חמדת שלמה חלק ב קעה

הוא עומד ל"ה הנח' וע"ז משני התם ה"מ בן עזאי הוא מוכח דלבן עזאי הוי הנח' ודוק] וא"כ אין התחלה לקושי' הק"ע לוקמי במהלך ולא מן השם היינו דאי' שבת קדים דזה ליתי' דאלו הי' מהלך וכעומד דמי והוי הנח' בפיו פטור לגמרי לשיטת הירושלמי דהוי מקום פטור ולשון דאינו מן השם ודאי משמע דחייב משום שבת רק דאינו דומה לחיוב אכילה לכל א' מהפירושים דבשלמא אי ל"ה סבר מהלך כמניח דמי הומ"ל דל"ה הנחה בפיו הואיל ומתגלגל ויורד למעיו כתי' הירו' במתני' דלא יעמוד אבל לר' יוסי דסבר מהלך כמניח דמי ס"ל להירו' דהוי הנחה בפיו וא"כ הוי מקום פטור ול"ש לומר לא מן השם וע"כ הוצרך לשנוי' במוטל על האסקופה דאינו מהלך כלל וע"כ הוי הנחה במעיו דוקא וע"כ איסור אכילה קדים רק לפ"ז ק' דאינו חייב משום שבת כלל ול"ש לומר אמ"ה ע"כ נראה די"ל דהוי הנחה בפיו [ולפ"ז צ"ל אע"ג דגופו בפנים ופיו בחוץ ל"ה מקום פטור ודלא כמ"ש התוס'] רק הואיל ומוטל על האסקופה ל"ה פיו למעלה מי' והוי איסור שבת קדים ושייך ג"כ לומר אמ"ה

ולפ"ז מובן שפיר תי' רב חיננא מאן אמרו לו חכמים שהם כשיטת ב"ע והוי ק"ל לפי' הק"ע או דבמוטל על אסקופה או דזה משום אכיל' וזה משום הוצאה וא"כ אינו ענין לב"ע, ולפ"ז שפיר מצינן למימר במוטל על האסקופה ופיו לחוץ הוי הנח' בפיו כיון דמהלך כעומ' דמי ע"כ אע"פ שמתגלגל ויורד הוי הנחה בפיו וע"כ אי' שבת קדים, אבל בלא שיטת ב"ע כוון דגופו לפנים ל"ה חייב משום שבת ול"ש לומר אינו מן השם, ולפ"ז צ"ל דמתני' דלא יעמוד בעירובן לשיטת הירושל' דלא כב"ע דלב"ע הוי הנחה בפיו במקום פטור ואפ"ל דאפ"ה מדרבנן אסור כיון דאח"כ יורד למעיו, והנה מתלמודא דידן מוכח דאפי' א"נ דלא כב"ע אפ"ה הוי הנחה בפיו או בבית הבליעה מדמק' רישא רבנן וסיפא ר"מ וכמ"ש לעיל דאי משום ב"ע מקשה הכא, ק' דלמא מתני' דלא כב"ע כמו סתמא דמתני' דהמוציא אוכלין ונתנן על האסקופ' בפ' המצניע

ולפ"ז גם לתלמודא דידן מצינן לאוקמ' כשיטת הירושל' במוטל על האסקופה ותנא דאמרו לו סבר כב"ע וע"כ הוי הנחה בפיו אע"ג שמתגלגל ויורד וע"כ איסור שבת קדים ומוכח דתנא דאמרו לו סובר כב"ע, וקצת נראה לע"ד מוכרח דאף א"נ כפי' רש"י שזה משום הוצאה וזה משום אכילה נ' דזה ל"ש רק אם צריך להלוך לצאת ע"כ הוי שני ענינים, אבל במוטל על האסקופה שהכל נעשה רק ע"י מעשה אכילה שפושט ידו לפנים ונוטל לאכול ל"ש כלל לומר אינו מן השם, וא"כ תקשה באמת על תנא דאמרו לו הא אשכחן בכהנ"ל אבל א"נ כמ"ש לעיל דלב"ע הוי הנח' בפיו קודם שיבא לבית הבליע' ולית לן בה במה שמתגלגל ויורד כמו דחשבינן מהלך כעומ' וע"כ שייך שפיר לא מ"ה דאיסור שבת קדים והי' מקום להוכיח מזה כפי מה שנ' משיטת הרי"ף דהלכ' כב"ע אך לפ"מ שהוכיחו התו' מדברי ר' יוחנן דלא כב"ע א"ש מש"כ התוס' דאם הוא ופיו במקום אחד ל"ה פיו במקום פטור אע"פ שהוא למעלה מעשרה גם מ"ש דמתני' דאמרו לו מיירי במהלך, די"ל כיון דבתלמודא דידן לא אוקי הא דאמרו לו כב"ע דווקא משמע בפשוט דאתי' אפי' לרבנן דהלכתא כוותי' וא"כ לא מצינן לאוקמי במוטל על האסקופה, דא"כ מ"ק רבנן לא מ"ה דליכא למימר דהוי הנח' בפיו קודם שיבא לבית הבליעה ק' הא מתגלגל ויורד ל"ה הנח' בפיו ואי לא מ"ה שזה משום אכילה וזה משום הוצאה ל"ש ג"כ לפירש זה במוטל על האסקופה דהוי מעשה אחד וע"כ הוכיחו התוס' דמיירי במהלך [וצ"ל דזה הוא מציאת רחוק במוטל על האסקופה, דלפ"ז צ"ל גופו לחוץ כדי שיהי' הנח' בר"ה, אך לפ"מ שכ' התוס' דבבית הבליעה הוי הנח' מצינן למימר גופו לפנים וצ"ל דאפ"ה הוי מציאת רחוק ודוק] ואפ"ה חייב לר"מ אע"ג דבית הבליעה למעלה מי' ורבנן דאמרו לא מן השם דהוי מעשה אחר ענין ההילך ומוכח דפיו לא מקרי מקום פטור אף דהוי למעלה מי' כיון דמ"מ לרבנן חייב, רק דאמרו לא מן השם דהוי שני ענינים

ולפי"ז הי' מקום לפלפל על הקושי' המפורסמת שהקשו רבנן קשישאי ע"ד התו' פסחים דף כ"ט דכל היכא דאמרינן קלב"מ על הקרן אינו חייב אשם והקשו מהא דאם הי' שבת והוציאו בפיו חייב, וק' כיון דחייב מיתות שוגגין פטורים מן התשלומין בצר לי' אשם מעילות **(בזמן הזה כל דיני תשלומין נוהגין ע"פ דינא דמלכותא)** עי' צל"ח פסחים וס' קצות החושן ונתיבות ריש הלכות עדות וכבר כ' בזה בעזהש"י בחי' כתובת דף מ"ט ופסחים, והנה לפמ"ש הירושלמי ולפמ"ש לעיל בשיטת הרי"ף דאתי' כב"ע וא"כ אי' שבת קדים ועדיין לא התחיל אי' מעילה עד שיבא לבית הבליעה [וכש"כ לשיטת רש"י דהוי הנח' בפיו אפי' אי ל"א מהלך כעומד דמי אך זה אינו מוכרח די"ל לרש"י דוקא בעומד] וא"כ ל"ק הקושי' הנ"ל רק דלפ"ז צ"ל דגם ר' מאיר ס"ל מהלך כעומד דמי ואפ"ה חשיב לי' אע"ג דאי' שבת קדים וכמ"ש לעיל כיון דבלא האכילה אין דרך הוצאה בכך

ע"פ הדברים האמורים לעיל בשיטת הרי"ף די"ל דס"ל כשיטת רש"י וכמ"ש התו' אליבא דרש"י בהוציא בידו ל"א עקירת גופו כעקירת חפץ דמי הי' נ"ל בימי חרפי בעזהש"י לישב קושי' האחרונים על הרי"ף בסוגי' דלא יצא החייט במחטו שלא הביא פלוגתא דאביי ורבא בכרמלית ומשמע דפסק כאביי דאפי' בכרמלית גזרינן ותמהו עליו למה לא פסק כרבא עי' ט"ז סי' רנ"ב, ולפ"ז הי' אפ"ל לשיטת רש"י כיון דההיא דלא יצא ע"כ במחטו בידו מוקי ל"ה התם לרבא דאז הוי אי' דאורייתא וכיון דבידו ל"ה הנח', א"כ אף בר"ה ל"ה אי' דאורייתא דהא ידו לא נח ואף אם יצא בשבת במחטו שבידו מע"ש ואפי' אם יעמוד לפוש ברה"י ל"ה אי' דאורייתא משום ידו לא נח, וא"כ ק' על רבא דס"ל דל"ג גזירה לגזירה היכא אשכחן דינא דמתני' דלא יצא, ולישב זה י"ל כיון דרש"י כ' דלא גרסינן ידו בתר גופו גרירא ועי' דף צ"ב דפי' רש"י לרבא ל"א ידו בתר גופו גרירא דס"ל אגד יד ל"ש אגד ואפי' למעלה מי' וטעמ' דפטור במתני' בנתן בעה"ב לתוך ידו של עני והוציא משום ידו לא נח וע"כ הוכרח רש"י לומר דל"ג ידו בתר גופו גרירא, ועי' חידושי רשב"א בסוגי' קלוטה שכ' שם דרבא הוי ס"ל תחל' אגד יד שמי' אגד מדהקשה איכפל תנא כו' ול"ה כפשוטי' כקושי' התוס' עי"ש, ואח"כ חזר רבא וסבר אגד יד לא שמי' אגד עי"ש, והנה המעיין שם דף צ"ב אינו מוכרח דחזר רבא בענין אגד יד רק באגד כלי' ואפ"ל דהרשב"א הי' מהפך עכשיו לאחר חזרת רבא וכקושי' התוס' שם דילמא נישנה קודם חזרה וע"כ עכשיו מהפכינן מימרא דרבא, וא"כ דרבא הי' סובר תחלה דאגד יד שמי' איגד, וא"כ ל"ה צריכן לומ' ידו לא נח ולפ"ז י"ל דסוגי' דלא יצא דס"ל לרבא כרמלית לא, נישנת ג"כ קודם חזרה וע"כ הוי ביד אי' דאורייתא אבל לאחר חזרת רבא דסובר אגד יד ל"ש אגד ובע"כ לומר משום ידו לא נח ומוכח דביד אפי' עמד לפוש והוציא אח"כ ל"ה אי' דאורייתא ומוכח דאפי' בדרבנן גזרינן דלא יצא לאחר חזרת רבא וא"ש שלא הביא הרי"ף דברי רבא כרמלית לא, דלאחר חזרת רבא מוכח דאף בדרבנן גזרינן

והנה לכאורה מוכח דאף ביד הוי הנח' ודלא כמ"ש התוס' אליבא דרש"י, מסוגי' דעירובן דף צ"ח מאוקימתא דאביי אסקופה כרמלית ומקשה הגמ' ליחש דילמא יכניס לרה"י, ומשני ה"מ ב"ע היא ומוכח דלב"ע אפי' בידו הוי הנחה, וע"כ הוי הנחה באסקופה כרמלית, אך לפמ"ש דס' זו לומר ידו לא נח אינו מוכרח, רק למאן