חמדת שלמה חלק ב רטו

ולא ח"ש דאינו במשמעות רק כל חלב משמע כל מיני חלב ולפ"ז ליכא לרבוי כלל שלא כד"א ונסתר תי' התוס' ע"פ פי' המל"מ ומוכח כדעת הר"מ דשבוע' חל על ח"ש

ולפ"ז י"ל קושי' הפ"ח ע"ש הסוברים דספיקא דאורייתא לחומרא למה הוצרכו חכמים להסמיך כוי לאיסור ת"ל דס"ד לחומרא, ולפמ"ש י"ל דהא צ"ל לר"ל ג"כ האיך אפשר להסמיך כוי וח"ש על דרשא אחת דכל, וי"ל ג"כ ע"ד הנ"ל דודאי חכמים ראו להרחיק מאיסור ולאסור אפי' ח"ש רק לכאו' הוא נגד משמעו' הפסוק להדי' הואיל וכתיב כ"כ אוכל חלב משמע כל מה שאינו בעונש אינו באזהר' ואין כח ביד חכמים לאסור מה שנראה היתר מהכתוב להדי' וכמ"ש הט"ו דמש"ה ל"א חכמים מילה בשבת משום שמא יעבירנו ע"כ הסמיכו חז"ל מכל לאסור כוי אע"ג שאינו בעונש, וע"כ ממילא יכולים לאסור ח"ש ג"כ ומיושב קושי' הפ"ח דאילו לא הסמיכו כוי לאסור אע"ג דהוי אסור משום ספק מ"מ לא הי' יכולים לאסור ח"ש הואיל ואינו בעונש ומיושב ע"נ קו' הפ"ח בעזה"י

הגאון בעל ש"א האריך להוכיח דביה"כ חייב אף שלא כד"א כיון דלא כתיב בי' אכיל' וראייתו מקושית התוס' בכריתות [ודף כ"ג ע"א] אדמוכח הגמ' שם דר"ש ל"ל איסור חע"א והק' התוס' אי' מוסיף מנ"ל דל"ל דהא נביל' ביה"כ ל"ה רק כולל, וע"כ כ' הוא דביה"כ חייב אף שלא כד"א וע"כ הוי מוסיף כיון דמשום נביל' לא נאסר רק כד"א, והנה מצד הסברא יש לפקפק כיון דחזינן דביה"כ בעי שיעור גדול מכל איסורין דהיינו כותבת דמייתב דעתי' ולענין שלא כד"א יהי' יה"כ חמור משאר איסורין, ולכאו' מצינן למילף מק"ו מש"א לפטור שלא כד"א, ועוד ק' לדבריו שכ' דאף דהאוכל אכיל' גסה ביה"כ פטור דהתם הוי מזיק ומזיק פטור אף ביה"כ משא"כ שלא כד"א דלא גרע כמזיק, ולפ"ד קשי' לי ע"מ דאי' לקמן דף פ' ע"ב אר"ל האוכל אכיל' גסה ביה"כ פטור מ"ט אשר לא תעונה כתיב פרט למזיק, ואח"כ אר"י אר"ל זר שאכל תרומ' אכילה גסה פטור מן החומש מ"ט כי יאכל פרט למזיק. ולפ"ד הש"א הו"ל לאשמעינן בתרומ' רבות' טפי דאפי' שלא כד"א דחייב ביה"כ אפ"ה פטור בתרומ' דהתם כתיב אכיל' א"ו דאין סברא לפטור מזיק יותר משלא כד"א, אמנם מלבד זאת על ראייתו מכריתות יש לפקפק טובא כאשר אבאר בעזה"י. הנה ראיתי בס' שעה"מ שהק' אדקי"ל המבשל חלב בחלב פטור משום בב"ח משום דאין אי' חל ע"א והק' הא הוי מוסיף משום שלא כד"א וכ' דמוכרח לומר דמשום שלא כד"א ל"ה איסור מוסיף וזה שלא כדברי הגאון בעל ש"א הנ"ל אח"כ ראיתי בהג"ה טע"המ שהרגיש בזה, אך לדידי' משום הא לא ארי' די"ל כמו שכ' הר"מ בכריתות דבב"ח ל"ה מוסיף משום אי' הנאה וכ' דעיקר איסורו הוא אכילה ואגררה דאכיל' נאסר ההנא', וכיון דמשום אכיל' לחוד ל"מ לחול אי' בב"ח על חלב ממילא אין כאן אי' הנא', ע"ש היטב בפי' המשניות במתני' יש אוכל אכיל' אחת פ"ג, ה"נ י"ל לענין שלא כד"א כיון דחזינן בכל האיסורין דלא אסר רחמנא שלא כד"א א"כ אף בב"ח מסתמא עיקר האיסור הוא בד"א רק לחומר האיסור אסר רחמנא אף שלא כד"א, אבל היכא דלא חל עיקר האיסור, אף שלא כד"א אין כאן איסור, משא"כ לגבי יה"כ דתלי רחמנא בעינוי כל הנפש אשר לא תעונה, וכיון דאמרינן דאף בשלא כד"א ל"ה מעונה א"כ אין חילוק כלל בין כדרך אכילתן לשלא כד"א, וע"כ שפיר הוי מוסיף משום שלא כד"א דאף שלא כד"א הוא עיקר איסור כיון דעי"ז אינו מעונה, אמנם נ"ל להוכיח דל"ה מוסיף משום שלא כד"א מגמ' שבועות ך"ה ע"ב ליתני שבוע' של"א תמרים וחלב והק' התוס' למה לא מקש' הגמ' על ר"י, ותירוצם דחוק דהא לעיל בגמ' אמרינן ור"י מ"ט ל"א כר"ל דמוקי לה ככ"ע, וא"כ מוכח דלר"י כ"ע ס"ל אי"כ באיסור הבא מעצמו והדרי הקושי' לדוכתי', וצ"ע על התוס' שלא העירו מזה, ולענ"ד י"ל קושי' התוס' עפמ"ש התוס' בדיבור הסמוך דמש"ה חייל שבוע' על חלב. אף דהוי קל על חמור משום דחלב הותר מכללו, והמעיין בחולין ק"ג יראה דלר"י איכא מ"ד דס"ל דוקא נביל' חייל מגז"הכ [דמש"ה אמר דחייל ג"כ אאבר מה"ח לפ"ז משמע דהחומרא הוא מצד אי' טריפה משא"כ דס"ל התם מקודם דאי' טריפ' לא חייל על איסור אבר ומוכח דרק משום קלותו דחלב חייל נבילה וטריפה וע"כ שפיר מצי שבועה ג"כ לחול משא"כ לרבא התם ילפינן מדחייל נבילה ה"ה שאר איסורין, ולפ"ז מיושב קושי' התו' דלר"י מצינן למימר דשבועה ל"ח משום דהוי קל על חמור ומנבילה ל"י לר"י כדמוכח בחולין משא"כ לרבא דס"ל מדגלי לן רחמנא דחל נבילה על חלב ה"ה שאר איסורין וממילא ה"ה שבוע' ע"כ הקש' בגמ' שפיר ומיושב קושית התוספות על נכון, אך עדיין קש' דהא באיסור מוסיף ודאי חייל אפי' קל ע"ח כמ"ש התוס' להדי' ביבמות דף ל"ג] וא"כ אכתי תיקשי לכ"ע כגון שנשבע שלא אוכל חלב שלא כד"א והוי אי' מוסיף ולכ"ע חייל

והנה יש להוכיח מזה דשלא כד"א ל"ה אי' מוסיף וטעמא דמילתא י"ל כמו דאמרינן בחולין [ד' ק"ג ע"א] למ"ד בהמה בחיי' לאו לאברים עומדת ע"כ לא חייל איסור אבר מה"ח בחיי' ה"נ שלא כד"א כיון דלאו להכי קיימא אף שנשבע שלא יאכל מ"מ עדיין ל"מ חלות האיסור כיון דבלא השבועה ג"כ ודאי לא יאכלנה כך, אמנם עדיין איכא לאשכוחי מוסיף כגון שנשבע שלא יאכל ולא יהנה מחלב ואז הוי אי' מוסיף לענין הנאה, וי"ל לפ"מ דאי' התם אקדשה מגו דאיתוסף אי' הנאה ועי' בהר"מ שפי' בפי' המשנה דהוי מוסיף ממש ולא כמ"ש התוס' דהוי רק כולל, א"כ תו ליכא למימר שנשבע שלא יהנה דממ"נ אם ההקדש קדים לא חל השבוע' דל"ה מוסיף ואם השבוע' קדים תו לא חל ההקדש על החלב דל"ה מוסיף דבלא"ה אסור עליו בהנא' מחמת השבועה, וא"ל דליחל מכח כולל שחל על הבשר וכמ"ש התוס', די"ל לפי סברא זו דלר"י ל"ה חלב איסור קל ול"א לדידי' הותר מכללו לא מצי לחול הקדש ע"י כולל על החלב דהוי קל על החמור, אך עדיין צריך עיון דאכתי איכא לאשכוחי מוסיף ע"י שנשבע שלא יהנה ואפ"ה הוי קדשים מוסיף כיון דאיתוסף אי' לכ"ע איתסר נמי לדידי' כמו דחשבינן נשא חי ואח"כ נשא מת לאי' מוסיף הואיל ואיתסר לשאר אחי ה"נ כיון דלשאר אינשי שלא אסרו עליהם החלב בהנא' הוי מוסיף ה"נ לדידי', ואפ"ל הואיל ולדידי' ל"ה מוסיף ל"מ מה שנאסר על שאר אינשי והתם גבי נשא חי ואח"כ נשא מת י"ל הואיל והיא עצמה אסור' לשאר אחים ואיתוסף לגבי דידה אי' אשת אח לשאר אחי איתוסף נמי לגבי אח זה וע"כ גם הוא מוזהר, ועי' בס' מנחם עזרי' בדיני איסור כולל שכ' דאחי לגבי דידה ל"ה רק אי' כולל וא"כ מוכח דל"ה אי' מוסיף רק ממה שנאסרה לשאר אחים ומוכח דכעין זה הוי מוסיף אף דלדידי' לא איתוסף אי' וכן משמע מתו' חולין [דף ק"ג ד"ה מר סבר] שהקשו לר"י דאבר מה"ח הוי אי' מוסיף הואיל וניתוסף אי' לב"נ ועי' שם שנדחקו מאוד בשביל קושי' זו, וקש' על תירוצם ממ"ד בשבועות [דף כ"ד] ר"י לא מוקי כר"ל דמוקי לה ככ"ע ומשמע בפשיטות דר"י גופי' ס"ל אי' כולל ועי'. ומזה הקשיתי כבר על הש"א מש"כ בהל' יה"כ דשבת ל"ה כולל משום שביתת בהמ' דנ"מ למאן דל"ל בהמה דק' ס"ס להוי מוסיף הואיל ואיתוסף אי' למאן דאי' לי' בהמ' כיון דהוכחנו דכעין זה הוי מוסיף ועי' ביבמות [דף ל"ג] גבי זר ששימש בשבת דאי הוי אסור לכהן עבודה בשבת ה"ש מוסיף לגבי זר הואיל ואיתסר לכהן וכיון שכן הדרי הקושי' לדוכתי' דאיכא לאשכוחי ע"י מוסיף דאפי' קל ע"ח חייל, ולכאור' הייתי ר"ל דע"כ ל"ש מוסיף רק היכא דהאיסור הוא על החפץ משא"כ בשבועה דאין האיסור על החפץ רק אגברא וע"כ לא מקרי איסור מוסיף, וע' היטב ברש"י בשבועות: תם ונשלם שבח ל"ב"ע