חמדת שלמה חלק ב יז

א"כ הכי נמי נימא לרב זביד הא דאמר אין בנים בלא סי' היינו לאחר זמן אבל בתה"ז ליכא לאשכוחי בנים כלל כיון דהיא מתה ועוברה מתה

אמנם נראה דא"א לומר כן דבשלמא לרב ספרא דס"ל בנים הרי הם כסימנים ובלא גדלות אי אפשר שתלד כלל שפיר מצינן למימר כיון דתוך הזמן כלפני זמן א"א שתלד תה"ז כיון דאז ודאי ל"ה גדולה משא"כ לר"ז דס"ל אין בנים בלא סימנים אבל מ"מ מיעוטא איכא שיש להם בנים אפי' בלא סימנים א"כ כמו דאפשר להיות שתלד לאחר שנת י"ב אף דעדיין היא קטנה הכי נמי ודאי אפשר לה שתלד אף בשנת י"ב עצמה ועדיין היא קטנה דכמו אותה שיולדת לאחר י"ב בלא סימנים בע"כ משום שהיא סמוכה לגדלות יכולה להוליד ה"ה בשנת י"ב עצמה יכולה שתוליד קודם גדלות וא"כ מצינו חמות ממאנת דאז ליכא למיחוש שמא נשרו כיון דהוא תוך זמן וקיי"ל תוך זמן כלפני זמן א"ו דרב זביד ס"ל תוה"ז כלאחר זמן וע"כ כל אימת שיולדת איכא למיחוש שמא נשרו ואינה יכולה למאן וע"כ ל"מ חמות ממאנת משא"כ לדידן דקיי"ל תוך הזמן כלפני הזמן מוכח ע"כ דלא כרב זביד רק כרב ספרא וע"כ פסק הר"מ דלא כר"ז כן נלע"ד ברור ונכון בישוב שיטת הר"מ מכל הקושיות שהקשו עליו ודוק

והנה הרמ"א פסק דבנים הוי כסימנים והשיג עליו הב"ש דלשיטת הרי"ף והרא"ש איכא למיחוש למיעוטא, והנה באמת כיון דאף לר"ז לא הוי רק חששא דרבנן כיון דאין בנים בלא סימנים הוי רובא ול"ה רק ספיקא דרבנן ויש סמך גדול לזה שיטת הר"מ אשר ביררתי ת"ל על נכון דפסק כר"ס ע"כ אין מזה השגה על הרמ"א אם סמך בכזה למעשה על הר"מ ועי' בס' ב"מ כי העולה מדבריו דלאחר שהגיעה לשנת י"ב ויום א' אף לר"ז מהני כמ"ש המ"ב ואפי' בספק שהגיעה לשנים כתב ג"כ שיש להקל עיי"ש ועי' מ"ש בתשו' חמדת שלמה חלק א"ע סי' י"ג

אחר כותבי כ"ז ראיתי בחידושי רשב"א כתב ג"כ ליישב דברי הר"מ דמשום הכי קאמר שמא תמות משום קטנה שהיא לאחר שנת י"ב ול"ה ש"ש והנאני שזכיתי לכוין לדעת רבינו הרשב"א גם עיינתי בהרה"מ פ"כ מה' א"ב שכתב דמש"ה הביא הר"מ מתניתין דס"פ נושאין על האנוסה משום דלדידי' משכחת שפיר שעיברה כשהיתה קטנה עיי"ש במ"ש ליישב לשון הגמ' אמנם קשה לי ע"ד כמ"ש לעיל למה ממאנת א"צ להמתין ולפמ"ש אתי שפיר, ומ"ש הר"מ לשון דיעבד שלא שהתה הוא כיון דמשכחת לה לא רצה לשנות לשון הגמרא, גם תמוה על הרה"מ מסוגיא דכתובות יש בגר בקבר דמוכח דקטנה לא מיעברא ולפמ"ש א"ש הכל ועי' שם בס' הפלאה לפמ"ש בישוב הח"מ י"ל ראיה לשיטת הר"מ דל"פ שפורא גרים דלדידיה נסתר תי' הפלאה כיון דלהר"מ א"א להתעבר קודם כמש"ל וע"פ דברי ס' הפלאה י"ל קושיית הקצה"ח בהלכות נחלות שתמה על הרמב"ם דפסק דנפל נוחל ומנחיל לאחין מן האב וקשה ע"מ שהקשה הגמרא בכתובות ל"ט אמאי דבעי יש בגר בקבר ודבנה הוי הא בשיתא ירחי מי קילדה הא נ"מ אם הפילה נפל ומתה והנפל היה חי איזה ימים ואי אמרינן יש בגר בקבר והוי של הנפל ומנחיל הקנס לאחין מן האב ולפי"ד ספר הפלאה אפ"ל כיון דבזנות קמיירי ואיכא למיחוש שמא זנתה עם אחר ולא ידעינן אחוה מני

אמנם תירוצו אינו ברור דמשכחת לה במיוחדת לזנות דלא חיישינן שמא זנתה עם אחר, גם נ"ל פשוט דע"כ ל"ח שמא זנתה עם אחר ולא ידעינן אחוה מני רק במפותה אבל באנוסה מה"ת לחוש שזנתה עם אחר כיון דלא הפקירה נפשה וראי' לזה מדקתני בתו מאנוסתו פוטרת צרתה מחליצה וצ"ל בע"כ דל"ח שזינתה עם אחר דאל"כ מנא ידעי' שהיא בתו, אך לפום ריהטא נראה כיון דידעינן שהוולד הוא נפל מאן תבע להבועל כל זמן שהנפל חי ומה"ת שיעמדו ב"ד אפוטרפוס להנפל לחוב להבועל ומנ"ל להעמיד אפטרופוס לזה וכיון דלא מעמידין אפוטרפוס מאן תבע לי' ולאחר מיתת הנפל א"י את אמו בקבר להנחיל לאחין כיון דלא היה העמדה בדין ולא זכה בו הנפל עדיין ודוק, ועי' מ"ש בתשו' חמדת שלמה חאב"ע סי' ע"ט עיי"ש היטב

דף כ' גמ' בשלמא מן הנישואין עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה הנה מבואר מגמ' זו דבכה"ג לא דחי משום דהוי עשה ול"ת אבל בכהן הדיוט דחי משום דהוי ל"ת לחוד וכן מוכח לקמן (דף כא) ותמי' לי טובא מכאן על תוס' מס' מכות (דף טו) ד"ה אם כהן הוא לוקה שהקשו תוס' ליתי עשה ולידחי ל"ת ועשה וכו' וקשה על התוס' בתרתי חדא מ"ש דכהן הדיוט הוי עשה ול"ת גם מ"ש דאפ"ה דחי משום דאינו שוה בכל א"כ קשה מכה"ג והנה התוס' בב"מ (דף ל) ד"ה הא אין עשה הקשו קושי' זו על אלמנה לכה"ג דאמרי' דאין עשה דוחה ל"ת ועשה הא הוי אינו שוה בכל, ותי' כיון דהיא מוזהרת ג"כ מלא יקחו ע"כ מקרי שוה בכל, אבל התוס' הנ"ל שכ' דלא הוי שוה בכל הדרי' קושי' תוס' מכה"ג לדוכתי', והוא צ"ע גדול

אמנם נלע"ד בעזהש"י ליישב, דהנה בע"ב תי' רבא דהוי עשה ול"ת קדושי' יהיו ממזרת ונתינה מאי איכא למימר ותי' דכתיב והתקדשתם א"ה כל התורה נמי כו' אלא אמר רבא גזירה ביאה ראשונה כו' והנה תוס' בב"מ הקשו על מאי דקאמר שם איסור טומאת כהנים הוי עשה ול"ת והיינו מקדושי' יהיו א"כ אלמנה מן האירוסין נמי ותי' דל"ק אלא אמאי דאי' בענין, ונראה דס"ל דל"ק רק על איסור טומאה לנפש לא יטמא, א"כ לפי"ז בכהן הדיוט לא הוי רק ל"ת לחוד ותוס' במס' מכות ס"ל דקאי על כל הענין רק דהוי אינו שוה בכל, אך בכל זאת הדבר תמו' דא"כ אלמנה מן הנישואין לכה"ג הוי גם כן אינו שוה בכל ולמה לא ידחה מצות יבום הל"ת ועשה

לכן נראה ליישב בדרך מורווח עפ"י מ"ש התוס' בחגיגה (דף י"ד ע"ב) דמש"ה נאמנת לומר באמבטי עיברה אפי' לר"י משום דהיא מוזהרת ג"כ משום בתולה יקח אשה קרי בי' יקיח וע"כ היא מוזהרת ג"כ והנה דבריהם צריכים ביאור ונראה להמתיק דבריהם דכמו דילפינן מלא יקחו דכתיב שני פעמים זונה וחללה לא יקח וגרושה מאישה לא יקחו ה"נ י"ל בכה"ג דכתיב והוא אשה בבתוליה יקח ואח"כ כתיב אלמנה כו' את אלה לא יקחו כ"א בתולה מעמיו יקח אשה קשה ג"כ למה כתיב שני פעמים ומוכח דאתי ג"כ לדרשא להזהיר את האשה

ולפי"ז י"ל דתוס' במכות ס"ל ג"כ תי' התוס' בב"מ דהיכא דהאשה מוזהרת מקרי ג"כ שוה בכל רק בכהן הדיוט נהי דאשה מוזהרת מלא יקחו זה ל"ה רק בלאו אבל העשה של כהן הדיוט דנפקא לי' מקדושי' יהיו לזה וודאי אין האשה מוזהרת כיון דעיקרא דעשה כתיב על טומאת כהנים אפי' אם נימא דקאי על כל אי' כהונה מ"מ האשה אינה מוזהרת בעשה זו וכיון דבכ"מ דוחה עשה ל"ת רק דהכא משום העשה אינו דוחה וכיון דהעשה אינו שוה בכל הוי לי' לדחות וע"כ הקשו תוס' שפיר והוצרכו לתרץ משום דאי אמרה לא בעינא ליתי' לעשה משא"כ באלמנה מן הנישואין בכה"ג שהיא מוזהרת על העשה מבתולה מעמיו יקח אשה כמ"ש תוס' בחגיגה וע"כ הוי העשה שוה בכל לכן אין העשה דיבום דוחה העשה כיון דהוי שוה בכל כן נראה נכון בעזה"י ועיי"ש במ"ש לקמן בסוגי' דלא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין דלפמ"ש י"ל דבתולה מעמיו יקח אשה שייך אף בישראלית לא בכהנת דווק' וע"כ הוי שוה בכל עייש"ה דתלי' בפלוגתא דראב"י ורבנן אם נעשה חללה מכה"ג אם נשא בעולה ודוק היטיב

ע"ב רש"י ד"ה תפסי בה קי' הילכך קרינן בי' לקחת בדיעבד אבל חייבי כריתות לא תפסי בה קי' הקשה הרשב"א בחי' הא השתא דקיי"ל חייבי לאוין ליבום