חמדת שלמה חלק ב קעט

מוכח לר"ש דעשאן כאלו ברשותו מ"מ עכשיו שצותה התורה לבער ודאי דאינו ברשותו וע"כ שפיר מהני לשון ביטול, גם לפ"מ שכתבתי לעיל ליישב דאפ"ל כיון דתשביתו הוא מחצות היום ורק בלילה חל אי' ב"י כמ"ש הפוסקים וע"כ קאמר שפיר דא"ב כיון דכבר חל אי' תשביתו וע"כ לא מצי לחול אי' ב"י אח"כ בשלמא א"ה אתי תרווייהו בהדדי שפיר י"ל דהוצרכה התורה להזהיר שלא יהי' ברשותו וע"כ אין קו' דהחמירה התורה בלאו ועשה אבל אם כבר חל מצות השבתה וא"כ שוב ל"מ לחול אי' ב"י לולי דעשאן כאלו הוא ברשותו אך כ"ז ליתא לר"ש דהא לר"ש תשביתו ל"ה אי' הנאה רק שמצווה לבערו מן העולם כמ"ש התוס' לקמן דף כ"ח ע"ב וכ"ש לשיטת בע"ה וא"כ הדרי' הקושיא לדוכת' ולענ"ד הי' נ' ליישב קו' הגאון ש"א הנ"ל ע"פ מ"ש הפ"י ליישב קושי' התוס' על רש"י לקמן ך"ט דפי' לר"א ב"י הוי ס"ל דחמץ של א"י מותר אפי' באכילה והקשו התוס' דהא מדאגבי' חייב באחריות והוי גורל"מ ועובר על ב"י והוי שלך, ותי' הפ"י דגורם לממון ל"ה עד שיהי' גורם לשו"פ וע"כ נ"מ בפחות משו"פ ות"ל קיימתי' מסברא דנפשאי קודם ראיתי דברי הפ"י הנ"ל כמ"ש במ"א ולפמ"ש מיושב בפשיטת קושית הגאון הנ"ל דהא מוכח מדעובר בכזית חמץ אע"פ שאינו שו"פ וז"פ, וא"כ מוכח דלאו משום גורל"מ עובר רק דעשאן כאלו הוא ברשותו, אך לפמ"ש הסמ"ע דפחות משו"פ אסור בגזלה משום חצי שיעור אסור מה"ת וכיון דמדמי פחות משוה פרוטה לח"ש א"כ לר"ש דס"ל כ"ש למכות וכל השיעורין ל"ה רק לענין קרבן א"כ שפיר י"ל לר"ש מטעם גורל"מ אוקמי ברשותי' ול"ש תי' הנ"ל שאינו שו"פ דלר"ש אין נ"מ בזה שוב נ' לענ"ד שיש מקום ליישב קושית הש"א בפשיטות דנ"מ בחמץ שא"י להתקיים עד אחר הפסח כדאשכחן בעריבת העבדנין שא"י להתקיים יותר מג' ימים ואח"כ הוא נפסד ומבאיש [ע' סי' תמ"ב] ואין שם חמץ עליו, וי"ל דבזה אין מקום לחייב משום גורם לממון דכל זמן שהוא חמץ אינו שוה כלום ועי' היטב

עוד הי' קשה לי על קושי' הש"א הנ"ל שהקשה הא כל חמץ הוי גורם לממון לדידן והי' ק"ל דלמ"ד גורם לממון לאו כממון דמי אף גורל"מ לא הוי כיון דאינו ברשותו וכל מי שירצה יוכל לגזלה ממנו, אמנם י"ל דזה תלוי בפלוגתת הר"מ והראב"ד דלשיטת הר"מ אפילו אחריות שלא מ"ה אפ"ה חייב לבער כיון דס"ס הוי לדידי' גורל"מ וה"נ בחמץ המונח ברשותו אף דעכשיו אינו שלו מ"מ כיון שיהי' מותר לאח"פ ואז ממילא יזכה בו מקרי עכשיו גורל"מ משא"כ לשיטת הר"א דצריך להיות מ"ה והיינו דצריך להיות מוטל עכשיו עליו איזה חיוב או איזה זכות ולולא זאת לא הוי גורל"מ אף שיהי' לו אח"כ ע"י מקרה איזה חיוב או איזה זכות א"כ כאן לא הוי גורל"מ כיון שבתוך הפסח אין לו בו שום זכות משא"כ לשיטת הר"מ דס"ל כיון שידעינן שיבוא לו אח"כ החיוב מקרי גורל"מ ה"נ י"ל היכי שידעינן שיהי' לו איזה זכות אח"כ מקרי גורל"מ, ועוד י"ל לפי מה שהי' נראה לי בישוב קושי' התוס' לקמן דף כ"ט שהקשה בחמץ של הקדש ממנ"פ קודם פדי' אסור להנות ממנו ולאחר פדי' הוי דידי', והי' נ"ל די"ל הגזבר או אחר יכול לפדות ההקדש ע"ד שלא לקנות רק להפקיע כח הקדש כמו פודה מע"ש של חבירו שאין הפודה זוכה בו רק שמפקיע כח קדושת מעשר ואז יכול להסיקו תחת תבשילו ואינו עובר כלל כיון שאין כוונתו לזכות בו ולא הוי דידי', ולפ"ז א"ש הא דקאמר הגמ' לקמן בסוגי' דהואיל לימא בטוה"מ קמפלגי והי' קשה לי כיון דקי"ל דאם מונח העיסה שיער מיל בלא עסק הוי דאי חמץ א"כ אין התחלה לטוה"נ כלל כיון דודאי יתחמץ ולפמ"ש י"ל דהגמ' אזל לפ"מ דהוי ס"ל לראב"י דר"י יליף שאור דאכילה משאור דראי' ומותר חמץ שא"י בהנאה וא"כ אפי' בפסח יוכל הכהן להנות מהחלה אף לאחר שתחמץ וא"כ י"ל הטו"ה בפסח שיוכל ליקח פרוטה שיניח להכהן להנות מהחלה ובאמת לא יזכה הכהן בהחלה כמ"ש לעיל בחמץ של הקדש ואין זה תימא דהא התו' כתבו לקמן דף כ"ט הא דאיתא בחולין סברוה אזיל לפום מה דהוי ס"ד לראב"י דילפינן שאור דאכילה משאור דראי' אמנם לשיטת הר"מ שהבאתי לעיל א"א לומר כן דהא ס"ל אפי' אחריות שלא מ"ה מקרי גורל"מ והיינו כיון שידעינן שאח"כ יוכל לבוא לו איזה חיוב מקרי גורל"מ וה"נ י"ל היכא דידעינן שיהי' לו איזה זכות מקרי גורל"מ ולפ"ז יש לדון במי שיש לו חמץ של הפקר **(דיני הפקר אינן נוהגין בזמן הזה,)** ברשותו די"ל דצריך לבער כיון דאחר הפסח יזכה לו חצירו מקרי לדידי' גורל"מ וא"ל לפ"ז מאי קאמר הגמ' חמץ א"ב ועשאן הכתוב כאלו הוא ברשותו הא הוי ברשותו לענין זה והוי לדידי' גורל"מ הא בלא זה הוכיח הש"א מזה דגורל"מ אינו ברשותו לענין ביטל ועוד יש לדבר בזה, ולפ"ז י"ל הקושי' שהקשיתי לפי הוכחת הצל"ח דחמץ של ישראל המופקד אצל ישראל אחר עובר עליו אפי' בלא ק"א מדנקט מתני' של א"י שעבר עליו הפסח מותר בהנאה לפי תירץ ראב"י דילפינן שאור דאכילה משאור דראי' והקשתי לפ"ז מנ"ל לריה"ג דחמץ בפסח מותר בהנאה משום דמיותר חד לך אליבא דידי' הוי לי' למדרש שא"ע בב"י על של ישראל דמסתבר טפי וזה הי' נ"ל ראי' ברורה כמ"ש במ"א ועי' בביאורי הגאון מוהר"א שכ' ג"כ בפשיטות כהצל"ח ולפע"ד הי' קשה לי מדריה"ג מנ"ל דחמץ מותר בהנאה, ולפמ"ש כאן י"ל דודאי מלך הוי ממעטינן אפי' של ישראל דל"מ לך, והא דצריך שני מיעוטי' גבי חלה לא"י ולהקדש ולמ"מ מחד מיעוט י"ל דהו"א דהקדש שהוא צורך גבוה יד כל ישראל שוין בו, אבל חמץ של ישראל חברו ודאי דל"מ לך כמו דממעטינן אתרוג שאול מולקחתם לכם [והקדש ממועט באתרוג כיון דגלי רחמנא כמ"ש התוס' לענין חלה] רק דאפ"ה של ישראל חבירו עובר עליו כיון דאינו ברשותו של ישראל ופקע כחו והוי לי' כמו של הפקר ומקרי למי שיש לו בביתו גורל"מ וע"כ חייב לבער כיון דגלי לן רחמנא בחמץ דגורם לממון חייב לבער ולפ"ז אתי סוגי' הנ"ל כפשטי' לשיטת הר"מ דהוי גורל"מ ומש"ה למ"ד טוה"נ ממון עובר בב"י, ואף לשיטת הר"א י"ל לפמ"ש כבר דשני הלשונות לעיל דקאמר הניחא לר"ש ולישנא בתרא דקאמר לר"ש ל"י למה לי י"ל דפליגא בזה היאך הי' עובדא דרבא [ועי' בט"ז ובח"ש חלק א"ח סי' י"א] והר"א כתב דהאחריו' הוי מן הדין וראייתו מהא דאר"נ פוקו זבינא וכו' ועי' בלח"מ וי"ל דמודה ג"כ דלישנא קמא הוי סבר דהוי שלא מ"ה וי"ל ג"כ סוגי' זו לפום לישנא קמא, ובזה מיושב שיטת הרי"ף לקמן שכתב דלמסקנא צריך לומר דבהואיל פליגי וי"ל ג"כ קושי' הצל"ח לראב"י די"ל דהוי סבר כלישנא קמא וע"כ שפיר י"ל בין חמץ של א"י לחמץ של ישראל, וע"כ י"ל דלדינא תלוי בפלוגתת הר"מ והר"א ובזה י"ל לשון הש"ע בסימן תמ"ג שכת' אפי' לא קיבל עליו אחריות דלכאורה משמע מזה דדוקא משום המפקיד חויב לבער ולמ"ש י"ל דרבות' הוא לשיטת הי"ח דסי' ת"מ שהוא שיטת הראב"ד מיהו לשיטת הר"מ דפסק טוה"נ א"מ מוכח בקיצור דאליבא דאמת בהואיל פליגא ולשיטת רש"י דס"ל אליבא דאמת בטוה"נ ממון פליגא מוכח ע"כ דשל ישראל מקרי גורל"מ אפילו בלא ק"א וע"כ פרש"י שלך א"א רואה אבל אתה רואה של אחרים א"י דשל ישראל ודאי לרש"י דאסור ודוק

הרמב"ם פסק אם קנה חמץ בפסח לוקה **(דיני מלקות אינן נוהגין בזמן הזה,)** וקשה לי נימא כ"מ דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני ואינו שלו וע"כ א"ע והכא ל"ש לומר דלקי הואיל ועבר אמימרא דרחמנא דהא לא כתיב לא תקנה חמץ רק לא יראה לך וכיון דהקנין ל"מ ממילא אינו שלו ולא עבר