חמדת שלמה חלק ב קפג

עדיין אפר מ"מ י"ל דהוי זוז"ג והא דאוסר בלוחשת אף דזוז"ג שרי היינו בבשלה על גבי גחלים בלא תנור וכעין שכתב מהרש"א ז"ל, או דכיון דקאי על הברייתא ותנא דברייתא הא ס"ל זוז"ג אסור כיון דס"ל חדש יותץ ונ"מ לדידן בגחלים בלא תנור דנהי דבאבוקה לא הוי זה וזה גורם דיש לומר דחום האבוקה פועל כ"כ ולא צריך לחום התנור אבל בלוחשת י"ל דהוי זוז"ג, והנה הש"ך כתב בפשיטות סי' קמ"ב דלמאן דאוסר בלוחשת לא הוי זוז"ג) ולע"ד י"ל מרש"י דס' לי' דאף למאן דאוסר בלוחשת מ"מ הוי זוז"ג וע"כ הוכרח רש"י לפרש באבוקה כנגדו דאל"כ נהי דלוחשת אסור מ"מ הא הוי זוז"ג וקשי' האיך ס"ד דרבי ס"ל זוז"ג שרי א"ו דמיירי באבוקה כנגדו רק דק' מנ"ל להגמ' להקשות דלמ' התנא סובר דרבי איירי כסתמא דמלתא בלא אבוקה ומוכח דזה וזה גורם אסור וע"כ חדש יותץ א"ו מוכח דסתם גמ' ס"ל לוחשת שרי דכבר כלה האיסור והוי כמו אפר וא"כ אף אי זה וזה גורם אסור בע"כ דמיירי באבוקה כנגדו וכיון דבע"כ מיירי באבוקה כנגדו שפיר מצינן למימר דזוז"ג שרי כיון דאבוקה כנגדו לא הוי זוז"ג ואם כן אתי שפיר פסק הריף והר"מ דפסקו כסתמ' דגמ' דאתמר בדוכתי', והנה הי' אפשר לפרש כן בכוונת הר"ן מה שכ' דמסוגי' דשמעתין משמע דלוחשת שרי שגם הוא כתב לשון רש"י דמיירי באבוקה כנגדו, אמנם מלשון הר"ן פרק כ"ה שהביא לשם גם כן פלוגתא דלוחשת ע' שם משמע דס"ל למ"ד לוחשות אסור אפי' בתנור אסור דלא הוי זה וזה גורם דלענין שיאסרו הגחלים עצמן לאפות ולבשל בהם פשיטא דאסור בע"ג דאפי' אפרן אסור, ודבריו שם צריך עיון לפי מה דמשמע מדבריו דיש שבח עצים בפת משום הכי גרע מזוז"ג א"כ מה חילוק יש בין לוחשות לעוממות כיון דהגחלים גופי' אסורים, ומש"ה כ' באמת הש"ך סי' קמ"ב דאף עוממות אסור וצ"ע, ולפי הפי' הנ"ל ברש"י דהסוגי' קאי למאן דאמר לוחשות שרי י"ל מאי דקשי' ברש"י שפי' בישלה ע"ג גחלים מותר וכ"ש גרף התנור וקשה טוב' דהא גרף גרע טפי דהא בפ' כ"צ אבעי' להו גרף מאי ופי' התוס' שם דאף דע"ג גחלים מותר מ"מ יש לומר דגרף גרע טפי דהחום הוא מחמת השלהבת ואם כן למה כתב רש"י כש"כ גרף, ולפמ"ש אתי שפיר דהא דאבעי' להו התם היינו אי לוחשות אסור ולא הוי חום התנור זה וזה גורם דהחום בא מכח השלהבת והגחלים לוחשות דתרווייהו אסורים אבל לפום סוגי' דידן דלוחשת שרי שפיר הוי גרף כש"כ דלא מבעיא לפי מה דפשוט התם להתירא דלא הוי ממש כלל ודאי דשרי ואף לפום האבעי' דהתם לפי מה דקיימינן השתא דלוחשת שרי הוי זוז ג ושרי בגרף ודוק

והנה עוד נראה לי להוכיח לשיטת רש"י והר"ן דהסוגי' אולי למ"ד לוחשת הוי זה וזה גורם ושרי דרש"י כ' לקמן ד"ה יוליך אלמ' דמודה ר"א בין אחדש יותץ בין אישן יוצן בין אאיסור פת אלמ' כיון דקתני חדש יותץ א"ל זוז"ג אסור כו' ע"ש וק' טובא מה בעי רש"י בזה דמודה ר"א באיסור פת ולא פי' בפשיטות דמודה ר"א בחדש יותץ מוכח דסביר' לי' זה וזה גורם אסור ולמה לי' לרש"י כל האריכות וי"ל כך דהרא"ש הביא בשם רש"י דס' לי' דהולכת הנאה לים המלח מהני אף בלא תערובת להוליך דמי עצים לים המלח וכן הוא דעת הר"ן ולפ"ז קשה לפמ"ש התוס' לעיל דאף דזוז"ג אסור לכתחילה אפי' הכי משום הפסד התנור חשוב דיעבד, ולפ"ז ק' מאי ראי' מייתי דר"א ס"ל זוז"ג אסור דלמא משום הכי לר"א יותץ כ"כ דאינו מוליך הנאה לים המלח דלדידי' הוי לכתחילה כיון דיכול לתקן ע"י הולכת הנאה לים המלח בשלמא לשיטת הרמב"ם דס"ל דצריך להוליך כל דמי הפת לים המלח שפיר הוי דיעבד דיפסיד כל דמי התנור אבל לשיטת רש"י ק' דהא כתבו התוס' לעיל היכא דאינו מפסיד רק דמי האיסור חשוב לכתחי' וע"כ אסור התנור לר"א כיון דיש תיקון בהולכת דמי עצים לים המלח ע"כ חשוב לכתחילה וע"כ הוכרח רש"י לפרש דההוכחה דמשמע דס"ל דהפת אסור דזה הוי דיעבד דנהי דר"א מתיר ע"י הולכת הנאה לים המלח מ"מ אי ס' לי' זוז"ג מותר אין צריך להוליך כלל לים המלח דכבר נעשה זוז"ג דבשלמ' לענין לאפות בתנור חדש ולעשות זוז"ג דהוי לכתחילה רק משום הפסד התנור שרינן שפיר יש לומר דלא שרינן לכתחילה כיון דיש תיקון ע"י הולכת הנאה לים המלח אבל הפת שכבר נעשה ע"י זוז"ג שרי למאן דאמר זוז"ג מותר א"ו דר"א ס"ל זוז"ג אסור, ואף דסיים רש"י כיון דקתני חדש יותץ אית לי' זה וזה גורם אסור היינו לבתר דאשכחן דס"ל הפת אסורה אמרינן ג"כ הא דחדש יותץ לאו מטעם דאית לי' תקנה בהולכת הנאה לים המלח עכ"פ עלה בידינו דהוכרח רש"י להוכיח מאיסור הפת, ולפי זה י"ל דלוחשת הוי זוז"ג דאל"כ עדיין ק' מנ"ל להגמ' להוכיח דר"א ס"ל זוז"ג אסור כיון דמתנור לא מוכח דיש לומר כיון דיש לו תקנה ע"י הולכת הנאה לים המלח הוי לכתחי', ומאי' הפת גם כן לא מוכח דלמא מיירי בגחלים לוחשות דלא הוי זה וזה גורם, דבשלמ' הא לא ק' דלמ' מיירי באבוקה כנגדו די"ל סתמ' דמלתא ל"ה אבוקה כנגדו כמו שהקשה הגמר' בפשיטות לקמן למאן דאמר לוחשת שרי פת דאסור לרבי המ"ל עד דחדית ר"פ באבוקה כנגדו, ונהי דמפרשינן לרבי דמיירי באבוקה כנגדו היינו כיון דקתני בבריית' להדי' בישלה ע"ג גחלים ד"ה הפת מותרת וכיון דלא שני לן בין לוחשות לעוממות מוכח דריש' מיירי באבוקה אבל במתני' כיון דבאמת אף אפרן אסור מה"ת לאוקמי דוקא באבוקה וע"כ מוכח שפיר דר"א סביר' לי' זוז"ג אסור אבל אי הו"א דאף בלוחשות לא הוי זוז"ג ק' דלמא מיירי בלוחשות אלא ודאי מוכח דאף לוחשות הוי זוז"ג

ובד"א קצת יש לפרש דברי רש"י כמין חומר מה דהתחיל באיסר פת וסיים דמוכח מדקתני חדש יותץ דיש לומר דהי' קשה לרש"י הקושי' הנ"ל דלמא מיירי באבוקה כנגדו דל"ה זוז"ג ומחדש יותץ אין ראי' דלר"א הוי לכתחי' כיון דיש תקנה בהולכת הנאה לים המלח וע"כ סיים רש"י מדקתני חדש יותץ לרבנן דלדידהו אין תקנה בהולכת הנאה ואפ"ה יותץ א"כ מוכח עכ"פ דרבנן ס"ל זוז"ג אסור וממילא הא דקתני אפה בו את הפת היינו אף בלא אבוקה ואפ"ה מודה ר"א א"כ מוכח שפיר דר"א ס"ל זוז"ג אסור והוא לע"ד כפתור ופרח בהבנת דברי רש"י כראי מוצקים שבעתי' מזוקקים, ובזה מדוקדק ג"כ הא דהוצרך הגמ' להביא סיומא דמתני' אמרו לו כו' דלולי זאת הו"א דר"א אתי לפרושי דברי חכמים ולא הי' מוכח כלל דזה וזה גורם אסור ולפי זה נסתר ההוכחה הנ"ל שכתבתי דלוחשות הוי זוז"ג דליכא לאקשוי' דלמא בלוחשת כיון דלרבנן אף עוממות אסור ממילא מוכח דאף לר"א אסור, אך ההוכחה הראשונה מרש"י בתחלת הסוגיא היא נכונה היוצא לנו מזה דרש"י הוכרח לומר דההוכחה היא מאיסור הפת

ולפ"ז יש לומר הוכחה לשיטת הרמב"ם דס"ל דצריך להוליך כל דמי הפת לים המלח דלפי מה שהעלו האחרונים הש"ך והט"ז בסי' קמ"ב בדעת הר"מ דסבירא לי' לאסור אף בעוממות וכתב הש"ך הטעם דס"ל כיון דיש שבח עצים בפת לא הוי זה וזה גורם כלל אפי' בחומו של תנור וזה נוטה לס' הר"ן אך הר"ן גופי' פ' כ"ה לא ס"ל הכי ולי הי' נראה דל"ש לומר דהתנור יהי' מקרי גורם לבטל הגורם של האש דהתנור אינו גורם רק שלא יתפזר החום אבל עיקר החמימות הוא מהאש וכמ"ש התו' בשם הירושלמי פ' כיצד צולין לענין צליית הפסח בתנור דלא הוי צלי מחמת ד"א, רק בתנור של איסר דמ"מ נהנה מהתנור לזה שייך לומר בעצים דהתירא דהוי זוז"ג) אח"כ מצאתי ת"ל שכוונתי