חמדת שלמה חלק ב קפד

לדעת הפ"י בס' זו, העולה מזה דלדעת הר"מ פת שנאפה בעצי איסר לא הוי זוז"ג וא"כ ע"כ הא דמוכח הגמ' דר"א ס"ל זוז"ג אסור היינו מדקתני חדש יותץ דמאיסר הפת אין ראי', וא"כ הדרא קו' לדוכתי' דלמא משום הכי יותץ דהוי לכתחלה כיון דיש תקנה בהולכת הנאה ליה"מ אלא ודאי מוכח לשיטת הר"מ דאין תקנתו של ר"א משמשת רק בהולכת כל הפת וא"כ אם נימא הכא יוליך הנאה ליה"מ הי' צריך להוליך כ"ד התנור והוי שפיר דיעבד משום הפסד התנור א"ו מוכח דר"א ס"ל זוז"ג אסור

והנה הרא"ש ס"ל בחדא כרש"י ובחדא כהר"מ דהיינו היכא דהפת בעין לא מהני הולכת הנאה ליה"מ ובנתערב אין צריך להוליך כל דמי הפת רק דמי עצים לחוד מהני וכ"כ הטור, ולפ"ד נ"ל דאין להוכיח דר"א ס"ל זוז"ג אסור מדלא פליג על חדש יותץ די"ל כיון דמ"מ יש תיקן ע"י הולכת דמי עצים ע"י תערובות והיינו טעמא כיון דאין האי' בעין מהני הולכת הנאה א"כ דלמא ס"ל זוז"ג מותר והוי ג"כ אין האי' בעין ועדיף מיני' דבדיעבד שרי לגמרי, וע"כ לכתחלה עכ"פ בעי הולכת הנאה ליה"מ ואסור לעשות זוז"ג כיון דיש תיקון בהולכת הנאה לי ה"מ, וא"כ מנ"ל דר"א ס"ל זוז"ג אסור, וע"כ צ"ל דמאי' הפת מייתי לה כמ"ש רש"י וא"כ מוכח דאף היכא דאפרן אסור אפ"ה הוי זוז"ג ודלא כמו שכ' הש"ך בשיטת הטור דס"ל דלא הוי זוז"ג, וצ"ע על הש"ך כי לענ"ד הס' הנ"ל נכונה דאף לשיטת הרא"ש והטור הוי כאן לכתחלה, ואפשר ליישב דברי הש"ך דכיון דלרבנן הא דחדש יותץ בע"כ משום דס"ל זוז"ג אסור דלדידהו הוי דיעבד ממילא משמע דאף ר"א ס"ל הכי מדלא מפרש להדי' טעמא דידי' משום לכתחלה דבשלמא לשיטת רש"י שכתבתי לעיל א"ש דאין להוכיח מחדש יותץ דכיון דאין נ"מ אי הוי מצד הדין או משום לכתחלה דס"ס אינו צריך להוליך רק דמי עצים, וע"כ קאמר סתמא יוליך הנאה, אבל לשיטת הרא"ש והטור אי הוי סבר ר"א דזוז"ג מותר הוי לי' לפרושי' דלא נימא דמודה בזה לרבנן דזוז"ג אסור וצריך יותץ דווקא ולא מהני הולכת הנאה ליה"מ א"ו מוכח דבאמת ס"ל זוז"ג אסור וצריך יותץ דוקא דהוי האי' בעין, ולפ"ז מיושב לשיטת הטור ג"כ הסיום דאמרו לו בגמרא לאפוקי לשיטת הר"מ מוכח כפשוטו בלא הסיום הנ"ל דוק ותשכח, אבל לשיטת הר"מ אתי כפשטא דמוכח דר"א ס"ל זוז"ג אסור מחדש יותץ דלדידי' אין תיקון כלל בהולכת דמי עצים לחוד ודוק היטב

אמנם לפי מה שכ' הטור בתחלה בתנור שהסיקו וכו' חדש יותץ ובאפה בו הפת מותר בזוז"ג ותמהו עליו כיון דס"ל השתא דזוז"ג שרי למה יותץ התנור, ועי' בפ"י מ"ש בזה ודבריו דחוקים, ולענ"ד נראה די"ל דברי הטור לפמ"ש התו' דאף דזוז"ג אסור לכתחלה הכא משום הפסד התנור חשוב דיעבד ולכאורה ק' ע"ז מקדרה שאב"י דאסורה לכתחלה ול"ח לי' לדיעבד וכ"ר שהקשה בס' ד"ת בהגה"ת הר"ן סביב האלפ"ס לקמן בסוגי' דקדירת בפסח גם גוף הסבר' צ"ל מה"ת נתיר לגרום זוז"ג לכתחלה משום הפסד ומכש"כ למה שהעלה המג"א ז"ל סי' תמ"ה דמש"ה פסק הטור בחמץ וכו' הפת אסיר משום דכיון דאין לו ביטול אסור אף זוז"ג דמ"מ הוי כמו משהו וכתב ראי' לזה מדאסרינן לקמן בהקדש הואיל ואין לו ביטל [הן אמת דברי המג"א צריך עיון דלדידי' קשה קושית המהרש"א לקמן] עכ"פ לפי' ולפי' מהרש"ל קשה כיון דמדין ביטול אתינן עלי' היכן מצינן להתיר לבטל אי' במקום הפסד והאיך נימא דבהקדש יהי' אסור בדיעבד ובשאר אסורים יהי' מיתר לעשות כן לכתחלה ונלענ"ד דיש ליישב עפ"מ שכ' הטור י"ד בסי' צ"ט מחלוקת הרשב"א והרא"ש באיסור דרבנן שנתערב בפחות מס' דלהרשב"א מותר להוסיף עליו עד ס' כדי לבטלו וראייתו מעצים שנשרו מן הדקל ביו"ט והרא"ש ס"ל דהתם שאני דמיקלי' קלי' איסורא, ולפ"ז י"ל לפמ"ש התוס' פ' כ"צ וכן כתב הכ"מ בהל' מ"א דהא דשבח עצים בפת ל"ה רק מדרבנן והכא ג"כ מיקלי קלי' איסורא משום הכי כשנגמר התנור באיסור הוי כמו תערובת פחות מס' ע"כ מותר להוסיף עצים דהתירא כדי לעשות זוז"ג שיהי' מותר לגמרי, והנה הא דכתבו התו' דשבח עצים הוא מדרבנן נראה דהיינו דמצד הדין י"ל כרבנן דאין שבח עצים רק השלהבת בא מגחלת כן נ"ל פשוט וא"כ בע"ע ודאי אסור מדאורייתא וע"כ אסור לעשות זוז"ג לכתחלה משום אין מבטלין איסור לכתחלה כיון דאף אפרן אסור, ועוד נ"ל דבע"א לא שייך לומר מיקלי קלי' איסורא דכל הנאות אסורות, וע"כ יש לומר דאסור לעשות זוז"ג לכתחלה ע"כ פסק הטור חדש יותץ כנ"ל נכון, והא דכ' אח"ז דמותר בהיסק אחר היינו בעצי איסור אחר וכ"מ מלשונו שם עי"ש ודוק, וכצ"ל בע"כ לפי פי' הפ"י

ונראה לענ"ד להביא ראי' לשיטת הטור דבע"ע לכ"ע יותץ אף אי זוז"ג שרי ממאי דאי' בסוגי' אמר אביי את"ל זוז"ג אסור רבי היינו ר"א ופי' רש"י וליכא למבעי מידי ואת"ל זוז"ג מותר והכא משום דיש שבח עצים בפת הני קערות וכוסות כו' כי פליגא בתנור וקדרה א"ד קדרה נמי אסורה דהא מקבלה בישולה כו', ותמי' לי האיך תלי זה אי רבי סבר כר"א או לא הא אף אם רבי סובר כר"א דזוז"ג אסור, מ"מ נ"מ לדידן דקי"ל זוז"ג מותר נ"מ אי קדרה הוי זוז"ג או חד גורם דודאי לא ניתן להאמר דאי רבי הוי סבר כר"א הוי הלכתא כרבי דמה"ת הא, הא שמואל פסק כר"י דזוז"ג שרי ומאי אולמא דרבי מר"א ורבנן דס"ל זוז"ג אסור ואפ"ה פסק שמואל כר"י דזוז"ג מותר וצ"ע לענ"ד, והנ"ל ליישב לפמ"ש התו' דרבי ס"ל דהשלהבת בא מן הממש ורבנן ס"ל דבא מגחלת והוה לכאורה פלוגתא במציאת כמ"ש הפ"י [ומ"ש הפ"י דלמא פליגא בזוז"ג דבריו תמוהים דהא בע"כ הוי ס"ל להגמרא דהוי חד גורם דאל"כ מ"ט דרבי וכמ"ש הוא עצמו בסתירות דברי המוהרש"א וע"כ בע"כ דרבנן ס"ל דאין שבח עצים] ע"כ קאמר אביי את"ל זוז"ג אסור רבי היינו ר"א פי' דהוה אמרינן דרבי ורבנן תרוויי' ס"ל דהשלהבת בא משניהם ביחד וע"כ הוי זוז"ג רק רבי ס"ל זוז"ג אסור מש"ה אסור ורבנן ס"ל זוז"ג מותר מש"ה מותר, לפ"ז לא הוי מצי למבעי' מידי בקדרה אי הוי חד גורם דאי אפשר לאשכוחי בשום ענין שלא יהי' זוז"ג כיון שבא מהעצים והגחלת ע"כ הוי תיכף זוז"ג ופשיטא דשרי לדידן רק אי ס"ל זוז"ג מותר והכא משום שבח עצים הוי חד גורם שפיר איכא למבעי' בקדרה כן נ"ל נכון בפי' הסוגי' רק עדיין קשה נהי דבעצי ערלה וכלאי כרם הוי זוז"ג כיון דהשלהבת בא אף מהגחלת לפי את"ל דרבי היינו ר"א מ"מ הא נ"מ בע"א דאפרן אסור והוי חד גורם א"כ איכא למבעי' אי לבשל בה, דהוי זוז"ג או אסור משום דמקבלה בישולי' מקמי' דנותן עצים דהתירא, אבל לשיטת הטור הנ"ל א"ש דבע"א ודאי קדרה אסורה לבשל בה אפי' אי הוי זוז"ג דהא אפי' תנור יותץ כמ"ש משום דהוי דאורייתא, וגם דל"ש מיקלי קלי' איסורי' וליכא למבעי' רק בעצי ערלה ע"כ ליכא למבעי רק באת"ל דרבי ס"ל זוז"ג שרי אבל אי זוז"ג אסור ליכא למבעי' מידי דלעולם הוי זוז"ג מכח העצים והגחלת כמ"ש לעיל דמה"ת לעשות פלוגתא במציאת [ולפ"ז י"ל דאפר הנקברין אסור מדאורייתא דאל"כ הוי לי' למבעי' עדיין בשאר הנקברין דאי הוי מדרבנן י"ל דמותר לעשות זוז"ג ואפ"ל כיון דמ"מ אפרן אסור מדרבנן ל"ש לומר מיקלי קלי וצ"ע בזה ועי' בפ"י בסוגי' ר"י אומר אין ביער חמץ כו' דס"ל דאפר הנקברין לא אסור רק מדרבנן וכ' בשם התו' דהוי דאורייתא עי"ש]

ולפי"ז יש להוכיח דאביי ס"ל לוחשת שרי ופלוגתי' באבוקה כנגדו דאי הוי ס"ל בלוחשת פליגא