חמדת שלמה חלק ב קלט

הספק רק על הכתובה ול"מ נס"ב וע"כ אין לנו ראי' דר"י חולק על ס' דכל הנ' ס"ב והקשה הגמ' שפיר] והרי"ף לשיטתו הקשה שפיר על האיכא מ"ד דלדידי' לא תלוי בקיום המקח דהא לשיטת הרי"ף על בעה"ח לה"ר ואי לא מביא ראי' נתבטל המקח: **(כל דיני מקח וממכר בפרט ודיני ממונות בכלל ובפרט שייכים בזה"ז לדינא דמלכותא ואין דנים בם כלל והדברים הובאו רק דרך פלפול לברר עניני קדושין

,)** ולפ"ז יש מקום אתי ליישב קושית תוס' דלעיל בשיטת פ"פ שכת' להוכיח דלר"י מוציאין ממון בס' ספיקא למ"ד מקח טעות ממאתים אבל מנה אית לה ודלמא זנתה ברצון א"ו דע"ז איכא ס"ס ולפמ"ש די"ל אף לר"י י"ל ס' כ"ה ס"ב על"ה רק דלפי"מ דקי"ל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אין הספק רק על הכתובה מש"ה לא מיקרי נס"ב ולפ"ז י"ל דלענין ספק שזנתה ברצון דאז הוא הספק שאין רשאי לקיימה וצריך להוציאה דאסורה עליו לענין זה שפיר מקרי נולד הספק ברשותו דאין לך ביטול מקח גדול מזה שצריך להוציאה אף דצריכה גט מ"מ כיון דא"א לקיימה שפיר מקרי נולד ס' ברשותו

ולפ"ז יש לי מקום עיון על מה שתמה הגאון בעל בית מאיר שי' על הא דרואה דם מ"ת שאין לה כתובה אם הקלקול הי' תיכף אחר הנשואין והקשה למה לא נימא כהנס"ב עלה"ר ואולי תחתיו נתקלקל' ולפמ"ש י"ל דהתם כיון דבין כך וב"כ א"ר לקיימה כיון דרמ"ת וא"כ אין הס' רק על הכתובה וע"כ לא מקרי נס"ב ול"ד כלל לאינך כ"ה נס"ב דהתם אנו דנין אם יתקיים המקח והכא ממ"נ צריכה גט ולקיימה אי אפשר ע"כ לא מקרי נס"ב, ועוד צל"ע דאפשר אף לשיטת הרי"ף ז"ל י"ל סברא זו דאף דלדידי' אמרי' כל הנס"ב ע"ה אף שיתבטל המקח דמשום הכי על בעה"ח להבי' ראי' מ"מ התם היינו כדי שיעמוד החמור באותו בית שהוא עכשיו והכא כיון דס"ס צריכה גט י"ל דל"ש לומר כהנס"ב ע"ה והנה אפ"ל סברת הריב"ש הנ"ל אפי' היכא דאין נ"מ לענין המקח מ"מ על חיוב הכתובה י"ל ג"כ הואיל ונתחייב בודאי ע"פ קנין או ע"פ תנאי ב"ד ואח"כ נולד ספק ברשותו לבטל החיוב אין יכול לבטל בלא ראיה דגם ע"ז שייך נס"ב הואיל והחיוב הי' בודאי וברשותו נולד הספק לבטל החיוב א"י לבטל בלא ראיה וכן נ"ל להביא ראי' לזה ממ"ש תוס' בסוגי' דחרשת על שינוי' דר"ש כגון זו פתח פיך לאלם הוא ופי' תוס' דמש"ה אפי' בשמא מוציאין ממון כדאשכחן הכא דעל הטבח להביא ראי' אפי' לא יהיב דמי והנה ר"ש ס"ל בפ"ק כנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה יש לה כתובה מנה וא"כ אין הספק כלל על הנישואין ואפי' הכי ס"ל לתוס' דשייך לומר כהנס"ב וע"כ מטעם הנ"ל הואיל ועכ"פ היה בח"ח דאין לומר דתוס' לא הביאו רק לדוגמא דמוציאין ממון בשמ' ולעולם אין הטעם לר"ש משום כהנס"ב רק משום חזה"ג לחוד מוציאין ממון הא ליתי' דא"כ תיקשי קושית תוספת בנדה על ר"ש דאמר לענין דינא תנן ול"ש תי' התוס' דשם א"ו מוכח דתוס' ס"ל דאף לענין חיוב כתובה שייך לומר כהנס"ב ולפ"ז נסתר דעת האיכא מ"ד הנ"ל

אמנם לפ"ז קשי' לי טובא על שיטת התו' דלעיל בסוגי' דמשארסתני נאנסתי קאמר הגמ' הא דר"י דשמואל היא ושני הגמ' ש"ה דאיכא מיגו כו' ה"נ מסתבר' כו' ותמי' טובא הא לשיטת התו' אליבא דאמת הטעם משום כל הנס"ב עליו להבי' ראי' אפי' בשו"ש ונהי דבס"ד ס"ל להגמ' דטעמא דשמואל משום בו"ש היינו משום דהתם קאי אליבא דר"י דאמר אביי הא דר"י דשמואל היא ולר"י ע"כ הטעם משום בו"ש דהא איהו לא סבירא לי' כהנס"ב עלה"ר מ"ת אליבא דאמת קשה מאי קאמר הגמ' דאל"כ קשי' הלכ' אהלכת' הא אליב' דהלכתא טעמא אחרינא איכא משום כהנס"ב אך לפי הסבר' שכתבתי א"ש די"ל לדידן דקיי"ל כר"א דבבעל לכ"ע אין אדם עושה בעילתו ב"ז א"כ ל"ש הכא טעמא דכהנס"ב כיון דעל הנישואין אין כאן ספק וכן סוגי' דר"פ האשה שנתארמלה דקאמר ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא בבו"ש וקשה לימא משום כהנס"ב ולפי ס' הנ"ל א"ש לפמ"ש תוס' התם דקושית הגמ' קאי לר"י דס"ל הטוען אחר מעשה ב"ד ל"א כלום, ור"י הא ס"ל כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה א"כ לדידי' ליכא למימר טעמא משום כהנס"ב כיון דלדידי' ג"כ אין הס' על הנשואין ובאמת לענ"ד הקלושה מסתברא דעיקר ס' כהנס"ב היינו אם עי"ז שאנו דנין על הס' יתבטל קנין של הרשות אבל אם אין הספק רק על חיוב הכתובה נ"ל די"ל דאין זה ענין לרשות ולפ"ז הי' מיושב סוגי' דלעיל על נכון אמנם לפמ"ש להוכיח מסוגי' דחרשת דאף על חיוב הכתובה שייך לומר כהנס"ב ע"ה הדרי קושיתי דלעיל לדוכתי' מאי קאמר דאל"כ קשי' הלכת' אהלכת' הא לדידן לק"מ וצע"ג לע"ד הקלושה על דברי תוס'

ונחזור לראשונות מאי דקשי' על שיטת רש"י ותוספת מאי ראי' מייתי מסיפ' לפי"מ שפי' דאוקי כרבא הא בסיפ' הטעם משום חבמ"ת ולפום רהיט' נ"ל לפי מה דקשה לעיל בתוס' שהוכיחו דר"א איירי בשו"ש דמסתמא לא פליג על שמואל והקשה המהרש"א דא"כ קשי' לר"א א"כ משנתארסה נמי ומ"ש בתי' עי' לעיל מה שהקשינו ולענ"ד נ"ל דודאי תוס' ס"ל דר"א סובר ג"כ כשמואל רק די"ל ר"א ס"ל דאף בעודה בב"א ל"א כאן נמצ' וכ"ה על רשות אב דאדרבא מסתבר יותר דליהוי ברשות הבעל וכמ"ש הרא"ש ולפי"ז מיושבי' הקושיות הנ"ל דלהכי הוצרך לומר רישא מנה לאבא בידך משום דבאמת נולד הספק ברשות הבעל רק דאפ"ה א"צ לה"ר משום דכל הטעם של נס"ב הוא להחזיק חזקת אידך אבל כאן דל"מ חזקתה לאב ל"מ כ"נ דנימא שהבעל צל"ר ולפי"ז ממילא מיושב קושי' מהרש"א דמש"ה ל"מ אם מביא ראי' שמשנתארסה נולדו המומין דאף משנתארסה מקרי נולד הספק ברשות הבעל וכיון דלגבי דידה מהני חזקתה ע"כ על הבעל לה"ר ועי' מש"ל והא דכ' תוס' לקמן ואוקי מתני' כרבא אכתוב לקמן אי"ה

אמנם אי קשי' הא קשי' מנ"ל לתוס' לדחות בזה פי' הראשון דלמא באמת סובר ר"א דמקרי נס"ב של אב מן האירוסין כמו רבא רק דס"ל היכא אמרי' נס"ב עלה"ר בשמא אבל בברי א"צ להביא וכמ"ש הר"ן ולהכי משני רישא מנה לאבא בידך ול"ה ברי וע"כ על האב לה"ר וסיפא מנה לי מש"ה אפי' אם הביא משנתארסה ל"מ וכמ"ש הר"ן ע"כ נ"ל דתו' ס"ל דהא דאמרי' כהנס"ב עלה"ר לאו משום כיון דנס"ב אמרי' דברשותו נעשה אבל אי הוי ידעי' שהי' הריעותא ברשות אידך כגון במומין [דבמקום אחר אין לו מציאות] רק אפי' היכא דנעשה הריעותא ברשות אחר אפ"ה כיון דעכשיו שבאין לפנינו לדין נולד לנו הספק ברשות זה צריך לה"ר ובזה מובן ס' התו' לחלק בין הספק הוא לטיבותא או לגריעותא דאי משום חזקה לחוד קשה מ"ש ולפי"ז אייתי שפיר ראי' מכלה ב"ח דס"ל כאוקימתא דרבא דרישא משום כנו"ה וסיפא נמי משם כנו"ה ול"צ השתא לתי' דרבא חבמ"ת דהשתא לק"מ מסיפא דאפי' מביא ראי' שמשנתארסה נולדו המומין אפ"ה מקרי נולד הס' ברשות הבעל

שוב נ"ל ליישב הקושי' הנ"ל דמש"ה לא רצו התו' לפ' דמש"ה צריך ברי לר"א כי היכא דצריך לה"ר שעד שלא נתארסה דבלא ברי הוי מהני משנתארסה דאז נ"ה ברשות האב אבל ע"י הברי צל"ר שעד של"נ דא"כ הו"ל למתני' לארויי האיך הדין אם טוענת שמא דבשלמא בלא שמואל הייתי אומר דהחילוק מבואר במתני' דהא מש"ה ברישא ע"ה לה"ר הואיל וטוען שמא וברי דידה לא מהני אבל השתא דהיכא דנכנסה לרה"ב יש צד מעליותא מחמת