חמדת שלמה חלק ב קעג

ושפיר י"ל עקירת גופו כעקירת חפץ ע"כ א"ש דברי ר"א הנ"ל דאמר עד שיעמוד דלענין עקירה מהני מה שעמד ומהנחה לא מיירי וי"ל שפיר דבעי הנחה ממש אך לר' סימון אמר ר"י דאמר המפנה חפץ מזוית לזוית כו' ולא סיים עד שיעמוד י"ל דסבר כר"י ב"א דבעי עד שיטול ויניח וע' היטב

והנה ע"פ שיטת רש"י שכת' לעיל דבהוציא ביד ל"ש עקירת גופו כעקירת חפץ וכמ"ש התוס' אליבא דרש"י הי' נ"ל ליישב הקושיא שהקשו על הריף שנ' מדבריו דפסק כבן עזאי מהלך כעומד דמי מדהביא הא דאר"י מודה ב"ע בזורק והקשה הרא"ש בשם הר"י וכן הקש' הר"ן דהא מוכח דר"י ל"ס כב"ע מדאמר ר"א אר"י א"ח עד שיעמוד מוכח דמהלך לאו כעומד דמי ולפי שיטת רש"י י"ל דס' הריף דמוכח באמת דמימרא דר' סימון עיקר ולא מוכח דמהלך לאו כעומד דמי רק דמיירי שהוציא בידו כסתם הוצאה כיון דאמר המפנה חפץ וזהו דרכו להוציא ביד וע"כ ל"מ הא דמהלך כעומד משא"כ לר"א דנקט הי' טעון משמע בגופו ומוכח שפיר דל"ס כב"ע ולפ"ז גם מסוגי' דכתובת לא מוכח די"ל שם מיירי שהוציאו על על גופו ומהני שפיר הא דמהלך כעומ' דמי רק קודם דאסיק הא דב"ע מייתי שפיר מדר' סימון שלא הי' עקיר' ראשונה לכך וכיון דבטלה עקירה ראשונה שוב אין סברא לחלק בין הוציא בידו להוציא טעון על גופו וע"כ משני ב"ע הוא דס' מהלך כעומד דמי ושפיר מצינן לחלק בין הוצי' בידו דפטור כיון שלא היה עקירה ראשונה לכך ובין הוציא על גופו דחייב משום מהלך כעומד דמי ועיין בפ' אלו נערות דן ל"א בתוס' ד"ה שהגביהו שהקשו בלא רב סימן הו"מ להקשות דאם חייב מכח עקירה ראשונה נימא עקירה צורך הנחה ונימא קלב"מ ותי' דס"ד דחייב משום ההוצאה שאח"כ וא"כ תיקשה לכאורה עדיין מה הקשה נימא לחלק בין הוציא בידו להוציא על גופו אך זה י"ל דכל כמה דלא אסיק הא דמהלך כעומד וע"כ דלא בעי עקירה חשובה שפיר י"ל דאפי' הוציא בידו חייב וע"כ הקשה שפיר מהא דרב סימון, גם יש מקום ליישב קושי' תוס' דבלא ר' סימון הוי ס"ד דעקירה ראשונה נהי דל"ה לשם הוצאה מ"מ כיון דאח"כ הוציא ממילא מהני עקירה ראשונה לחייב משום ההוצאה שאח"כ ואפ"ה ל"ש לומר קלב"מ בעקירה ראשונה כיון דאז לא הי' כוונתו להוציא, ואפשר לכוון זה בכוונת התו', ולפ"ז פשיטא דאין לחלק בין הוציא בידו להוציא בגופו כל כמה דלא אסיק הא דב"ע, ועי' פ"י שכ' ליישב דברי הרי"ף די"ל לב"ע דמהלך כעומד ל"מ רק לענין הנחה ולא לענין עקירה וכן הי' עולה ע"ד בתחלה לחלק כעין זה, דמהלך כעומד ל"מ רק דע"י כן הוי כעין הנחה קצת בסטיו ומהני לפטורי ולא לענין חיוב וע"כ ל"ק מהא דר' אבין, אמנם מסוגי' דאלו נערות דמוקי הא דגונב כיס כבן עזאי מוכח להדי' דמהלך כעומד מהני אף לענין חיוב דלא כמו שעלה ע"ד, וגם דמהני לענין עקירה ולא כדברי הפ"י ותימה על הגאון פ"י שלא העיר מסוגי' הנ"ל, ולמה שכ' לשיטת רש"י דביד ל"א מהלך כעומד דל"ה הנחה אפי' בעומד יש מקום לישב שיטת הרי"ף הנ"ל

ועיין לקמן דף ט' החם לא נח הכא נח ופי' רש"י הכא נח במקום פטור ביד העומד על האסקופה ומוכח מזה דאפי' ביד הוי הנחה הואיל והאדם עומד, ודלא כדמשמע מפי' רש"י בהא דידו לא נח שכ' התו' לרש"י דביד ל"ה הנחה ואפי' הוא וידו ברשות אחד דמש"ה פטור לרש"י בהטעינו בידו וא"כ ק' היכא כ' רש"י התם דהוי הנחה ביד העומד הא ביד ל"ה הנחה, ולפי' הרא"ש שפי' לרש"י הטעם הואיל והגוף הוא בחוץ ואינו נעקר ממקומו ואינו עושה מעשה רק בידו ע"כ לא נחשב עקירה ולדבריו אפ"ל לענין הנחה ג"כ דבמקום שהגוף עומד הוי הנחה אפי' אם הוא בידו], אך לשיטת התוס' אליבא דרש"י צ"ע האי דלקמן ודוק וע"פ הס' הנ"ל הי' אפ"ל דנהי דל"ה הנחה לחיוב מ"מ לפטורי מהני דהוי קצת הפסק בהמלאכה ויש לדמות להניחו במקום שאין בו ד' דודאי ל"ח הנחה ואפ"ה נ' פשוט בהוציא מרה"י והניחו ע"ג מקום פחות מד' ואח"כ חזר והוציאו משם לרה"ר דודאי אינו חייב ה"נ י"ל בזה רק לפ"ז ק' הא דפ' אלו נערות מנ"ל לגמ' דב"ע ס"ל מהלך כעומד דמי אפי' לחיובי כדהתם, ואפ"ל דהי' מקובל להם וצ"ע ודוק היטב

עיין בירושלמי דף א' ע"ב דמקשה על ר' יוסי דאמר מהלך כמניח ממתני' דפרק אמרו לו, יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם א' ר"מ אומר אף אם הי' שבת. והוציאו בפיו חייב אמרו לו אינו מן השם, וסיים הירושלמי שם שזה חייב משום מהלך וזה חייב משום מניח, וזה הלשון אינו במשנה וצ"ל שזה הוא פי' מהירושלמי ע"ד האמרו לו, וע"כ הקשה הירושלמי על ר' יוסי דאמר מהלך כמניח. ואמרו לו הוא ר' יוסי וא"כ מחלפי' שיטתי' דר' יוסי תמן לא עביד מהלך כמניח והכא עביד מהלך כמניח ועי"ש בקרבן עדה שמפרש דמשום אכילה חייב אפי' כשמהלך אבל משום שבת אינו חייב עד שיניח, והיינו שיניח במעיו לא כשהוא בבית הבליעה, ומשני תיפתר כשהי' מוטל על האסקופה ופיו לחוץ ופשט ידו ונטלה ואכלה והרי לא הילך וע"כ ל"ה הנח' אף לר' יוסי עד שיבא לתוך מעיו ע"כ אמר אינו מן השם דמשום אכילת אי' חייב קודם שינוח בתוך מעיו, ועי"ש בקרבן עדה שהקשה מזה לשיטת התוס' שכ' בסוגי' דלא יצא החייט וס"פ הזורק דאע"ג שהולך הוי הנח' בבית הבליעה, ואע"ג דקי"ל דמהלך לאו כעומד דמי ומהירושלמי מוכח דל"ה הנח' עד שיבא לתוך מעיו ותי' דתוס' כ' זה רק לר"מ אבל לתנא דאמרו לו באמת ל"ה הנח' עד שיבא לתוך מעיו, אך ק' דתוס' כ' דמיירי במהלך הא מוקמינן לה בעומד ומוציא עי"ש ותי' עומד הוא שלא בדיקדק דהא מוקי לה במוטל על האסקופה, עוד הקשה על רש"י שפי' בכריתות ובס"פ הזורק אינו מן השם שאין חיוב חטאת זה משום אכילה אלא משום הוצאה וזה דלא כפי' הירושלמי שפי' דטעמא משום דלא אתי' בהדדי שזה חייב משום מהלך וזה משום מניח, עוד הקשה הגאון קרבן עדה על תי' הירושלמי דמיירי במוטל על האסקופה עדיין ק' דמצי למתני' הוצאה ובמהלך ותי' דאפ"ה אינו מן השם דבמהלך חייב לר' יוסי כשהוא בפיו דמהלך כמניח ומשום אכילה אינו חייב עד שיבלע ועדיין לא אתי' בהדדי, ולענ"ד ק' טובא ע"ד א"כ מאי דוחקא דירושלמי לאוקמי במוטל על אסקופה לוקמי כפשוטי' שהי' מהלך ואינו מן השם הוא משום דחייב על הוצאה קודם אי' אכילה, ואין לומר דדברים אלו שהוסיף הירושלמי שזה חייב משום מהלך כו' הוא מאיזה ברייתא ומוכח דמיירי בענין שאי' שבת הוא אח"כ דהא אף לפ"מ דמשני במוטל על האסקופה ע"כ זה הלשון ליתא בברייתא דאיך קאמר שזה חייב משום מהלך הא לא מיירי במהלך כלל דבמהלך הוי הנח' תיכף לר"י דמהלך כמניח דמי וע"כ דאליבא דתי' דירושלמי מעולם ל"א שזה חייב משום מהלך וא"כ הו"ל לשנוי דאינו מן השם הוא דאי' שבת קדים כתי' הק"ע, ע"כ נראה לענ"ד לישב קושי' הק"ע די"ל לשיטת הירושלמי דהיכא דאי' שבת קדים ל"ש לומר אינו מן השם דס"ס כיון דבגמר האכילה חייב משום כולם וגם חיוב ההוצאה אינו רק משום אכילה דהא בפיו ל"ה דרך הוצאה כדאי' במתני' פ' המצניע דהוציא בפיו פטור של"ה כדרך המוציאן רק בהוציא לאכול חייב כדאיתא סוף פרק הזורק וכמו שכתב התוס' פ' המצניע וע"כ שייך למיתני הוצאת שבת אגררה דאכילה משא"כ היכא דחייב משום אכילה קודם איסור שבת דהיינו אי אמרי' דבעי הנחה במעיו דוקא וא"כ איכא לאשכוחי שהקיאה מבית הבליעה על מקום פטור ואינו חייב משום שבת רק משום אכילה וע"כ קאמר שפיר אינו מן השם, וע"כ הקשה הירושלמי שפיר על ר' יוסי דס"ל מהלך כעומד