חמדת שלמה חלק ב קפו

אסורים ובאבוקה אף לרבנן אסור דלכאורה הכי הוי פשטא דמלתא מדתמה הגמרא אחר כך למ"ד לוחשת מותר ולרבנן אף אבוקה שרי' עצים דאסירי ה"מ לה, ולפ"ז כיון דהוי ס"ל דבאבוקה אף לרבנן אסור ולא פליגא רק בלוחשת א"כ התנור מצד עצמותו אסור לרבנן כמו לרבי דהא התנור מסיקין ע"י עצים דאסירי' דהוי אבוקה וא"כ מוכח שפיר מהברייתא דתני יוצן דהוי דיעבד דאל"כ אמאי מותר אף דאין ש"ע בפת מ"מ התנור כבר נאסר מחמת האבוקה א"ו מש"ה יוצן ומהני היסק שני משום דהוי זוז"ג וק' הא לכתחלה אסור א"ו מוכח דמשום הפסד התנור חשוב דיעבד, וא"כ קשה למה תני באידך ברייתא יותץ וא"ש, רק לפמ"ש לעיל בתחילה דחמימת התנור הוא מסתמא אף מן הגחלים לוחשת ג"כ א"כ עדיין ק' דלמא מש"ה לרבנן יוצן דכבר נעשה הזוז"ג ע"י האבוקה וע"י הגחלים לוחשת והוי דיעבד אבל לרבי דאף לוחשת אסורים עדיין לא נעשה הזוז"ג עד היסק השני וע"כ אמרי' יותץ דאסור לעשות זוז"ג לכתחלה ולעולם נתיצת התנור חשוב לכתחלה, אבל לשיטת הרמב"ם הנ"ל א"ש דכיון דבתחלת ההיסק הי' העצים בעין נמצא הי' תחלת ההיסק בעצי איסור א"כ כבר נאסר התנור אף שהעצים נעשו גחלים ונגמר ע"י ההיתר דזה ל"ה זוז"ג לשיטת הר"מ הנ"ל, אלא דאח"כ בהיסק השני הוי שני הגורמים ביחד ואז הוי זוז"ג ומוכח לרבנן דמותר לעשות זוז"ג משום הפסד התנור דחשוב דיעבד והקש' הגמ' שפיר, ומ"מ מה שכתב' לעיל בישוב דברי הבעה"מ א"ש אף לס' הר"מ דסוף בשעת אפי' הפת דמיירי התם בפ' כ"צ הוי זוז"ג כיון דאף בגחלים לוחשת קיבל התנור חום ואין זה ענין לאיסור התנור ודוק הדק היטב

ולפ"ז י"ל הקושי' הנ"ל על שמואל דס"ל חדש יותץ אף דס"ל זוז"ג שרי הא לקמן אמרינן דפליגא אמוראי אליבא דשמואל ור"י חד אמר לוחשת אסור וחד אמר אפי' לוחשת שרי, ולפ"ז י"ל דשמואל הוא דסבר לוחשת שרי ופלוגתיי' באבוקה ואפ"ה לרבנן שרי, ולפ"ז קושי' הגמ' דלעיל מעיקרא ליתא די"ל דברייתא ס"ל אש"ע בפת ומש"ה יוצן דל"ה זוז"ג כלל, אבל לרבי דס"ל י"ש עצים בפת יותץ משום דהוי לכתחלה דאסור לעשות זוז"ג ע"כ קאמר שמואל שפיר יותץ, ואל תשיביני דלפ"ז הו"ל להגמ' לומר תסתיים דשמואל ס"ל לוחשת שרי', חדא די"ל דקו' הפ"י על שמואל ל"ה רק לתרץ אבע"א דשמואל אפיך ותני כי היכא דתוקי' הילכתא כרבנן א"כ משמע דתני הברייתא לפסק הלכה אבל לתי' הראשין דשמואל איפכא תני אין ראי' כלל דתני הברייתא לפסק הלכה וי"ל דבאמת לדידי' יוצן, ותו דנהי דסתמא דגמ' ס"ל אי פליגא בלוחשת ואפ"ה לרבי אשור ממילא אמרי' דבאבוקה אף לרבנן אסור מ"מ אין זה מוכרח ואפשר דשמואל אף דסובר דלרבי אפי' לוחשת אסור מ"מ לרבנן אף אבוקה שרי' די"ל דשמואל ס"ל דאין לחלק בין גחלים לוחשת לאבוקה וע"כ ל"ק תסתיים

ולפ"ז נ"ל ראי' נכונה לשיטת הר"מ דהיכא דהגחלים אסורין ל"ה זוז"ג מכח התנור או מטעם הש"ך ז"ל או כמ"ש לעיל וע"פ סברת הירושלמי דעיקר הגורם הוא האש דהתו' הק' ד"ה וכן כו' תימא לרשב"א דתקשי לר"ה ב"ח דס"ל בתמורה לר"א זה וזה גורם שרי והניחו בקושי', ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דלשיטת הר"מ לגבי הפת לא מקרי זוז"ג וא"כ אין להוכיח דר"א ס"ל זוז"ג אסור רק מכח חדש יותץ, ולפמ"ש דלשמואל דס"ל דפלוגתי' באבוקה יש לומר דאף דזה וזה גורם שרי אפ"ה חדש יותץ דהוי לכתחילה וברייתא דיוצן ס"ל אין שבח עצים בפת א"כ אין ראי' כלל דר"א ס"ל זה וז"ג אסור, א"כ י"ל דר"ה ב"ח ס"ל ג"כ הכי ע"כ קאמר שפיר דאף ר"א סבר זוז"ג שרי, ולפ"ז י"ל טעמו של הר"מ משום טעם הירושלמי ודלא כטעם הש"ך דאל"כ עדיין קשה דהא קתני וכן הי' ר"א אוסר בכל איסורין שבתורה, ובשאר איסורין היכא דאפרן מותר ודאי הוי זוז"ג לר"א וא"כ עדיין מוכח דר"א אוסר זוז"ג, אבל אי אמרי' טעמו של הר"מ משום ס' הירושלמי הנ"ל א"ש רק לפ"ז יהי' מוכח דסתמא דגמרא ס"ל דלוחשת אסורין וכשיטת בעה"מ והרא"ש ודלא כהרי"ף והר"מ, אמנם אפשר לומר לפמ"ש הכ"מ דמש"ה פסק הר"מ בלוחשות מותרין משום דהוי ספיקא דרבנן, א"כ אף דסוגית הגמ' אזלא למ"ד אסורין אפ"ה פסקו לקולא, ואף דפסקו חדש יוצן והוי תרי קולא דסתרי הדדי ואף דהוי דרבנן מ"מ דמי קצת לסברת הר"ן בתבלין פרק קמ' דביצה מ"מ י"ל דאינו מוכרח כ"כ די"ל אף למאן דס"ל לוחשות שרי אפ"ה הוי לכתחילה נתיצת התנור וכתי' הראשון דשמואל איפכא תני ויש לע' בזה.

ועפ"ז נתיישב לי היטב האבעי' דבעי רחב"ח מר"ח בתנור שהסיקו בעצי הקדש לרבנן דשרי בקמיית' כו', והקשה המהרש"ל כיון דאפרן אסור בהקדש פשיטא דאסור וליכא למימר אשע"ב ותי' דאבעי' הוי היכא דהוי זוז"ג מכח התנור והקשה המהרש"א דא"כ האיך תלוי האבעי' לרבנן דהא אף לרבי שרי זוז"ג, ואי דלרבי אינו מוכח דזוז"ג מותר הא אף לרבנן אינו מוכח ע"ש, ולפמ"ש א"ש די"ל לרבנן דשרי בקמיית' היינו באפה בתנור חדש בהיסק ראשון או אף בהיסק שני לפי הס' שכתבתי לעיל דלמ"ד באבוקה אסור לרבנן נאס' התנור אף אם אין ש"ע בפת דנאס' תחלה מחמת האבוקה אף שנגמר אח"כ ע"י הגחלי' ע"פ סב' הרמב"ם הנ"ל כיון דשבח האיסור בא תחלה לא מקרי זוז"ג ואפ"ה שרי רבנן הפת משום דלגבי הפת באים שני הגורמים ביחד א"כ מוכח דרבנן ס"ל זוז"ג מותר ע"כ מבעי' לי' שפיר האיך הדין לרבנן בהקדש אי זוז"ג שרי או לא דהיינו בתנור ישן או חדש שציננו ומדקדוק מאי דקאמ' לרבנן דשרי בקמייתא דמזה מוכח דזוז"ג שרי לרבנן, ולפ"ז מוכח דרמב"ח ור"ח ורבא ס"ל ג"כ דלוחשת אסורות מדשקלו וטרו באבעי' זו, ומ"ש המהרש"א לפי' המוהרש"ל לפי פירושו הא אף במקום דאין לו בטילה זוז"ג מותר נ"ל די"ל שאני הקדש כיון דיש לו פדיון הוי לגמרי לכתחלה דיכול לתקנו ולפדותו שיהי' גוף הדבר היתר גמו' אך על המג"א בסי' תמ"ה שסובר כפי' מהרש"ל אף בע"א וחמץ לאסור זוז"ג התמי' הנ"ל קיימת ודוק בכ"ז

אך לפמ"ש לעיל בשיטת הרמב"ם דהתנור לא מקרי גורם לבטל גורם דעצים דאי' ע"פ ס' הירושלמי א"א לפרש כן דהא ל"ה זוז"ג כלל בתנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו את הפת באותו היסק ע"כ מוכרח לדידי' כפי' המוהרש"א דהגמ' לא אסיק אדעתי' הא דאפרן אסו' וע"כ יפה עשה הר"מ שהשמיט האבעי' זו אבל לפי' הנ"ל אף דאבעי' לרבנן מ"מ נ"מ לדידן היכא דהוי זוז"ג, [העולה ממ"ש דלפ"ד מוכרח לומר כתי' הט"ו דזוז"ג דהכא ס"ל להטור דגרע טפי, דלדברי הש"ך והמג"א קשי' כמ"ש לעיל כ"א במקומו]

ולפמ"ש נתיישב לי קושי' הב"י על הטור דהשמיט הא דאמר אביי הנהו קערות וכוסות וכו', וצ"ל אף דהטור הביא בשם הרמ"ה והרא"ש דאף זוז"ג אסו' וא"כ פשיטא דקדירות אסורות וצ"ל דקושית הב"י הוא כיון דבתחילה הביא דעת הפוסקים דזוז"ג שרי וגם דעת הרא"ש לא החליט רק כתב וכן יראה ע"כ הו"ל להביא דבקדירות ודאי אסורין כן נ"ל בכוונת הב"י ז"ל, ולפמ"ש דהטור ס"ל דהיכא דל"ש לומר מקלי קלי אסורי' לכ"ע חדש יותץ מטעם דאסור לגרום זוז"ג דהוי דאוריית' רק אביי קאי בעצי ערלה וא"כ כאן אין נ"מ כלל בדין דקדרה כיון דאפי' תנור יותץ והן אמת שהב"י כתב, בפ' כ"ש אי' הני קערות שבישלה כו' אבל באמת אינו כן בגמ' רק רש"י מפ' כך אבל לפמ"ש להוכיח שיטת הטור מוכח דמיירי בעצי ערלה דוקא א"ש כנ"ל נכון לשיטת הטור

בד"מ הקשה על דינו של הרמב"ם בקדירה שבישל בעצי איסור ואח"כ נתן עצי היתר דלא הוי זוז"ג והקשה הוא מ"ש מאפה הפת בתנור חדש דשרי, ואני לא