חמדת שלמה חלק ב קסא

התחלה להדבר ע"כ לא מקרי מעשה כלל וא"צ ת"כ כן נ"ל מוכרח ודוק היטב

והנה הפוסקים השמיטו הא דארבי בעקולי הוי קיימא דלדידן אין נ"מ דקי"ל זבין ולא אצטרכו לי' זוזי ל"ה זביני אפי' בלא ארבי בעקולי הוי קיימא אך לפמ"ש בשם רש"י דדוקא בקרקעות מהני הג"ד לפי שאין דרך למכור קרקעות אבל במטלטלין ל"מ ג"ד וכ"כ הרמ"א סי' ר"ז אבל בארבי בעקולי נראה דאפי' במטלטלין מהני כיון דבזה ל"צ תנאי כפול ע"כ במטלטלין נראה דמהני ג"ד וצ"ע שלא נזכר בפוסקים

ועפי"ס זו מיושב קושי' מהרש"א בקי' בסוגיא דהאי גברא דזבין ארעא אדעתא למסיק לא"י ע"ש במוהרש"א שהק' ע"מ דמקשה ממתני' כסבור הייתי שהיא כהנת דמוכח דברים שבלב א"ד והקשה המהרש"א ת"ל דבעי ת"כ לשיטת הרשב"ם דהתם דבשלמא לפי' הר"י י"ל דהתם הוי ג"ד ולפע"ד אף לשיטת הר"י אינו מיושב דמנ"ל לדמות הג"ד דהתם לומר דל"ב ת"כ לזבין ולא אצטריכו לי' זוזי בפרט למ"ש רש"י דוקא בקרקעות אמרי' כן וע"כ משום דאין דרך עולם למכור קרקעות משא"כ בתנאים דהתם מנ"ל דמהני ג"ד וכי אין דרך לקדש רק עשירה או עני' ולפמ"ש א"ש דהתם כיון דהוי תנאי דלשעבר ל"ב ת"כ כלל וע"כ העיקר תלוי אי הוי דברים שבלב דברים והוי כמו ג"ד ול"צ ת"כ אף בדבר שאין דרך להקפיד או דל"ה דברים כלל וע"כ הוכיח שפיר התם דל"ה דברים ולפ"ז מוכח לדינא דבמטלטלין נמי היכא דהי' ג"ד ואח"כ נודע דארבא בעקילי הוי קיימא ל"ה זבינא כיון דהוכחנו דבתנאי דלשעבר לא בעי' תנאי כפול ודוק

אך לכאורה מסוגיא דהשולח בגיטין דף מ"ו ע"ב המוציא את אשתו משום איילונית יחזיר דמוקי לה כר"מ דבעי תנאי כפול והכא דלא כפלי' לתנאו והא התם אם היא איילונית או לא מתברר הדבר למפרע וע' מ"ש תוס' שם דבאיילונית ל"ש לומר השתא הוא כו' וא"כ לפי סברא הנ"ל תקשי הא בזה לכ"ע ל"ב ת"כ וע' בר"ן בקי' שמחלק בין אמר דרך תנאי דהואיל והתנה ולא כפל התנאי בטל אבל מי שגילה דעת כך הוא עושה הרי הוא כאלו התנה וכפל ולכאורה יקשה למה תהני ג"ד בזה וכמש"ל וכי אין מקדשין רק כהנת

ע"כ נ"ל דהחילוק הוא כך בין הי' הדבר מסופק אצלו ובזה שייך לומר דרך תנאי אם הוא כך או לא וכיון שעושה הדבר על הספק צריך לכפול התנאי לבטל המעשה אבל בעושה הדבר מחמת שהוא סובר שהדבר ודאי הוא כך כגון שאומר שמקדש אשה זו הואיל והיא כהנת ואח"כ נמצא שאינה כהנת בזה ל"צ ת"כ כיון שתחלת עשיית המעשה היה מחמת שלא הי' ספק אצלו כלל ולא עלתה ע"ד שיבוטל המעשה שיהי' צריך לכפול התנאי מעתה לפי סברת הר"ן כמו"ש מיושב הקושיא שהקשיתי לעיל מהמוציא את אשתו משום איילונית דהתם מיירי ג"כ שהי' מסופק וע"כ אמר דרך תנאי לכן צריך לכפלו ומיושב קושית מהרש"א ג"כ דעל ענין כזה ודאי מהני ג"ד כיון שלפי דעתו סובר שלא יבוטל המעשה בשום אופן ול"צ לת"כ ודוק

ולפ"ז יש ליישב ג"כ האי לארבי בעקולי שהקשיתי לעיל ממ"נ דאי אמרי' דג"ד ל"מ ע"כ דה"ט משום דאמרי' דאפ"ה אינו קפידא אצלו וא"כ מאי מהני האי דארבא בעקולי כו' ולפ"ד הר"ן כמו"ש א"ש די"ל דמוכרי אפדנא גילו דעתם שמוכרים האפדנא בשביל שאין החיטים מצוים וע"כ לענין זה הוי טעות גמור דהחיטין כבר היו כאן ולפי דעתם שהיו סוברים שבודאי אין כאן חיטים לא יתבטל המקח וא"צ לת"כ וכסברת הר"ן משא"כ אלו באו חיטים ממק"א וזה הי' ספק אם יבואו או לא וע"כ אם נימא דמחמת שבאו אח"כ יתבטל המקח לזה הי' צריך ת"כ דזה ודאי לא הי' אצלם בגדר ודאי שלא יבואו חיטין וכיון שהי' ספק אצלם ואפ"ה לא התנו בת"כ י"ל שאין התנאי מבטל המעשה רק די"ל דג"ד בענין כזה מהני שלפי שאין דרך למכור האפדנא אבל בארבא בעקולי ודאי ל"צ ת"כ דהוי טעות ודוק היטב כי נ"ל נכון וברור ע"פ ס' הר"ן ודוק

שם ע"ב משנה מכרה מקצת כתובתה כו' עי"ש ברא"ש שכ' דאם נתקבלה מקצת כתובתה אע"ג דעדיין לא אבדה מזונותי' לרבנן וכמו דאמר רבא לית דחש להא דר"ש דאמר ל"א מקצת כסף ככל כסף מ"מ אם רוצים היתומים ליתן לה כ"ד הכתובה שוב אינה נזונת בע"כ אפי' לאנשי גליל וכ' הרא"ש שהוא מילי דסברא דאל"כ כל אלמנה תגבה כל דמי כתובתה רק שתשייר דינר אחד ותהי' נזונות מן היתומים כל ימי חיי' בשביל הדינר עי"ש והנה לכאורה צ"ע לפי"ז בסוגי' דריש פרקין נזונת תנן וכאנשי גליל או הנזונות תנן וכאנשי יהודה ועי"ש בתוס' שכ' דאבעיות הגמ' א"נ דווקא לאנשי גליל כיון דמתזנא בע"כ של היתומים ע"כ מע"י של היתומים משא"כ לאנשי יהודה כיון דיכולים לסלקה י"ל אפי' היכא דנותנים לה מזונות ואינם מסלקים אותה אין המע"י שלהם ולפי שיטת הרא"ש הנ"ל וכ"ה בש"ע סי' צ"ג הו"מ למבעי' הכל לאנשי גליל דאף אי הנזונת תנן י"ל כאנשי גליל ונ"מ היכא שקבלה מקצת כתובתה דאז יכולים היורשים לסלקה ואפ"ה מע"י שלהן ומהיכא פשיטא להגמ' אי הנזונות תנן הוי כאנשי יהודה

ואפ"ל למ"ש הרמב"ם דסיפא דמתני' יורשי' יורשי כתובתה חייבי' בקבורתה מיירי דווקא בנשבעה דאז יורשי' יורשי' כתובתה אבל בלא נשבעה דא"א מוריש שבועה לבניו ויורשי הבעל א"צ ליתן ע"כ יורשי הבעל חייבים בקבורתה והראב"ד השיג עליו וכ"כ הר"ן כיון דמשום חשש צררי אינם גובים הכתובה מה"ת לחייב יורשי הבעל הרי הם אומרים שנטלה צררי והורישתה ליורשים והנה מלבד קושי' זו דחוק גם כן לאוקמי למתני' בנשבעה דווקא אך להרמב"ם לשיטתו דס"ל דכל אלמנה אין לה מזונות עד שנשבעה על הכתובה א"ש דע"כ כולה מתני' בנשבעה מיירי כיון דנזונת אך להחולקי' וכמ"ש בש"ע שכן עיקר א"כ מסתמא מתני' בלא נשבעה מיירי לפ"ז אפשר לומר דמש"ה קאמר הנזונות וכא"י ולא בגבתה מקצת כתובתה כיון דכתובה ודאי א"ג בלא שבועה א"כ הו"מ למטעי דסיפא דמתני' בנשבע' ג"כ וכדעת הרמב"ם ע"כ אמר הניזונת וכא"י ולעולם דלא מיירי בנשבעה

ולפי"ז אדרבא יש לסייע שיטת הרא"ש הנ"ל מדפשיט לעיל מדשמואל דאמר מציאת אלמנה לעצמה דהניזונות תנן ועי"ש בתוס' שכ' בשם ר"ת אע"ג דשמואל ס"ל כאנשי גליל מ"מ פשיט שפיר דשמואל אמתני' קאי ולכאורה הוא תמו' כיון דאליבא דשמואל דס"ל נזונת לפום ס"ד מציאתה ליתומים איך יאמר שמואל מציאתה לעצמה דלא כשיטתו אך לסברת הרא"ש הנ"ל א"ש דנ"מ אף לאנשי גליל דמשכחת הניזונת כגון שגבתה מקצת כתובתה ודוק

דף צ"ח ע"ב גמ' ואזיל וזבין לי' כורא מאי מוסיף ע"ד הוי או מעביר ע"ד הוי וליתכא נמי ל"ק ת"ש אמר לשלוחו כו' עד הבמ"ע דאמר טלו שתים מדעתי כו' ומסקנת הגמ' דמוסיף ע"ד דהוי ועי' ברמב"ם ה' מעילה פ"ז שפסק היכא דל"א שתים מעתי דהוי מוסיף לא מעל השליח דלא הוסיף כלל מדעתו והוא תמו' דהא בס"ד דמוכחים דמוסיף הוי א"ש אע"ג דל"א שתים מדעתי ועי' כ"מ שתי' בשם הר"י קורקס דס"ל הא דמשני הגמ' שתים מדעתי ל"ה רק לדחות הפשיטות דדוחק לומר דרב ששת יתרץ רק לדחות הפשיטות כיון דאליבא דאמת קי"ל דמוסיף הוי א"ו דאף אי אמרי' מוסיף הוי צריך לבוא לתי' ר"ש דאל"כ לא מעל השליח וכס' הרמב"ם [והנרא' שהי' להם גירסא אחרת בתי' הגמ' דלפי גי' דידן סתם גמ' מתרץ כן וע"כ אין ראי' לדינו של הרמב"ם רק לפי