חמדת שלמה חלק ב קנו

מצי הבע"ח לומר לדידי שוה כדי כל החוב אפי' לאחר שמת הלוה ואין לו תועלת וע"כ א"ש דלא מצי התו' לתרוצי דנ"מ לענין הנ"ל דממ"נ אם רוצה ליתן דמי כל כתובה ראשונה אף אם מ"ש ל"ג מצי ליתן ואם אינו רוצה ליתן דמי כל החוב שוב מוכח דהוי עדיף מלוקח דהא לוקח ל"מ לדחוי בפחו' מדמי החוב וע"כ הקשו שפיר וא"ל דאי הוי הפי' מ"ש גבה ל"ה רק לענין דמצי לסלוקי בזוזי א"כ תיקשי קושי' הר"ח מהא דער כין דמוכח דהוי לגמרי מ"ש גבה דז"א דהא בלא"ה כתבו תוס' דצ"ל דהקדש שאני דאף דאי אמרי' מ"ש ל"ג אפ"ה בהקדש מהני ועי' לקמן ברא"ש בסוגי' דתרי אפדנא דס"ל דא"י לומר לדידי שוה נגד יורשים וכמ"ש הסמ"ע ועי"ש בפ"י ודוק

שוב ראיתי בר"ן לקמן בסוגי' דבע"ח מאוחר שקדם וגבה דאפי' אי אמרי' ל"ג מ"מ לא גרע מלוקח עי"ש שכ' כן בשם הרשב"א בגיטין שהוכיח כן ולפי"ז נסתר קושי' הנ"ל דל"ל דנ"מ לענין סלוקי בזוזי דאפי' אי מ"ש ל"ג אפ"ה לענין זה לא גרע מלוקח אמנם המעיי' בחי' רשב"א שם בגיטין נראה דלא מוכח לומר כן אלא א"א מ"ש גבה לגמרי וע"כ מוכח דסוגי' דהתם אזלא למ"ד מ"ש ל"ג ואפ"ה יש לו דין לוקח אבל לפי"מ שהקשיתי דמצינן לפרש מ"ש גבה לענין דליהוי כמו לוקח ל"מ כלל דסוגי' דהתם אזלא למ"ד מ"ש ל"ג וי"ל דאזלא למ"ד מ"ש גבה אבל למ"ד מ"ש ל"ג אפי' כלוקח ל"ה ודוק עיש"ה

ע"ב גמרא ש"מ תלת כו' ולכאורה צ"ע דלמא מתני' מיירי שהשני' היא יולדת נקבה וליכא למיחוש לאנצויי ומש"ה הא איכא שקלי בתורת ירושה וא"ל פשיטא הא בזה ל"ש כב"ד כלל די"ל דקמ"ל דל"נ כב"ד טרפא ממשעבדי וע"כ ס"ד דאפי' היכא דליכא זכרים מהשני' יהיו בני הראשונה באים בכח כב"ד כדי לדחות השני' אי הו"א דטרפא ממשעבדי ע"כ קמ"ל דל"ט ממשעבדי וע"כ השני' ויורשי' קודמין דירתין תנן וע"כ ממילא י"ל אחת בחייו כו' ל"ל כב"ד משום אנצויי

ולכאורה הי' נ"ל להוכיח מזה דמלוה בשטר מאוחר קודם למע"פ מוקדם דהא הר"ן כ' להוכיח כן מדאמר ש"מ כב"ד לא טרפא ממשעבדי וקשה נהי דל"ט ממשעבדי מ"מ תיקדם לענין ב"ח מהשני' ויורשי' וע"כ רוצה להוכיח דאי ל"ט ממשעבדי ממילא השט"ח מאוחר קודם ואח"כ כ' לדחות ראי' זו עי"ש די"ל דנקט הגמ' דעכ"פ מוכח דל"ט ממשעבדי ועפ"י הקושי' הנ"ל י"ל שפיר די"ל דהוכחת הגמ' דע"כ מוכח אחת בחייו ואחת במותו י"ל כב"ד דא"ל כקושי' דעקרא לא אתי לאשמועי' רק דל"ט ממשעבדי די"ל כיון דהוצרך התנא לאשמועי' דל"ט ממשעבדי וע"כ משום דס"ד יסבין תנן והוי כמו בע"ח א"כ נהי דקמ"ל דשני' קודמת מ"מ דלמא ה"ט משום דל"ט ממשעבדי ולעולם דהוי בע"ח ויסבון תנן והא דל"ט ממשעבדי משום דאין הדבר ברור שמא לא יהי' מותר דינר ולעולם דהוי כמו בע"ח וע"כ ממילא אחת בחייו כו' יש לה כב"ד דל"ש אנצויי כיון דהוי בע"ח וכמ"ש רש"י דאי הוי בע"ח ל"ש אנצויי וכיון דמתני' נחת לאשמועי' דלא ניטעי דטרפי ממשעבדי ממילא משמע מה דלא מוכח ממתני' לענין זה הוי כמו בע"ח וע"כ מוכח דאחת בחייו כו' י"ל כב"ד כ"ז לשיטת הסוברים דמלוה בשטר מאוחר קודם למע"פ מוקדם לענין ב"ח אבל אי הוי אמרי' דמע"פ מוקדם קודם עדיין לא מוכח די"ל כיון דקמ"ל דהשניי' קודמת ממילא מוכח דירתן תנן דלולי זאת נהי דהוי מע"פ הו"ל לקדום לענין ב"ח למלוה בשטר מאוחר וכיון דע"כ ירתן תנן י"ל דאחת בחייו כו' ל"ל כב"ד משום אנצויי והדרי הקישי' לדוכתי' אבל לשיטת הרמב"ן א"ש ועי' היטב גם י"ל דמש"ה ל"ט ממשעבדי אף אי יסבין תנן דחיישי' לצררי כמו בבנותיו דקי"ל דאפי' קנו מידו כגון בגירשה ואהדרה ואפ"ה ל"ט ממשעבדי כיון דבתנאי ב"ד אכלי' וניחא לי' בהרווחה דידהו חיישי' לצררי כך י"ל בכב"ד ולעולם יסבין תנן אבל אי הו"א דמלוה בשטר מאוחר ל"ל דין משועבדי' נגד מע"פ מוקדם וכס' הר"ן א"כ כיון דחזינן דלא קדמי לבע"ח מאוחר שבשטר מוכח דירתין תנן ושוב ל"מ דאחת בחייו כו' י"ל כב"ד

שם תוס' ד"ה הא איכא כו' דאיכא למטעי ועי' מהרש"א ולי נראה כיון דמצד הס' מ"ש ל"ג דלא יהי' עדיף מבע"ח כקושי' התו' ע"כ כל כמה דמצינו למימר קודמת לגמרי ודאי דנימא הכי מלחדש לומר מ"ש גבה אבל הכא הוא להיפך דמה"ת לחדש לומר דניחוש לאנצויי ע"כ אי הו"א דבאמת לית לה משום אנצויי ל"ה למתני קודמת דלא ניטעי לומר דל"ח לאנצויי אך לענ"ד תי' תוס' דחוק דלפי"ז מאי משני ר"א קודמת לנחלה וליורשי ראשונה הוא ל"ד הא עדיין איכא למיטעא ולכאורה יותר הו"ל לתרוצי כקושי' התוס' קודמת לגמרי כיון דל"ח לאיכא למיטעא וצ"ע על תוס'

ולכאורה הי' אפשר ליישב קושי' תוס' דא"נ דאחת בחייו כו' ל"ל כב"ד א"כ אין הדבר תלוי מה שהן קודמין לגבות אפי' אם אין לאמן כתובה כלל אפ"ה אין לבני ראשונה כב"ד דאתי לאנצויי וע"כ מוכח דקודמין היינו לאשמועי' דאי איכא שקלי, אך הא ליתא די"ל לא מבעי' קתני ל"מ היכא דאין לבני שני' ליטל כתובת אמן דודאי אתי לאנצויי דבזה ודאי אין לבני הראשונה כב"ד וכשיטת הר"ח בשם הגאונים אליבא דאמת וכמ"ש הרא"ש אלא אפי' היכא דבני שני' נוטלין כתובת אמן ס"ד דל"א לאנצווי ע"כ קמ"ל דאפי' בזה קודמין לגמרי, אך זה נ"ל פשוט ביישוב קושי' תוס' דבשלמא גבי ירושה שייך לומר בן קודם לבת לגמרי שבכח ירושתו זוכה בכל הנכסים וכן ברישא דמתני' ראשונה קודמת לשני' דמיירי ע"כ שאין רק כדי כתובה ראשונה שייך לומר קודמת דמחמת קדימתה הפסידה השני' אבל בסיפא א"נ אחת בחייו כו' אין כב"ד א"כ לא הפסידו יורשי ראשונה בשביל קדימת השני' דהא אחר שכבר גבו השני' ויורשי' נשאר עוד לכב"ד ואפ"ה נימא דלא שקלי משום אנצויי וע"ז ל"ש קודמת כיון דאפי' כבר גבו אפ"ה אין ליורשי ראשונה כלום אפי' אם יש מותר לכב"ד וזה אין ענין לקודמת כלל

דף צא ע"א גמרא לאשמעי' כתובה נעשה מותר וממילא ידעינן א"ב ואב"מ יש להם כתובת בנין דכרין כו' וקשה לי דלמא אתי לאשמעי' דאפי' מתה השניה ויורשיה נוטלין הפרעון אפ"ה כתובה נעשה מותר ואי הוי אשמעי' סתם כתובה נעשה מותר הוי ס"ד דהשני' קיימת ופורעין לשני' דהוי כמו בע"ח ודוקא בזה נעשה מותר אבל אם מתה השני' ל"ה מותר וכמ"ש רש"י לעיל לחלק בזה בין בע"ח לכתובה ואי דהוי קשי' לאשמועי' בע"ח נ"מ זה קשה אף אליבא דאמת וכמ"ש מהרש"א ז"ל ולכאורה י"ל מזה כשיטת הר"ח דאם השניה קיימת ודאי חיישי' לאנצויי וכיון דהוי אשמעי' כתובה נ"מ ממילא מוכח דמיירי אחת בחייו כו'

אמנם על פי' רש"י גופיה קשה למה לא יהיה כמו מרובין ונתמעטו ומה"ת ס"ד לומר הואיל ופורעין לעצמן ל"ה מותר הא בשעת מיתת אביהן הי' עומד לפרוע לאמם שהיתה חי' או וא"כ הוי כמו מרובין ונתמעטו ולשיטת הר"ח גם זה ניחא דכ"ז שאמם היתה חי' לא הי' כלל כב"ד רק כשמתה ואז פורעין לעצמן וס"ד דלא ליהוי מותר וא"כ מוכח ממ"נ כשיטת הר"ח ז"ל אך לפי"מ שפי' הש"מ דמש"ה הוי ס"ד דכתובה לא נעשה מותר כיון שלא היה הלוואה ממש ל"ש כ"כ לומר מצוה לפרוע חוב אביהן ואין חילוק כלל בין אם פורעי' לעצמם או לאמם ולפ"ז אין ראיה כלל לשיטת הר"ח

אך לכאורה הי' נ"ל להוכיח פי' הש"מ מלבד הקו' הנ"ל דליהוי כמו מרובין ונתמעטו זולת לשיטת הר"ח וכמ"ש דהמפורשים הקשו על תי' הגמ' דילדה למה צ"ל דילדה נקבה לימא דלא ילדה כלל גם למה אשמעי' כתובה נע"מ הא זה הוי כמו בע"ח לפי' רש"י ותי' דלאו דוקא נקט יולדת נקבה