חמדת שלמה חלק ב קמד

מנה ומאתים וזה אין נגבה מן המטלטלין כן נ"ל נכון

ובזה יש מקום ליישב כיון דאביי מייתי ברייתא דתני להדיא שומר' יבם שמתה יורשי' יורשי כתובתה חייבים בקבורתה א"כ מאי מקשה רבא ולימא וע"כ צ"ל דתק"ח הי' וכי נשבש הברייתא בשביל קושי' זו ולפמ"ש י"ל דהו"מ למימר יורשי כתובתה היינו נצ"ב ובזה ל"ש מדרש כתובה וכמש"ל רק קושי' רבא על האבעי' דלעיל דקאי על מתני' דהכא דקאמר דירש כתובה ובמתני' כתובה היינו רק מנה ומאתים דהא על נצ"ב תני נכסים בחזקתן ולא כללינהו במתני' בלשון כתובה ואם הי' כוונת הבעל האבעי' בשביל נצ"ב וכפי' ר"ת הו"ל למנקט להדיא וע"כ מוכח דרק משום מנה ומאתים קא מבעי' לי' וע"ז הקשה רבא שפיר ולימא וע"כ הברייתא דתני יורשי כתובתה חייבים בקבורתה ס"ל דנצ"ב דין כתובה יש להם וע"כ תני יורשי כתובתה בשביל נצ"ב ובאמת מוכח פי' דמתני' כמו לשיטת ר"ת אבל מלשון האבעי' לא משמע לרבא הכי ע"כ הקשה שפיר אבל אליבא דאמת מוכח כפי' רש"י וכשיט' הרמב"ם דאין הבעל יורש רק כתובתה ואפ"ה חייב בקבורה משום דיבם כאחר דמי

דף פא ע"ב תוס' ד"ה ואם איתא כו' לכאורה ק' מנ"ל דהוי כאלו גבתה ממש דלמא לא הוי רק שעבוד בעלמא אבל לא כאלו גבתה דנפרוך ונייחד לה וצ"ל כיון דצריך לדרוש מדרש כתובה שכ' תטלי מ"ש ליכי וע"כ דהוי כאלו קבלה ובזה נתיישב לי מאי דהוי קשה לי לפמ"ש הר"ן פ"ב דבכתובה ל"ש שעבודא דר"נ כיון דאין ברור שיבא לידי גוביינא ולפ"ז קשה לקמן דאמר בגמ' ואלא משום דאמר לה לאו בע"ד דידי את דלמא ר"נ הוא ולס' הר"ן כיון דאין חוב אחיו משועבד רק לכתובה זו הוי ג"כ כמו כתובה דאין ברור שיבא לידי גוביינא ול"ש גבי' שעבודא דר"נ אך לפי"מ שהכריחו תוס' מקושי' הגמ' נייחד לה דחשבי' כאלו גבתה א"כ עכשיו הוא ומן גוביינא ושפיר שייך שעבודא דר"נ וא"ש ודוק

דף פג ע"ב תוס' ד"ה רב אשי אמר הניחו בקושי' ולכאו' נראה דלענין מכירה כיון שכבר זכה שלא תוכל למכור לכתחילה דהא אפי' ארוסה ל"ת א"כ לא יוכל לסלק מזכות זה בדו"ד דבזה ל"ש תי' הגמ' כותב לה ועודה ארוסה ונחלה הבא לאדם ממק"א דהא בזה כבר זכה, וצ"ע על תוס' שלא תירצו כן ואפשר ס"ל דמאי דלא הוי רק זכות לענין לכתחילה מהני בל' דו"ד וע"כ לא אמרי' התם דדו"ד לא מהני רק היכא דיש לו קנין בגוף השדה משא"כ מאי דלא הוי רק לענין לכתחילה י"ל דמהני וצ"ע

ואפשר להוכיח דדו"ד ל"מ אף לענין לכתחלה דהא י"ל ממ"נ אם האומר הוי רבותא ומש"ה תני ר"ח האומר למה תני תנא דמתני' הכותב ולא תני האומר ואפשר לומר לפי"מ שכ' הרא"ש דבנכסים שנפלו אח"כ לא יכול להתנות והקשה דא"כ למה תני שאם מכרה ונתנה קיים הא בלא כתי' קיים וצ"ל דאתי' כאמרו לו דלעיל דמתני' דהאשה שנפלו והרמב"ן הוכיח מזה באמת דאפי' נכסי' שנפלו אח"כ מהני ולפמ"ש הר"ן דמתני' דתני הכותב מצי איירי בקנו מידו א"כ י"ל דמתני' מיירי בנשואה ואתי' כפשטי' ולא מוכח כדעת הרמב"ן רק כמו שנראה מפשטות הירושלמי דבנכסים שנפלו אח"כ ל"מ ולא צריכנן לדחוקי דאתי' כאמרו לו רק בנשואה אף לתנא דמתני' הבעל מוציא מיד הלקוחות ולפי"ז י"ל דתנא דמתני' ל"ה מצי למתני האומר דתו לה"מ למתני שאם מכרה ונתנה הא בלא זה קיים בנכסים שנפלו לו בעודה ארוסה ולנכסים שנפלו אח"כ ל"מ כס' הרא"ש ע"פ הירושלמי אבל ר"ח י"ל דאזיל ע"פ רבותינו דחזרו ונמנו לאחר המשנה דנכסים שנפלו קודם שנשאת ל"ת ואם מכרה לאחר שנשאת הבעל מוציא מיד הלקוחות א"כ שפיר מצי למתני בכותב לה ועודה ארוסה ואפ"ה נ"מ לענין שאין הבעל מוציא מיד הלקוחות ומהני בלא קנין לכך תני האומר אך עדיין קשה דאף במתני' הו"מ למתני האומר וכותב לה ועודה ארוסה ונ"מ לנכסים שנפלו באירוסין לענין שתמכור לכתחלה אך לפמ"ש די"ל הואיל וכבר זכה שלא תוכל למכור לכתחלה ל"מ דו"ד לסלק מזה א"ש דל"מ למיתני במתני' רק הכותב ואף דעדיין נ"מ באומר בנכסי' שנפלו לה קודם שנתארסה לענין מכירה לכתחלה לאחר נשואין מ"מ לא פסיקא למתני מוכרת לכתחלה דהא נכסי' שנפלו לה באירוסין ל"מ למכור ועי' בהה"מ שכ' בשם הרמב"ם אליבא דהרי"ף דמתני' מיירי בנשואה ועיי' היטב

אך לפי"ז דמתני' מיירי בנשואה ובקנין הדרי קושית תוס' על ר"א לדוכתי' כיון דמיירי בקנו מיני' ל"ל תני מוכרת לכתחלה ונסתר תי' הנ"ל מ"ש הואיל וכבר זכה אך נראה די"ל דהא צריך להבין למה לא ניחא לר"א לומר יד בעהש"ט על התחתונה כמו שתי' אביי דהא קיי"ל בכ"מ יד בעהש"ט עה"ת וצ"ל דר"א הוי ס"ל כיון דעיקר הנכסים הם שלה ע"כ הוי בחזקתה ועי' בפ"י מיהו י"ל דזה דוקא בכותב לה ועודה ארוסה דהספק הוא על תחלת זכייתו אבל בנשואה שכבר זכה בה וידו עדיפא מידה כמ"ד רבא ע"כ ודאי מודה ר"א דיד בעהש"ט על התחתונה ועיקר הא דהוצרך ר"א לשנות בנכסיך היינו לאוקימתא דכותב לה ועודה ארוסה וע"כ א"ש ממ"נ במתני' דמיירי בנשואה וקנו מידו י"ל יד בעה"ש עה"ת וברייתא דר"ח דמיירי בעודה ארוסה ול"נ לר"א לומר יד בעה"ש עה"ת י"ל כמ"ש דסילוק ל"מ לענין שתמכור לכתחלה הואיל וכבר זכה ואע"ג דאכתי משכחת לה מוכרת לכתחלה בנכסי' שנפלו לה עד שלא תתארס דבאירוסין מוכרת לכתחלה וי"ל דמהני דו"ד לענין שתוכל למכור אותן נכסים אף לאחר נשואין מ"מ לא פסיקא למתני מוכרת משום אותן נכסים שנפלו לה משנתארסה ודוק היטב

שם גמרא א"ר הלכה כרשב"ג ולא מטעמי', במ"ל פכ"ג מה"א ה"א הקשה לפמ"ש תוס' דדוקא בדרבנן מהני סילוק א"כ אף אם אדם מתנה עמ"ש בתורה מ"מ בדו"ד ל"מ מסלק א"כ מצינן לומר דמש"ה א"ר הלכתא כרשב"ג ולא מטעמי' דהוא אמר מתנה עמ"ש בתורה ל"מ ורב ס"ל דמהני ואפ"ה ל"מ סילוק הואיל והוי דאורייתא עי"ש מה שתי' ולפע"ד נראה דהא תוס' כתבו לר' ינאי דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ל"ה צריך להא דר"כ רק לדידן דקי"ל אא"מ דשלב"ל הוצרך לומר הואיל והוא דרבנן וא"כ רב הא ס"ל כר"י דאדם מקנה דשלב"ל כדאי' ביבמות א"כ לדידי' ליכא למימר משום דסילוק א"מ בדאורייתא כיון דס"ל אדם מקנה דשלב"ל וע"כ הוצרך הגמ' לבוא לאוקימתא אחריתא והוא פשוט ותמי' על המשל"מ

ועיין בר"ן שכ' דהר"ח פסק כרב דא"י לסלק מירושה והביא ראי' מירושלמי ר"י בשם רב אמר כרשב"ג ולא לענין דבריו דאיהו אמר משום מתנה עמש"ב והכא שאני משום דהוי תנאי רק דמש"ה א"י לסלק משום דלבסוף זוכה בהם ופי' בעל המאור הטעם משום דממילא קא אתי' ע"כ ל"מ סילוק והנה זהו הוא כשיטת תוס' רק דתוס' כ' דבדרבנן מהני סילוק ולרב אפי' בדאורייתא ראוי להיות מועיל כיון דס"ל אדם מקנה דשלב"ל וכמש"ל אך לפי הנראה מפי' הבעל המאור בדברי הר"ח אפי' לרב ל"מ בלשון סילוק ואף דהוי דרבנן ואר"כ נחלה הבאה לו לאדם ממק"א אדם מתנה עלי' שלא יירשנה י"ל למה דאסיק עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה י"ל דל"מ סילוק כמו בשל תורה רק בפירות דוקא דל"ש וכמ"ש תוס' לחלק בכך וא"ש דינו של הר"ח אך הסוגי' צריך להבין דקשה קושי' הרמב"ן דלכאורה משמע דרב לשיטתו דס"ל בדבר שבממון תנאו בטל ע"כ אמר הלכה כרשב"ג אבל לדידן דקי"ל תנאו קיים ליתא לדרב

ולע"ד נראה דהא הרמב"ן גופא הקשה דסוגי' זו סותר לסוגי' דפ' הזהב דרב גופא ס"ל היכא דידע דמחל תנאו קיים ונדחק בישוב סוגי' דהזהב מאוד עי"ש גם התוס' הקשו קושי' זו ותי' דהכא נמי לא ידע דמחל שא"י אם תמות אשתו בחייו אך תירוצם תמו' לע"ד כיון דעכ"פ יש לו ט"ה