חמדת שלמה חלק ב רה

שכ' חוץ מהוצאה והבערה ע"כ קאמר הגמרא הא מני ב"ש דב"ש כר"א והוא למעט מתוך ממילא ל"א כלל מתוך

(יא) אמנם חוץ לדרך זה נ' בפשוט ליישב קו' הפ"י והלח"מ שהקשו דלמא ב"ש רק בהוצאה לי' להו מתוך, דלקמן אי' במתני' בש"א לא יחם אדם חמין לרגליו אא"כ ראוים לשתי' וב"ה מתירין ולפ"ז מוכח פשוט דב"ש לית להו מתוך, וא"ל לפ"ז האיך ס"ד לומר דבעירוב והוצאה פליגי ודכ"ע ל"ל מתוך תיקשי אב"ה דהתירו להחם חמין לרגליו, די"ל פשוט דטעמא דב"ה דהוי או"נ עצמו כדס"ד התם דאפי' ב"ש מתירין לעשות מדורה עד דאבעי' מדורה מאן קתני לה ע"ש עכ"פ לב"ש מוכח להדי' דאפי' בבישול לית להו מתוך דהא להחם חמין משמע רק בישול המים אע"פ שהאש מוכן וא"צ להבעיר ומיושב ממילא קו' התו' דלא מצינן למימר ה"מ ר' עקיבא היא דלר"ע הו"מ למימר דוקא בהבערה ל"ל מתוך ודוק

(יב) שוב נ"ל ראי' ברורה למ"ש לעיל אות ו' בישוב קו' השאגת ארי' וכתבתי בעזה"י כיון דהותר בי"ט של עצרת משום לכם ממילא הותרו כל הימים טובים ע' לעיל, ונ"ל ראי' לזה דאל"כ אינו מובן תי' התוס' כלל מה שתי' דלא נפקא מקראי רק מסברא וקש' דע"כ הוא ס' דאוריית' דבעצרת בעי לכם דאל"כ כיון דמדאוריי' לר"א דוקא או כולה לה' או כולה לכם איך מותר לשנות בעצרת להיות חציו לה' וחציו לכם., אע"כ דהוי סברא דאורייתא דבעצרת בעינן ג"כ לכם וא"כ מאי הועילו תוס' בתירוצם דהוי רק מסברא

(יב) אמנם לפמ"ש א"ש די"ל כיון דסבר ר"א דהיכא שהותר משום מלאכה מכש"כ משום שבות וע"ז מביא ראי' ר"י מיו"ט דהותר מ"מ ולא התיר משום שבות ע"כ ל"ה מצי לאתויי ראי' מעצרת ולומר דמזה מוכח דגבי מצוה הותר משום מלאכה ולא משום שבות, דקשה אדרבא כיון דזה סברא פשוטה דהיכא דהותר משום מלאכה מכש"כ משום שבות א"כ מוכח מזה לסתור הסברא דעצרת הוא מצוה ולומר דכל היתר מלאכה הוא משום מצוה דא"כ אף משום שבות לא הו"ל לחכמים לאסור בשלמא לר"א גופי' ל"ק כיון דס"ל אע"ג דשייך מצוה ג"כ מ"מ עיקר ההיתר הי' משום רשות וע"כ לא התירו משום שבות שפיר מצינן לקיים סברא זו דבעצרת בעי לכם אבל לשיטת ר"י דנימא כיון דעצרת הוי מצוה ע"כ משום מצוה התיר הכתוב ואפ"ה אסרו משום שבות ק' מה"ת לדחות קו' דר"א אדרבא מסתבר יותר לדחות ס' זו דעצרת בעי לכם ולומר דההיתר הוא משום מצוה ואפ"ה אסרו חכז"ל משום שבות שהוא נגד הסברא לר"א ע"כ הוצרך לומר ר"י לטעמי' דס"ל מקרא חציו לה' וחציו לכם, אבל לפי' הפשוט בתוס' וכמו שהבין הש"א דקושיתם לר"א, הנה תירוצם תמוה מאוד שכתבו דהוי רק מסברא, מאי נ"מ כיון דע"כ הוא סברא דאוריית' מה לי אם הוא מקרא או מסברא סוף סוף אשכחן דהותר משום מלאכה ולא משום שבות אלא ודאי כדכתיבנא ודוק היטב

(יג) וליישב קו' התוס' בדרך אחר נ' עפ"מ דתמו' לכאו' הא דאמר רבה הכל מודים בעצרת דבעי נמי לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה לישראל, מנ"ל מצד הסברא דמשום נתינת תורה לישראל צריך לכם יותר מפסח דהוציאנו הש"י מעבדות לחרות ואפ"ה ל"ב לכם לר"א, גם יש לדקדק כיון דאנן קיי"ל כר' יהושע א"כ אין נ"מ במה דאמר הכל מודים רק לר"א ק' טעמא דשמאי אתי לאשמעי' וכעין זה הקשה הכפת תמרים בסוכה ר"פ לולב הגזול במאי דאמר ר"כ ל"ש אלא בתקף חבירו והוציאו מסוכתו, אבל גזל עצים וסיכך בהן ד"ה אין לו אלא דמי עצים בלבד ע"ש וכן הקשה הפ"י שם, בשלמא מאי דאית' הכל מודים בשבת כו' נ"מ לר"י ג"כ כיון דלא כתיב לכם ואינו דומה לי"ט משא"כ עצרת פשיטא דלדידן דקי"ל כר"י בעי לכם

(יד) ע"כ נ"ל עפי"מ שנודע דעיקר יו"ט של עצרת שהוא לאחר מ"ט ימי הספירה ממחרת השבת השביעית, ויום מתן תורה הוא פלוגתא דר"י ורבנן במס' שבת אם הוא ו' סיון או ז' סיון וע' מג"א סי' תפ"ט ובפר"ח שם שכ' בשם הריב"ש דיום מתן תורה אינו תלוי ביום הביכורים רק לפי חשבונינו עצרת הוא תמיד בששה לחודש מכוון לימי הספירה ביום הביכורים אבל בזמן שקדשו ע"פ הראי' היה אפשר להיות עצרת בה' בחודש אם עברו ב"ד חודש אייר ומתן תורה נשאר בו' או בז' בסיון לכל מר כדאית לי'

והנה בלתי ספק כשנזכה לקדש ע"פ הראי' שיהי' ב"ד גדול בירושלים בב"י א"ס ויתרמי שיהי' אייר מלא ויהי' יום העצרת יום א' לפני זמן מתן תורה בלתי ספק גם ביום מתן תורה נעשה משתה ושמחה לכבוד יום מתן תורה, ולפ"ז א"ש ולא ק' מה שהקשינו מנ"ל לרבה דעצרת יהי' חלוק משארי ימים טובים כיון דגם בשארי ימים טובים זכינו לדבר גדול יציאת מצרים מעבדות לחירות וע"כ מנ"ל דבעי לכם ולפמ"ש א"ש די"ל ודאי מצד יו"ט של עצרת שהוא יום הביכורים כמו שארי ימים טובים או כולה לה' או כולה לכם לר"א רק לפי חשבונינו שהוא תמיד יום מתן תורה צריכין לעשות משתה ושמחה מצד יום מתן תורה דודאי לר"א אי אתרמי סעודת מצוה סעודת מילה בי"ט ודאי צריכין לעשות שמחה רק מצד יו"ט ס"ל דגלי רחמנא או כולה לה' או כולה לכם, וע"כ לדידן דתמיד הוא יום מתן תורה בעי לכם לשמחת מתן תורה, וא"ש מה שהקשינו לעיל טעמא דר"א אתי לאשמעי' די"ל דנ"מ לדידן כשנזכה לקדש ע"פ ראי' בב"י א"ס צריכין לעשות משתה ויו"ט לזמן מתן תורה אף אם יתרמי שיהיה ביום שלאחר עצרת

ולפ"ז מיושב קושית תוס' דנימא משום עצרת דבעי לר"ע לכם אף לפ"מ שישבתי לעיל קושי' הש"א דקושיא הוא לר' יהושע אך לפמ"ש דאין זה ענין לי"ט של עצרת מצד שם י"ט של עצרת רק אם מתרמי שהוא זמן מתן תורה לפ"ז ליכא למימר דהיתר אוכל נפש הוא משום י"ט של עצרת די"ט של עצרת גופי' א"צ לכם לר"א ע"כ ליכא למימר דהיתר אוכל נפש הוא משום י"ט של עצרת כיון דמצד עצרת גופי' ל"ב לכם לר"א כמו בשאר ימים טובים רק ע"צ ההזדמן משום מתן תורה ושוב ליכא למימר דהתורה התירה אוכל נפש משום מצוה זו כיון דאינו מצד יו"ט ע"כ הוצרך לומר ר' יהושע לטעמי', כן נלע"ד נכון וישר מאוד בעזה"י: סליק מסכת ראש השנה

דף כו ע"ב במתני' שופר של ר"ה של יעל פשוט כו' שוה יובל לר"ה לתקיעה ולברכות, פרש"י ואע"ג דל"ה אלא לסי' שלוחי עבדים אפ"ה כדר"ה בעי למעבדי' ע"כ, ולכאו' תמוה דהא ר"י דס"ל של ר"ה הוי בכפופין אפ"ה בעי ביובל פשוטין, משום כמה דפשוט דעתי' טפי עדיף ביה"כ א"כ מכש"כ דלרבנן מצינן למימר כן, וגם ברש"י ד"ה כמה דכייף כ' ג"כ לרבנן משום גז"ש צריך פשוטין ביובל, וק' מנ"ל לי' לרש"י דלמא בהא כר"י ס"ל דביה"כ כמה דפשוט טפי עדיף, ונ"ל משום דלישנא דמתני' שוה יובל לר"ה משמע משום דשוה לר"ה מש"ה צריך פשוטין בר"ה