חמדת שלמה חלק ב טז

משלימים הט' חדשים ואף למאן דס"ל יולדת לט' יולדת למקוטעין ואפשר שתוליד קודם לרע"א יום מ"מ בהא כ"ע מודים דא"צ להתעבר מיד בשעת ביאה רק תלה בקליטת הזרע ויכולה להתעבר עד יום השלישי ואף לגי' הר"מ דגרס בסוגי' דפולטת חכ"א ג' עונות ולאח"כ הש"ז מסריח וא"י להתעבר מ"מ ביום השני שלאחר תשמיש שהוא עדיין תוך הג' עונות תוכל להתעבר והנה נראה פשוט שאם נבעלה ביום של סוף שנת י"ב אף דא"א להתעבר עכשיו דעדיין היא קטנה תוך הזמן מ"מ יש במציאות אם תקלט הזרע למחר דאז היא שנת י"ג תוכל להתעבר כיון דאז תוכל להיות גדולה דאין להתעקש ולומר כיון דהיא קטנה עדיין תוך י"ב פולטת הזרע מיד וע"כ אינה קולטת אח"כ דהא ליתא מדאמרינן תה"ז היא מתה ועוברה מתה עכ"פ חזינן שהיא ראוי' להתעבר. וע"כ שתוכל לקבל הזרע כמו אשה דעלמא רק שאם מתעברת מתה אבל מ"מ כיון דמוכח שמקבלת הזרע א"כ יש במציאות שהזרע נשאר בתוכה וקלטתו למחר כשנעשית גדולה וא"כ מצינו דבשעת ביאה היתה קטנה ובתחלת הריונה כשקלטה הזרע היתה גדולה וע"כ שפיר מצינן בת לממאנת כגון ששמשה ביום שקודם תחלת שנת גדלות וילדה וולד קיימא לרע"ב יום א"כ מזה ידעינן שקלטה הזרע ביום שלאחר הביאה דזה אפשר אף לשיטת הר"מ דס"ל ג' עונות ותיכף באותו יום לאחר הביאה מיאנה ואז וודאי היתה קטנה כיון שהי' תוך שנת י"ב ע"כ שפיר מצינו בת לממאנת אבל חמות ממאנת ל"מ לאשכוחי באופן וכגון שקידש אחיו לאחר הביאה ואמ' אם תלד נקבה כקושי' הרה"מ דהא אף לשיטת הר"מ צ"ל לפחות הוכר עוברה ולאחר שנתעברה צריכה להיות גדולה וא"י למאן וא"ש הא דרב"ל דאמר היא מתה ועוברה מתה דבתוך הזמן א"י להתעבר שתוכל לחיות ואף דהביאה יכולה להיות תה"ז מ"מ קאמר דאם מתעברת תוך הזמן היא מתה

ובזה יש להוכיח שיטת הפוסקים דמפרשי משמשת במוך בשעת תשמיש דלא כפי' ר"ת ועיין ביש"ש דלפי"ז קשה על הברייתא דקתני משנת י"א עד שנת י"ב משמשת במוך וקודם לזה משמשות כדרכה וק' הא ביום שלפני שנת י"ב ג"כ אסורה לשמש בלא מוך דלמא תקלוט הזרע למחר ותתעבר ותמות משא"כ לפי' המפורשי' בשעת תשמיש י"ל שפיר דקודם לזה א"צ לשמש במוך בשעת תשמיש דאז א"י להתעבר ואי משו' שמא תתעבר אח"כ יכולה אח"כ לשמש במוך להפליט הזרע ול"א לאשמועי' רק בשעת תשמיש דזה הוי איסור משום לתא דידי' דמטיל הזרע על המוך ואפ"ה צריכה לשמש במוך בשעת תשמיש כדי שלא תתעבר מיד משא"כ קודם לי"א א"צ לכך רק לאחר תשמיש ליום מחר ולשיטת התוס' אפשר לומר באמת דזה הוא בכלל תוך י"א ובאמת אם שמשה יום שלפני שנת י"א צריכה לשמש במוך יום סוף י"א רק הלשון הוא דחוק דמשמע דקאי דווקא על התשמיש שהי' תוך שנת י"ב משא"כ התשמיש שקודם לזה ל"ל בה ולשיטת רש"י א"ש כמ"ש, גם אפשר לומר דקודם סוף י"א פולטת הזרע מיד כיון דאינה מתעברת כל עיקר אבל קודם י"ב אי אפשר לומר כן כיון דמתעברת ומתה וע"כ שפיר מצינן בת לממאנת היכא שמיאנה לאחר ביאה והזרע קלטה למחר ודוק

והנה אחר שמצד הסברא נראה כמ"ש דבזה ודאי מצינו בת לממאנת חל עלינו חובת ביאור ליישב קושיית הה"מ שהביא מסוף פרק נושאין על האנוסה דקאמר ממאנת מי אית לה בן ולפמ"ש שפיר משכחת לה, תו קשי' מהא דאמר שמואל ממאנת א"צ להמתין מוכח דאי אפשר לממאנת להתעבר וכ"פ הר"מ בעצמו דא"צ להמתין וק' למה כיון דאפשר לה שתהיה מעוברת וצ"ל כיון דהממאנת כל שנת י"א א"א לה להיות מעוברת זולת בשני ימים אחרונים הוי מילתא דל"ש ולא גזרו בה רבנן, ובאמת הוא תימא לשיטת הה"מ דס"ל להר"מ דאפשר לה להתעבר בקטנותה למה לא צריכה להמתין דלשיטת הה"מ כל ט' חדשים שלפני י"ב הוא בכלל ספק וצ"ל לדידי' דאפ"ה הוי מלתא דל"ש ולא גזרו בה רבנן אבל לפמ"ש א"ש טפי דאי אפשר להמצא רק ביום אחרון לשיטת הר"מ דפסק בפולטת ג' עונות ולמאן דפסק ג' עונות עכ"פ יותר משני ימים אי אפשר וע"כ ל"ג בי' רבנן גם יכולה לתקן עצמה לשמש במוך אחר תשמיש ודוק

ולפ"ז י"ל הקושיא ראשונה מסו"פ נושאין על האנוסה דהתם קאי על הא דקתני במתני' מי שלא שהתה אחר בעלה ולפ"ז ממילא דוחק לאוקמי בממאנת דלשון לא שהתה משמע דיעבד שעברה תיקון חכז"ל ולא שהתה וממאנת אף לכתחלה א"צ לשהות והא דלא מקשה הגמ' תיכף משמואל דאמר ממאנת א"צ להמתין ובפרט דעיקר שקלי וטרי' דהתם אזלא לשמואל י"ל כיון דטעמא דשמואל הוא משום דלא ילדה ע"כ הביא מברייתא דר"ב שזה הוא טעמו של שמואל ועוד אפשר לומר דהמקשן דהתם לא ידע מהא דשמואל דאמר ממאנת א"צ להמתין אבל גוף הס' היה פשוט בעיניו כיון דממאנת לא ילדה וליכא לאשכוחי רק בימים אחרונים שלפני שנת י"ב ע"כ פשיטא ליה שא"צ להמתין וע"כ הקשה שפיר מהא דר"ב ואף שיש לגמגם קצת בזה מ"מ נ"ל שהוא מוכרח דלפע"ד הס' הנ"ל הוא נכון מאוד דאיכא לאשכוחי בת לממאנת ודוק היטיב

ומ"ש הר"מ הבת שילדה לאחר י"ב א"ש למ"ש לעיל דתוך י"ב א"י כלל והא דקאמר שמא תמות משום דכייל אף קטנה של י"ב שלא הביאה ב' שערות גם ימים האחרונים שלפני שנת י"ב עפימש"ל, ואין להקשות לפי"ז למה כתב הר"מ הבת שילדה אחר י"ב למה לא כתב סתם ילדה דהא א"א לה שתלד קודם חדא י"ל דהאמת נקט גם י"ל לפי"מ דאיתא במסכת נדה בהאי כנענית דאתי' לקמי' דרבי דקאמ' התם אבע"א כו' דמשמע כנענית מצי לאלודי קודם וע"כ לא ברירא להר"מ דאי אשכחת שילדה מקודם ואח"כ נתגייר' לא הוי רק ע"ד ב"ד ואם הגדילה יכולה למחות וכן לענין קידושין דידה דתוך הזמן ל"מ בנים ואפ"ה לא מצי לאשכוחי חמות ממאנת כיון דאי לאו כנענית היא לא מצית לאלודי ודוק היטב בכ"ז

דף יג תוס' ד"ה ורב זביד הוכיחו דמאי דקאמר ר"ז אין בנים בלא סימנים היינו דאינו שכיח וע"כ ל"מ חמות ממאנת דחיישינן שמא נשרו ומש"ה קאמר רב"ל תוך הזמן היא מתה כו' משום דרוב הכי הוא ור"ב נקט שמא תמות משום המיעוט, וכן הרי"ף והרא"ש הביאו הא דרב זביד ונראה דפסקו לחומרא דבנים ל"מ משום דאיכא מיעוטא בנים בל"ס, ולכאורה לפי זה הו"ל לרב זביד לשנוי' בקיצור הא דנקט רב"ל היא מתה כו' משום הרוב ולעולם דמיעוטא איכא ומש"ה נקט רבה בר שמואל שכבר ילדה דאפי' הכי אינה יכולה למאן וכמ"ש תו' שנראה גדולה וכמו דהוי ס"ל להמקשן, וצ"ל דר"ז מסברא דנפשי' לא ס"ל וכמו המקשן הראשון, ועוד אפ"ל דמתניתין ליכא לתרוצי הכי כיון דעדיין לא תני הא דילדה א"י למאן אפי' בקטנותה משא"כ בברייתא דרב"ש קתני בהדיא שכבר ילדה י"ל דזה הוא נתינות טעם עכ"פ ס"ל לתו' ורא"ש דלר"ז אין הבנים ראי' רק דרובא הכי איתנייהו ולחומרא חיישינן דל"ה גדולה, והר"מ פסק כרב ספרא ולא כר"ז ונראה דה"ט דס"ל להר"מ דלרב זביד צ"ל דתוך הזמן הוא כלאחר זמן כמ"ש רש"י ולא סבירא לי' כמ"ש התו' דע"י בנים מהני סי' אפי' לפני זמן וכמו דס"ל להר"מ אליבא דר"ש דבנים ל"מ תוך הזמן ולא כשיטת התו' הכי נמי ס"ל לר"ז ונראין הדברים ק"ו אם לרב ספרא לא מהני מכש"כ לר"ז דבנים לא הוי רק ראי' לסימנים וכיון דקיי"ל תוך הזמן כלפ"ז מוכח דלא כר"ז

אך עדיין צריכין למודעי דלכאורה קשה לפמ"ש דלר"ס ס"ל להר"מ הא דבנים כעימנים היינו לאחר זמן ובתה"ז לא אמרינן בנים כסימנים כיון דסימנים גופי' ל"מ וע"כ אמרינן דבנים ג"כ ל"מ וע"כ צ"ל דאינה מתעברת ויולדת תוך הזמן מדלא אשכחן חמות ממאנת ואפי' הכי א"ש דקאמר שמא תמות דכייל אף קטנה לאח"ז שלא הביאה ש"ש