חמדת שלמה חלק ב קפה

ובאבוקה לכ"ע אסורה א"כ עדיין הו"ל למבעי באבוקה כנגדו בערלה דהוי חד גורם אי קדרה שרי, רק אי משום הא לא ארי' די"ל בלוחשת פליגא ואבוקה לכ"ע אסור מדאוריית' וע"כ לה"מ למבעי דכיון דהוי איסור דאוריית' אסור לעשות זוז"ג דהא ודאי מוכח למאן דאוסר לרבנן אבוקה היינו מדאורייתא מדמקשה למאן דשרי עצים דאי' לרבנן היכי משכחת לה ופי' רש"י לעיל בד"ה יוליך דקושית הגמ' הוא מדאוריית' ה"מ לה דמדרבנן ודאי אסורים לכתחלה עכ"פ, ונ"ל בפי' קושי' הגמ' דכיון דלא משכחת עצים דאיסורי כלל מדאוריית' למה אמרי' יוצן וכתב רש"י לעיל דלכתחלה אסור להנות וע"כ דהיינו דגזרינן אטו הנאה אחרת ע"כ הקשה הגמ' כיון דאף באבוקה שרי ליכא למגזר כלל ותי' ר"פ כיון דמ"מ משכחת בשרשיפא שפיר גזרינן ומיושב בזה קושית הפ"י, ומה שתי' הוא על קושי' זו לענ"ד דבריו תמוהים שהוא נגד התו' ד"ה חדש יותץ שכ' התו' להדי' דאף באבוקה לרבנן השלהבת בא מן הגחלת, וגם רש"י כתב בתחילת הסוגי' באבוקה והוא כ' דרש"י סובר בתחלת הסוגי' דמיירי בלוחשת וגם בתו' ד"ה מכלל כ' להדי' דאף באבוקה ה"ט דרש"י לרבנן משום דשלהבת בא מן הגחלת, ואם כן אין זה ענין כלל לע"א, ולא ידעתי מה החרו על המוהרש"א ומהרש"ל כיון דהתו' ס"ל להדי' דלא כפי' ודבריו הקדושים נפלאים ממני, וכיון דמוכח למאן דאוסר באבוקה לרבנן היינו מדאורייתא א"כ לה"מ למבעי' באבוקה דכיון דהוי דאורייתא אסור לעשות זוז"ג לכתחלה, ודוק היטב

ולפ"ז מוכח בע"כ בשיטת הטור דלא כש"ך דלפי זה ליכא לאכוחי בין לרבנן ובין לר"א דזוו"ג אסור מהא דחדש יותץ דהא אף אי זוז"ג שרי אסיר לגרום לכתחי' זוז"ג, ובע"כ דראיית הגמ' הוא מאיסור הפת ולשיטת הש"ך ל"ה זוז"ג כלל ודוחק להעמיס זה בקושית הגמ' אימר דשמעת לי' כו' דא"כ לא אתי שפיר תי' הגמ' א"כ אמאן תרמיי' דבשלמא להמציא דין חדש ולומר דבע"א אסור זה וזה גורם ולא בשאר איסורי' שייך שפיר אמאן תרמיי' כמ"ש רש"י ע"ש אבל לענין לכתחי' פשיט' דיש לחלק כמו דקי"ל דבדאוריית' אין מבטלין ובדרבנן מבטלין היכי דמיקלי קלי, ע"כ שיטת הש"ך צ"ע לפמ"ש

ולפ"ז מוכח בשיטת הטור דלוחשות הוי זוז"ג דאל"כ עדיין ק' דלמא התם בלוחשות דלא הוי זוז"ג אלא חד גורם כיון דעיקר הראי' מאפה את הפת וא"כ מוכח דסתמ' הגמ' סובר דלוחשת הוי זוז"ג, וא"כ נהי דהרא"ש החמיר בלוחשת יש לומר דהיינו דוק' בבשלה ע"ג הגחלים בלא תנור ולפ"ז א"ש קושית האחרונים על הטור שכת' דוק' אבוקה כנגדו אמנם מהרא"ש כאן לא משמע כן מדלא הבי' כלל הא דאבוקה כנגדו משמע דאף בלוחשות לא הוי זה וזה גורם וצ"ע

ולפ"ז לשיטת הר"מ דסבירא לי' דהתנור לא הוי גורם וכמ"ש לעיל ע"פ שיטת התוס' וסברת הירושלמי פ' כ"צ מוכח דראי' הגמ' הוי מחדש יותץ ע"כ פסק שפיר דלא כטור ולא חילק בין חדש לישן דאפי' חדש יוצן כמ"ש הב"י ז"ל, והנה לפי פי' הנ"ל בדברי אביי דהו"מ למימר דהשבח עצים הוא מכח העצים והגחלת וע"כ הוי זה וזה גורם ומשום הכי הו"א רבי היינו ר"א והוא מוכרח לענ"ד ולפ"ז נתעורר לי קושי' גדולה מאי דק"ל בהשקפה ראשונה על קושית הגמ' מברייתא דקתני חדש יותץ מנ"ל להגמ' להקשות דלמא משום הכי יותץ דהוי לכתחי', ואין לומר דהוי פשיטא לי' להש"ס תי' התוס' דהוה דיעבד משום הפסד התנור אם כן בלא הבריית' דמייתי דקתני יוצן הו"ל להקשות למה יותץ הא הוי זוז"ג א"כ בע"כ צ"ל דהוי מ"ל דהוי לכתחלה אם כן עדיין לא מקשה דלמא באמת הוי לכתחלה מש"ה יותץ דאסור לעשות זוז"ג ובריית' דיוצן ס"ל אין שבח עצים בפת וע"כ לא הוי זה וזה גורם כלל ושרי' בהיסק שני אבל בהיסק ראשון אסור לכתחילה כמ"ש התו' דוקא אפה שרי אבל לכתחי' אסור

והיה נראה לי ליישב כך כיון דס"ד דכ"ע סבירא להו זוז"ג מותר וכיון דרבנן בע"כ ס"ל אין שבח עצים בפת כיון דפלוגתייהו בע"כ בגורם א' דבזה וזה גורם. אף לרבי שרי וכיון דבע"כ רבנן ס"ל להתיר אף בגורם א' מוכח דס"ל אין שבח עצים בפת וא"כ יש לומר נהי דרבנן ס"ל דוקא אפה בדיעבד היינו בגורם א' דאף דאין שבח עצים בפת אפ"ה מחמרי לכתחי' אבל היכי דהוי זה וזה גורם דהוי תרתי למעליותא הוי לן למשרי אף לכתחי', וע"כ הקשה הגמ' דבע"כ הבריית' ס"ל יש שבח עצים בפת דהא התוס' הקשו למה יוצן הא זה וזה גורם שרי וכוונתם צ"ל כמו שפרשתי דיוכל להמתין עד שיהי' גחלים ויהי' זוז"ג או כמ"ש הפ"י ע"י עצים דהתירא ותירצו דלכתתי' אסור וע"כ אי הו"א דאין ש"ע בפת ג"כ הוי תרתי למעליות ושרי אף לכתחי' וע' במהרש"א ברש"י ד"ה יוליך הנאה שכ' זה לרבותא דאסור לרבנן אף בזוז"ג, ע"כ מוכח דהברייתא ס"ל יש ש"ע בפת ואפ"ה חדש יוצן משום זוז"ג דהוי דיעבד כס' התו' ע"כ הקשה הגמ' שפיר והא דמשני הגמ' בתחילה הא רבי הא רבנן היינו אי זוז"ג אסור, ובזה ארווח לן קו' גדולה מאי דק' לשמואל דס"ל זוז"ג מותר ואפי' הכי קאמר חדש יותץ, וראיתי להפ"י שתמה מאוד על שלא ראה מי שהרגיש בזה, ועפ"ד הנ"ל נראה לי לתרץ די"ל לפי מה דאסיק דמצינו למ"ד זוז"ג אסור י"ל שפיר דהדרי' לסבר' קמיית' דהוי לכתחי' ובריית' כמ"ד אש"ע בפת מש"ה יוצן ואפ"ה לכתחי' משום דזוז"ג אסור ולא הוי תרתי למעליות' ונהי דסתמ' דגמ' דמשני הא ר"א והא רבנן משמע דלא הדר מסברא קמיית' רק דפליגא בזוז"ג וע"כ פסקו הפוסקים חדש יוצן לדידן, אבל על שמואל ל"ק דיש לומר איהו ס"ל דהוי לכתחילה ובריית' דלעיל ס"ל א"ש עצים בפת ואפ"ה יוצן משום דזוז"ג אסור, אבל אנן קי"ל כסתמא דתלמוד' דמשני הא ר"א כו' משמע דטעמא דיותץ משום זוז"ג אסור, [וע' ברש"י שפי' באמת הא רבנן דסבירא להו אש"ע בפת ולא פירשו רבנן דשאור וצ"ע קצת], אך לפי מה שהעליתי דיש לומר דבהא גופי' פליגא אם השבח בא מן העצים לבד או משניהם וע"כ הוי זוז"ג הדרי הקישי' לדוכתי' דלמא לעולם מש"ה יוחץ דהוי לכתחי' ובריית' דיוצן ס"ל אש"ע בפת וכבר נגמר התנור ע"י זוז"ג מש"ה מותר בצינן לכתחי' דכבר נעשה הזוז"ג וישן יוצן כמו שכ' התוס' דזוז"ג אסור לכתחי' ואין לומר כמ"ש לעיל דהוי תרתי למעליותא דהא ליתא דהשתא ל"ה רק חדא למעליותא דהא אין שבח עצים גופי' הוא משום דהוי זוז"ג וא"כ מנ"ל להגמ' להקשות, ומכש"כ דקשה לשיטת הטור והר"מ לפמ"ש [האחרונים די"ל דלא הוי זוז"ג ע"פ סברת הירושלמי דהתנור אינו גורם רק שלא יתפזר החום וכמ"ש הפ"י א"כ ל"ק קושי' התוס' כלל למה יותץ הא יכול לעשות ע"י זוז"ג דלשיטת הר"מ לעולם לא הוי זוז"ג אם לא כמ"ש הפ"י ע"י עצים דהתירא

ונלענ"ד ליישב עפ"מ דפסק הר"מ אם בישל קדירה בעצי איסור ואח"כ קודם שנגמר נתן עצי היתר לא הוי זוז"ג הובא בש"ע סי' קמ"ב וע' בכ"מ ובט"ז שנדחקו במוצא הדין, והנה מתחילה נראה לי להבין דבריו מ"ש משאור שנפל לתוך עיסה דס"ל לרבנן בין שנפל אי' מתחלה בין שנפל לסוף אפ"ה הוי זוז"ג, ונ"ל פשוט דהתם השאור שנפל בתחלה נתבטל ול"ש לומר דנתחמץ במקצת דכל כמה שלא נגמר החימץ אינו חשוב כלל ובטל, אבל בבישל גם תחילת הבישל הוי הנאה דס"ס נהנה מאי' הנאה לחוד קצת בלא גורם אחר, ונ"ל להוכיח הדין הנ"ל ע"פ הקו' הנ"ל שהקשיתי דלמא מש"ה יותץ דהוי לכתחלה והא דקתני בברייתא יוצן משום דאתי' כרבנן דאין ש"ע בפת ע"כ נ"ל די"ל דסוגי' דלעיל אזלא למ"ד לוחשת