלא כד"א ושפיר מצינן למימר דלר"ש חייב שלא כד"א אך דק' מנ"ל וי"ל למ"ש הריטב"א הטעם משום אחשבי' י"ל ה"ה שלא כד"א וא"ש תי' התוס' אך זה שייך לרלנ"ח דלא הוי אכילה ולר"ש חייב משום אחשבי' אבל להרא"מ דהוי אכילה רק דהלמ"מ פטרה א"כ י"ל ה"ה לר"ש דהל"מ לא פטרה רק מקרבן ולא מוכח אחשבי' א"כ שלא כד"א ראוי להיות פטור ומוכח דשבועה חל על ח"ש מחמת קושית התוספת, אך המל"מ פי' בכוונת התוס' דלר"ש אסור שלא כד"א מכל כיון דל"מ קאי על ח"ש לדידי', ולפ"ז נסתר ראי' הנ"ל אך לכאורה דברי המל"מ תמוהים דהא ע"כ צריך לבא לס' חזי לאצטרופי וע"כ או כפי' התוס' או כפי' הר"ן, וא"כ בשלא כד"א דל"ש חזי לאצטרופי מנ"ל, אך נראה בכוונת המל"מ די"ל מש"ה צריך לחזי לאצטרופי דאל"כ מנ"ל לדידן דקאי על ח"ש דלמא קאי לשלא כד"א וע"כ צריך לטעמא דח"לא דמשום זה מסתבר לאוקמי לח"ש אבל לר"ש ל"צ לוה דבל"ז ל"מ קאי לח"ש ושפיר מצינן למימר כס' המל"מ ואין ראי' לדינו של הר"מ אמנם נ"ל די"ל חדא מנ"ל לילף כוי וח"ש וע' כפ"ת ולומר שקולים הם הוא דוחק, גם למ"ש התוס' דבלא חזי לאצטרופי הו"א דהוא אסמכתא לגבי ח"ש א"כ קשה מאי קאמר לר"ל הנ"מ דלמא הוי אסמכתא לגבי כוי ולח"ש דרשא גמורה, אשר ע"כ לבי אומר לי לפרש פי' אחר בגמ' ויתיישבו כל הקושיות, דלכאורה תמוה מ"ד ח"ש הואיל ואינו בעונש יכול אינו באזהרה ת"ל כל, מה צריך לומר שיכול כו' ת"ל לולי כל מה"ת לאסור ח"ש דהא מכל ילפינן ח"ש ע"כ נראה די"ל באמת ס' ר"י די"ל ח"ש מטעם דחזי לאצטרופי לחוד והא דיליף ברייתא מכל דכיון דכי כל אוכל חלב ונכרתה משמע דזה נתינת טעם שלא יהיה איסור חלב רק היכא דשייך ונכרתה וממילא הו"א הואיל וח"ש אינו בעונש לא יהיה באזהרה וע"כ אע"ג דבשאר איסורים יש לאסור ח"ש מ"מ בחלב הוי ממעטינן ע"כ יליף הברייתא מדכתיב לרבוי כוי לאיסור וא"כ חזינן דאין קפידא בזה דאף מה שאינו בעונש אפ"ה ישנו באזהרה וממילא ה"ה ח"ש ולעולם דעיקר הטעם בח"ש משום חוי לאצטרופי ומיושב קושית הכפ"ת היכא מצינן למילף תרווייהו די"ל באמת דל"י רק כוי וממילא אסור ח"ש משים חזי לאצטרופי כיון דליכא למעוטי משום הואיל ואינו בעונש דחזינן כוי אע"ג שאינו בעונש דחלב שור וכשב כתיב ואפ"ה ישנו באזהרה, ומדוקדק בזה דל"ק הואיל ואינם בעונש דלא קאי רק על ח"ש ולפ"ז י"ל דל"מ לריבוי מכל רק כוי