חמדת שלמה חלק ב רד

יו"ט שוה בכל הי"ט וכיון דהותר בחד יו"ט הותרו כל הימים טובים, ועי"ש במג"ש שכתב לרש"י דאפי' שלא לצורך הותר למה לי משום מתוך וכתב דטעם התורה גופי' הוא משום מתוך הואיל והוצרך להתיר לצורך התירה ג"כ שלא לצורך, וא"כ י"ל דמאותו הטעם גופי' התירה התורה בכל ימים טובים והקשו תוס' שפיר, ולפ"ז נסתר הוכחת הש"א על ר"ה די"ל דל"ה מצוה ואפ"ה הותר משום מתוך שהותר בשארי ימים טובים

ולפי"ז יש ליישב דקדוק הנ"ל דל"א על ר"א ג"כ ואזדא לטעמי', די"ל דר"א ס"ל כב"ש דל"א מתוך דר"א שמותי הוא מתלמידי שמאי ועי"ש בפרק המביא עומד אדם על המוקצה דתוס' הביאו בשם הירושלמי דמקשה ור"א כו' מתלמידי ב"ש, וכיון דלית לי' מתוך אף אי הוי סבר בשמחת יו"ט כר"י חציו לה' וחציו לכם אפ"ה מוכח דלאו מצוה התיר הכתוב משום חציו השני, ולדידי' ע"כ לאו טעמא משום מתוך ע"כ לא קאמר רק ר"י לטעמי'

ולפי"ז מיושב מה שהקשיתי לעיל לר"א ממי שכבר התחיל במצות לכם דהוי מצוה, די"ל דע"כ לאו משום מצוה התיר הכתוב ממי שלא התחיל במצות לכם ולדידי' ליכא למימר משום מתוך, והא דהקשו תוס' מעצרת היינו דלא צריך לומר ר"י לטעמי' דאף לר"א אשכחן מצוה בעצרת, וכיון דר"י ס"ל מתוך י"ל דמשום מצוה של עצרת התיר הכתוב בכל ימים טובים משום מתוך ובזה מיושב הקושי' הנ"ל על ר"א די"ל ר"א ס"ל דל"א מתוך רק בהוצאה וא"כ קשי' לי' עדיין מה השיב ר"י דנהי דס"ל שמחת יו"ט מצוה מ"מ מוכח דמשום רשות התיר הכתוב ממי שכבר קיים חציו לכם וליכא למימר משום מתוך דבשאר מלאכות ל"א מתוך וע"כ הוצרך לומר דאף למאי דס"ל לר"א שמחת יו"ט רשות אית לי' פירכא

[ז] שוב עלה ברעיוני בעזהש"י דלא צריכן למימר דרב אשי ס"ל דלא כמסקנת הגמרא דאמר ר"י אפיק הבערה ובישול ומוכח דאמרינן מתוך אפי' בשאר מלאכות רק די"ל לפי"מ שכתב הפ"י בישוב הר"מ ולשון הרה"מ דכתב דל"א מתוך רק בהוצאה והבערה והעולה מדבריו דהוצאה והבערה דמי' למכשירין ובמכשירין ל"א מתוך כיון דאשכחן דחילק רחמנא אף לר"י דקי"ל כוותי' בין מכשירין שאפשר לעשות מעיו"ט למכשירין שאי אפשר לעשות מעיו"ט ע"כ ל"א במכשירין מתוך, ולפ"ד תיהדר הקושי' הנ"ל לדוכתי' דע"כ לא משום מצוה התיר הכתוב ממי שכבר קיים חציו לכם ואי משום מתוך הא נ"מ במכשירין דל"א מתוך, ואפ"ה הותר למי שכבר קיים חציו לכם דלא אשכחן חילוק בזה ומקרא מלא דיבר הכתוב לכם לכל שבצרכיכם לר"י דקי"ל כוותי', ומוכח ע"כ דלאו משום מצוה התיר הכתוב מלאכת אוכל נפש ומכשירין וצ"ל דסוגית הגמרא אזלא לרבנן דלא דרשי לכם לכל שבצרכיכם וס"ל דאפי' מכשירין שאי אפשר לעשותן מעיו"ט אסור ע"כ קאמר שפיר ר"י לשיטתו דשמחת יו"ט מצוה ואי משום שכבר קיים לכם י"ל דשרי משום מתוך, אבל רב אשי י"ל דרצה לאוקמי לר' יהושע אליבא דהלכתא דאסיק רבא [דף כ"ח] דהלכה כר"י במכשירין שאי אפשר לעשות ותו ליכא למימר ר' יהושע לשיטתו דקשי' ממכשירין כמ"ש ממי שכבר קיים לכם ע"כ הוצרך לומר ולמאי דס"ל נמי לר"א שמחת יו"ט רשות אית לי' פירכא כיון דאליבא דהלכתא מוכח אף לר' יהושע דלאו משום מצוה התיר הכתוב כדמוכח ממכשירין ודוק היטב

[ח] והנה לכאורה הי' אפשר לומר לפ"ז אף אי נימא דר"א אית לי' מתוך אפ"ה ל"ה מצי למימר ר"א לטעמי' כמו שדקדקנו לעיל דהא ר"א אית לי' להדי' בפ' תולין את המשמרת דמכשירין מותר ביו"ט וא"כ אפי' אי הוי סבר שמחת יו"ט מצוה הי' מוכח דלאו משום מצוה התיר הכתוב מדמותר אפי' למי שכבר קיים חציו לכם ואי משום מתוך הא במכשירין ל"א מתוך אך לכאורה הא ליתי' לפי טעם הפ"י דהא דל"א במכשירין מתוך הוא מטעם דהתורה גופי' חילקה במכשירין בין אפשר לעשות מעיו"ט ללא אפשר, ור"א הא ס"ל התם בפ' תולין דאפי' מכשירין שאפשר מותר א"כ לדידי' אין חילוק בין מכשירין לאוכל נפש, ואי הוי סבר מתוך אף במכשירין אמרינן מתוך ושפיר הוי מצינן למימר דמשום מצוה התיר הכתוב ולמי שכבר קיים לכם הותר משום מתוך, וע"כ הוי קשי' דיקדוק הנ"ל לימא ר"א לטעמי', וצ"ל כמ"ש לעיל דר"א שמותי ול"ל מתוך

[ט] אך עדיין משום הא לא ארי' דהא הפ"י הוכיח דע"כ במכשירין ל"א מתוך, דא"כ בטלת כל מלאכת יו"ט דכמעט כולם שייך במכשירים חוץ מזריעה עי"ש וע"כ הוכרח לחילוק הנ"ל דבמכשירין ל"א מתוך והסביר הדבר בטוב טעם ממה דחילקה התורה גופי' בין מכשירין שאפשר כו', אמנם אפי' לר"א דס"ל אפי' מכשירין שאפשר מעיו"ט מותר ביו"ט אי הוי סבר מתוך ע"כ צריכין לומר דבמכשירין לא אמרי' מתוך מחמת הקושי' הנ"ל דיהי' מותר לפי"ז כל מלאכת יו"ט כמ"ש הפ"י, ואין לומר באמת טעמא מאי, ונראה פשוט לפימ"ש המגיני שלמה דמתוך נפקא לן מדכתיב אשר יעשה לכל נפש מלשון זה משמע כיון דהמלאכה הוא מלאכה שנעשית באוכל נפש מותר אפי' שלא לצורך אוכל נפש ולפ"ז י"ל שפיר דמכשירין כיון דנפקא מדכתיב לכם לכל שבצרכיכם משמע דווקא דבר הצורך ע"כ במכשירין ל"א מתוך וכיון דזכינו לדין שפיר מצינן למימר דר"א אית לי' מתוך ואפ"ה מוכח לדידי' דלאו משום מצוה התיר הכתוב ממי שכבר קיים לכם ואי משום מתוך קשי' לדידי' ממכשירין ודוק היטב

ולפי"ז נסתר מה שהי' נ"ל לכאורה ליישב קושי' הלח"מ ופ"י שהקשו ע"מ דאמר מני ב"ש היא דלמא ע"כ לית לי' לב"ש מתוך רק בהוצאה דהוי כעין מכשירין, ונדחקו בישוב קושי' זו והי' נ"ל עפמ"ש לעיל דר"א שמותי הוא, ולר"א דס"ל דאפי' מכשירין שאפשר מותר ע"כ לדידי' אין חילוק ולפמ"ש כאן דאף מאן דס"ל דמכשירין שאפשר מותר אפ"ה מוכח דל"א מתוך במכשירין הדרי' הקשי' לדוכתי'

(י) אמנם נראה די"ל עפ"מ שהקשו התוס' בשבת ר"פ תולין תמי' קיימת לכאו' ע"מ דאמר הא דר"א עדיפא מדר"י דקשה ממנ"פ אם אין מוכרח דרשא דהוא דלמא ר"י לית לי' ומנ"ל לעשות שלש מחלוקת ע"ש, ונ"ל די"ל כיון דפשטי' דקרא דאשר יעשה לכל נפש משמע דנימא מתוך וכמ"ש המג"ש וצ"ל טעמא דב"ש דלית להו מתוך, וי"ל דהיינו טעמא דהוא אתי למעוטי דוקא אוכל נפש עצמו הותר דלא נטעי לומר מתוך, ולפ"ז אין ראי' למעט מכשירין שאפשר לעשות כו', וע"כ אתי הכל שפיר דר"א דהוא מתלמידי שמאי ולית לי' מתוך וע"כ ממילא אף מכשירין שאפשר מותר ואין לנו ראי' לאסור אבל לדידן דקי"ל מתוך הוי הוא מיותר ע"כ צ"ל דאתי למעוטי מכשירין שאפשר לעשותן מעי"ט, וכיון דזכינו לדין דמוכח לר' אליעזר דס"ל אפי' מכשירין שאפשר מותר דהוא אתי למעוטי דלא נימא מתוך א"כ מוכח דב"ש לית לי' מתוך כלל ע"כ קאמר שפיר דא"ל מני ב"ש הוא לפי הנחה דב"ש ור"א בחדא שיטה קיימי ולפ"ז ממילא מיושב קושית התוס' שהקשו דהו"מ למימר ר' עקיבא היא והיינו ר"ע דריש פסחים דאית' התם בגמ' ש"מ מדר"ע דל"ל מתוך, ולפמ"ש י"ל דמדר"ע לא מוכח דהו"מ למימר דוקא בהבערה ל"ל מתוך דהוי ג"כ כעין מכשירין דאינו באוכל נפש עצמו וכמ"ש הפ"י לפ' דברי הר"מ