חמדת שלמה חלק ב רג

[ב] עיין רש"י ואף ר"י סבר במתוך גרסי' פליגא כו' וירמי' הי' מזהירן על השבתות שהם חמורי' ולוואי ישמעו, עי' מוהרש"א ומוהר"ש שדברי רש"י תמוהים דק' דלמא על יו"ט לא הי' מזהירם משום מתוך, ולענ"ד תמו' יותר למה לא פי' רש"י כן ברב יוסף דסבר במתוך פליגא הו"ל לפרש כן, ויותר ק"ל מאי בעי רש"י כלל בזה דע"כ אין זה קושיא אלימתא מקרא דירמי' דא"כ תיקשי לב"ש אף לרבה דס"ל טעמא דב"ה מקרא דירמי' איך מיישב ב"ש וא"כ כמו דצריכן לתרץ לרבה אליבא דב"ש ה"נ ניישב אליבא דר"י ור' יוחנן אליבא דכ"ע וצ"ע

אמנם נלע"ד ליישב דרש"י ס"ל כיון דרבה מקשי בכח ממאי דבמתוך פליגא דלמא בעו"ה לשבת ואין עו"ה ליו"ט כדכתיב והיינו משום דיותר מסתבר לי' דפליגא בעו"ה מלומר דפליגא במתוך שהיא סברא מחודשת וקשה מנ"ל לב"ה הא ועי' במג"ש שעמד בזה מנ"ל לומר מתוך וע"כ מסתבר לי' לומר בעו"ה פליגא וגלי לן ירמי' דאין עו"ה ליו"ט וטעמא כמ"ש תוס' דהוצאה הוי מלאכה גרועה ותי' לי' ר"י דע"כ לא פליגא בעו"ה דא"כ ליפלגו באבנים רק במתוך פליגא, אמנם עדיין י"ל דפליגא רק במתוך של הוצאה מקרא דירמי' ולא בא ר"י ליישב קושי' רבה לגמרי על ר"י בר אבדימי רק לסתור תירץ רבה, וכן משמע לשון מתקיף לה ולפי זה א"ש קרא דירמי', אמנם ר"י דאמר הבערה ובישול אינה משנה ומוכח דאפי' בהבערה ובישול ס"ל מתוך ע"כ לאו מקרא דירמי' נפקא לן דא"כ מנ"ל בשאר מלאכות מתוך, וזהו כוונת רש"י במתוך גרסי' פליגא והיינו דל"ג במתוך שהותרה הוצאה לצורך כמו ברב יוסף דא"כ הוי משמע דפליגי רק בהוצאה ובאמת לר"י פליגי אף בשאר מתוך, והקשה רש"י באמת מנ"ל להמציא דב"ה ס"ל מתוך בכל מקום כיון דאין לנו ראי' בזה, נהי דמוכח דס"ל מתוך בהוצאה דלמא דווקא בהוצאה ס"ל מתוך מקרא דירמי', אבל בעלמא מנ"ל דס"ל מתוך, דבשלמא לב"ש הי' פשוט לרש"י דאין להקשות, וצריך לומר איזה דיחוי דלא יליף מקרא דירמי' אבל על ר"י קשה מנ"ל להמציא דין חדש לב"ה דאמרינן מתוך הא מצינן למימר דוקא הוצאה אית לי' מתוך מקרא דירמי', וע"כ הוצרך רש"י לתרץ דס"ל לר"י לסברא פשוט' דליכא למילף כלל מקרא דירמי' דאמרינן מתוך די"ל דל"א וירמי' הי' מזהירן על השבתות שהם חמורים והלוואי ישמע ולעולם דל"א מתוך וכיון דב"ה ע"כ אית להו מתוך או מסברא או ממקום אחר ולאו מקרא דירמי' שוב אין לחלק בין הוצאה לשאר מלאכות ומיושב קושית מהרש"א דליכא למימר משום מתוך לא הזהירן דאדרבא זהו קושית רש"י דלמא משום מתוך וממילא ל"א מתוך רק בהוצאה וע"כ הוצרך רש"י לומר דאף בלא מתוך אין קושי' על שלא הזהירן על יו"ט ומיושבים היטב כל הקושי' ודוק היטב כי לע"ד הוא כפתור ופרח בישוב דברי רש"י ז"ל

(ג) ולפ"ז י"ל דרש"י ס"ל לר"י דל"א מתוך רק בהוצאה ממילא מיושב ג"כ הקושי' שהק' בתוס' על רש"י מהאופה מיו"ט לחול כיון דל"ב צורך קצת למה לא יהי' מותר משום מתוך, ולפ"ז י"ל דס"ל כר"י דל"א מתוך רק בהוצאה, אך לר"י תיקשי לשיטת רש"י ממתניתין דכיצד מפרישין חלה וקשה לר"י למה הוצרך לומר לא זהו חמץ כו' יהא מותר לאפותו משום מתוך, ולכאור' אפ"ל דע"כ לא ס"ל לרש"י דל"ב צורך קצת רק אי ילפי' מקרא דירמי' דסתם משא הוי שלא לצורך לגמרי משא"כ לר"י דלא יליף לי' מקרא דירמי' כיון דס"ל דבכל מלאכות אמרינן מתוך י"ל באמת דבעי עכ"פ צורך קצת, כיון דע"כ לומר דיליף לומר מתוך ממ"ד אשר יעשה לכל נפש וגו' וכמ"ש המג"ש דמשמע דבעי דומי' דאוכל נפש, וי"ל ראי' דלבעלי הגמ' ג"כ לא הי' הדבר ברור אי אמרינן מתוך בכל מלאכות או רק בהוצאה ממ"ד בפסחים ר"פ א"ד דף ס"ח ע"ב ר"י לטעמי' דאמר שמחת יו"ט מצוה כו' עד אמר רב אשי ולמאי דס"ל נמי לר"א שמחת יו"ט רשות אית לי' פירכא, ולכאור' יפלא מאי בעי ר"א בזה כיון דמצינו למימר דאף ר"י ס"ל שבות דמצוה שאני רק דאזיל לשיטתו דס"ל שמחת יו"ט מצוה והוי שבות דמצוה א"כ מנ"ל לר"א לומר אף למאי דס"ל לר"א אית לי' פרכא כיון דמר"י אין ראי' דפליג עד ר"א בסברא זו דשבות דמצוה שאני האיך יכול ר"א מצד סברתו לחלוק על התנא ר"א וצע"ג לענ"ד

ע"כ נראה לי עפי"מ דיש עוד לדקדק שם בגמרא דאמר ר"י לטעמי' דאמר שמחת יו"ט מצוה דהו"ל לומר ואזדא לטעמי' אתרווייהו אר"א ור"י דר"א ס"ל שמחת יו"ט רשות ור"י ס"ל שמחת יו"ט מצוה, ונראה לי דלכאור' יש להקשות נהי דר"א ס"ל או כולו לה' או כולו לכם מ"מ מי שרוצה לקיים לכם ודאי דעושה מצוה וא"כ אף לדידי' מצינו שהתירו משום מצוה ולא משום שבות ומאי אהדר לי' לר"י מאי ראי' רשות למצוה, וצ"ל דמ"מ לא מקרי מצוה גמורה כיון דאפשר לפטור מזה ע"י כולו לה' ולגבי מצוה שא"א לפטור ממנו קרי לי' רשות, אך עדיין קשה דהא נ"מ במי שכבר התחיל במצות לכם דשוב א"י לקיים כולו לה' והוי מצוה גמורה ואפ"ה התירו לו משום מלאכה ולא התירו לו משום שבות, ודוחק לומר כיון דבתחילה הי' יכול לפטור ממצוה זו לא נק' מצוה גמורה דכיון דעכשיו מוטל עליו לקיים לכם ודאי דהוי מצוה ואפ"ה לא התירו לו משום שבות

(ד) ונ"ל דהתוס' הקשו הא בעצרת כ"ע מודו דבעינן לכם וא"כ לר"א מצינו שלא התירו שבות דמצוה, ותי' דל"ה טעמא משום לכם רק מסברא, ועי' בשאגת ארי' ה' ראש השנה תי' לקושי' התוס' ע"נ דכיון דבשאר יו"ט הוי רשות א"כ הא דהתירה התורה אוכל נפש לא משום מצות שמחת יו"ט דהא בשאר יו"ט הוי רשות ואפ"ה התירה התורה, וא"כ גם מעצרת אין ראי' נהי דהוי מצוה מ"מ היתר או"נ לאו משום מצוה הוא רק כמו שאר יו"ט וא"כ שפיר אסרו משום שבות משא"כ בקרבן דהמצוה דוחה לעשות מלאכה גמורה הוי שפיר ק"ו להתיר משום שבות אבל ר"י דסבירא לי' כל שמחת יו"ט הוא מצוה וע"כ ס"ל הא דהתירה התורה משום מלאכה מחמת מצות שמחת יו"ט ואפ"ה אסרו חכמים משום שבות ע"כ גם בקרבן מצינן למימר והוא תי' נכון וברור, ולכאורה יפלא על תוס' שלא תירצו כן, ועי"ש בש"א דמזה הוכיח דאף בר"ה שייך מצות שמחת יו"ט דאל"כ הדרי' הקושי' על דוכתי' על ר"י דע"כ לאו משום מצוה התירה התורה או"נ דהא בר"ה ל"ש מצות שמחת יו"ט ואפ"ה התירה התורה אוכל נפש

[ה] אמנם לענ"ד קשה לפי' זה איך אפשר דלר"י לא הותר או"נ רק משום מצות שמחת יו"ט א"כ מי שכבר קים חציו לכם וא"צ לאכול משום שמחת יו"ט וכי יהי' אסור לעשות מלאכת או"נ ומקרא מלא דבר הכתוב אך אשר יעשה לכ"נ כו' וא"כ ע"כ מוכח דלאו משום מצוה התיר הכתוב וא"כ הדרי' הקושי' על ר"י לדוכתי' מאי ראי' רשות למצוה בלא פי' הש"א הנ"ל הוי א"ש דסו"ס אשכחן במצוה שאסרו משום שבות דהיינו במי שלא קיים לכם עדיין אבל לדברי הש"א כיון דהוי במקום אחד רשות שוב ל"א דההיתר הי' מכח מצוה וע"כ לר"י לעולם הוי מצוה וקשה ממי שקים כבר לכם, אמנם נראה די"ל כיון דר"י מסתמא ס"ל כב"ה דאמרינן מתוך א"ש דלעולם עיקר ההיתר הוא משום מצוה והא דהותר אף שלא במקום מצוה כגון מי שקיים לכם הוא משום מתוך וכיון דעיקר ההיתר הוא משום מצוה ואפ"ה אסרו חכמים משום שבות השיב ר"י שפיר יו"ט יוכיח

[ו] ולפי"ז י"ל דגם התוס' אסיק אדעתין ס' השג"א ואפ"ה הקשו שפיר, כיון בחד יו"ט אשכחן דהוי מצוה והוצרך התורה להתיר או"נ ואפי' שלא לצורך מצוה משום מתוך ע"כ בשאר יו"ט התירה דקדושת