חמדת שלמה חלק ב קמח

יבוא הפסד לשאר בע"ח משא"כ בעשאו הלוה שליח לזכות דבזה ל"צ לתק"ח ועכ"פ זכה חלקו המגיע ושוב ממילא זכה הכל ע"פ ס' הש"ך ודוק היטב

דף פ"ה ע"א תוס' ד"ה מיגו אחר שנתקנה ש"ה איירי ועיין בש"ך סי' נ"ח הקשה על הרמ"א מדברי תוס' אלו גם על הרמב"ן עצמו קשה דהבעה"ת כ' בשמו בע"א מעיד סתם ואומר סטראי ליכא ריעותא דשטרא כלל ובחי' לב"ב כ' כתי' התוס' גם על תוס' גופי' קשה למה יהי' מחשואיל"מ הא הוי רק שבועה דרבנן וכמ"ש הש"ך והפ"י

ולע"ד נראה דאין זה ענין לדברי הרמב"ן שבבעה"ת דעד המעיד על פרעון השטר שאומר שיודע שהשטר נפרע אין עיקר עדותו להוציא ממון מבעהש"ט רק להעיד שהשטר נפרע וכיון שזה בא בשטרו ואין כח ביד ע"א לבטלו ונשבע ונוטל לא אשכחן מה"ת וע"כ אינו חייב רק שה"מ וע"כ קאמר הרמב"ן במעיד על פרעון סתם כיון שמעיד רק שפרע לו מעות בזה לא אתרע שטרו דע"ז לא תקנו שבועת ע"א מעידו וי"ל דבזה מסתבר שהי' על חוב אחר מדלא לקח השטר בשלמא בפרע בפני שנים י"ל שסמך על העדים וע"כ בע"א אע"ג דל"ל מיגו שאם הי' אומר להד"ם הי' צריך לשבע אפ"ה לא אתרע שטרא בע"א דאמרי' דמסתמא פרע על חוב אחר ומכש"כ דא"ש להרמב"ן לשיטתו דס"ל אפי' בשני עדים ל"א שטרא לגמרי וע"כ שפיר י"ל דבע"א לא אתרע שטרא כלל ואין לחייבו ש"ד מחמת שהעד מעיד שקיבל מעות לפרעון החוב ועכשיו רוצה לגבות פעם אחרת וא"כ קיבל המעות שלא כדין ז"א דאף לדברי העד קיבל המעות כדין דלדבריו אם נאמר שאין לו חוב אחר רק המלוה בשטר א"כ בשעת קבלתו קבלו כדין רק עכשיו רוצה לתבוע המלוה בשטר פעם שנית א"כ בא העד רק לפסול השטר ע"כ הדין שזה עומד בשטרו כדין ע"א מעיד שהוא פרוע דאין כאן רק שה"מ ובפרעון סתם י"ל דאף שה"מ ל"ה כמ"ש הרמב"ן משא"כ במעשה דאבימי שאמרו תיכף בשעת קבלות המעות סטראי והשליח נתנו להם על מלוה בשטר ולא רצו להחזירו באמרם שמחזיקים המעות על חוב אחר וא"כ זה העד מעיד שחטפו ממנו המעות של המשלח א"כ יכול לתבוע תיכף שיחזרו לו מה שקיבלו ממנו ואע"ג שהוא נתן להם על חוב שבשטר אפ"ה הי' הקבלה שלא כדין כיון שאמרו בפירוש שאינם מקבלים על המלוה שבשטר רק על המלוה ע"פ ואין העד בא לגרע השטר רק שתובע ממנו המעות שלקח ממנו וע"כ נראה דהוי ממש כדין נסכא דר"א וע"כ הוצרכו תוס' ורמב"ן לתרץ דמיירי לאחר שנתקן ש"ה כן נראה לע"ד ברור ונכון ולא צריכנן לומר שהי' דברי תוס' במקומו בהעלם עין מהב"י והרמ"א גם אין סתירה מדברי הרמב"ן מדידי' אדידי' ודוק היטב

בא"ד כדמוכח גבי נסכא דר"א עי' פ"י הקשה על תוס' הא ע"כ צ"ל שאומר שאבימי נתן לו על חוב בע"פ וא"כ אף בזה מכחיש העד עי"ש ולע"ד נראה לפמ"ש עוד הפ"י הא אבימי הוי בע"ד ותי' דקושית התו' לפום ס"ד דא"ח האחריות ולפי"ז י"ל אע"ג דע"כ צ"ל דהמעשה הי' שאמר במלוה שאמר להשליח לקבלו ע"ח אחר כדמוכח לפי המסקנא מ"מ ע"ז אין לו עסק שבועה לפי הס"ד דהשליח פטור דל"ה פושע דלפ"ד שטוען סטראי אף אם נתנו לו סתם יכול לומר סטראי ועיקר השבועה הוא רק שיש לו חוב אחר וע"ז אין השליח מכחישו ושפיר דמי לנדר"א ודוק

אך לכאורה נ"ל דאין צריכן לומר דקושית התו' אליבא דמסקנא דאף לפום ס"ד הקשו תוס' שפיר דממ"נ אם נרצה לפסול השליח משום שהוא נוגע וא"כ שהשליח פשע ממילא א"י לתפוס השליח וכמ"ש הש"ך וע"כ לומר שהוא טוען שאינו מאמין להשליח שהוא נוגע או שאומר שאמר לו לקבלו ע"ח אחר וא"כ תו ל"ה נוגע ושפיר יכול לתפוס וא"כ אם נרצה לסלק הנגיעה מחמת שטוען שאמר השליח שנותנו ע"ח אחר א"כ טענה זו גורמת הפטור של המלוה וצריך לשבע ע"ז אמנם לע"ד נראה דמ"מ אין זה בגדר שד"א דעל מה שאומר השליח שלא אמר לו ע"ח אחר וודאי הוי נוגע ולא יכול לחייבו על זה ש"ד דהוי בגדר בע"ד רק המלוה נאמן בהכחשתו לומר שאמר לו ע"ח אחר ול"ה נוגע ועיקר שד"א ל"ה רק שיש לו חוב אחר ושפיר דמי לנדר"א ודוק

שם ע"ב תוס' ד"ה ועוד וא"ת בסופ"ק כו' חדא דקמודו עי"ש והנה לכאורה נראה דאפ"ל כך דודאי צריך ליתן סימן לידע שהוא הפקיד וגם צריך ראי' שאינו של היתומים וי"ל כמ"ש תוס' בב"מ באמר אבידה ול"א סימני' דזהו סי' מה שאומר אבדה דאל"כ מנא ידע שהמוצא מצא גלימא וכדומה איזהו אבדה שהוא אומר רק דמש"ה לא מחזירין דדלמא אחר ג"כ אבד ולפי"ז י"ל מאי שאמר שמונח אצל ר' מיאשא [מרגניתא זהו סי' שהוא הפקיד דלולי זאת מנא ידע שמונח מרגליות אצל ר' מיאשא] בשלמא אם הי' אמיד יש לומר כיון דדרך העולם מי שהוא אמיד יש לו מרגניתא ע"כ ל"ה סי' משא"כ במי שאינו אמיד י"ל דהוי סי' וא"ל דלמא גם אחר הפקיד וכמ"ש תוס' באמר אבדה ז"א בשלמא באבדה י"ל נהי שהוא אבד דלמא אבידתו מצא איש אחר וזו היא אבדה אחרת משא"כ בפקדון אם נימא דאחר ג"כ הפקיד ב"כ וב"כ הוא הפקיד והיכן הוא מרגליות שלו

ולפי"ז י"ל דהא דקאמר ר"א ידענא בר"מ דלא אמיד אין הכוונה שאינו עשיר דזה הי' יכול להתברר ע"י עזבונו שהי' נראה לכל שאינו עשיר וא"ל דלמא זהו העשירות שלו השב מרגניתא די"ל בפשיטות דאין סברא לומר אם אנו רואין בכל התנהגות התכשיטים וכלי בית כדרך עניים שיהי' לו שב מרגניתא רק דהי' אפ"ל אף שבאמת אינו עשיר מ"מ בעיני העולם הי' אמיד וע"כ אין זה סי' מה שאומר שמונח אצלו מרגליות כיון שהי' אמיד בעיני העולם וע"כ קאמר ידענא בר"מ דלא הי' אמיד בעיני העולם וע"כ זה גופי' הוי סי' ולומר שלקחו ג"כ אינו חשש כיון דל"ה עשיר וקאמר עוד אף דנימא דהי' אמיד בעיני העולם מ"מ הא קיהיב סימנא וא"כ ראי' שזה הפקידו וא"ל דלמא לקחו כקושי' התוס' דע"ז י"ל כיון שנתברר מעזבונו שאינו עשיר ודאי אין חשש שלקחו וזה הי' פשוט ונודע לכל רק דתחלה אמר שאינו אמיד בעיני העולם וזה ל"ה דבר ברור ע"כ קאמר ידענא ואח"כ אמר ועוד כוונתו אפי' לא נרצה לסמוך ע"ז מ"מ הא יהיב סימנא ושנימא שלקחו זה נתברר מעזבונו שלא הי' עשיר וע"כ שפיר י"ל דסי' לחוד מהני ומיושב קושי' תוס'

אך לפי"מ שדקדק הה"מ מלשון ידענא בי' דל"א דאם היו עדים מעידים לא מהני דכיון דל"ה רק אומד הדעת אין לסמוך על אמידת דעת של עדים ולפי"ז יש ראי' למ"ש רש"י שאינו עשיר ולא כפי' הנ"ל דאם הפי' כמ"ש שאינו אמיד בעיני העולם א"כ אם עדים מעידים שיודעים שנתפרסם הדבר בעיני העול' שא"עש למה לא יועיל דזה הוי ידיעה לא אומד דלפמ"ש אף מ"ש ר"א ידענא שאינו אמיד היינו שבעיני העולם נתפרסם שאינו אמיד ומש"ה הוי סי' וא"כ אף עדים מועילים אבל לפי' רש"י א"ש דאין עדים מועילים מיהו אין דקדוק זה מוכרח די"ל בפשוט כיון דהי' ידוע לו שאינו אמיד אמר ידענא ולא הוצרך לברר עפ"י עדים ולפמ"ש הרשב"א בסוה"ד דסימנא צריכי משום דלמא של אחר הוא ק"ל באמת ל"ל יהי' זה גופא סי' כמו באמר אבדה וכמ"ש ודוחק לומר דבעיני העולם הי' אמיד אע"ג שבאמת לא הי' עשיר שזהו היפך ממשמעות אמיד לגמרי ועיין

דף פו ע"א תוס' ד"ה תיזל כו' עי' היטב ולפום ריהטא נ"ל דאפשר לומר לפמ"ש תוס' בשם ר"ת דמש"ה מוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחל משום דשני שעבודים יש ושיעבוד הגוף אינו נמכר וע"כ יכול למחול וכיון דפקע שעבוד הגוף ממילא אין כאן שעבוד נכסים ול"ד למת הלוה דפקע שעבוד הגוף ואפ"ה חייבים היורשים דהתם שאני דע"ת זה נשתעבדו הנכסים משא"כ היכא דפקע מחמת המלוה ע"ת זה לא