חמדת שלמה חלק ב קסב

הגי' שגרסו רב ששת] ולכאורה הי' אפשר לדחות ראי' זו דלכאורה הי' נ"ל דאפשר לחלק דווקא היכא דעדיין יכול לחזור ע"כ ל"ה רק מוסיף ומש"ה באמר לי' זבין לי כורא ואזל וזבן לתכא דאם אין רוצה למכור כור עדיין יכול לחזור ע"כ ל"ה רק מוסיף אבל בדבר שלא ניתן לחזרה מסתבר יותר דהוי מעביר אך מפשיטת הגמ' דפשיט מאמר תן לאורחים דהוי מידי דליתא בחזרה ואפ"ה פשיט דמוסיף הוי מוכח דאפי' בזה הוי מוסיף ולפ"ז י"ל דנהי לפום פשיטת הגמ' דלא אסיק אדעתי' לומר שתים מדעתי הוי מוכח דאפי' בזה הוי מוסיף אבל ר"ש י"ל נהי דסובר בזבין לי לתכא וזבין לי' כורא דהוי מוסיף הואיל ואפשר להחזיר מ"מ בתן לאורחים י"ל דס"ל דהוי מעביר הואיל וא"א להחזיר וע"כ הוצרך לומר שתים מדעתי ואין ראי' לדינו של הרמב"ם לומר דבמוסיף לא מעל השליח

והנראה לענ"ד דאפ"ל עפי"מ שהקשו המפורשים ע"מ דאמר א"א מעביר הוי בעה"ב אמאי מעל דהא השליח ג"כ ראוי שלא ימעל הואיל והאורחים העבירו ע"ד והו"ל לאקשויי אי ס"ד מעביר הוי לא למעלו רק אורחים גם בתי' הגמ' הקשו התוס' דהו"ל לומר דהאורחים אמרו שנוטלים שתים מדעת השליח והשלישית מדעתם דאל"כ הו"ל מעביר, ונ"ל דאפשר לומר לפי"מ שפסק הרמב"ם בה' עירובין באמר לשליח ערב לי מן הגרוגרת ועירב לו מן התאנים אע"ג דל"ה קפידא אפ"ה אין ערובו עירוב והוא כרבה בגיטין פ' האומר דף ס"ה ע"ב עי"ש ברש"י דמשום שינוי שליחות אע"ג דל"ה קפידא לאו שלוחו הוא ועי' בר"ן שם ובס' מים חיים להפר"ח בחי' גיטין ולפ"ז קשה מאי קפשיט הגמ' ממעילה דמוסיף הוי דלמא ל"ה לא מוסיף ולא מעביר רק שינוי שליחות הוי וע"כ הכא דבעי שליחות אף לתכא לא קני משא"כ במעילה דקי"ל אפי' שילח ע"י חש"ו מעל הבעה"ב דעשאו כמעטן של זיתים ע"כ שפיר י"ל דבעה"ב מעל דנעשו רצונו דל"ה קפידא רק שליחות לא מקרי ומנ"ל דמוסיף הוי אמנם כבר הקשה הפ"י בקידושין כעין קושי' זו אמאי דאמר דבמעילה אמרי' ישלד"ע ת"ל דהתם לא בעי שליחות ואפי' ע"י חש"ו מהני ותי' הפ"י דדוקא בחש"ו דלאו בני מעילה נינהו ע"כ מעל הבעה"ב אבל בשליח אם נימא דאשלד"ע נהי דנעשה רצונו של הבעה"ב ושייך לומר דלמעל בלא שליחות מ"מ כיון דהשליחות בטל ראוי יותר שימעול השליח שהוא העושה מעשה ומוציא מעות הקדש ואע"ג דא"א שימעלו שניהם מ"מ ראוי יותר שימעול השליח ולא הבעה"ב ועי' בשעה"מ סוף ה' מעילה תי' ג"כ כתי' של הפ"י ולפ"ז מיושב הקושי' הנ"ל דליכא למימר דהוי שינוי שליחות ואפ"ה מעל הבעה"ב דכיון דהשליחות בטל ולא עשה בשליחות הבעה"ב ראוי יותר שימעול השליח ול"ד לחש"ו דלאו בני מעילה נינהו כתי' הנ"ל לענין אשלד"ע ועי"ש במעילה שילח ביד פקח ונזכר עד שלא הגיע אצל חנווני מעל כשיוציא וכ"כ שם הרע"ב לעיל בשילח ע"י חש"ו ולא עשו שליחתן חנווני מעל פי' הרע"ב כשיוציא ול"א שמעל תיכף כשקבלו ועי' במ"ל שכ' דמוכח כיון שקבלו מחמת אחר עדיין לא מעל עד שיוציא ולכאורה הי' נראה דה"ט דנהי דהשליח והבעה"ב לא מעלו הואיל והם מזידים מ"מ כיון שקבלו החנווני בשליחותם עדיין אינו מועל עד שיוציא ולפ"ז הומ"ל בשולח ע"י חש"ו דל"ש שליחות כלל ואם לא עשו שליחתן מועל החנווני תיכף כשקיבל דל"ש לומר שקבלו בשליחות החש"ו דלאו בני שליחות נינהו כלל אך הרע"ב כ' להדי' דאף בחש"ו הדין כן שאין החנווני מועל עד שיוציא מוכח לומר הואיל וקבלתו הי' ע"י אחר אינו מועל עד שיוציא

ולפ"ז י"ל הקו' הנ"ל דל"מ למה מעל השליח נימא דאורחי' הוי מעביר דלפ"מ שכתבנו מצינו ג' חלוקי' מוסיף ומעביר גם י"ל דרך ממוצע דל"ה מוסיף ולא מעביר רק דאפ"ה הוי שינוי שליחות כמו בערב לי מן התאנים ועירב מן הגרוגרות וי"ל הא דמבעי' להגמ' רק מוסיף או מעביר די"ל דהגמ' רצה לומר מלתא פסיקא אי מוסיף מהני אליבא דכ"ע ומעביר אליבא דכ"ע ל"מ אבל שינוי שליחות תלי בפלוגתא דרבא ור"י בפ' האומר ונהי דהרמב"ם פסק דשינוי שליחות ג"כ מבטל השליחות מ"מ הגמ' רצה לנקוט מלתא דפסיקא, ולפ"ז א"ש דרבינא בעי למיפשט דמוסיף הוי לא הו"מ להוכיח מדמעל השליח מוכח דלא הוי מעביר דא"כ למעלו האורחים דאכתי הומ"ל דל"ה מוסיף רק דהוי שינוי שליחות ואפ"ה מעל השליח דשינוי שליחות מקרי נעשה מחשבתו והוי כמו שילח ע"י חש"ו וא"ל כתי' הפ"י הנ"ל דסו"ס ראוי יותר שימעלו האורחים שהם העיקר ז"א דבשלמא בין הבעה"ב והשליח דבין אם מועל הבעה"ב ובין אם מועיל השליח נגמר המעילה תיכף בקבלת האורחין שפיר י"ל דראוי יותר שימעול השליח שהוא העושה מעשה וכמ"ש הפ"י משא"כ בין השליח והאורחים אף אם הוי שינוי שליחות ובטל מתורת שליחות מ"מ שפיר מעל השליח כיון דנעשה רצונו בהחתיכה ואע"ג דבטל תורת שליחות משום שינוי מ"מ הוי כמו שילח ע"י חש"ו ול"ל כתי' הפ"י דס"ס ראוי יותר שימעלו האורחים דז"א דאימתי ימעלו האורחים ע"כ רק בשעת אכילה א"כ כבר מעל השליח תיכף בשעת נטילת האורחים ויצא לחולין ושוב אינם מועלים האורחים וכיון דרבינא רוצה להוכיח דמוסיף הוי ע"כ ל"מ להוכיח רק ממעילת בעה"ב ואע"ג דסיים ואס"ד מעביר הוי וע"ז שפיר הומ"ל למה מעל השליח מ"מ לא רצה להעמיד עיקר הוכחתו על השליח דמזה ל"ה מוכח דמוסיף הוי דמ"ל דהוי שינוי שליחו' וע"כ הוכיח מבע"ב דמוכח אפי' דמוסיף הוי

ולפ"ז י"ל להוכיח דע"כ תי' של ר"ש לא נאמר לדחויי הפשיטות הנ"ל דכיון דרצה לדחות הפשיטות הנ"ל דהיינו דמצינן אפי' למימר מעביר הוי ואי הוי מעביר א"כ ראוי שלא ימעול השליח כיון דהוי מעביר לא נעשה מחשבתו כלל וא"כ ע"כ לומר שאומרים האורחים שתים מדעתך ואחת מדעתינו והו"ל לר"ש לאסוקי הכי כדי דמצינן לומר דהוי אפי' מעביר אבל לשיטת הרמב"ם דאוקימתא דר"ש לא נשנית כלל לדחות הפשיטות רק דלא ליקשי למה ימעול השליח דהא הוי מוסיף ונראה פשוט דזה ל"ש רק לענין השליח שאומר לאורחים שיקחו שנים מדעתו של בעה"ב אי הוי מוסיף ואינו עושה מדעתו כלום י"ל דלא מעל משא"כ האורחים שנוטלי' מדעת עצמן השלישי פשיטא דמעלו אף אם נימא מוסיף הוי וע"כ לא הוצרך ר"ש לומר דהאורחים אמרו שלשה מדעתינו והגמ' מייתי פרוקא דר"ש דממילא מצינן למימר דמעביר הוי ואמרו שלשה מדעתינו וכעין שכ' התו' אבל ריש לא הוצרך לומר כן דהוא קאי א"נ מוסיף הוי אבל אי הוי קאי לדחויי פשיטת דרבינא ולומר דמעביר הוי הי' לו לסיים ג"כ דאורחים אמרו שלשה מדעתינו, ולפ"ז מיושב מה שהערותי לעיל די"ל דר"ש סבר דהתם שאני הואיל ואי אפשר לתקן ע"כ ודאי הוי מעביר וע"כ הוצרך לתרץ דאמר שתים מדעתי דא"כ הדרי' קושי' לדוכתא דהו"ל לשנוי' על האורחים וא"ל אכתי קשה דלמא ר"ש ס"ל דעכ"פ הוי ש"ש הואיל וא"א לתקן וע"כ הוצרך לשנוי אחת מדעתי דהואיל וא"א לתקן מש"ה ל"ה מוסיף ולא מוכח דאי הוי מוסיף לא מעל השליח אך לזה י"ל דל"נ להרמב"ם דרבה ור"י פליגא במאי דמוכח מר"ש דא"כ תיקשי לר"י מהא דר"ש כן נראה נכון וע"ש בגיטין בתוס'

אחר זמן רב נתיישבתי ע"מ שכתבתי לעיל דמש"ה קאמר בעה"ב אמאי מעל ולא הקשה על השליח ג"כ משום דמצינן לומר דהוי ש"ש ואפ"ה השליח מעל דמעילתו קודמת ולכאורה קשה למ"ש הרמב"ם דאם הי' בשר עולה לא מעל רק האוכל משום דנצטרף איסור אחר ומוכח דמעילת השליח ל"ה רק בשעת אכילת האורחין דאל"כ קשה הא השליח מעל תחילה הדרי הקושי' לדוכת' דאי מעביר הוי למעלו רק האורחים ולא השליח וגם משום שינוי השליחות