חמדת שלמה חלק ב קמ

נולד ס' ברשותו דצריך עכ"פ לה"ר אפי' טוענת שמא דמשנתארסה נולדו ל"ה מתני' שתיק מיני' אם לא דנימא דר"א פליג על שמואל ולזה כ' דמסתמא לא יחלוק שוב ראיתי להגאון מופת דורינו בעל בית מאיר שי' שהקשה כן על תוס' וכ' דלא מסתברי לתו' לומר דברי מהני היכא דנולד הספק ברשות האב והוא דחוק לע"ד דמנ"ל לתוס' הא אמנם לפמ"ש ביישוב הקושי' דקאמר ות"ת כלה וק' דלמא בסיפ' משום חבמ"ת ויישבתי דאפ"ה מוכח דכהנס"ב ע"ה דאל"כ לא הי' הבדיקה קה"ח כמ"ש לעיל אך דלפ"ז הקשיתי דלמא לעולם דל"א כ"ה ס"ב ע"ה רק דאפ"ה צריך להיות קודם החופה משום דלמא תטעון ברי והוכחתי מזה דס"ל לתוס' דאין חילוק בין ברי לשמא בזה עי' לעיל ולפי"ז אתיין דברי תוס' דלעי' כפשטן דנהי דכ' דות"ת לא קאי לר"א והיינו דלר"א לא מוכח כלל דמשום נס"ב ע"ה דדלמא חזה"ג לחד מהני להוציא ממון וברישא הטעם משום דחזקתה ל"מ לאב מ"מ לענין דינא ס"ל לתוס' דמסתמא לא יחלוק וכיון דמוכח מות"ת דרמי ב"י ס"ל אליבא דשמואל דברי לא מהני דאל"כ ל"ה מוכח דדלמא משום חבמ"ת רק דאפ"ה צ"ל קודם החופה משום דלמא תטעון ברי א"ו דס"ל דברי ל"מ כלום ע"כ שוב ליכא למימר דר"א ס"ל דבעודה בב"א מקרי נה"ס ברשות האב ואפ"ה צ"ל דטעמא משום דאין טוען ברי וברי דידה ל"מ דהא מוכח מרמי אליבא דשמואל דס"ל ברי ל"מ דאל"כ ל"ה מייתי ות"ת ודוק היטב כי נ"ל נכון מאוד ביישוב דברי התוס' מכל מה שיש לגמגם ועי'

דף ע"ח ע"א רש"י ד"ה האשה כ' ונתארסה ובד"ה ב"ש הביא ראי' דלב"ש נשאת לא ועי' מהרש"א דהראי' קאי אעד שלא תתארס ג"כ ועי' תו' ד"ה האשה דעד שלא נשאת משמע לרש"י אפי' קודם אירוסין ולפע"ד י"ל דרש"י סובר מדב"ש נשמע לב"ה כיון דב"ש סובר אף דבנפלה לה משנתארסה תמכור ולא מספקינן אם בזכותו נפלה אפ"ה בנשאת לא תמכור וכמ"ש רש"י ממילא מוכח עד שלא תתארס ונשאת אליבא דכ"ע לא תמכור דעד שלא תתארס לב"ה הוי כמו שתתארס לב"ש ולעולם דרש"י סובר ג"כ דעד שלא נשאת אינו מוכרח דמיירי קודם אירוסין וכמ"ש תו' ולפ"ז י"ל דרש"י סובר כשיטת הר"ן בריש הכותב דהנך אמרו לו קבלו תשובת ר"ג דלפי"מ דגרס רש"י ברחב"ע מוכרת ונותנת וע"ז הקשו הואיל וזכה באשה וא"כ אין לומר דקושיתם רק על נפילת אירוסין דכיון דמ"ונ אין חילוק בין אירוסין לקודם אירוסין וכנ"ל, ועל אירוסין גופי' כבר נסתלקו בתשובה הראשונה רק דקושיתם כיון שזכו באשה בשעת נישואין ובזה אין חילוק אף קודם אירוסין וק' קושית תו' לימא דר"וש סברי כאמרו לו אף אם נימא דעד שלא נשאת אינו מכריח דמיירי קודם אירוסין א"ו דרש"י סובר כשיטת הר"ן, ובזה יש מקום ליישב קושית המהרש"א דמש"ה לא כתבו תו' דנקט עד של"נ דאל"כ לא הוי פליגא אמרי לו על ר"ג דודאי תוס' לשיטתייהו דגרסי לקמן אם מוכרת סברי שפיר דאמרי לו לא קאי רק אנתארסה כיון דקיימי' בשיטת ב"ה א"כ עדיף נתארסה מעד של"ת אבל לגי' רש"י לקמן מוכח דאמרו לו קאי אף אעד של"ת וכנ"ל ותו' הא כ' דרש"י הי' יכול לפ' כן ע"כ א"א להם כפי' המהרש"א ודוק

שם גמ' אבעי' להו ר"י אלכתחילה תוס' הביא בשם רש"י כתיבת יד שני פירושים וצריך טעמא למה חזר רש"י מפי' קמא שהביא תוס' בשם רש"י דלפי הנראה מסתבר יותר הפי' קמא כמ"ש תוס' לבסוף ותו ק' לפי"מ שפי' רש"י הקושי' אלכתחילה דהיינו על ב"ש מלבד מ"ש תוספת טעמא דב"ש אתי לאשמעי', קשה מאי קושי' הא אדרבא טעמא דב"ה אינו מובן כ"כ ל"ל תמכור לכתחילה וכמו שכ' התוספת משומרת יבם א"כ איך מצינן להקשות על ב"ש למה תמכור לכתחילה ואין לומר דהם לא סברי הטעם משום בזכותו נפל רק משום הואיל וזכה באשה א"ב ה"ל להקשות על ב"ה קושית הגמ' מ"ש רישא וגם לפי' קמא של רש"י דהקושי' קאי על הרישא וכתב מוהרש"א דלפי' זה צ"ל דהוי מדמה להו לנתארסה וכמו לפי' ר"ת, לפענ"ד אינו מובין ג"כ דלפ"ז הו"ל להקשות מ"ש רישא ומ"ש סיפא ולא לחלוק בס' עצמן הואיל וזכה כו' רק הוי לי' להקשות סתירה מיני' ובי', אחר זה ראיתי במוהרמ"ש שהקשה כן

ולע"ד נראה ליישב הכל דהנה גי' רש"י לקמן בבריית' מוכרת לכתחילה דלכאורה ק' על רחב"ע דקאמר לא כך השיבו כו' שכן זכאי במציאתה ופי' רש"י דזהו תשו' נצחת ואיני מבין תשובה זו כיון דלב"ה לא תמכור והטעם משום דמספקא לן אי בזכותו כו' ופי' רש"י וכ"מ מתו' דהס' הוא אם יבוא לידי נשואין אבל אי הוי כל אירוסין אתי לידי נישואין הוי מכרה בטל א"כ ממילא בנישאת מש"ה מכרה בטל משום דבזכותו נפלו ולא מטעם דזכאי במציאת' דהא אפי' ארוסה דאינו זכאי במציאתה אפ"ה א"י למכור אי בזכותו נפלו בשלמא לאמרי לו דר"י לא ק' למה השיב על החדשים אנו בושים ולא השיב מילתא בטעמא בנשאת משום דבזכותו נפלו די"ל באמת הפי' כך דהא ודאי אף דקאמר על החדשים אנו בושים מ"מ ודאי איכא טעמא למלתא רק דאינו חזק כ"כ והיינו משום דאמרי לו הוי סברי משום הואיל וזכה באשה וממילא אף בנפלו לה משנתארסה ונשאת ג"כ מכרה בטל השיב ר"ג שאין הטעם כן רק על החדשים אנו בושים דאין הטעם ברור כ"כ דהא באמת אף דבזכותו נפלו מ"מ במאי קנה הנכסים והואיל ואין הטעם ברור כ"כ קאמר שפיר על החדשים כו' אבל על רחב"ע קשה מאי השיב להם טעמא שאינו כלל ואין לומר דהשיב להם לשיטתם כיון שלא ידעו הטעם משום בזכותו נפלו דמ"מ הו"ל להשיב להם האמת אבל לגי' רש"י דגרס במלתא דרחב"ע מוכרת אתי שפיר דיש לומר באמת ר"ג אינו סובר כלל הך סבר' דבזכותו נפלו דהאי סברא לא מוכח רק מקושית הגמרא מ"ש רישא וכיון דרחב"ע אליב' דר"ג סובר דלא נחלקו ממילא אינו מוכרח הסברא הנ"ל ע"כ י"ל שפיר הטעם רק משום הואיל וזכה באשה וקאמר ר"ג שפיר בנשואה הטעם הואיל וזכאי במעש"י ובזה מיושב ג"כ כיון דתשובה נצחת היא זו למה לא השיב כן אליבא דר"י ובזה ניחא כיון דר"י היה שונה פלוגתא דב"ש וב"ה א"כ מוכח דלא תלוי כלל בזה וכמ"ש ומיושב קושית תוס' על רש"י למה לא מגיה ר"ז הברייתא מקמי מתני' דבברייתא מוכח דהגירס' מוכרת, ולשיטת תוס' י"ל הא דאמרי' אימר בזכותו נפל דזכותו הוא מתקנת חכמים שתקנו שלא יוכל למכור וע"כ לא היה יכול ר"ג להשיב משום בזכותו נפל דע"ז אנו דנין למה תקנו חכמים בנשואה שמכרה בטל דאם לא תקנו חכמים תקנה זו ל"ה שייך לומר דבזכותו נפל ואזדי לה ההוכחה שכת' לשיטת רש"י אמנם מפי' הריף המוב' בס' תמים דעים מוכח דהפי' הוא כפשוטי' דהוא מפרש לר"ג בנפלה משנשאת ל"ת ואם מכרה ונתנה קיים ומה שנפלו לה קודם אירוסין תמכור לכתחי' וצ"ל דקו' הגמ' מ"ש אטו כיון שנפלו לה מקוד' מגרע גרע וכפי' רש"י ובע"כ צ"ל דאף בנשאת הוי ספק לפי' זה אף דל"ש לומר סברא הנ"ל כיון דאין כאן תקנה כלל שיהי' המכר בטל ודוק היטב

ולפי"ז מיושב קושי' הנ"ל דהנה תו' כתבו אליבא דרש"י דעד שלא נשאת משמע לרש"י אפי' קודם אירוסין וברש"י שלפנינו לא נמצא כן רק דהמהרש"א כ' דתו' הוכיחו כן מרש"י משום טעמא דב"ש אתי לאשמועי' ולפמ"ש דאינו מוכרח מדברי רש"י לומ' דעד שלא נשאת משמע אפי' קודם אירוסין רק מדב"ש נשמע לב"ה וכמ"ש לפי"ז אפשר דבמהדורא אחרת הי' כ' ברש"י כמו שהביא תו' וכן מצינו כ"פ שהי' לתו' שינוים ברש"י מרש"י שלפנינו ולפי"ז י"ל דודאי הני אמרו לו היו יודעים ג"כ טעמא של ב"ה משום