חמדת שלמה חלק ב יד

מותרת ולמ"ש א"ש דבאמת ס"ל דצרתה אסורה דמסוגיא דסוטה אין ראי' די"ל כמש"ל דקושיית הגמ' הוא קודם דידעינן הק"ו ודוק הדק היטב כי הוא כפתור ופרח בישוב לשון הרי"ף

וראיתי ביש"ש שפסק ג"כ כהראב"ד ולא מטעמי' רק משום דבסוגיא דסוטה לא הביא הגמרא הא דרב וסיים דאין להביא ראיה דצרת סוטה אסורה מדלא חשיב ליה רבין בהדי הנך תלת דצרותיהן מותרות די"ל דס"ל דלא דרשינן כלל לשון הוטמאה וע"כ הוי לדידי' מילתא דפשיטא וצ"ל אף דחשיב צרת מח"ג היינו כי היכא דלא נימ' אהני ק"ו למיסרי צרה וכיון דאשמועינן בצרת מח"ג ה"ה בצרת סוטה עיי"ש, ותימא דבירושלמי מבואר להדיא דר"י ס"ל צרת סוטה אסורה, גם פלא בעיני על מהרש"ל במאי שפסק דצרת ס' סוטה מותרת וכיון דהוא ס"ל דסוגיות חלוקות א"כ אין לנו ראי' דצרת ס' סוטה ל"ה צרת ס"ע וצ"ל דס"ל אם העוגיות חלוקות בודאי אין הלכה כרב וצ"ע למה מאי אולמא סוגיא דסוטה מסוגיא דיבמות ומנ"ל להקל ודוק היטב כי קצרתי

עוד קשה לי לשיטת הסוברים דלרב ספק צרת סוטה מותרת א"כ למה לא קאמר הגמ' לעיל בריש פרקין חדא למעוטי צרת ספק סוטה ומאי דוחקא למעוטי הא דשמואל דהוי רק מילתא דרבנן משום גזירה ול"ד כלל לט"ו נשים דהוי מילתא דאורייתא ויותר הו"ל למימר למעוטי צרת ספק סוטה וחדא מחברי' ל"מ למילף דמח"ג איכא ס' להתיר הצרה דטומאה ל"ק עלי' וספק סוטה איכא ס' להתיר הצרה משום דטומאה דידה לא נאמר בלשון לאו ולפמ"ש א"ש די"ל צרת ס' סוטה אסורה וצע"ג

ועתה נשובה אל הראשונות בישוב קושיית המ"ל די"ל הא דפשיטא ליה להגמרא דאשת כהן שנאנסה ויש לו אח חלל מותרת לו היינו משום דלגבי דידי' ל"ה טומאה כלל וע"כ ל"א טומאה כתיב בה כעריות רק היכא דהטומא' שייך לגבי אחיו אי משום הק"ו או דהתורה גלי לן במ"ש לשון הוטמאה להורות דאף לגבי אחיו הוי טומאה וכאלו זנתה תחתיו כיון שמחמת נישואי אחיו בא כמש"ל ולפ"ז י"ל במאי דפשיטא ליה להמ"ל דהיכא דנשאה הבועל ומת ונפלה לפני אחיו אסורה ג"כ משום טומאה אי נימא כתי' הראשון של תו' ר"פ דלא תלי מידי בלאו יעו"ש ולפמ"ש י"ל דע"כ ל"א דאסורה משום טומאה רק היכא דאסורה משום שזנתה תחת בעלה והוי כאלו זנתה תחת אחיו היבם כיון שמכח נישואי אחיו בא משא"כ היכא שאסורה עליו משום שהוא הבועל דזה אינו ענין לאחיו כלל כיון שהוא לא זינה עמה וע"כ אין ראי' כלל שתהיה אסורה ליבם

ולפ"ז נתיישב לי קושי' התו' בסוטה שהקשו דהו"ל לאקשויי נעשה פ"ד תהיה אשתו אסורה ליבם משום הק"ו ומאי הו"ל לשנויי ולמ"ש אין זה ענין כלל לזנתה דבזנתה שפיר שייך כיון דהוא בא מחמת זיקת אחיו הוי כאלו זנתה תחתיו וכן בגרוש' אחיו י"ל דהוי ג"כ וכאלו היא גרושתו כיון דהאיסו' בא מכח נישואי אחיו משא"כ בנעשה פ"ד דאין האיסור בא על אחיו מחמת הנשואין רק שהוא פסול בגופו ע"כ אין לאוסרו על אחיו היבם כיון דהוא אינו פ"ד והא דאיתא בירושלמי דאסור' לאחיו של בועל משום דהירושלמי דריש ונטמאה ליבם וכמ"ש המ"ל בעצמו עיי"ש משא"כ לתלמודא דידן דדרשינן ונטמאה לתרומה ואין לאוסרה על היבם רק משום טומאה דכתיב לגבי בעל י"ל שפיר דהיינו דוקא בנטמאה תחת הבעל דהוי כאלו נטמא' תחת היבם הואיל מכח נישואי אחיו בא וכן היכא שהיבם הוא הבועל י"ל ג"כ דאסורה ליבם כיון שהוא הבועל ושייך טומאה לגבי דידיה משא"כ אם הבעל הוא הבועל ועי"ז נאסרה על הבעל אין זה ענין ליבם כלל כן נלע"ד נכון וברור

מעתה לא נפלאת היא ולא רחוקה לפשוט ספיקו של הנ"י דהנה כתבנו ליישב מה שקשה ע"ד מסוגיא דסוטה דהתם באח חלל מש"ה שרי' שרי' לי' דלגבי דידיה ל"ה טומאה, וצריכין עדיין למסבר דבריו דלא תיקשי עליו מסוגיא דהבא על יבמתו דמוכח דבעלה לוקה משום טומאה וכיון דבעלה לוקה נימא ודאי דהוי כמו עריות כמ"ש הב"ש והמ"ל וצ"ל כיון דאי' אונס אינו שוה בכל ואינו אסור רק לכהן ע"כ ל"ד לשאר עריות דכתיב בהו טומאה דהוי איסור השוה בכל ונראה לפשוט ספיקו של הנ"י לפי"מ דאיתא בריש מכילתן לרב ור"א לחשבינהו ומשני משום דאינו בצרת צרה ואי נימא דאשת כהן שנאנסה ויש לו אח כשר אמרינן לגבי' טומאה כתיב בה כעריות ופוטרת צרתה ולאח חלל כבר הוכחנו מסוגי' דסוטה דשרי' א"כ עדיין מצי למתני צרת סוטה אשת כהן שנאנסה ויש לו אח כשר ועוד אחים חללים דלהחללים מותרת להתייבם ולהכשר אסורה ואוסרת צרתה ושפיר משכחת לה בצרת צרתה היכא דייבם החלל הצרה ונפלה אח"כ להאח הכשר דפוטרת צרת צרה וכן לעולם א"ו מוכח דאשת כהן שנאנסה אף לגבי אח הכשר ל"מ טומאה כעריות וא"פ צרתה ודוק הדק היטב בכ"ז כי הוא ברור בעזה"י

ולפ"ז יש ליישב מה שהקשיתי על הר"מ דלמא אחת כשירה ואחת פסולה מיירי בצרת ספק סוטה עיי' לעיל, דהנה הגם שכבר הוכחנו למפשט ספיקו של הנ"י עדיין לא פלטינן וצריכים אנחנו להבין הטעם דל"מ טומאה באשת כהן שנאנסה כמ"ש הב"ש והמ"ל דאשת כהן שנאנסה ילפינן משום דאמרי' הכל היה בכלל אחרי אשר הוטמאה וכדאיתא בפ' הבא על יבמתו וצ"ל או כמ"ש הב"ש או כמו שכתבתי, והנה י"ל דס' זו שייך דוקא אי עקרינן קרא מדוכתי' אבל אם נימא אין מקרא יוצא מידי פשוטו ואפי' מחזיר גרושתו מיקרי טומאה מכש"כ אשת כהן שנאנסה דהוי עכ"פ שם זנות וז"ב, ולפ"ז אשת כהן שנאנסה אסורה לאח הכשר ולהחלל ודאי מותרת כדמוכח בסוטה ולפ"ז קשיא ליתני ט"ז דמשכחת בצרת צרה וע"כ לומר לפי הו"א זו דאף סוטה ודאי צריכה חליצה וע"כ ל"מ למתני ט"ז ולפ"ז מיושב דל"מ למימר אחת כשירה ואח' פסולה מיירי בצרת ספק סוטה דלפי הו"א זו דע"כ צרת סוטה חולצת וכן סוטה עצמה ממילא אין ראי' ממשנה דסוט' לחלק בין סוטה ודאי לספק סוטה ומיושב ג"כ קושיית התו' דלא מבעי' בהיא גופה אם חולצת דלפי הו"א זו דלא עקרינן קרא מדוכתיה מוכח דאף סוטה עצמה חולצת ודוק היטב כי נראה נכון מאוד

דף יב גמ' דאמר שמואל מיאנה בזה מותרת לזה עי' ש"ע וב"ש לשיטת הר"מ דס"ל הא דאמרינן מיאנה ביבם אסורה לאביו משום שנראה ככלתו, וס"ל להר"מ דוקא לאביו אסורה משא"כ לגבי שאר קרובים ל"א כן וראייתו מדאמר מיאנה בזה מותרת לזה ומזה הוכיח הב"ש דס"ל להר"מ דאם מיאנה בזה א"צ חליצה משאר אחין דאי צריכ' חליצ' א"כ הא דמותרת לזה היינו משום הזיקה ותמה מזה על הש"ע דפסק דצרי"ח משאר אחין ולעיל משמע דפסק כהר"מ לדינא עיי"ש ועיי' לקמן פב"ש הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה

ולענ"ד נראה דא"א לומר מיאנה באח אחד א"צ חליצה משאר אחין דא"כ קשה אמאי דאמר שמואל צרת ממאנת מותרת לאחין ולאותו שמיאנה אסורה משום גזירת צרת בתו ממאנת א"כ לגבי שאר אחין נמי נגזור אטו צרת בתו ממאנת אם יקח צרת ממאנת באחיו ניחוש שבתו תמאן באחיו ויקח הוא צרתה א"ו דמיאון של אח אחד ל"מ לשאר אחין, ואם מיאנה בזה צ"ח משאר אחין וע"כ לגבי שאר אחין כיון דהמיאון אינו מועיל לגבייהו מה שמיאנה באח זה ליכא למיגזר שבתו של א' מהאחין תמאן באח השני ויאמרו שייבם האח השני צרת הבת כיון דהמיאון ל"מ לגבי אח שאינו ממאן בו וצ"ח ממנו א"כ יודעים שנקראת זקוקה לגבי האח וע"כ ודאי לא יתירו בזה צרת בתו משא"כ אם נימא דמיאנה באח זה א"צ חליצה משאר אחין וצ"ל דהמיאון עקר את הזיקה לגמרי אף שלא מיאנה רק על אחד מהאחין א"כ למה לא תהי' הצרה אסורה לשאר אחין משום צרת בתו ממאנת כמו שאסורה