חמדת שלמה חלק ב קנא

[ועי' בס' הפלאה בחי' פוסקים לתרץ בזה דלמא ילך העד למדה"י עי"ש], גם ק"ל על פי' רש"י כיון דס"ל לרש"י שלא תוכל לומר ב' כתובות בלא ראי' וע"כ כ' רש"י דהוכחה לזה דפרע לה שנית למה לא יהי' זה אמתלא שעשה כן כדי להביאה לשבועה חמורה כיון דר"פ אמר בשביל זה אי פקח הוא מה"ת נחוש לשתי כתובות ואף שכתבתי לעיל די"ל דל"ה אמתלא ברורה כ"כ מ"מ הוא לכאורה דחוק דמ"מ יות' מסתבר לתלות בזה מלומר שתי כתובות ועוד יש לדקדק מה שראיתי בבעה"ת שפי' דמודה להו היינו הודאה בב"ד ולא כפי' רש"י

לכן נראה לע"ד דהנה תוס' ד"ה והיכא סמיך הקשו הא קי"ל הלוואה אחר הלוואה מצטרף ועי' מהרש"א שהקשה דסו"ס היני יכול לחייבו שד"א ונראה דפשיטא לי' למהרש"א הואיל וכבר נצטרף לחיוב ממון באותו מנה עצמו שוב לא יכול לחייבו שבועה ול"ד למ"ש הש"ך בסי' ל"ב בא' אומר ק' וא' ר' דחייב לשלם ק' ואפ"ה י"ל דחייב לשבע על הק' הנשארים היינו דהתם לא נצטרפו אותן הק' כלל משא"כ בא' אומר ק' והשני אומר ק' בזמן אחר כיון דמצרפינן עדות הק' של כל א' לחיוב ממון שוב אין כאי חיוב שבועה ועי' בתומים סי' הנ"ל שהביא משם הכנה"ג שכ' ראי' מתוס' שסוברים כדעת הש"ך ותמה עליו האו"ת דהכא שכ"א מעיד רק על מנה אף לדעת הש"ך אין כאן שבועה ועדיין קו' מהרש"א במקומה עומד' וצ"ל דקושי' התוס' הוא רק על הלשון דאמר היכי סמיך דמשמע שיהי' מחויב לשלם פעם ג' כפי' רש"י

, ולענ"ד נראה דתוס' ע"כ ס"ל כדעת הכנה"ג דאפי' באופן זה ששניה' מעידים על עדות מיוחדת על מנה אפ"ה י"ל נהי שמצטרפים עדותם להיות שני עדים על מאה אפ"ה צריך לשבע על מאה השניי' כיון שיש כאן שני עדים כ"א על מאה ואע"ג דמשלם ק' צריך לשבע על ק' השני' דאל"כ קשה מאי מקשה תוס' אי נימא דלא מצי לחיובי שבועה על מאה השני' א"כ נימא דע"כ חד מנייהו ודאי משקר דכשפרע בפני השני ודאי לא פרע כבר בפני הראשון דמה"ת יפרע פעמיים ויגרע כוחו דאפי' שבועת ע"א מעידה שהוא פרוע לא יכול להשביעה כיון דצריך העד להעיד. להצטרף לפרעון השני א"כ נימא דודאי לא פרע פעמים וכיון דע"כ חד ודאי משקר לא נשאר רק ע"א ותוכל לשבע נגדו ומנ"ל לחו' למאן דס"ל הלוואה אחר הלווא' מצטרפי' דפרעון אחר פרעון ג"כ מצטרפים דלמא הכא שאני דאמרי' חד ודאי משקר אבל אם נימא דתוס' ס"ל כשיטת הכנה"ג דמצי לחייב שבועה א"כ י"ל דמודע להו שעשה כן כדי לחייבו ש"ד ולעולם שניהם אמת ומהני הן לענין הפרעון והן לענין חיוב שבועה והקשו שפיר והוי הקושי' אלימתא לא על הלשון לבד כמ"ש האו"ת רק על גוף הענין דל"צ ליתנו פעם שנית בפני שנים ואפ"ה יכול לחייבה שבועה ודוק

וליישב קושית תוס' נ"ל די"ל כיון דס' שטרך בידי מ"ב היא ס' אלימתא אפי' להוציא ממון י"ל דע"א לא מהימן נגד חזקה כזו אע"ג דקם לשבועה היינו בדבר שהוא בגדר ספק אבל נגד ס' אלימתא שטרך בידי מ"ב לא גרע מעד המסייע ע"כ א"י ע"א לחייב שבועה נגד ס' זו ואף לאחר הפרעון לא מצי העד לחייבה שבועה אם אומר לפני הב"ד שפרע לה הכתובה ורוצה לתבוע אותן דס"ס כיון שמעיד העד על הפרעון ומתנגד לזה ס' דשבמ"ב או בכתובה התנאי ב"ד דצריך ליקח שובר י"ל דאין ע"א נאמן וע"כ אמר מוקי להנך קמאי במלוה שלא יתבע אותן מחמת פרעון הראשון רק שהעד יעיד סתם שחייבת לו ממון כיון שהוא יודע שפרע לה שני פעמים וע"כ יכול להעיד סתם שחייבת לו מעות כשיעור הפרעון הראשון ולפי"ז שפיר מקשה הגמ' היכא סמיך כיון דהעד הראשון צריך להעיד שחייבת לו מעות והעד השני יעיד על פרעון הכתובה והוי שני עניינים חלוקים ול"ד להלוואה אחר הלוואה דהוי ענין אחד משא"כ הלוואה ופרעון כתובה שהוא שני עניינים חלוקים לגמרי תוכל לישבע על שניהם ויתחייב לשלם שלישית ודוק

ולפי"ז יש להוכיח פי' הבעה"ת דמוד' לי' היינו שהיא מודית לפני הב"ד שאין לה אלא כתובה אחת דליכא למימר כמ"ש רש"י שאומר לעדים שעושה בשביל כן וממילא א"נ שיש לה שני כתובות כיון דאין לה סיוע ממה שפרע שנית וכמו שכתוב רש"י תחלה דמשום הכי נאמנת לומר שתי כתובות הואיל ויש ראיה שפרע לה שתי פעמים דלפמ"ש דהעד צריך להעיד בב"ד על סתם הלואה דהיינו שהיא חייבת לו מ"מ איך אפשר להעד להעיד על כך דשמא יש לה שתי כתובות ואע"ג דאינה נאמנת מ"מ דלמא תברר שיש לה שתי כתובות ואיך רשאי העד לשנות בעדותו מה שיוכל להיות נ"מ והוי בגדר עדות שקר משא"כ לפי' הבעה"ת דמודו לה היינו שמשתדל שהיא תודה ושוב אינה נאמנת בשום אופן שיש לה ב' כתובות ע"כ שפיר יוכל העד להעיד שהיא חייבת לו וא"צ להזכיר שניתן לה המעות בתורת פרעון ולפ"ז י"ל הא דמקשה הגמ' אכתי לימא ב' כתובות היה לי לא כפי' רש"י דנאמנת בכך וע"כ צריך רש"י לומר הואיל ויש ראי' ע"ז שפרע לה שתי פעמים וע"ז קשה הא יוכל לומר אמתלא שפרע לה כדי להביא' לש"ד וכמו שהקשיתי רק דקושית הגמ' איך יכול העד לשנות ולהעיד על הלואה כיון דהיא יכולה לומר ב' כתובות ואולי תברר והוי בגדר עדות שקר וע"ז משני דמודה כפי' הבע"ת אך יש לעי' אם הבעה"ת עצמו יפרש כך בקושית הגמ' א"כ לא הוי מייתי ראי' מקושית הגמ' לדינו שכת' שם לענין סטראי ודוק

והנה חפשתי ולא מצאתי לי חבר בפי' הגמרא כמ"ש עד שמצאתי את שאהבה נפשי במוהר"ם שיף נראה שהי' מפורש בפשיטות כמ"ש שהעד יאמר כן בב"ד רק על הלוואה ולא על פרעון הכתובה ועי"ש בהג"ה החדשות וראיתי במוהר"ש שהקשה לפי' זה למה לי הפקחות שישלם לה הכתובה קודם ואח"כ יעיד העד לשם מלוה למה לא יעיד העד תיכף כשרואה שהיא כופרת הפרעון יעיד העד לשם מלוה ותתחייב שד"א ולי נראה פשוט דקודם שפרע לה הכתובה אע"פ שהיא מכחשת ותובעת הכתובה מ"מ עדיין אינה חייבת לו ואם יעיד העד שחייבת לו הוי עדות שקר גם נ"מ אולי הוא יגבה לה זיבורית כדין כתובה והיא תהי' צריכה לשלם לו דמי חוב אם לא תרצה לשבע לשקר וצריכה לשלם בינונית אבל אחר שכבר פרע לה ושני הפרעונים היו במעות שפיר יכול להעיד סתם עוד הקשה המוהר"ש ע"מ דמקשה אכתי תאמר ב' כתובות הא זה קשה ג"כ אמתני' לפמ"ש דקושית הגמרא הוא רק איך יכול להעיד על מלוה כיון שיש אפשרות שהיה לה שתי כתובות גם כן לא קשה מידי

נחזור לראשונות דלפמ"ש מיושב הקושיא על הרי"ף הנ"ל שכ' הנ"מ דלמא תתפוס וקשי' לן למה ישלם לה ימתין עד שתתפוס ואח"כ יתבענה לשם מלוה ולפמ"ש א"ש דצריך לשלם לה מיד דאם תתבע הכתובה והוא יביא העד לב"ד בתורת פרעון כדי שתתחייב שבועה ואם לא תרצה לשבע תהיה צריכה לתפוס שוב לא יכול העד להעיד לשם מלוה כיון שכבר העיד לשם פרעון ולא יכול לחייב אותה שבועה דאו' דכיון שהעיד תחילה על פרעון באותו זמן שוב לא יכול להעיד על מלוה באותו זמן ובודאי הב"ד עושין דרישה וחקירה כדת באיזה זמן ולפ"ז שפיר י"ל הנ"מ לענין היפוך ג"כ לשיטת הסוברים דנשבעים ונוטלים יכולים להפוך ול"ק מ"ש לעיל דימתין עד שתהפך ולפמ"ש דהעד אינו רשאי להעיד כלל בתורת פרעון א"ש דצריך לשלם לה מיד אך כל זה תלוי בפי' הגמרא דמודה לה אי כפירוש הבעה"ת או כפירוש רש"י וע"כ רש"י לשיטתו א"ש ודוק

דף פח ע"א תוס' ד"ה מייתי הקשו על רש"י דסותר דברי עצמו בגיטין ועי' במג"ש מה שתי' ועי' בפ"י שכן אתמר משמי' דגברא רבה מוהר"מ בר ברוך דדוקא בשבועת ע"א