חמדת שלמה חלק ב יח

לא רמי' ג"כ לא תפסי בה קי' הרי מבואר דס"ל אפי' אי חייבי לאוין לחוד ל"מ לא פקע איסור א"א וה"ה אליבא דאמת בחייבי לאוין ועשה כן כ' בכוונות הרשב"א, ועפי"ז מחדש שם למאי שנסתפק המשנה למלך בס' פרשת דרכים (דף סט ע"ב) באלמנה לכה"ג דאינה מתיבמת משום דהוי עשה ול"ת אם עבר ובא עלי' אם חייב כרת או לא מי נימא כיון דאינה מתיבמת מדאורייתא הדרי' לאיסורא קמא והו"ל אשת אח שלא במקום מצוה או נימא דאיסור אשת אח פקע לגמרי רק דאפ"ה א"מ משום איסור עשה ול"ת עיי"ש וכ' השער המלך שהדבר במחלוקת שנוי' דלשיטת הרמב"ם שכ' אם בא היבם עלי' אינה פוטרת צרתה משמע דהיא עצמה פטורה וא"כ מוכח דאיסור א"א פקע דאל"כ אין מקום ליבום כלל משא"כ מרשב"א הנ"ל מוכח דאיסור אשת אח לא פקע עיי"ש בשער המלך

ולענ"ד נראה דאין ראי' מדברי הרשב"א אלו, דהרשב"א הקשה שם לפי מאי דס"ד התם דח"ל לאו בני יבום ול"א דאתי עשה ודחי ל"ת נילף מהכא בכ"מ לחומרא דאין עשה דוחה ל"ת ותי' דהכא שאני כיון דיבום חידוש הוא שהרי אסרה תורה אשת אח בכלל עריות וכיון שכן מה שחידש והתיר התיר ומה שלא התיר נשאר בכלל איסור הראשון ואין להקשות למה לא התיר יותר דאין לך בו אלא חדושו בלבד עכ"ל, והנה זהו פשוט דע"כ ל"א סברא זו אלא אחר דילפינן לפום ס"ד דגמ' דביבום אין עשה דוחה ל"ת וקשה למה לא נילף דבעלמא ג"כ לא דחי ע"כ צ"ל כסברת הרשב"א אבל מצד סברא חיצונה וודאי ל"א כן דאל"כ קשה מאי מקש' הגמ' אלא אלמנה מן האירוסין יבוא עשה וידחי ל"ת דלמא הכא שאני דהוי חידוש א"ו מוכח דל"א סברא זו רק כדי שלא לסתור הילפותא מכלאי' בציצית דעשה דוחה ל"ת וביבום גלי לן רחמנא דל"ד ע"כ צ"ל דגלי לן רחמנא דהדרי' לאיסורא קמא וכמ"ש הרשב"א

ולפי"ז אין ראי' מהרשב"א דס"ל אליבא דאמת היכא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה גבי יבום דהדרי' לאיסורא קמא די"ל לעולם דס"ל ג"כ כשיטת הרמב"ם דאיסור אשת אח פקע לגמרי והא דאינה עולה ליבום הוא מסברא חיצוצה כמו בעלמא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה רק דהרשב"א הקשה לרש"י לפי מאי דס"ד דאפי' ל"ת לחוד לא נדחה וקשה נילף דבעלמא ג"כ אין עשה דוחה ל"ת וצ"ל כתי' הרשב"א דהדרי' לאיסורא קמא וכיון שכן פשיטא דאין כאן תפיסת קידושין כיון דאהדרי' לאי' קמא וכן משמע לשון הגמ' לחליצה רמי' ליבום לא רמי' אבל אליבא דאמת שפיר מצינן למימר דבחייבי עשה שאינו ניתר במקום יבום מ"מ איסור אשת אח פקע

ונ"ל ראי' גדולה לזה ממאי דאסיק רבא לאו מלתא דאמרי כו' כ"מ שאתה מונא כו' ה"נ אפשר בחליצ' מיתיבי אם בעלו קנו תיובתא דרבא והקשו תוס' תימא דרבא גופי' מותיב מהאי ברייתא והשתא אתותב מינה ולכאורה יגדל התימה על לשון התוס' שהקשו דרבא מותיב מהך ברייתא דהו"ל להקשות יותר דרבא מקשה האי קושי' גופי' דהא לעיל מותיב רבא לפי מאי דס"ד דאין עשה דוחה ל"ת ביבום מדקתני ואם בעלו ועל זה אזיל כל השקלי וטריא וא"כ תיקשי לי' הך קושיא גופא ולשון התוס' משמע דקושייתם הוא רק דע"כ ידע מהך ברייתא אבל דל"ה הך קושי' גופי' דמותיב רבא לעיל

ע"כ נראה לי דהנה צריך להבין לפי הצד דס"ל להרמב"ם דאיסור אשת אח פקע א"כ מאי מקשה הגמ' ואם בעלו קנו הא בדיעבד הוי יבום וצ"ל כיון דאסור ליבם מדאורייתא ע"כ הוי ביאה פסולה וצריכה חליצה [ולקמן נדבר בזה בשיטת הרמב"ם] וע"כ ל"ש לומר אם בעלו קנו דמשמע קנין גמור

ולפ"ז אתי שפיר דלעיל דס"ד דאין עשה דוחה ל"ת ביבום וצ"ל כמ"ש הרשב"א דהדרי' לאיסורא קמא והו"ל אשת אח שלא במקום מצוה ואין כאן תפיסת קידושין כלל הקשה רבא קושי' אלימתא הא תני אם בעלו קנו וא"א חייבי לאוין לחליצה רמיין ליבום לא רמין והיינו כסברת הרשב"א דלא רמין כלל ליבום דאהדרי' לאיסורא קמא, אבל השתא דתי' רבא דמש"ה אין עשה דיבום דוחה ל"ת משום דאפשר בחליצה ולפ"ז ל"צ לומר דלא פקע איסור אשת אח רק משום דאפשר בחליצה וא"ש דאם בעלו קנו רק דקשה כיון דהוי ביאה אסורה בעי חליצה ג"כ וכמו דמקשה הגמרא לקמן למ"ד פטרה צרתה וזה לא הוי קושיא אלימתא כ"כ דאולי ס"ל לרבא דקני לענין דצריכה גט ולעולם בעי נמי חליצה [או כשיטת הרמב"ם דס"ל אף בח"ל ועשה פטרה נפשה רק צרתה לא פטרה] רק הגמרא דמקשה ס"ל דאם בעלו קנו משמע דקנה לגמרי וס"ל להגמרא דעכ"פ צריכה חליצה וע"ז הקשה תו' שפיר כיון דרבא ידע מהאי ברייתא וא"כ איך איתותב מינה הו"ל לסתמא דגמרא להוכיח דס"ל לרבא דהפי' אם בעלו קנו או דבעי חליצה באמת או למיפטר נפשיה לא בעינן חליצה וכשיטת הרמב"ם וכיון דליכא למימר דברייתא זו אשתמיט לרבא א"כ היאך איתותב מינה ודוק היטב, שוב מצאתי בס' פ"י חלק ד' כתב קצת כעין שכתבתי עיי"ש

שם תוס' ד"ה מיתבי הנה בדיבור הקודם פירשנו כוונת תוס' בקושייתם, אמנם נראה לע"ד ליישב קושיית התו', דהנה יש לדקדק במאי דקאמר תני' נמי הכי אם בעלו קנו בביאה ראשונה ואסור לקיימם בביאה שניי' מאי אולמא דהאי ברייתא מברייתא דלעיל גבי פצוע דכא דאותיב רבא מינה דקתני ואם בעלו קנו ואסור לקיימה והו"ל לסיוע לרבא מברייתא דלעיל ואי משום דרבא גופי' אותיב מהאי ברייתא ול"ש לסייע מינה א"כ קשה מאי אולמא דהאי ברייתא

ע"כ נראה דהוי קשי' ליה להגמ' הא דנקט בברייתא זו אם בעלו קנו בביאה ראשונה ואסור לקיימה בביאה שניי' ולא נקט סתמא כמו בברייתא דלעיל ולמה הוצרך לפרוט ביאה ראשונה וביאה שניי' ע"כ הוכיח הגמרא מזה דאתי לארויי דהאיסור לא הוי רק בביאה שני' אבל ביאה ראשונה לא הוי איסור מ"ה כלל ועי' בסנהדרין מוזכר ג"כ שקלי וטריא זו ושם הובא הברייתא אם קדמו וכנסו ולשון אם קדמו משמע שעשה בלא המלכת ב"ד מזה משמע דעשה רק איסור דרבנן ולא דאסורה לו מדאורייתא ועי' לקמן בהרא"ש במתניתין דב' אחים דקתני אם קדמו וכיון דמשמע להגמרא מברייתא זו דביאה ראשונה לא הוי איסור מוכח כתירוצא דרבא דאינו אסור רק משום גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניי' וא"ש דמייתי תניא נמי הכי מברייתא זו דמברייתא דלעיל לא מוכח דנהי דלא מצינן למימר דאין עשה דיבום דוחה ל"ת משום גזה"כ דלפי זה מוכח כסברת הרשב"א הנ"ל דהדרי' לאיסורא קמא מדלא ילפינן מני' דאין עשה דוחה ל"ת ואם כן אין כאן קנין כלל אבל עכ"פ הוי מצינן למימר דמשום הכי אין עשה דיבום דוחה משום דאפשר בחליצה ובאמת איסור אשת אח פקע רק דאיסורו משום איסור לאו וע"כ שייך שפיר אם בעלו קנו וע"כ הוצרך להביא תניא נמי הכי מברייתא זו דפרט ביאה ראשונה וביאה שניי' דמשמע להגמרא דל"ה רק משום גזירה כן נ"ל נכון

שם גמ' גזירה ביאה ראשונה כו' תניא נמי הכי אם כו' הנה כבר כתבנו לעיל בדיבור הקודם לפרש לשון הגמרא הא דנקט הברייתא ביאה ראשונה וביאה שניי' ועוד נ"ל ליישב עפמ"ש תוס' לעיל ע"א ד"ה יבא עשה כיון דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה א"כ אין כאן הקמת שם עיי"ש ולפ"ז הוצרך הברייתא לאשמועינן קנו בביאה ראשונה ואסור לקיימה בביאה שניי' דאי הו"א כקושיית התוס' דלעיל וצריך שני ביאות למצות יבום רק דאפ"ה הו"מ למימר דעשה דיבום דוחה לא תעשה דדרך מצותו בכך ול"ש לומר דלא הוי בעידנא, ונהי דהוי שייך למיגזר גזירה ביאה שניי' אטו ביאה שלישית מ"מ הו"מ למימר כיון דהתחיל בביאה ראשונה ואם יבוא עליה ביאה שניי' לא תהיה ביאה ראשונה באיסור