חמדת שלמה חלק ב קמב

היתה תחתיו אלא שאתם מגלגלין הישנים אותן שנפלו קודם אירוסין ועי' היטב

שם ע"ב תוס' ד"ה כתבתינהו לברתה מאי עי' מה שהקשו על רש"י והרא"ש הקשה לשיטת רש"י אמאי נאמנים עדים **(הדברים בכאן אינם רק דרך פלפול בדברי הגמרא לפרש דברי קדמונים אבל לא לדון למעשה בזה, כי דברים כאלה הולכים בזמנים הללו כפי חוקי המלכות ודינא דמלכותא דינא.)** אם כ"י יממ"א עי"ש ולפע"ד תמו' ג"כ על רש"י לפי"מ שפי' הר"ש הביאו הרא"ש ז"ל דעת רש"י דקושי' הגמ' אי לא קנה ליקנינהו בעל דהקושי' הוי כיון דלא תקנה בהברחה ע"כ אמרי' דלמתנה גמורה נתכוונה וכפי' ר"ת ז"ל וקשה טובא לדעת רש"י איך אפשר לומר דלמתנה גמורה נתכוונה הא אמרה לפני עדים שעושה רק להבריח וא"כ בע"כ טעתה בהברחה שהיתה סוברת שמהני הברחה שלה אבל עכ"פ א"א לומר שדעתה שיקנה המקבל מתנה

לכן נלע"ד דרש"י לשיטתו הוכרח לפירושו ויתיישב הכל בעזה"י, והנה בתחילת העיון הי' נ"ל בישוב קושי' תוספת מב"ב דמוכח דגילוי דעת מהני לכ"ע דיש לומר דשם מיירי דהגילוי דעת היה בשעת המתנה אבל כאן מיירי דהגילוי דעת היו קודם המתנה ובשעת המתנה נתנה סתם ומש"ה הוי דברים שבלב לולי דאמרינן דהוי ממילא אומדנא דמוכח, ובזה פליגי כאן אי הוי אומדנא דמוכח או לא רק דצ"ל למאן דסבירא לי' דהוי אומדנא דמוכח למה לי עדים וצ"ל דבעי תרווייהו דלא הוי אומדנא כ"כ, אח"כ מצאתי חילוק זה בריטב"א ובפ"י, אמנם דחיקא מילתא קצת למה בעי תרווייהו

ונראה דרש"י לשיטתו א"ש, דהנה רש"י פי' עשאם כנכסים שא"י לבעל דהוא סובר שנותן מתנה גמורה וצ"ל אטו בשופטני עסקי' כיון דאנן אמרי' דמסתמא לא כתבה רק להבריח א"כ מה"ת לא יבין הבעל את זאת ויסבור שנתנה מתנה גמורה ובפרט אם הבעל ת"ח מא"ל שיודע הדין דלא הוי רק מברחת ע"כ פי' רש"י דמיירי דאיכא עדים ולעולם אף בלא עדים איכא אומדנא דמוכח שהיה כוונתה רק להבריח רק בלא עדים אי אפשר לדון דהוי מברחת דממ"נ אי אמרי' דהוי מברחת א"כ קנה הבעל וא"כ לא תיקנה בהברחתה ע"כ מוכח דלמתנה גמורה נתכוונה אבל היכא דגלתה דעתה לעדים שרצונה להבריח והבעל אינו יודע מהעדים סובר שפיר דלמתנה גמורה נתכוונה ואח"כ כשתביא עדים באמת תהיה מברחת, מעתה מיושב קושית הרא"ש כיון דבל"ז אומדנא דמוכח לגמרי דלא כוונה רק להברחה רק כיון דסו"ס קנינהו בעל מוכח דלמתנה גמורה נתכוונה אף שהוא נגד הסברא החיצונה וכיון דאיכא סהדי מוקמי' הדבר על ס' החיצונה ול"ש לומר לא אתי ע"פ ודוק

ולפ"ז מיושב ג"כ מאי שהקשיתי דהא באמת שמואל קאמר סתמא אם יבוא שטר מברחת לידי, ובשלמא אליבא דאמת סתם שטר מברחת היינו על ידי עדים אבל בהו"א זו דלא ידעינן עדיין מעדים והוי כנכסים שאינם ידועים ואף על ידי העדים לא תקנה כלום בהברחתה וע"כ שטעתה בהברחתה א"כ מה"ת לאוקמי סתם שטר מברחת דמיירי שיש עדים כיון דממ"נ אף עם העדים לא תקנה כלום ע"כ הקשה הגמ' שפיר ומכש"כ לפי קושי' הרא"ש הנ"ל דא"ש די"ל בהו"א זו דאפי' עם העדים עדיין לא תקנה כלום בהברחתה וא"כ קשה אמאי קאמר שמואל אם יבוא לידי אקרענו הא אם יתקיים השטר בחותמיו תו לא יהי' העדים נאמנים דבשלמא לפי תי' הגמ' שפיר י"ל דנאמנים דל"ה רק גילוי מלתא כיון דבל"ז הסברא נותנת שכוונה להברחה רק בלא עדים א"א דממ"נ אם נימא דל"ק המקבל קנה הבעל ועם העדים תיקנה שיהי' כנכסי' שאינם ידועים וכמש"ל אבל בהו"א זו דאין חילוק לענין ההברחה כיון דאכתי לא ידעי' דעשאם כנכסים שא"י הקשה הגמ' שפיר דלקנינהו המקבל דאין העדים נאמנים לגרע השטר כיון דלא תקנה בהברחתה אף עם העדים אדרבא הסברא נותנת דלא כוונה להברחה וא"כ אין העדים נאמנים ודוק

ולפי"ז י"ל קושי' התוס' על רש"י די"ל הא דמשני הגמ' הכא כאן במקצת היינו כיון דבמקצת ס"ל לרבנן דלא כוונה להברחה מצד ס' החיצונה תו לא מהימני העדים אם כתב ידם יוצא ממקום אחר כקושי' הרא"ש דל"ש תי' הנ"ל כיון דמס' החיצונה ל"א דכוונה להברחה כיון דל"ה רק מקצת נכסים ול"ש לומר דל"ה רק גילוי מלתא מש"ה קאמרי רבנן רצה משחק אבל התם מסתמא ר"ז הי' מודה לאמו שגלתה דעתה משום הכי שפיר מהני אף במקצת נכסים ודדרך הראשון שכתבתי דקושי' הגמ' קאי לשמואל דמסתמא מיירי בלא עדים בהו"א זו אבל אי איכא עדים נאמנים אפי' בהו"א זו אפי' בכתב ידם יוצא ממקום אחר דלא כקושי' הרא"ש כמו שתי' המפרשים קושי' הרא"ש אבל במקצת מש"ה ל"מ העדים דל"ה רק דברים שבלב כתי' הריטב"א י"ל קושי' תו' בבבא בתרא על הא דאמר ר"נ עד שיכתבו כל נכסים והקשו תו' לפ"מ שהוכיח דבפלוגתא לא קמיירי הא זה תלי' בפלוגתא ונדחק המוהרש"א שם לאיזהו פלוגתא כוונו תי' והאו"ת כ' כוונת תו' דתלי' דפלוגתא דר"ש ורבנן בנכסים שא"י דלרבנן סו"ס קנה המקבל כקושית הגמרא כאן, אך לפ"ז תירוץ תוס' דחוק מה שתי' דנ"מ בגילוי דעת דקשה אפי' מקצת נכסים נמי וצריך לדחוק כמו שנדחק המהרש"א לפי דרכו ולפמ"ש דקושי' הגמ' לא קאי ליקנינהו בעל היינו דשמואל קאמר סתמא אם יבוא שטר מברחת לידי אקרענו ובהו"א זו סתם שטר מברחת הוא בלא עדים דממ"נ אם ידעה הדין אף עם העדים ל"ת לפי הו"א זו ואם לא ידעה הדין וסברה שתקנה בהברחתה ל"ל עדים דממ"נ אין העדים נאמנים רק מסברא חיצונה וכמש"ל אבל אם באמת יש כאן עדים לא קנה המקבל רק הבעל וא"כ קאמר ר"נ התם שפיר מברחת עד שיכתוב כל נכסיו דנ"מ אליבא דכ"ע היכא שיש כאן עדים שלא כוונה רק להברחה והא דנקט ר"נ סתם מברחת כיון דלדידן דקי"ל כר"ש סתם מברחת היינו עם עדים כדי שיהיו נכסי' שא"י נקט שפיר סתמא דנ"מ אף לרבנן לענין שלא יקנה המקבל אבל במקצת ל"מ העדים דהוי דברים שבלב כסבר' הריטב"א

ויש להביא ראי' לסברא הנ"ל משיטת הרמב"ם כפי שכ' הר"ן לשיטתו דמברחת יורש המקבל מתנה ובמהיום לכשארצה יורשים יורשי' וכתב הר"ן הטעם דאומדין דעתה שכוונתה היה שיזכה המקבל עבור יורשי' וכתב הר"ן דהוי כמזכה עבור יורשי' ובהכי סגי לעקור ירושת הבעל שהוא דרבנן ולא דמי לשאר נכסים שא"י עי"ש וצריך להבין לפ"ז למה לא נימא במברחת ג"כ הכי ולפמ"ש ניחא דבמברחת אי לא קיבל המקבל ל"ה נכסים שא"י כלל דהרמב"ם סובר דמיירי בלא עדים אבל בכותבת מהיום כו' דודאי הוי נכסי' שא"י כיון דבידה ליתן בכל שעה מתנה גמורה ל"צ דליקני המקבל ע"כ אמרי' שפיר אומדן דעת הנ"ל ודוק היטב בכ"ז אבל הרא"ש י"ל דמפרש עשאם כנכסי' שא"י דכיון שגלתה מעיקרא דעתה שרצונה להבריח ע"כ הוי כנכסים שא"י והי' נ"ל ראיה לזה הפי' בדברי הרא"ש ע"פ שיטת ס' הפלאה בדעת הרא"ש דבנכסים שא"י אינו יורש הבעל וקשה ע"ז מה שכ' דבמברחת יורש המקבל מתנה דאל"כ יורש הבעל כיון דאין לה יורש אחר וקשה הא הבעל סובר דהוי מתנה גמורה וא"ב הוי נכסים שא"י וע"כ אין יורש הבעל ופי' הגאון דלענין ירושה הוי נכסים ידועים ומוכח בע"כ פי' הנ"ל דאזלי' בתר כוונתה ודוק היטב: