חמדת שלמה חלק ב קנג

אף נגד היורשים י"ל דוקא אותה שבועה שחייבת נגדו אבל כיון שאמרו חכמים הבא לפרע מנכ"י לא יפרע אלא בשבועה ויש כאן חיוב שבועה אחרת שאינו נכלל בכלל פיטור שפטרה מעצמו ע"כ אף שאמר מנכסי אילן צריכה לישבע אבל אם פטרה בפירוש ואמר לא ליורשי משמע להדי' אפי' שבועת יורשים ע"כ י"ל דמהני פיטור נגד יורשים כסתם מתני' רק דקשי' הא דאביי ור"פ

ונ"ל דלכאורה תמו' בסוגי' זו טובא חדא הא דאמר מתקיף לה ר"פ תינח כו' ומשני אלא לאפוקי מדר"א ומחלוקתו הא הומ"ל בפשיטות דאינו תובעת קאי אפלוגתא דאפטרופוס שמנהו אבי יתומים כאוקימתא דר"ש ומה שתי' מוהרש"א ע"ז דלא ניחא לאוקמי מתני' בהכי עי"ש מ"מ תמו' מהו אתקפתא על אביי כיון דכבר תי' רב ששת כן ואביי הקשה מרישא דמתני' כ"ז שתובעת כתובתה והוצרך לומר בפלוגתא דאב"ש ורבנן אבל סיפא דמתני' י"ל שפיר כתי' דר"ש ומה קושי' על אביי גם מ"ד אלא אר"פ הוא דחוק כיון דלא חזר מתי' דאביי רק דמוסיף על תי' ול"ש לומר אלא ועי' ש"מ שיש מוחקים אלא גם ק"ל מ"ד לאפוקי מדר"א ומחלוקתו ולפ"ז משמע דלר"ש אין חילוק בין פלכה לאפוטרופסת דלעולם בתובעת יכול להשביעה ובל"ת א"י להשביעה ולכאור' קשה מנ"ל לר"פ הא דלמא בפלכה ועיסתה ס"ל דלגמרי א"י להשביעה ועי' תוס' לעי' דמשמע לרבנן אפי' ע"י גלגול אי להשביעה משמע דהוי מחילה לגמרי וכמ"ד בירושלמי אפי' בשברה כלים פטורה עי"ש וא"כ דלמא ר"ש לא קאי רק על אפטרופסת אבל בפלכה ועסתה ס"ל לגמרי כרבנן ומה"ת לעשות שלש חלוקות לענין פלכה ועסתה גם מאי דאפשר להשוות דעת ר"ש לרבנן ראוי להשוות

לכן נראה לענ"ד ליישב כ"ז דלעי' בתחלת הסוגי' פליגי ממה פטרה וקאמר ר"י א"ר מאפטרופסת ור"נ אמר רבב"א מפוגמת ופי' רש"י דמאן דס"ל מאפטרופסת אבל פוגמת לא דאיהו גרמא ולבסוף מסיק דע"כ קאי אפוגמת דמנא ידעי שתעשה אפטרופסת ולכאורה תמו' כיון דקי"ל באומר אשתבע לי צריכה לישבע אף בל"פ א"כ נימא דפטרה משבועת אשתבע לי ול"ש הטעם דאיהו גרמא [שוב ראיתי שהקשה כן באורו"ת] ע"כ לולי דברי בש"י הי' נ"ל מאן דס"ל מאפטרופסת ה"ט דל"ס לי' מפוגמת דלשון נדר ושבועה אין לי עליך משמע היכא דהתחלת הטענה הוא רק להשביעה דהיינו שבועת אפטרופסת הבאה על הספק וכדאי' בשבועות מה אתה תובע רצוני שתשבע לי וע"ז שייך לשון נדר ושבועה אין לי עליך משא"כ שבועה הבאה ע"י טענה אינו נכלל כ"כ בלשון נדר ושבועה דהתחלת טענתו הוא על ממון שפרע לה הכתובה וע"כ הוי ס"ל לר"י לפום ס"ד דהתם קאי רק על אפטרופסת ומיושב קושית האו"ת דאף על אשתבע לי ל"מ קאי כיון דהוי ע"י טענה גם מצד הסברא שייך יותר שנותן לה נאמנות על מה שהוא א"י משא"כ מה שהוא טוען ברי מה"ת יתן לה נאמנות ע"כ כל מאי דמצינו למימר שפטרה רק מטענת ספק י"ל שלא פטרה נגד טענות ודאי רק דמוכח דע"כ פטרה מטענת וודאי דהיינו פוגמת דעל אפטרופסית לא אסקי אדעת' דמנא ידעה ולפ"ז י"ל לר"ש דס"ל בתובעת כתובתה יכול להשביעה אפי' על פילכה י"ל דכל הפיטור לא היה רק על פלכה דהוי טענת ספק וה"ה על אפסרופסת אם נעשות אפטרופסת דהוי ג"כ טענת ספק אבל על פוגמת דהוי טענת וודאי לא פטרה כלל ולפי"ז י"ל אף דכ' אין לי ולא ליורשי כיון דעיקר נאמנות נגדו ל"ה רק על פלכה דהוי טענת ספק אף לגבי דידי' א"כ אף מ"ש ולא ליורשי ל"ה כוונתו רק שיורשיו לא ישביעו אותה ג"כ על פלכה אבל על גוף פרעון הכתובה דמצינן למימר דילמא אלו הוי אבוהון קיים הוי טעין אשתבע לי דהוי טענת ודאי וע"ז לא קאי הפיטור ע"כ היורשים יכולים להשביע אותה כיון דאנן טענינן ליורשים הוי כמו טענת ודאי וע"ז לא פטרה מעולם ואפשר דאפי' על פלכה יכולים להשביעה ע"י גלגול לשיטת הסוברים דסתם פיטור לא מהני לענין גלגול וא"ל לפי"ז מאי מועיל הפיטור נגד היורשים דנ"מ היכא שהודה שלא התפיס לה צררי **(הג"ה וקצת י"ל בזה קושי' תו' מאי דנקט אינה תובעת כתובתה אין יורשים משביעים אותה ולא נקט אין משביע אותה דס"ד לגבי יורשים יהי' כמו טענת ודאי דילמא הוי טען שיודע שפשעה בפלכה אך הפשוט הוא כמ"ש תוס' לשיטתם איידי דרישא: ע"כ)** והנה כ"ז לר"ש דס"ל שיש מקום להשביעה על פלכה י"ל דנאמנת קאי רק על פלכה ואין לנו ראי' שפטרה נגד טענת ודאי וע"כ אף באמר לא ליורשי אין אנו מחדשים נאמנת אחר מלגבי דידי' וע"כ ל"ה הנאמנות רק לענין פלכה וע"כ יכולים היורשים להשביעה על פרעון דלמא הי' טוען אביהם טענת ודאי משא"כ לדידן דאינם יכולים להשביעה כלל על פלכה וע"כ הפטור הי' נגד טענת ודאי ע"כ ניהו בפטרה שתם מנכסי אילו אף דהמשמעות הוא לפטרה לגמרי מ"מ י"ל דלא פטרה רק נגד מה שהוא יכול להשביעה יהי' מועיל אף לגבי היתומים משא"כ שבועת היתומים שהיא שבועה אחרת לא פטרה מ"מ בפטרה להדי' נגד יורשים הא אמר בפי' שאף היורשים א"י להשביעה והוי הכל בכלל משא"כ לר"ש ל"מ הפטור נגד היורשים כיון שהוא מין שבועה אחרת דטענינן ליורשים והוי טענת ודאי ולענין שבועה כזו אף נגד עצמו לא פטרה רק דמש"ה נקט יורשים דטענינן עבורם והוי כמו טענת ודאי ושבועה כזו לא נכלל כלל בפטור שלו ודוק

ולפי"ז מיושב קושי' המהרש"א הנ"ל גם מה שהוספתי להקשות דלמא אביי לא נאיד על הסיפא מתי' ר"ש וקאי אפלוגתא דאפטרופוס שמינוהו אבי יתומים ולפמ"ש י"ל דמעולם לא עלה ע"ד ר"פ לומר דרישא וסיפא קאי כל חד אפלוגתא בפ"ע דזה ודאי דוחק וע"כ אי נימא דקאי סיפא דאין תובעת אפלוגתא דאפטרופס שמ"אב"י צ"ל דרישא כ"ז שתובעת קאי אפלוגתא דאב"ש בא"מ וזה דוחק אבל למאי דמוקי ר"פ דקאי לאפוקי מדר"א ומחלקתו וממילא אתי' רישא שפיר כ"ז שתובעת יכול להשביעה דהנאמנות ל"ה רק על פלכה דאין לך אשה שלא נעשית אפטרופסת ע"כ ממילא ל"צ לומר דפליג בפלוגתא אחריתא וגם מוכח דס"ל אף על פלכה יכול להשביעה בתובעת כתובתה דמש"ה אמרי' דלא פטרה דק בלא גלגול מפלכה אבל על אפטרופסת ליכא למימר דא"כ ל"ל דלא הימנא רק על אפטרופסת דא"כ קשה קושית הגמ' דלעיל מנא ידעה

ולפי"ז י"ל הא דאמר ר"פ במס' שבועות דמצי טעין אשתבע לי' וק' לכאורה היכא רמיזא שבוע' זו וע"כ כ' הר"ן דמש"ה הוכרח רש"י לפ' במתני' הבא לפרע מנכ"י ל"י אלא בשבועה הוא משום דאבוהן הוי טעין אשתבע לי דמזה מוכח שבועת אשתבע לי אך תו' דחו בשבועו' פי' רש"י ועי' פ"י ולפמ"ש דלר"פ הא דאמר ר"ש כ"ז שתובעת כתובתה יורשים משביעין אותה הוא מטעם הואיל וס' ר"ש דיכול להשביעה על פלכה י"ל דהפטור לא הי' רק על פלכה דהוי ט"ס וביתומים הוי טענת ודאי כנ"ל א"כ מוכח דאבוהון מצי טען אשתבע לי ומוכח דינו של ר"פ אבל אמוראי דלעי' דאמרו אפוגמת אפשר דל"ס כתי' של ר"פ רק כר"ש או כאביי ולא מוכח כלל דמצי למימר אשתבע לי ע"כ הוצרכו לומר אפוגמת ולפי"ז א"ש פסק הרי"ף לדידן כסתמא דמתני' ודוק

היטב

[והנה אבאר הפי' שכתבתי לעיל די"ל דר"פ מפרש לאפוקי מר"א ומחלקתו היינו סיפא דמילתא דר"ש אם אינה תובעת כתובתה אין יורשיו משביעין אותה על אפטרופסת ופלכה ועסתה והיינו דלא כר"א ורבנן דלעיל דס"ל משביע אותה אימת שירצה אפי' אם אינה באת לגבות כתובתה וממילא דהיורשים יכולים להשביע אותה וע"ז חלק ר"ש רק אם תובעת כתובתה כיון שהיא תובעת יכולים להשביע אותה אפי' בלא גלגול כגון שהודה הבעל שלא פרע לה הכתובה מ"מ כיון שהיא באה להוציא יכולים להשביע