חמדת שלמה חלק ב ריא

תמיד לרצון ולא לדרוש מצח מצחו ור"י שני לי' הנח לכה"ג ביה"כ וכיון דאין ראי' מכה"ג עדיף לי' לדרוש מצח מצחו אבל לר"י צ"ל דאף בלא דרשא דתמיד ס"ל אין עודהו ע"מ מרצה וכמ"ש, אך לכאורה קשה כיון דע"כ לר' יוסי בלא דרשא דתמיד ס"ל דאין עודהו על מצחו מרבה דלמא גם ר"ש ס"ל הכי, והנה בפשוט י"ל דכל כמה דמצינן לומר דנפ"ל מתמיד עדיף טפי, וגם ארווחנא בזה לתרץ קושית התוס' על ר"ש דאמר הלכה כבן ננס וק' דהוי הל' למשיחא ותרצינן לעיל דנ"מ דלא אשכחן לחם בלא כבשי' וע"כ אין הכרח לומר ציבור שאני וע"כ יותר מסתב' לדרוש תמיד לרצות ול"מ שלא יסיח דעתו וכמ"ש ולפי תי' זה מוכח דר"ש אדרשא דתמיד סמך, ולהר"מ דמוכח לדידי' ציבור שאני דס"ל הלחם מעכב הכבשים והכבשים א"מ את הלחם ומוכח דאשכחן לחם לחודי' ואין הציץ מרצה על אכילות מוכח דציבור שאני ואין ראי' מכה"ג ביה"כ דשפיר י"ל דאין עודהו ע"מ א"מ וציבור שאני גם י"ל דר' יוסי נפקא לי' ג"כ מתמיד ולענין קושי' הנ"ל י"ל כיון דס"ל דזה מקרי תמיד הוי כאלו הוא ע"מ כיון דהתורה קראו תמיד ודוק בזה], ולפמ"ש מוכח דר"ש פליג על ר' יוסי התם במנחות במה דס"ל לר"י אפילו סילק החדשה שחרית וסידר הישנה ערבית

אמנם לכאורה ק' דהתם אי' אמר רב אמי מדברי ר' יוסי נלמד אפי' לא שנה אדם אלא פ"א שחרית ופ"א ערבית קיים מצות לא ימוש אמר ר"י משום ר"ש בן יוחאי אפי' לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וק"ש ערבית קיים מצות לא ימוש ומוכח לכאורה דר"ש קאי בשיטתו של ר' יוסי, אמנם נראה דנהי מדברי ר' יוסי נלמד דל"ה בכלל לא ימוש כיון דס"ל דמקרי אפי' תמיד ומכש"כ דל"ה בכלל לא ימוש, מ"מ מרשב"י נהי דמוכח דקיים לא ימוש מ"מ לא מוכח דס"ל דהוי תמיד, דאע"ג דלא הוי הסרה מחמת שעסק עכ"פ אותו יום בתורה., מ"מ תמיד י"ל דלא מקרי וכן נראה לי להוכיח דהא פליגי התם אי מצוה למימרינהו בפני ע"ה ומשמע דהלכתא הוי ואי נימא דזה הוי ג"כ תמיד וכר' יוסי ק' הא אנן קי"ל כרבנן דר' יוסי אלו מושכין ואלו מניחן אלא ע"כ כמ"ש דנהי דהוי בכלל לא ימוש אבל תמיד ל"מ ועי"ש במוהרש"א ח"א דמשמע דס"ל דהוי אפילו תמיד, ולענ"ד נראה מוכח כמ"ש (אח"כ מצאתי בלחם משנה פ"א מה"ל ת"ת שהעיר בזה ות"ל כוונתי לדעתו הרחבה עי"ש). ובזה י"ל דהא דכתי' סעדינו ואוושע ואשעה בחקיך תמיד שהביא המוהרש"א וקשי' קושית הגמרא מי לא בעי מינם וכו', ואפ"ל דתמיד היינו שלא יסיח דעתו שיהי' תמיד דעתו כשיהי' פנוי לחזור ללימודו כמ"ש המפורשים דמש"ה אינו צריך לברך ברכת התורה בכל פעם שמתחיל ללמוד וע"כ קאמר שפיר ואשעה בחקיך תמיד שכל כוונתו רק לתכלית לימוד תה"ק, ובזה י"ל טעם למה דאמר ר' יוסף פ' הי' נוטל [דף כ"א ע"א] תורה בין בעידנא דעסיק בי' בין בעידנא דלא עסיק מגיני ומצלי אבל מצוה רק בעידנא דעסיק, ולפמ"ש י"ל הטעם דמי שהוא עוסק בתורה כראוי ע"כ אינו מסיח דעת וע"כ הוי כאילו עוסק תמיד, ובזה יש מקום ליישב קצת קושית רבא מדואג ואחיתופל דעסקי באורייתא די"ל דבעידנא דלא עסקי הוי מסחי דעתי' כיון דדוד קראם אנשי דמים כנ"ל ליישב קצת על ר' יוסף קושית רבא

עוד י"ל ליישב שיטת הר"מ הנ"ל די"ל הא דאמר ר"ש כה"ג ביה"כ יוכיח ולא כפשוטי' מתמיד דה"מ לפרש והי' ע"מ תמיד דהתורה צוה על הכהן שצריך להיות תמיד ע"מ בעת שמקריבן שום קרבן כדי שיהי' לרצון ול"ק הא בעי מינם פורתא די"ל דבאמת באותו עת לא הי' רשאין להקריב שום קרבן, ע"כ הוקשה כה"ג ביה"כ יוכיח דצריכן לר"צ והכה"ג הי' משמש אז בלא ציץ, וע"כ הוכרח אביי לומר דבדרשא דתמיד פליגי דבזה מיושב קושי' תוס' דלמא היכא דלא אפשר הי' מותר בלא ר"צ מ"מ לשנא דתמיד קשי' לי' דהא ודאי עדיף שיהי' הצ"מ וליכא לקיומו קרא דוהי' על מצחו תמיד משא"כ לדידן דדרשינן תמיד שלא יסיח דעתו ל"ק כלל מכה"ג ביה"כ די"ל כקושית התוס' וממילא לפ"ז ל"ק מר' יוסי ג"כ דהוי ק"ל מנ"ל דתמיד מרצה, ולפמ"ש י"ל אע"ג דס"ל טומא' דחוי' בציבור ס"ל אין עודהו ע"מ א"מ וכמ"ש הר"מ, אך קושי' הראשונה הנ"ל ק' דהא מוכח מסוגי' דפסחים דלר' יוסי אי אפשר בלא ר"צ וצ"ל כמ"ש לעיל או דר"י בלא תמיד ס"ל דלעולם מרצה וכמ"ש הש"א, ויותר נראה דרך השני שכתבתי לעיל כיון דהתורה קראו תמיד במה שבכל יום יהי' ע"מ או כשלובש שמונה בגדים לעבוד עבודה ע"כ לענין זה מהני ג"כ לקרות תמיד לרצות ודוק, אך הקושי' שכתבתי לעיל ממנחת חביתין כשמת הכה"ג ולא מינוי אחר תחתיו דהוי כנשבר הציץ ונראה פשוט דודאי דוחה טומאה וכדאמר רבא התם דהוי כמנחת תמיד גם דקבוע לו זמן, וק' הא אין ציץ לרצות וקשיא לכ"ע, אם לא דנימא דבציבור היכא דלא אפשר מותר אף בלא ר"צ וכמ"ש לעיל לשיטת הר"מ מ"מ לר"ש ולר"י הקושי' במ"ע, והנה לר"ש אפ"ל ע"פ דרך השני שכ' לעיל דעיקר קושיתו מתמיד וכשאין כאן כה"ג ל"ק כלל אך לר"י דלדידי' ע"כ אי אפשר בלא ר"צ כדמוכח בפסחים וקשי' ממת כה"ג מחביתן גם ממנחת ועולת תמיד שהי' מקריבן ואפשר לומר לר"י הי' באמת צריכין תיכף למנות כה"ג כשלא הי' אפשר לעשות בטהרה ודוק היטב

שוב נתיישבתי בעזהש"י דאליבא דאמת י"ל דגם ר"י ס"ל ציבור שאני והא דמוכח מסוגי' דפסחי' דלר"י ל"א ציבור שאני, מדאמר סתמא אין צ"מ על אכילות וכמ"ש לעיל בתחילת הענין עפ"י תירץ הלחם משנה, י"ל דזהו לפום ס"ד דגמרא דס"ל אם אין בשר אין דם אבל לפ"מ דאסיק דס"ל דם אע"פ שאין בשר אין ריצוי אכילות מעכב, וע"כ שפיר מצי ס' אין צ"מ על אכילת אפי' בציבור כיון דאין עיכוב להקרבן בזה ול"ק רק משת"ה הבאים בפ"ע דמש"ה לא אתי' מתני' כר"י כדאסיק התם אבל ר"י י"ל דס"ל כר"ש בן ננס דהכבשים מעכבין ולא אשכחן לחם בלא כבשים וע"כ א"צ לריצוי אכילות בקרבן ציבור, וע"כ קאמר שפיר אין הציץ מרצה על אכילות סתמא אפי' בקרבן ציבור לאקבועי בפיגל כדאיתא התם אבל לעולם י"ל דגם ר"י ס"ל ציבור שאני והיכא דאי אפשר ע"י ר"צ כגון כה"ג ביה"כ דלר"י ע"כ אין עודהו ע"מ אינו מרצה כיון דנ"מ למילף מתמיד וכמ"ש ס"ל שפיר דמהני אף בלא ר"צ משום ציבור שאני רק ר"ש לא רצה לחדש סברא זו דציבור שאני וניחא לי' למדרש תמיד לרצות אבל לדידן דע"כ מוכח ציבור שאני משת"ה הבאות בפ"ע כיון דמדאורייתא אין צ"מ על אכילות לית לן ראי' למדרש תמיד לרצות וכן ר' יוסי כיון דאי אפשר לי' למדרש תמיד לרצות וכדס"ל בלה"פ דתמיד הוא לאו דווקא ס"ל מצד הסברא ציבור שאני כי היכא דלא תיקשי לן כהן גדול ביום הכפורים ודוק היטב

דף כ"ד ע"א גמרא אמר רב ד' עבודת כו' עד סוף הסוגיא עי' ס' חי' מוהר"מ ברב"י סוף הספר דרשה אחרונה שכ' ליישב מה שפ' הר"מ כרב ולא כלוי ומדבעי רבא עבודת סילק בהיכל מאי לפנים מדמינן לי' משמע דסובר כלוי, ועי"ש בתירץ הראשון וקשי' לי עליו לפ"מ שכתב התוס' שם [ביבמו' דל"ג ע"ב] ד"ה א"ר יוסי דהיכ' דהותר מכללו אפי' א"ה אי' חמור אפ"ה חל עליו אי' קל והוכיחו זה מדאמרינן יבא אי' נבלה ויחול על איסור חלב, וא"כ ה"נ איסור יה"כ הותר מכללו במקדש וכמו שכתב התוס' לעיל שם דזה מקרי הותר מכללו, ולפ"ז נסתר תי' הגאון הנ"ל ואף שתי' התוס' התם עוד תירץ אחר, מ"מ הא טריפה נמי חייל