חמדת שלמה חלק ב ריב

על חלב ומוכח ע"כ כתירץ הראשון, וגם הוכחתי' תירץ הראשון מסוגי' דשבועות [דף כד] כמ"ש במק"א ועוד נראה לי לפ"מ דמשמע מהר"מ דקדק וכתב דחייב על הזאה אחת מז' הזאות שבפנים מזה הלשון משמע דס"ל דהא דאתי לרבות ז' הזאות היינו לחייב על אחת מהזאות דהו"א דכל הזאה בפ"ע לא הוי עבודה תמה כיון דהוי כפרה אחת ולפ"ז נסתר תירץ הגאון הנ"ל לגמרי די"ל מבית לפרוכת אתי היכא דעבד כל הזאות שבפנים, ומה שנ' לענ"ד ליישב עפ"י מאי דקשי' ע"מ דאמר רבא מבית ולמבית אתי לרבוי דהיכל הוי כלפנים, וקשה כיון דס"ל לרבא דלמבית אתי ע"כ לרבוי, קש' לרב מאי דרש בי' וכיון דלרב ל"ל למדרש ולמבית, דלמא לוי ג"כ ל"ד לי' [ועי' תוס' ישינים] ותו קשי' מאי דקאמר לעיל לרבוי ז' הזאות שביה"כ ופי' רש"י דצריך לרבוי הואיל דלא הוי דבר המזבח הא מוכח מולמבית דהיכל הוי כלפנים והא כתיב בהדי' ולמבית לפרוכת ואף א"נ דרב ל"ד לי' קשה ל"צ לומר ללוי דבר וכל דבר ת"ל ללוי ל"צ דרשא לז' הזאות ובתוס' ישינים נראה דל"ג ללוי דנפ"ל מדבר וכל דבר עי"ש] וגם הקושי' הנ"ל יותר חזקה כיון דע"כ רב לא דרש ולמבית לפרוכת הוי כלפנים מדאצטריך לכל דבר לרבוי א"כ דלמא לוי נמי לא דרש לי', ע"כ ליישב זה נראה דצ"ל באמת לפום דרשא דרבא דדרש ולמבית צ"ל באמת כפי' הר"מ דמש"ה צריך רבוי לז' הזאות היינו אפי' דלא נתן רק אחת מז' הזאות וס"ד דלא הוי עבודה תמה כיון דז' הזאות מעכבין ע"כ קמ"ל לכל דבר דאפ"ה חייב ול"ד לשאר עבודה שאינה תמה כגון קבלת הדם דשם צריך לעשות באותו הדם עצמו עוד עבודה דהיינו זריקה משא"כ באחת מז' הזאות אף דצריך אחר כך עוד להזות מ"מ אותו הזאה שעשה הוי עבודה תמה, **(הג"ה ואפ"ל קושיתו חדא די"ל דבאמת הו"מ לדחוי' הכי רק דבלא זה הוצרך להגי' התם ע"ש מדאמר ביקש רחמים, ועוד דס"ס לא נוכל לומר שיהי' הוא ס' הפוכות עם בר פלוגתי' כיון דהוא מיקל בט"צ שהותרה לגמרי נהי דבפסח דחיי' ל"ה לי' לומר מעברין דהא אינך תנאי דס"ל דחוי' לגמרי ואפ"ה אין מעברין ודוק: ע"כ הג"ה)** וע' תו' ישינים רק מה שרצו לפרש משום מתן בהונות לא הוי עבודה תמה זה נ' דוחק דזה הוי מצוה בפ"ע משא"כ שבעה הזאות הוי מצוה אחת וצריך שפיר לרבוי, אך זה תלוי בפלוגתא דר"מ ור"א ור"ש ס"פ הוציאו לו דלמ"ד התם מתחיל מתחילת המתנות מוכח דהוי מצוה אחת שפיר ס"ד דלא הוי עבודה תמה משא"כ לר"א ולר"ש דס"ל חטוי אחת א"כ כל הזאה הוי מצוה בפ"ע ול"צ לרבוי כיון דכשר אפי' כל הזאה מקרבן אחר דא"צ להתחיל רק ממקום שפסק, [וע' ראי' לזה זבחים פ' י"ג משנה ו' הזורק מקצת דמים ובתוי"ט שם מדוקדק לשון הגמ' ז' הזאות הא ביה"כ אית' שמונה הזאות, ולפ"ז א"ש דעל כל השמונה פשיטא דחייב רק אם לא עשה רק שבע צריך לרבוי ושבמצורע דקאמר י"ל באמת דלא עשה שבע ודוק]

ולפי"ז י"ל דלפום ס"ד דרבא דל"ד ולמבית שפיר י"ל דהלכה כלוי כמו דתני' כוותי' דלוי כדאי' לקמן ואף דתני' כוותי' דרב ג"כ מ"מ אין ראי' דלא כלוי משא"כ לפום מאי דאסיק רבא דלמבית אתי לרבוי פרוכת וא"כ י"ל דהברייתא דס"ל תרומת הדשן חייב זר עליו י"ל דס"ל כר"ח ור"ש וע"כ א"צ שום דרש לז' הזאות וע"כ מוכח דכל דבר אתי לרבוי ת"ה משא"כ לדידן דקי"ל מתחיל מתחילת הזאות ומוכח דכל הזאות המה מצוה אחת וע"כ צריך לרבוי אחת מז' הזאות ואין לנו לרבות ת"ה ע"כ לדידן הלכת' כרב משא"כ לפום אבעי' דרבא הי' צריך לרבוי ז' הזאות משום דהוי על הפרוכת לא משום עבודה שאינה תמה ואפ"ה ס"ל להברייתא דחייב על ת"ה ומוכח דדרשא דבר וכל דבר שפיר הוי מקום לפסוק כלוי משא"כ אליבא דאמת י"ל דתלוי בפלוגתא הנ"ל ומדוקדק מאוד לשון הר"מ הנ"ל ודוק היטב

והנה לכאורה יקשה למה שכתבתי דלפום הו"א דרבא דל"ד ולמבית לעבודת שבהיכל וצריך רבוי לזה וא"כ ע"כ הברייתות פליגי בדרשא דקראי דליכא למימר דכ"ע ל"ד דבר וכל דבר רק דפליגי בפלוגתא דר"מ ור"א אם מתחיל ממקום שפסק וע"כ ס"ל להברייתא דסברי כר"א דלא צריך קרא לז' הזאות ע"כ מוקי לקראי לת"ה, דהא אף לר"א צריך קרא לעבודת שבהיכל כיון דל"ד ולמבית עדיין וע"כ בדרשא דקראי פליגי ושפיר מצי להיות הלכה כלוי כמ"ש לעיל, ועדיין קשה דאף לפי הו"א זו מנ"ל לומר דברייתות פליגי בפלוגתא חדשה בדרשא דקראי דלמא תרווייהו דרשי דבר וכל דבר רק דהברייתא דס"ל כר' מאיר מתחיל מתחילת מתנות צריך לימוד להזאה אחת מז' הזאות וע"כ מוקי חד לימוד לעבודת היכל ואידך לא' מז' הזאות, וע"כ אין לנו שום לימוד לתרומת הדשן לאפוקי מדרשא דעבודת מתנה, אבל לאידך ברייתא דמחייב בת"ה י"ל דס"ל כר"א וע"כ א"צ שום לימוד לא' מז' הזאות וכמ"ש לעיל ע"כ מוקי חד לת"ה וא"כ עדיין אף לפי הו"א אין הלכה כלוי והדר' הקו' מדבעי רבא אליבא דלוי

אך נ' דזה ל"ק דודאי הו"מ למימר דס"ל ללוי בפשיטות דאליבא דידן אין לחייב על א' מז' הזאות כיון דכולם הוי מצוה אחת וכמו דס"ל באמת להתוס' ישינים דמש"ה דחק לומר דס"ד דל"ה עבודה תמה הואיל וצריך אחר כך להזות על מזבח הזהב, ולפ"ז ע"כ מוכח דשני הברייתות פליגי בדרשא דקראי דמאן דדריש דבר וכל דבר מוקי חד לעבודת שבהיכל וכמ"ש רש"י דס"ד דל"ה דבר המזבח ואידך לת"ה, ואידך ברייתא ע"כ ל"ד דבר וכל דבר מדפוטר בת"ה וכיון דלא תלוי כלל בפלוגתא דר"א ור"מ שפיר מצי להיות הלכה כלוי אבל אליבא דאמת דפשוט רבא למלתא דפשיטא ולמבית אתי לרבוי היכל וקשה על הברייתא דלא מני ת"ה למה לי לכל דבר וע"כ דאתי לרבוי אחד מז' הזאות אליבא דידן דס"ד דל"ה עבודה תמה וכיון דע"כ ל"ל למדרש מלכל דבר רק א' מז' הזאות א"כ למאן דסבירא לי' כר"א ור"ש דכל אחת הוי מצוה בפ"ע ולא צריך לרבוי ע"כ דאתי לת"ה, וע"כ אליבא דידן דלא קי"ל כר"א ור"ש הלכתא כרב דפטור על ת"ה

אמנם לכאורה יקשה על מה דכתיבנא די"ל לפום ס"ד דרבא דלא מרבינן כלל א' מז' הזאות דודאי לא הוי עבודה תמה הא מוכח ממתני' דזבחים [דף ק"י ע"ב] הזורק מקצת דמים בחוץ חייב ואמר רבא עלה ומודה ר"א וע"ש, וא"כ מוכח לדידן מסתמא דמתני' דחיוב בחוץ על הזאה אחת מז' הזאות בחוץ, ובחוץ צריך ג"כ עבודה תמה כדיליף התם מעולה וא"נ ע"כ דחייב על א' מז' הזאות די"ל לפ"מ שכ' התוס' שם בתי' השני מאי קמ"ל רבא הא ר"א קאמר אף המנסך ומוכח דמודה ברישא, ותי' התו' דס"ד דמקצת דמים היינו דמים החיצונים דאינן מעכבות זה א"ז כדאי ר"פ בית שמאי, וא"כ לפום ס"ד דרבא לא מצינן למידחי ללוי מהלכתא דהוי מצי למימר כתי' התוס' דמתני' מיירי בדמים החיצונים אבל אליבא דאמת דחזינן דרבא מוקי למתני' בדמים הפנימים וס"ל דדרשינן ולמבית וע"כ ל"צ רק ריבוי לאחת מז' הזאות אליבא דידן וע"כ לא מרבינן ת"ה משא"כ לברייתא דס"ל כר"א ור"ש ול"צ שום ריבוי לא להיכל דנפ"ל מלבית ולא לא' מז' הזאות כיון דס"ל כר"א ור"ש דכל אחת הוי מצוה בפ"ע ע"כ שפיר מוכת לריבוי לתרומת הדשן וע"כ שפיר הלכתא כרב

והנה מ"ש לעיל דלר"א ור"ש דס"ל ממקום שפסק אין צריך ריבוי להזאה אחת נרא' מוכח מדברי רבא דאמר ומודה ר"א בדמים הפנימים דתני ממקום שפסק הוא מתחיל משמע להדי' דלא צריך שום ריבוי לזה רק ממ"ד ממקום שפסק הוא מתחיל מוכח ממילא דחייב על הזאה אחת דאי מריבוי דקרא הו"ל לאתוי, גם לא מוכח דדלמא מוקי כל דבר לת"ה ע"כ נ' פשוט דס"ל לרבא דל"צ ריבוי לזה למ"ד ממקום שפסק הוא מתחיל וז"ב, ולפ"ז י"ל קושית התוס' ד"ה אלא מעתה זר שסידר המערכה שהק' מאי א"א בשלמא שייך הכא וע"ש בתי' נ' שנדחקו שלפ"ד אין זה ענין לתי' דרבא והוי לי' להקשות הגמ' לעיל ולפמ"ש