חמדת שלמה חלק ב קנח

האיך כותבין ללוה ניחוש שמא ימסרנו לאח"כ אך י"ל דלא חיישי' שימסור לו בלא ע"מ דהוי פסול לגמרי רק על מוקדם שפיר חיישי' דאינו גובה מזמן שני רק מדרבנן וכיון דע"כ ימסור לו בע"מ יראו הע"מ שהוא מוקדם רק לר"מ צ"ל עבחז"ל וראיית תוס' מאביי דס"ל כר"א ואפ"ה ס"ל עבחז"ל מדאמר שובר בזמנו טורף אפ"ל דמוקי הברייתא כר"מ או כמ"ש תוס' לדבריו דר"י כי לכאורה מצד הס' קשה לומר לר"א עבחז"ל וצ"ל דהן הן עדי חתימה וע"מ וצ"ע עדיין היטב בכל זה ודוק

דף צ"ה ע"א משנה מי שהי' נשוי כו' וחוזרת חלילה וקשה למה לא יאמר הלוקח אי שתקת ואי לא מהדרנא לראשונה ונראה פשוט כיון שלא הי' עדיין ביד הראשונה ל"ש לומר מהדרנא אך בפעם שני' שכבר גבתה הראשונה מן השני' והלוקח מן הראשונה נימא דלא תוכל השני' לגבות מהלוקח משום אי שתקת ואי לא מהדרנא ולמה יהי' חוזר חלילה גם תיכף כשגבתה השני' מן הלוקח למה תוכל הראשונה להוציא מידה הא תוכל לומר אי שתקת ואי לא מהדרנא ללוקח ומהלוקח לא תוכל הראשונה להוציא אע"ג שבא לו מהשני' דאפי' הוא ביד הראשונה הלוקח מוציא מידה מכש"כ היכא שהוא ביד הלוקח אע"ג שבא לו מן השני', גם לאחר שגבתה הראשונה מן השני' איך יכול הלוקח להוציא מידה תימא לי' אי שתקת ואי לא מהדרנא לשני' וממנה א"י הלוקח להוציא, שוב ראיתי בסמ"ע וש"ך סי' קי"ח שהקשו כן אסיפא דבע"ח ושני יאמר הלוקח ראשון מהדרנא ובאמת גם על הרישא קשה והנה הש"ך תי' שאני התם הואיל שבא טרופו מן כח הלוה ולכאורה דבריו סתומים מאוד ואפשר לומר דכוונתו הוא דל"ש לומר מהדרנא רק היכא שכבר זכה בהשדה לגמרי אבל הכא דהלוקח ראשון שבא לגבות מחמת שעבודו הוא בע"ח מאוחר נגד הבע"ח ולפי"מ שתי' אע"ג דאמרי' בע"ח מאוחר שקדם וגבה מ"ש גבה אפ"ה מוציאה כאן הראשונה מהשני' כיון דתיכף באה הראשונה לדין אין שם גוביינא על השני' עי' בש"מ לפ"ז ל"ש לומר מהדרנא דאין עליו שם גביי' אך לאחר שגבה הלוקח שני מהבע"ח דאז הוא שלו בתורת לוקח למה לא יוכל לומר להלוקח ראשון אי שתקת וא"ל מהדרנא לבע"ח וכן ברישא דמתני' קשה ג"כ לאחר שגבה הלוקח מהראשונה יאמר לשני' אי שתקת וא"ל מהדרנא לראשונה

ונראה לע"ד דלכאורה קשה לי למה יגבה הלוקח מהראשונה כיון דכבר גבתה השני' מהלוקח וכבר פסק כח הלוקח מן השדה א"כ מה"ת יוכל לגבות מהראשונה הואיל וכ' לו דו"ד אין לי עמך היינו כ"ז שיהי' שלו אבל היכא שכבר פקע כוחו מחמת גוביינא של השני' מה"ת לומר שיזכה מחדש ולהוציא מן הראשונה אך לזה י"ל דמיירי שהלוקח לקח באחריות כסתם מכירה דקי"ל אחריות ט"ס א"כ יש לו שני זכיות על השדה האחת קנין הגוף והשני לשעבודו על האחריות וכיון שכ' לו דו"ד אין לי ממילא יוכל לטרוף השדה על האחריות שלו אע"ג שכבר פקע כוחו מקנין הגוף מחמת טריפת של השני' מ"מ עדיין יש לו שעבוד אחריות על השדה ויכול לגבותו על האחריות וע"כ שפיר יכול להוציא מהראשונה וכיון דרק משום שעבוד אחריות טורף מן הראשונה שייך ג"כ הס' הנ"ל דל"ש לומר מהדרנא שאינו זוכה לגמרי בהשדה נגד השני' כיון דמה שמוציא מהראשונה הוא רק בגדר טורף מכח הבעל שהוא הלוה וכס' הש"ך וע"כ עדיין לא זכה בהשדה עד דנימא שיכול לומר מהדרנא וכמ"ש לעיל ולפ"ז י"ל קושי' הראב"ד על הרמב"ם שמפרש סיפא דוכן בע"ח ושני לקוחות שלוקח ראשון מכר ללוקח שני וכ' הבע"ח ללוקח ראשון דו"ד עי' פי"ט מה' מלוה בהשגת הראב"ד שהקשה דלפ"ז ע"כ שהלוקח ראשון מכר להשני באחריות ומשנתינו אינו מפלגת ועי' בלח"מ שפי' דהקו' הוא דל"ה דומי' דרישא דמיירי אפי' שהלוקח לקח שלא באחריות ולפמ"ש א"ש דאף הרישא ע"כ מיירי באחריות דאל"כ לא יכול הלוקח לטרוף מן הראשונה כיון דאין לו זכות בגוף השדה וכמש"ל אך לכאורה הא עיקר ההכרח הוא מכח קושי' אי שתקת ולהרמב"ם קשה הקושי' יותר כמו שהקשה הראב"ד דיאמר הלוקח השני אי שתקת ואי לא מהדרנא ללוקח הראשון אך לענ"ד נראה די"ל כיון דעיקר זכות הלוקח ראשון הוא רק מחמת שכ' לו דו"ד וכיון די"ל דכוונתו הי' רק כשיהי' ת"י וכמ"ש הרה"מ שם י"ל דממילא ל"ש לומר אי שתקת דהוי כאלו התנה בהדי' שלא יוכל לומר אי שתקת אח"כ ראיתי במ"ל שכ' ס' זו ליישב קושית הרה"מ ואפשר שכוונתו ג"כ ליישב קו' הראב"ד אבל על בבא דרישא קשה שפיר לימא הלוקח אי שתקת להשני' א"ו מוכח כמו שכתבתי לעיל עפ"י תי' הש"ך ומוכח ממילא דמיירי באחריות

שם גמרא אר"פ בגרושה כו' ר"א אמר כו' לכאורה יש להבין במאי פלוגי ולמה נאיד ר"א מתי' ר"פ וא"ל דנראה לו לדוחק לאוקמי מתני' בגרושה ז"א כמ"ש המפורשים כיון דמתני' דהכא לא אתי לאשמועי' רק הדין דחוזרת חלילה א"כ נוכל לאוקמי למתני' באיזהו אופן שיהי' ונראה דהנה תוס' בד"ה ה"מ ר"מ כתבו להקשות אמאי נקט הברייתא כתב לראשון כו' ותירצו הש"מ והפ"י דלכך נקט הברייתא כ' לראשון כו' כדי לאשמועי' דאשתדוף בנ"ח לא גבי ממשעבדי מעתה נוכל לומר דבהא פליגי ר"א ור"פ דר"פ ס"ל כמו רבא דאבדה לגמרי משמע מש"ה שפיר מצי לתרוצי בגרושה וקו' תוס' יש לתרץ כמו שתרצו הש"מ והפ"י אבל ר"א ס"ל כמו רנב"י דאבדה משני מש"ה לא הו"מ לתרץ כמו ר"פ דהי' קשה לו קושי' תוס' ותי' הש"מ והפ"י לא יכון דזה לא משמע ממתני' דהא איכא למימר אבדה משני ואף דבאמת ס"ל לר"א דאבדה לגמרי משמע וכמו שפסק הרמב"ם זהו מוכח מהברייתא דמייתי רבא אבל ברייתא דכתבה לראשון אפשר דס"ל כמו רנב"י דאית לי' איבדה משני מש"ה הוכרח לתרץ כתרוצו, ולפ"ז יש ליישב קושי' הרה"מ והר"ן על הרמב"ם שכ' בפי"ז מה"א הי"א היכא דכ' לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו דמיירי היכא דנפסד המכר כן פירשו הרה"מ והר"ן דבריו ותמהו מעתה מאי פשיט הגמרא דאשתדוף בנ"ח ל"ט ממשעבדי מכח הקושי' מאותו ברייתא דכתב לראשון כו' דנהי מראשון לא גבי' משני מיהת תגבי הא להרמב"ם מיירי בנפסד המכר ול"ש אשתדיף כלל, ולפמ"ש מיושב דודאי אם לא הי' לנו שום קושי' ודאי אין מוציאין הברייתא מפשטי' דמיירי בשני לקוחות ולא נפסד המכר רק מכח קושי' הגמ' הוכרח ר"א לאוקמי בשני לקוחות ונפסד המכר וכ"ו אליבא דאמת דאיכא למימר איבדה משני ונסתר תי' ר"פ והוצרך ר"א לתרוצו אבל בהו"א דס"ל איבדה לגמרי ודאי דלא מוקמי בשני לקוחות ונפסד המכר דזהו דוחק רק כתי' ר"פ ועל קושי' תוס' י"ל כמ"ש הש"מ והפ"י רק דלכאורה קשה ע"ז מאי אמר רנב"י מאי איבדה איבדה משני הא לדידיה ע"כ צריך לבוא לתי' ר"א ומיירי מתני' בנפסד המכר א"כ מאי קאמר איבדה משני הא אין כאן לוקח ראשון כלל

ונראה לתרץ דהנה תוס' תירצו דלכך נקט הברייתא בשני לקוחות לרבותא אליבא דר"מ ע"ש והקשו תוס' ע"ז א"כ אמאי לא אוקי ר"א כולהי ר"י הוא ע"ש ונראה לתרץ קושי' תו' דהנה כל סברת תו' הא דבב' לקוחות שייך יותר נחת רוח כיון דחזינן דקפדה על כתובתה דהא לא כתבה לראשון א"כ ודאי מה שחתמה לשני לא עשתה רק מטעם נ"ר, והנה זה שייך אם השני שדות שוים אבל אם השדה ראשונה הוא כדי כתובתה והשני אינו רק כדי חצי כתובתה איכא למימר דלא עשתה מטעם נ"ר והא דלא חתמה לראשון דהיתה יראה שתפסיד כתובתה דשדה השני אינו שוה כי אם חצי כתובתה אבל לשני חתמה שפיר דא"ל דהא ראשון