חמדת שלמה חלק ב קמז

של דבר דלמה באמת לא זכה כלל, אך נכון מאוד דב"כ וב"כ חב לאחרים כיון שכל מלוה יש לו זכות זה שיכול לתפוס כל המעות א"כ הרי הוא מחייב בתפיסתו עבור זה לבעלי חובות אחרים שמפקיע זכותם שכ"א מהם הי' יכול לתפוס כל חובו והוא חב לאחרים וכיון דמטעם חב לאחרים אתינן עלה ע"כ נכון מאוד שלא זכה כלל ודוק

ולפי"ז י"ל בטעמו של רש"י דהנה מצד הס' נכונים מאוד דברי רש"י דבעשאו שליח מהני דבשלמא בלא עשאו שליח והתופס ממציא את עצמו לזכות לזה המלוה וזה נראה כעין בע"ד [ועי' ר"פ האיש מקדש] מעתה שפיר שייך לומר היכא דחב לאחריני אינו רשאי לעשות כן ולא שייך בזה כלל זכין לאדם שלא בפניו משא"כ בעשאו שליח מצד הס' נראה דמהני אמנם הפ"י כ' בטעם הפוסקים דס"ל דאפי' בעשאו שליח דל"מ משום דאין שליח לד"ע ומה שכ' שם מאפטרופוס אפשר דאפטרופוס עדיף

מעתה כיון דמטעם שלד"ע אתינן עלה נראה ברור ופשוט דמה שהי' מגיע על מלוה זה שתפס עבורו ע"פ סדר וחלוקת ב"ד על חלק זה ל"ה שלד"ע כיון דאף הב"ד היו פוסקים כך בשלמא חב לאחרים שפיר יש לקראו כיון דעכ"פ מפקיע בזה זכות חבירו ומה לו להכניס עצמו בזה לחוב לאחריני אבל לבטל השליחות ולומר דהי' דבר עבירה מי זה יאמר כן מה שמגיע על חלק המלוה ע"פ ד"ת כלום עבירה יש בה, מעתה כיון שעל חלק זה ל"ה שלד"ע מהני התפיסה על חלק זה וכיון שזכה השליח במה שהי' מגיע על חלקו שוב ממילא זכה בהכל כמ"ש לעי' ע"פ סברת הש"ך ע"כ שפיר כ' רש"י דבעשאו שליח מהני מעתה ביימר בר חשו בלא תפיסה ע"פ דין הי' מגיע הכל ליורשים ולא היו הב"ד נותנים לשום בע"ח כלום ורק מכח תפיסה בא לזכות להוציא מהיורשים לפום ס"ד דר"פ דתפיסה לאח"מ מהני וכיון שע"פ ב"ד לא הי' נוטל כלום רק מכח התפיסה מחייב להיתומים והוי שפיר שליח לד"ע ומודה רש"י דלא מהני כלל ודוק היטב כי הוא כפתור ופרח בעזה"שי

ועפי"ז הי' מקום ליישב מ"ש הרמב"ם וכ"פ בש"ע דאם הלוה זיכה להמלוה ע"י אחר מהני אפי' אם חב לאחרים והדבר קשה להבין איך יוכל לעשות שליח ולזכות כיון דחב לאחרים וראיית הרה"מ לדין זה עי' בקצה"ח ומ"ש הקצה"ח דהלוה יש לו רשות ליתן מטלטלין לכל מי שירצה ואין זה חב לאחרים והביא ראי' ממס' גיטין והתם ג"כ חב לאחריני דהא ט"ה א"מ עי"ש ודבריו תמוהים דנהי דט"ה א"מ מ"מ לענין זה נתנה התורה רשות ליתן לכל כהן שירצה כיון דכתיב בי' נתינה משא"כ היכא שחייב לאחרים במידי דלאו בר שעבוד נהי דבדיעבד אם נתן מועיל דלא גרע מתפיסה מ"מ לכתחלה כיון דאין לו בו שום זכות ומחויב לפרוע חובו ודאי דאין רשאי ליתן לא' אמנם לפמש"כ דמוכח מהטור והש"ך דאפי' מה שהי' מגיע על חלק המלוה ע"פ סידור ב"ד ג"כ מקרי חב לאחרים דאל"כ ממילא הי' מהראוי שיועיל התפיסה בכולו ע"פ שיטת הש"ך מעתה י"ל דכל זה שפיר רק היכא דבא לזכות ע"י תפיסה שלא מדעת הלוה וכיון דהוא בא לזכות ע"י תפיסה וזכי' זו היו יכולים בע"ח אחרים ג"כ לעשות ע"י תפיסה בכולו ע"כ הוי חב לאחרים משא"כ היכא דהלוה בעצמו נותן לו ולפמ"ש לעיל מצד היושר ראוי להלוה שיתן לכל המלוים שלו לכ"א לפי חלקו וא"כ מה שמגיע למלוה זה ע"פ סידור ל"ש לומר חב לאחרים דזה הוא מצד החיוב שצריך ליתן המגיע על חלקו גם ל"ש לומר אולי היה נותן לאחר כיון דחזינן דמזכה לזה מסתמא לא הי' רוצה ליתן לאחר וע"כ עכ"פ כנגד המגיע על חלקו ל"ה חב לאחרים ושוב שייך לומר מיגו דזכי לפלגא זכי לכולה כסברת הש"ך ודוק כי נכון הוא

והנה לפמ"ש בטעמו של רש"י דשליח מהני הואיל ומהני נגד המגיע ע"ח היה מקום לומר דבמציאה אין חילוק בין עשאו שליח או לא דבמציאה ל"ש לומר המגיע ע"ח דכולי עלמא שותפים בו ואין מגיע ע"ח שו"פ אבל באמת ליתא דבמציאה שוב רחוק הדבר לומר דהוי שלד"ע מאי שממהר לזכות בשביל זה רק חב לאחרים הוי ולפי שכתבתי מהני בשליח במציאה וע"כ צ"ל קושי' הרא"ש על רש"י דמדמי מתני' למגבי' מציאה הא מתני' אמר תנה ואי דר"נ ס"ל ג"כ כר"י דתנה לא הוי כאומר זכה וע"כ לא הוי שלוחו הקושיא מעיקרא ליתא דאף דלא אמר תחילה מ"מ לצורך חבירו ודאי לא הגבי' שיזכה בו קודם נתינה וכדמשני ר"י

ואפשר לי לומר בטעמא דר"י דתנה לא הוי כזכי אע"ג דס"ל תן כזכי וכתבו תוס' דזה דוקא בד"א מקנה אותו ואפ"ל עוד כיון דהוי חב לאחרים רק דאפי' הכי ס"ל לר"י דקני משום מגו דזכי לנפשי' י"ל דזה דוקא באומר להדיא שרוצה לזכות לחבירו אבל מסתמא י"ל דאין דעתו לחוב לאחרים וע"כ אין רצונו לזכות עבורו רק שנותנו לידו ואין הוא עיקר החב לאחרים דהקנין נגמר ע"י הקונה והוא רשאי בכך לזכות לעצמו וע"כ באומר תנה לי אנו דנין שכוונתו מה שנוח לחבירו לעשות וגם חבירו רוצה בכך ולפ"ז י"ל בס' ר"נ דפשיטא לי' אי דנין מגביה מציאה לחב לאחרינא אע"פ שלא חלו בה עדיין יד אחרים פשיטא ליה דלא קני וכל ספיקו דר"נ די"ל דלא הוי כלל חב לאחרים כיון שלא חלו בה ידים של אחרים כלל וע"כ הוכיח ממתני' דע"כ הוי חב לאחרים ומש"ה לא הוי כזכה דאידך אינו רוצה לחוב לאחרים אבל אי נימא המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ויש לומר דמשום מגו זכי לנפשי' לא הוי בגדר חב לאחרים ממילא הוי לי' לומר דהוי כזכי כיון דל"מ חב לאחרים

ולפ"ז יש ליישב קושית תוס' שם בב"מ ד"ה ולימא כו' עי"ש דמוכח בע"כ דר"נ ס"ל לר"א משום מגו מהני דאם נימא דלר"א ס"ל בלא מגו מכח דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קני א"כ י"ל לרבנן דמעני לעני מודו דמשום מיגו מהני ולעולם דמקרי תב לאחרים ומש"ה ל"ה כזכה וע"כ דס"ל דאי הוי חב לאחרים ודאי לא קני וקשה הא חזינן דר"א ס"ל דקנה אלא ודאי מוכח ע"כ דפשיטא טעמא דר"א משום מגו ל"מ חב לאחרים וע"כ א"ש פירוש רש"י דאי מעני לעני פליגא מה"ת לומר דר"א סבירא לי' תרי מגו ודוק

שוב נראה דאפשר לומר בישוב דברי הרמב"ם דס"ל בזיכוי מהני בחב לאחרים ע"פ הדרך הנ"ל ויותר מורווח ע"פ שיטת הרי"ף שכתב הרא"ש בשמו דאף באינו חב לאחרים לא הוי רק משום תקנה משום דיכול לומר לאו בעל דברים דידי את ולפירושו צ"ל מאי דאמר ר"נ הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים הא התם י"ל הטעם משום דבזה לא תקנו חכמים ולפמ"ש לעיל דראיית ר"נ לא הוי רק דזה מקרי חב לאחרים אע"פ שלא חלו בה ידי אחרים ואפי' א"נ דמש"ה לא תקנו חכמים מ"מ פשיטא לר"נ דבשביל זה ל"ק ועי' בש"מ שכ' ממילא דהוכחת ר"נ לאו הוכחה גמורה ועיקר ראייתו ממשנה דלא תני תחלה [ולפי מ"ש לעיל בשיטת רש"י הוצרך ר"נ להוכחה דאי ל"ה חב לאחרים י"ל דהוי זכה והי' מוכח ע"כ דתחלה קאמר] ויש ראי' לשיטת הרי"ף מקושית הפ"י דל"ל מהני שליח וכיון דמכתובות מוכח דשליח ל"מ וכמ"ש תוס' וקשה טעמא מאי כמו שתמה הפ"י ולשיטת הרי"ף א"ש דכיון דחב לאחרים לא תקנו חכמים ומצי אידך למימר לאו בע"ד דידי את ושם נמי מצו היתומים לומר כיון שכ"ז שלא תפס נותנין ליתומים מצי למימר לאו בע"ד דידי את ובזה ל"ת חכמים וביתומים נראה לע"ד פשוט דל"ש תקנה כיון דאין היתומים בעצמם חייבים כלום ואינם מחויבים לשלם ואפי' סברת הרשב"א ל"ש דהוי משיב אבדה ולפ"ז י"ל פשוט דפשיטא להרמב"ם דנגד המגיע ע"ח של הבע"ח שתפס בשבילו ל"מ חב לאחרים כיון דע"פ ב"ד הי' מגיע לו כך וממילא הי' ראוי לקנות הכל לשיטת הש"ך רק כיון דצריכין לבוא לתק"ח ובזה לא תקנו כיון שעי"ז