חמדת שלמה חלק ב קנב

שהוא רק להפיס דעת הבעל ע"כ ל"ב אנקוטי חפצא והפ"י הקשה ע"ז קושיא עצומה לשיטת רש"י דפי' במתני' דמש"ה הבא לפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה דאולי הוי אבוהן טעין אשתבע לי וא"כ לפמ"ש רש"י בגיטין דשבועת היורשין הוא באנקוטי חפצא א"כ ע"כ שבועת אשתבע לי הוא ג"כ בנק"ח וא"כ אי פקח הוא מצי למימר אשתבע לי ויהיה צריך נק"ח ולמה לו לשלם אולי תבזבז המעות ויהיה קשה להוציא והו"ל לר"פ לומר בקיצור אי פיקח הוא מצי למימר אשתבע לי והיא קושי' עצומה לכאורה ע"ש]

והנה לפמ"ש לעיל יש לומר דרש"י ס"ל כשיטת הגאונים שהביאו תוס' במס' שבועות מ"א דשבועת אשתבע לי יכול להפוך ונראה אף לשיטת הריף דהנוטלים א"י להפוך היינו היכא דב"ד מחייבים אותו לשבע דמצי למימר לית לך גבאי עד שתשבע משא"כ בלא שבועת ב"ד רק הוא אומר אשתבע לי י"ל שפיר דיכול להפוך ולומר אדרבא השבע אתה דלפ"ז ל"ה פקחות כ"כ דלפמש"ל דלא כתי' המהרש"א דזה יפה לו שא"י להפוך א"כ אם יאמר השבע לי לא הוי פקחות כ"כ הואיל והיא יכולה להפוך ואפ"ה לא הוי מצי רש"י לפרש הפקחות משום היפוך דאף בל"ז בשבועת ע"א כיון דהב"ד פוסקין השבועה והוי נשבע ונוטל א"י להפוך ע"כ פי' רש"י משום נק"ח ואשתבע לי ל"מ לומר אף דהוי בנק"ח כיון דאז יכול להפוך ויש לסייע קצת שיטת הגאוני' הנ"ל דלכאורה קשה למה הוצרכו לתקן שבועת ע"א להפיס דעת הבעל הא יכול לטעון אשתבע לי ודוחק לומר דתקנו בשביל ע"ה שא"י לטעון אשתבע לי דלפי הנראה אורחא דמלתא המתעצם עם חבירו בדין אומר לחבירו אם כדבריך השבע אך לשיטת הגאונים א"ש דאם יאמר השבע וטול יהיה יכול להפוך ואולי א"ר בהיפוך אבל עכשיו שב"ד מחייבי' אותו לישבע א"י להפוך [ולפ"ז מוכח כשיטת הסוברים דעד המסייע אינו פוטר משבועה דאל"כ בל"ז א"י להפוך דיהיה לו עד המסייע ול"ש בזה סברת הש"ך כיון דעקרא של שבוע' לא בא מכח העד רק מחמת שאמר אשתבע לי ועי' מ"ש קמן אי"ה די"ל אף לשיטת הסוברים דעד המסייע פוטר]

ולפ"ז יש ליישב קושית התוס' על מאי דאמר רבא ב' תשובות דאכתי איכא שלישית וכוונתם דיש להאמינה במגו דא"ב לא היתה פוגמת ואי משום אינו מעיז הא אף עכשיו מעיז דל"ש אשתמוטי ולפמ"ש י"ל דרמב"ח אסיק ג"כ אדעתי' דשייך לומר דמפרע לא דייק אך נהי דלא דייק היינו לזכור כל הפרעון אבל מקצת מסתמא יודע וע"כ ליכא מגו די"ל דאינו מעיז לכפור הכל משא"כ במקצת איכא למיתלי בלא דייק ולא הוי העזה כ"כ והא דלא ניחא לי' לרמב"ח לומר שבועה דרבנן כי היכא דלידק י"ל כיון דלדידי' היה מקום לחייבו ש"ד מה"ת לומר דהוי שבועה מדרבנן גם דומי' דע"א לשיטתו דהוי ש"ד ע"כ הוי סבר דפוגמת הוי ג"כ ש"ד אך לפמ"ש לעיל י"ל בקיצור כיון דלרמב"ח הי' נראה דבעהש"ט ראוי לו לשבע להחזיק שטרו ולפמ"ש לעיל דאם פוגמת הוי שבועה דרבנן יכול להפוך ול"ש סברת הריף לי' לך גבאי היה קשה לרמב"ח למה הוצרכו לתקן שבועת פוגמת הא מצי למימר אשתבע לי ואי משום היפוך הא אף פוגמת יכול להפוך לשיטת רמב"ח אי הוי דרבנן וע"כ הוכיח רמב"ח דהוי דאו' ולעולם דידע מהך דפרע דייק כו' ואפ"ה הוכרח לומר שד"א וע"כ שפיר י"ל דל"ה מגו משום דאינו מעיז משא"כ במודה במקצת ל"ה העזה כ"כ דתלינן דלא דק אך מדברי תוספת לקמן ד"ה אבל שלא בעדים אימא משיב אבדה הוי משמע דאף בכולה י"ל דלא דק שתי' ע"מ דאמר מ"א הוי בפוגם שלא בעדים הואיל וחזינן שדקדק' ולפמ"ש דלשכוח הכל אין סברא כלל וא"כ מאי ראיה שדקדקה ולכאורה היה נראה להוכיח סברא זו דאף בכולו שייך לומר דלא דק ממ"ש תוס' לעיל משכיר דאמרי' מגו בדדמי וע"ש בתוס' בשבועות והר"ן ביאר יותר שם דהיכא שיש לו מגו דמצי לטעון טענה ברורה ולא היה חשוד בטענה ההוא שאמר בדדמי שפיר אמרי' מגו ואמרי' דודאי יודע בירור גמור בלי שום ספק דלולא זאת לא היה טוען בפנינו דבר שנוכל לחשוד אותו שאומר בדדמי

ולפ"ז י"ל קו' תוס' דבשלמא התם אלו אמר ל"ש לא היה מקום לחשדו בדדמי משא"כ כאן אף שלא תפגום כלל י"ל דפרע דייק דמפרע ל"ד וע"כ הוי שפיר מגו בדדמי אבל לפמ"ש דהיכא שאומר שלא נפרע כלל ל"ש לומר לא דק הדרי הקושיא לדוכתי' דאף כאן יש לה מגו לומר שלא נפרעה כלל ואז לא הי' מקום לחשדה בדדמי **(הג"ה עוד י"ל בישוב קושית התוס' דל"ה מגו כיון דמפרע ל"ד ורמי רבנן שבועה כי היכא דתידק והיינו כשתבא לשבע תדקדק היטב שלא לשבע שקר וכיון דיודעת שנפרעה המקצת י"ל דיראה לומר שלא נפרע' כלל דשמא יאמר בעלה אשתבע לי ולא תוכל לשבע ע"כ צריכה להודות מה שיודע' ומכחש' מה שנרא' בעיניו שתוכל לשבע ובאמת כשתבא לשבע ותדקדק היטב תבוא על האמת ועכ"פ אין כאן מגו ודוק)** אך למה שהעלה הר"ן שם בשכיר דהוי מגו דהעזה ול"מ רק לאפטו', ממונ' אבל לא משבוע' י"ל קו' התוס' דמש"ה ל"ה כאן מגו אף דדמי לשכיר מ"מ לאפמ"ש ל"מ ושפיר י"ל כמ"ש דבכולה ל"ש לומר דל"ד והדבר מוכרע ממקומו דאל"כ אף בלא פוגם שטרו ישבע משום דמפרע ל"ד וד"ת צ"ע ולענין מה שהקשו איך שייך מ"א הא אמרינן דלא דק והוצרכו לומר דחזינן דדקדקה י"ל לפמ"ש דס"ד לעולם דאית לה מגו דלא פגמה ואי דהוי העזה דאז לא נוכל למתלי דלא דק י"ל דס"ד דאף לאפמ"ש נימא מגו דהעזה ומכש"כ דאין ראוי לתקן מדרבנן שבועה הואיל וי"ל מגו, גם בל"ז דברי תוספת אלו צ"ע כיון שהניחו לעיל בקושיא מהא דשכרו של"ב דיש להאמינה במגו ונהי דע"כ יש תי' לקושי' זו מ"מ מלתא דפשיטא ל"ה ושפיר קאמר ס"ד ליהוי מ"א וצ"ע

עוד י"ל ביישוב קושי' תוס' אכתי איכא שלישית למה שהי' נ"ל ליישב הקושי' על רבה מ"מ אמרה תורה כו' דלמ' משום דהוי מגו לאפמ"ש והי' נ"ל דרבה לשיטתו דס"ל מגו להוציא וע"כ לדידי' המגו הוא מתורת ודאי דמוציאין ממון בשביל מגו ע"כ ממילא אף לאפמ"ש אמרי' מגו משא"כ לדידן דל"א מגו להוציא וע"כ דמגו ל"ה דבר ברור גם לאפמ"ש ל"מ דסו"ס עדיין אינו מבורר ע"י המגו וא"כ לרמב"ח י"ל דל"ק לי' קושי' רבה כלל גם למ"ש המפורשים דקושי' רבה הוא רק על עיקר התחלת חיוב השבועה וכיון דאשכחן חיוב שבועה בסתם מ"מ שוב אף דשייך מגו הוי מגו לאפמ"ש ועיין

שם ע"ב גמרא וקמיפלגי בפלוגתא דאב"ש בן אמא מרים ורבנן והנה הרי"ף פסק כאב"ש בן אמא מרים אבל באומר בפי' אין לי ולא ליורשי אף יורשיו אין משביעים אותה כסתם מתני' וס"ל דהא דאמר אב"ש אבל מה אעשה היינו דמש"ה לא מהני מנכסי אילן אע"ג דמשמע דאפי' מיתומים פטרה אפ"ה הואיל ואמרו חכמים הבא לפרע צריכה לישבע אבל פטרה בפי' מהני ודלא כר"ש דאמר כל זמן שתובעת כתובתה יורשים משביעים אותה דאפי' פטרה בפירוש ל"מ משים דס"ל כאב"ש ב"א מרים לפי אוקימתא דאביי ור"פ בסוף הסוגי' והוא תמו' ולכאורה מנ"ל להרי"ף לפ' פי' אחר באב"ש בא"מ ממה שמפ' ר"ש דס"ל אפי' פיטר בפי' לא מהני.

ונ"ל ותחלה נאמר טעם הדבר כיון דמנכסי אילן משמע אפי' מן היורשים ואפ"ה ל"מ משום שא"ח הבא לפרע למה יועיל אם פטרה בפירוש מן היורשים לשיטת הרי"ף ונראה דה"ט כיון שאמר ושבועה אין לי עליך והיינו שבועת פוגמת כדאסיק בגמ' י"ל הא דמשמע פיטור אפי' מן היורשים באמר מנכסי אילן היינו אותה שבועה גופי' כגון אם פגמה ואח"כ מת הבעל או שפגמה לאחר מיתת הבעל תהי' פטורה אף נגד היורשים וע"כ אמר אב"ש נהי דמשמע שתהי' פטורה