חמדת שלמה חלק ב קסה

ולפ"ז אפשר ג"כ ליישב לשון הרמב"ם פ' כ"ג מה"א שכ' אבל שלא בשעת קי' עד שיתחייב בקנין ובשטר וכמו שיתבאר בה' מכירה והוא תמו' דהא שלא בשעת קי' דל"ה שטרי פסיקתא אי אפשר להתחייב כלל דבר שא"ק וע' בכ"מ מ"ש לחלק בין שעת קי' לנשואין וצע"ג מנ"ל להרמב"ם הא ולפמ"ש י"ל דצריך קנין או שטר דל"ה דברים הנקנים באמירה וממילא צריך לעשות באוה"מ דהיינו לפרוט סך עצום ובזה א"ש מ"ש כמו שנתבאר בהלכות מכירה דהיינו דא"א להתחייב דשא"ק וע"כ צריך לעשות באופה"ע כן הי' נ"ל לולי שהנ"מ לא פי' כן

עיין באו"ת שהק' על הרמב"ם מהא דרמב"ח דאמר לבנו עד שלא יתחילו במלאכה אמור להם ע"מ שאין לכם עלי אלא פת וקטניות מה הרעש הוה הא להרמב"ם מזונות הוי דשא"ק ואין כאן חיוב כלל ואף לאחר שיתחילו במלאכה יכול לחזור וע' קצה"ח תי' דבשכירת פועלים א"י לחזור הואיל ונקנה באמירה וא"י טעם לדבריו דהא דנקנה בדבור היינו שמתחייב בזה חלף עבודתו אבל בדבר שא"י להתחייב לא עדיף מקנין ולע"ד נראה לפמ"ש לעיל דהא דח"ש מקרי דשא"ק היינו דמתחייב לזון בין בזול בין ביוקר וכמ"ש הירושלמי ונראה דה"ט דצריך לזון ביוקר אע"ג דקי"ל יד בעהש"ט על התחתונה ול"ל נימא שלא התחייב ח"ש רק כפי שער של עכשיו די"ל כיון שהוא דבר ההוה שישתנו השערים במשך ח"ש והוי כדבר השכיח טובא והי' לו להתנות דזולת זאת אן קיום לדבריו לזונה ח"ש ע"כ אמרי' דמסתמא הי' דעתו בין בזול בין ביוקר וע"כ הוי דשא"ק משא"כ יום א' דאינו שכיח כלל שיהי' שינוי שער ואם נתייקר באמת ובאים לדין יד הפועל עה"ת שי"ל שלא התחייב רק שוה מזונות כפי השער של שחרית וע"כ הוי דבר קצוב ושפיר חל החיוב לכן אמר עד שלא יתחילו במלאכה כו' כן נ"ל נכון וישר מצד הסברא שאין לנו ראי' לחייבו מזונות בשער היוקר רק מחמת דברי הירושלמי הנ"ל ושפיר י"ל בין זמן רב למעט ויפה עשו המחברים שלא העירו בקושי' זו

עיין בסמ"ע סי' ס' כתב דמש"ה המתחייב לזון את חבירו חייב ליתן לו דמי מזונות דלשון לזונו משמע דמי מזונות ולפ"ז משמע אפי' היכא שאין לו מזונות במק"א אפ"ה צריך ליתן לו דמי מזונות והב"ש בסי' ק"א כ' ראי' מגמ' דאמר חדא כרסתא א"ל תרתי ל"ל משמע להדי' דהטעם הוא משום דאית לה מזונות במק"א ולע"ד נראה עוד ראי' להב"ש ממ"ד שם בש"ע והוא מהירושלמי שאם הי' ביוקר והוזלו אם גרמה היא א"צ ליתן רק כפי הזול ואם הוא גרם צריך ליתן כפי היוקר ולכאורה קשה כיון דהיא יכולה לתבוע דמי מזונות וא"כ נתחייב לה מעות דמי מזונות כפי היוקר וא"כ למה יפטור כשהוזל מלשלם לה כפי היוקר הא כבר נתחייב לה מעות בשלמא אם לא נתחייב לה רק מזונות שפיר יכול לומר אני אתן לך אותן המזונות שנתחייבתי אבל אם החיוב הוא מעות א"כ כבר נתחייב לה מעות כפי היוקר אבל להב"ש א"ש דדווקא אם יש לה מזונות ממק"א אז מחויב ליתן מעות מעתה לא מבעי' אם לא הי' לה מזונות ממק"א והיתה צריכה לקנות דוודאי לא נתחייב לה מעות וע"כ אינו נותן רק כפי הז"ל אלא אפי' הי' לה מזונות ממ"א דהירושלמי סתמא קאמר וא"כ הי' מחיוב ליתן לה מעות וא"כ קשה למה יתן כשער הזול, י"ל דה"ט כיון דלזונה לא משמע דמי מזונות והא דצריך ליתן לה מעות נראה דה"ט משום כופין על מדת סדום כיון די"ל מזונות ממק"א ותרתי כרסתא ל"ל ע"כ צריך ליתן לה מעות וכיון דהוי רק משום מדת סדום אבל עיקר החיוב ל"ה רק מזונות ע"כ א"ש כיון דהמניעה הי' מצידה ועכשיו הוזלו המזונות ואית לי' פסידא ל"ש לומר כופין ע"מ סדום לכן א"צ ליתן רק כשער של עכשיו כפי עיקר החיוב שהוא מזונות ולשיטת הסמ"ע צ"ע וראיתי בס' נתיבות המשפט להגאבד"ק ליסא יצו שרצה להוכיח כדברי הסמ"ע מסוגי' דאוגר ריחייא לטחינה ולענ"ד אין דבריו מוכרחים עי' מ"ש לקמן דף ק"ג אח"כ מצאתי בס' בית מאיר שכ' הראי' מהירושלמי להב"ש עי"ש שהאריך

דף קב ע"ב גמרא אר"ח זאת אומרת בת אצל אמה עי' ברא"ש כ' בשם הרמ"ה דאפי' בגרושה בת אצל אמה דמתני' סתמא קתני והנה לכאורה הוא תמו' דהא בס"ד דאמר משום מעשה שהי' ע"כ בגרושה ל"ש לומר כן ומוכח דמתני' לאו בכל ענין מיירי ורציתי לומר דבס"ד דלא רצה לחדש דין לומר בת אצל אמה ע"כ הוי צריכן לומר דמתני' לא מיירי בגרושה אבל אליבא דאמת דאין לנו ראי' לחלק מסתמא מוקמי' בכל גוונא אך הוא דחוק קצת שוב ראיתי בס' עטרת כז שהביא קושי' זו בשם המ"ל ותי' כמו שכתבתי, ונ"ל דאפשר לומר ע"פ מ"ש התויו"ט דמש"ה נקט ה' שנים דאורחא דמלתא הוא כך שרוצה להיות לה מזונות עד שתהי' בת ז' שנים ולפ"ז י"ל דלפום ס"ד דמיירי בקטנה קשה ג"כ הא מתני' סתמא קתני אך להתויו"ט א"ש דמסתמא מיירי בקטנה מדנקט ה' שנים וע"כ דמיירי בקטנה כתי' התויו"ט ולפ"ז ע"כ דמיירי דווקא באלמנה דבגרושה אין הדבר מוטל עלי' דהא אבי' צריך לפרנסה כיון שהיא קטנה וע"כ דמיירי באלמנה ול"ש לומר דמתני' סתמא קתני דמנקט ה' שנים מוכח דמיירי בקטנה ובאלמנה אבל לפ"מ דמשני דע"כ מיירי אפי' בגדולה מדנקט למקום שאמה וממילא אין ראי' מדנקט ה' שנים דבגדולה ליכא למימר כתי' התויו"ט וע"כ ממילא אין ראי' דמיירי באלמנה דווקא ע"כ קאמר הרמ"ה שפיר דמסתמא מיירי אפי' בגרושה ודוק

דף ק"ג ע"א תוס' ד"ה ולא אמרן עי' סמ"ע סי' שי"ח תמה על לשון הש"ע שהוא לשון הרמב"ם בהאי דאוגר ריחייא לטחינא ומשמ' דלא כפי' התו' ולא כפי' הרא"ש עי"ש שנדחק ולע"ד נראה די"ל קו' תו' די"ל דג' חלוקים יש הא' שאין המשכיר מוצא כלל לטחון לאחרים וע"כ יבוא לידי הפסד אם יתן מעות ובזה י"ל דלא נסתפק רבינא כלל דיהי' צריך ליתן מעות כיון דאית לי' פסידא ופשיטא דל"ד למתני' כקו' תו' הב' שמוצא לטחון אך אין הדבר לפניו וצריך קצת טורח לחפש אחר הצריכים לטחון וזה דומה למתני' דמסתמא במתני' דתני לא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותו כאחד לאו בשופטני עסקי' שאין לו שום נ"מ ואפ"ה רוצה ליתן דווקא מזונות דלמה לו טורח זה לקנות מזונות וליתן ולא המעות רק מסתמא יש לו קצת נ"מ ואפ"ה צריך ליתן מעות לכן רצה לדמותו למתני' דה"ה בטחינא וע"ז השיב רב עוירא דל"ד דבשלמא במתני' חד כרסא אית לה וכיון שיגיע לה הפסד צריך ליתן דמי מזונות אע"ג שיש לו קצת נ"מ כיון דלדידה יגיע הפסד גדול אבל הכא שלא יגיע לבעל הריחיים הפסד ע"כ אף לקפידא קטנה מצא מקום לנוח כיון דאין הפסד לבעל הריחיים ולגבי השוכר איכא קפידא להטריח להשתדל חיטין לטחון ומאי דסיים וה"מ דל"ל טחינא לרחים כו' י"ל שהוא חלוקה שלישית היכא דאיכא לפניו שכבר החיטין בבית הריחיים ובזה שפיר כופין ע"מ סדום והנה הרמב"ם הוסיף לבאר שיש לו חיטים שצריך לטחון נראה להדי' שהי' מפרש כמו שכתבתי וע"כ כ' שיש לו חיטין שצריך והוסיף תיבת שצריך דאף אם החיטין לפניו יכול לומר אולי לא יהי' חיטין למחר לטחון וע"כ רוצה לטחון היום של המשכיר ול"ש כופין ע"מ סדום וע"כ הוסיף תיבת שצריך לטחון וע"כ שפיר כופין עמ"ס ולפ"ז א"צ לומר כמ"ש דעובדא דטחינא מיירי שאין לפניו כלל רק שיוכל למצוא ע"י חיפוש די"ל שיש לפניו רק שאין צריך לטחנם היום דווקא ורוצה לטחון של המשכיר ויש קצת קפידא בזה וכיון דלהמשכיר אין הפסד ע"כ ל"ד למתני' כמו שמחלק רב עוירא ובזה אתי' לשון הרמב"ם והש"ע ע"נ ומיושב קו' התוס' וממילא אין ראית הבעל נתיבות