חמדת שלמה חלק ב קעו

דס"ל אגד ידו ל"ש איגד אבל למאן דס"ל אגד יד שמי' אגד לא מוכח ס' זו, וע"כ י"ל דרבא הי' סובר תחלה דלא כסברה זו ידו לא נח, וע"כ ל"ה גזירה לגזירה וכמ"ש א"כ אין סתירה מאביי דאביי לשיטתו דס"ל אגד יד שמי' איגד ל"צ לס' זו לומר ידו לא נח דלדידי' אתי' מתני' דפשט העני כפשוטי' משום אגד יד וכדמשמע שם פ' המצניע ע"כ אביי לשיטתו שני שפיר ה"מ ב"ע היא, אך לכאורה תי' אביי מוכרח לשנוי הברייתא דמחלקת בין נתגלגל לתוך ד' לאחר ד', וא"כ תיקשי לרבא האיך משני הברייתא אי נימא דלדידי' אפי' לב"ע ל"ש בזה מהלך כעומד כיון דמחזיק הספר בידו, והנה הר"מ העתיק ג"כ החילק בין תוך ד' לאחר ד' וק' לדידי' קושי' הגמ' ליחוש שיכניסו לרה"י כיון דהר"מ פסק דלא כב"ע ועי' בהרא"ש שם דמש"ה דחה תי' אביי מהלכתא ומוקי למתני' באסקופה מלוכלכת, והי' נ"ל לתרץ הר"מ דהשמיט תי' אסקופה וכ' סתם כרמלית וי"ל דמיירי בכרמלית שאין לפני' רה"י כלל ול"ש למיגזר שמא יכניסנו לרה"י, אח"כ ראיתי בביאורי הגאון מוהר"א ווילנר זצ"ל בסי' שנ"ב שכ' כן בשיטת הר"מ ונהנתי שכוונתי לדעת הגדול בעזהש"י, אך עדיין לא נתיישב לי דהא במתני' תני אסקופה וא"כ בע"כ צ"ל באסקופה הנדרסת דודאי דוחק לאוקמי סתמא דמתני' כב"ע דלא כהלכתא או באסקופה ארוכה ודלא כמ"ש הרז"ה דלדידן ליתא לתי' זה מדקי"ל אפי גבוה עשר קומת לא ילמוד לאור הנר דאפ"ל דהתם לענין לכתחל' ללמוד לאור הנר לא חלקו אבל הכא לענין להביא אצלו בדיעבד שנתגלגל בידו שפיר יש לחלק, עכ"פ על הר"מ ק', ואפ"ל דס"ל כתי' ר"י אין רישא וסיפא ר"ש ומציעתא ר"י עכ"פ לשנוי' הברייתא דמחלק בין תוך ד' לאחר ד' מוכח לאוקמי כב"ע וא"נ דלב"ע מה שמחזיק לא מהני הא דמהלך כעומד דמי לרבא דס"ל איגד יד ל"ש איגד וס"ל ידו לא נח תיקשי מהא ברייתא

דף כא ע"א ת"ר מאי חנוכה כו' ולא היה בו להדליק אלא יום א' כו' והקש' הב"י בא"ח סי' תר"ע כיון דהי' להדליק יום א' א"כ לא היה הנס רק ז' ימים ולא הי' לעשות רק ז' ימי חנוכה ע"ש והי' נ"ל ליישב עפ"מ שמחולקים הרמב"ם והרע"ב בשם רבינו ברוך בסדר הדלקת הנרות דהרמב"ם סובר שהי' מדליקין הנרות בכל יום בערב ובבוקר והרע"ב סובר שלא היו מדליקין בבוקר רק הנר מערבי ולא שאר הנרות והטעם שהיו מדליקין הנר מערבי כדי שיכולים להדליק בערב שאר הנרות ע"ש הטעם במס' תמיד דף ל"ג ע"א ולפ"ז י"ל לפי' הרע"ב שלא הי' בו להדליק רק יום א' היינו להדליק ז' הנרות ולא הי' שמן יותר ליתן בבוקר להנר מערבי דבאמת אין צריך ליתן שמן להנר מערבי רק כדי שיוכל להדליק ממנו בערב שאר הנרות וכיון שלא הי' לו שמן להדליק בערב ממילא ל"ה צריך להדליק הנר מערבי ביום וכיון שנעשה הנס שהדליקו ממנו שמונה ימים ממילא היה צריך ליתן שמן ביום להנר מערבי כדי להדליק ממנו בלילה שאר הנרות ולפיכך נעשה הנס שהי' באמת שמן כדי ליתן גם ביום וממילא הי' הנס גם ביום הראשון, ובזה מיושב מה ששמעתי מדקדקין על לשון הברייתא דקתני שלא הי' בו להדליק רק יום א' ונעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים ה"ל לומר והדליקו בו שמונה ימים כמו שהתחיל שלא הי' בו, ולדברי ניחא מש"ה קאמר והדליקו ממנו להורות על הנר מערבי שמצוה להדליק ממנו הדולקים וממילא היו יכולים להדליק ממנו שאר הנרות כמצוותם משום הכי נקט והדליקו ממנו שמונה ימים, ואפשר דקאי גם על ליל תשיעי דהא בליל ט' היו צריכין ג"כ להנס הקדום ביום ח' רק גוף הנס לא הי' רק ח' ימים אבל הי' צריכי' הנס לצורך ליל תשיעי וזה אינו רחוק, ומעשה דחנוכה הי' לאחר שמת שמעון הצדיק כדאית' ביומא דף ח' ח' שנה שימש שמעון הצדיק ואחריו פ' שנה יוחנן כה"ג והוא הי' אבי מתתיה' שהי' הנס בימיו וכ"ה בסדר הדורות שבזמן שמעון הצדיק לא הי' צריכין ליתן שמן להנר מערבי ביום כדאי' בברטנורה מס' תמיד פרק ג' וע' היטב בכל זה

דף קז גמרא הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעי' חייב הק' הרשב"א למה לא חייב גוזז משום עוקר דבר מגידולו ותי' דצ"ל דעוקר דבר מגידולו ל"ש רק בגידולי קרקע וכבר הקשיתי על דברי הרשב"א האלו מבכורות פ' הלוקח בהמה ד' כ"ה דאמר התם טעמא דר"י בן המשולם דס"ל תולש לאו היינו גוזז וביו"ט ה"ט דאסור דהו"ל עוקר דבר מגידולו א"כ מוכח דאף במידי דל"ה גידולי קרקע שייך עדמ"ג ואף דלמסקנא קאמר התם כנגדו בי"ט מותר היינו משום דהוי כלאחר יד דלאו היינו אורחי', והיותר מתמי' שהרשב"א שם הביא סוגי' זו וכ' והכי משמע נמי בבכורות כו' דלית בי' משום עוקר דבר מגידולו והוא פלא דבגמרא קאמר להדיא הטעם משום דהוי בלאחר יד ולענ"ד הי' נראה דאפ"ל טעם הדבר דל"ש בגוזז צמר לחייב משום עוקר דבר מגידולו די"ל ע"פ מאי דאיתא בנזיר פ' ג' מינין דאבעי' להו האי מזי' מעיקרו רבי כו' עד דפשוט מסברא דצבעי' דיקניהן ומלבינן בעקרי מזה מוכח דמעיקרי' רבי, והנה פשוט דבגידו' קרקע אף די"ל דשם ג"כ מעיקרו ודאי כח הצמיחה הולך עד לראשו דלולי זאת היה נתייבש, ומלבד זאת נראה לעין דכח הצמיחה פועל בראש השיבולת ונשתנה משחת לשיבולת וע"כ דכח הצמיחה הולך עד לראשו וע"כ אף בקוצר חייב משום עוקר דמ"ג דמה שקוצר נפסק היניקה מכמו שהי' משא"כ בגוזז צמר דהוי כמו שיער דמעיקרו רבי וי"ל דאין היניקה רק בשורש המחובר לעור ומה שלמעלה מן השורש אין לו יניקה כלל רק שהוא מחובר לתחתית השיער היונק מן העור וע"כ בגוזז אין כאן עוקר דבר מגידולו וע"כ א"ח רק משום גוזז משא"כ בתולש מעיקרו שתולשו ממקום היניקה שפיר י"ל דחייב משום עדמ"ג רק ביו"ט מותר דהוי כלאחר יד, ובזה מיושב שפיר הקושיא על הר"מ שפסק דאסור למרוט הנוצות ביו"ט לצורך שחיטה משום דהוי אורחי' וכן כתבו התוס' והרא"ש בבכורות שם, והקשה הרמב"ן דהא סוף סוף יהי' צריך לתלוש הנוצות לאחר שחיטה, ולפי מ"ש יש לומר דמחיים שייך שני מלאכות גוזז ועוקר דבר מגידולו משא"כ לאחר שחיטה דכבר פסק הגידול ואינו חייב רק משום גוזז לחוד ע"כ למעוטי במלאכה עדיף ודוק: סליק