חמדת שלמה חלק ב קלו

אם תמצא לומר שנולדו מקודם שמא מחל לענין הגט וכיון דהוי ס' ספיקא להצריכה גט א"כ הוי כמו רובא ולא צריכנן לחזקה כלל וע"כ לענין כתובה על האב להביא ראי' דלענין כתובה לא הוי רובא, ולפ"ז מיושב קושי' התוס' דתנא דרישא תני רבותא אף היכא דהוי תרתי דסתרי אפ"ה על האב לה"ר ותנא דסיפא תני רבותא דאף דל"ה תרתי דסתרי אפ"ה על הבעל לה"ר

ולפי"ז י"ל הלא תימא דקאמר רבא הכא [חוץ מדרכי הייתי מפרש כך דבלא סוגיא דהכא לא היה עולה עה"ד כלל לומר דלר"י לא אלים לי' חזקה כמו לר"ג רק דהוי אמרי' דאף לר"ג ל"מ לי' חזקה רק בהצטרפות ברי ולר"י לא אלים לי' ברי אבל לענין חזקה לא פליגי כלל אבל השתא דמוקמי' מתני' בפלוגתא דר"ג ור"י ולפמ"ש הר"ן ז"ל דפשטא דמתני' משמע בש"וש א"כ הוי מצינן למיטעי כיון דלר"י לא אלים לי' חזקה כמו לר"ג דלמא לא אזיל כלל ב"ח ע"כ קמ"ל דאזל ב"ח והכא משום חז"מ לא אזל בתר חזקה ודוק] דרבא בא לסתור תירוצו של ר"א דאמר רישא ר"י וצ"ל או דר"י לא אזל כלל בתר חז"הג דאל"כ הוי תרתי דסתרי או דאמרי' אף תרתי דסתרי ודלא כסברת תוספת בבכורות ורבא יש לומר דס"ל לכלל מונח כסברת תוספת שם וא"כ הוי צריכנן לומר דר"י לא אזל כלל בתר חזקה דגופא ע"כ קאמר דהא ליתא דאף ר"י אזיל ב"ח דגופא ודוק

ולפי"ז י"ל קושית הפ"י הנ"ל שהקשה ממ"נ אי סברא פשוטה הוא דחזקת פנוי' ל"ח חזקה כלל נגד חזה"ג א"צ לראי' כמו שכת' תוס' ואי לא הוי סברא פשוטה עדיין מנ"ל ולפמ"ש י"ל דהנה נראה לי מה שהכריחו תוס' לפרש דהיכא דליכא חזקה כנגדה פשיטא דאזיל בתר חזקה לאו משום דילפי' מנגע כדאי' בחולין דמהתם ממילא מוכח דאף דאיכא חוקה כנגדה עי"ש, ע"כ נראה לי דהוכחת תוספת הוא דקשי' להו מאי אתי רבא לאשמעי' דמה"ת נעשה פלוגתא רחוקה דר"ג ס"ל חזה"ג אלים אף מחז"מ ור"י לא סבר חזה"ג כלל ואף בלא רבא הוי ידעי' דהיכא דליכא חזקה כנגדה אזיל ר"י בתר חזקה וע"כ הוצרכו לומר דקמ"ל אף היכא דאיכא חזקה כנגדה וקשי' שפיר קושית הפ"י אבל לפי מ"ש א"ש דרבא הוכיח לפום תירוצו דר"א דר"י ל"ל חזקה דגופא כלל דאל"כ הוי תרתי דסתרי וע"כ קאמר דבאמת ר"י אזיל בתר חזקה דגופא ולפ"ז בע"כ אף לר"י צ"ל ברישא מטעם כ"נ וכ"ה דעי"ז אתרע חזקת רשות האב וע"כ אף לענין קי' הוי רק ספק קי' [ועי' בב"ש סי' ל"ט שרוצה לומר דע"י כאן נמצא וכ"ה לא הוי קי' כלל וניהו שכל האחרונים לא סבירא להו הכי וכמו שכ' תוספת דכאן נמצא וכ"ה לא אלים כמו חזה"ג מכל מקום להא מהני דאתרע חזה"ג ולא הוי רק ס' מקודשת וע"כ לענין ממון האב צריך לה"ר

ולפ"ז יש לפרש דרך אחר בגמ' דרבא מוקי לה כר"י ואפי' הכי צ"ל רישא כ"נ וכאן היה דאל"כ הוי תרתי דסתרי והוצרך ג"כ לומר סיפא כאן נמצא וכאן היה ולא כפשוטי' דכיון דצ"ל ברישא דעל האב להביא ראיה מטעם כאן נמצא וכאן הי' ממילא בסיפא דליתי' לכאן נמצא וכ"ה לגבי אב ממילא צריך הבעל להביא ראי' הא ליתי' דהא צ"ל לפ"ז למה קאמר ר"י במשארסתני נאנסתי דא"נ נימא ג"כ דהוי תרתי דסתרי לרבא דסבירא לי' כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום וא"כ לפי דברי הבעל הוי מקח טעות לגמרי וא"כ צריכנן לחזה"ג לענין גט ממילא יהי' צריך ליתן כתובה וצ"ל דהתם צריכה גט לדידן מטעם דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ול"צ לחזקה ולפי זה אתי שפיר דיש לומר רבא ס"ל לדידן קדשה על תנאי וכנסה סתם צריכה גט דלענין גט אמרי' אחולי אחלי' וע"כ אין נ"מ לענין גט וכיון דאין נ"מ לענין גט ע"כ אין על הבעל להביא ראיה רק משום כאן נמצא וכאן הי' ולפ"ז מ"ל כסברת הר"ן דלעיל במשארסתני ודאי לא נאנסה ברשות הבעל וע"כ סבירא לי' לר"י על האב להביא ראיה רק דעל הר"ן הוי ק"ל למה צ"ל רישא כאן נמצא וכאן היה הא מרישא לא קשיא כלל כיון דטוען שמא ע"כ עליו להביא ראי' ולפמ"ש א"ש דצ"ל כ"נ וכאן היה דלא ליהוי תרתי דסתרי

אך הא קשי' כיון דבע"כ צ"ל חזקה אין אדם שותה בכוס מכח קושי' אביי א"כ לא הוי צ"ל סיפא כאן נמצא וכאן הי' דהא מצי למימר משום חדא במקום תרתי וביותר תמוה על מסקנא דשמעתין דקאמר ות"ת כלה ופי' תוספת מכלה בבית חמי' וקשה מנ"ל דהתם משום כאן נמצא וכאן היה דלמא משום חדא במקום תרתי וכן הקשה בחידושי מוהר"י טראני ונדחק מאוד והי' אפשר לומר אליבא דאמת אי אמרי' דרישא מיתוקמא לקי' מוכח דלאו משום חבמ"ת הוא דאל"כ אף אי מייתי הבעל ראי' שקודם שנתארסה היו בה מומין אלו למה יהיה צריך האב להחזיר הכ"ק דמסתמא כמו ברישא מיירי לענין כסף קי' ה"ה בסיפא א"כ למה מהני ראיית הבעל להחזיר לו הכ"ק נימא חזקה אין אדם שותה ומחל רק דלפי"ז קשה קושי' אביי עד שלא תתארס כו'

ונראה דאפ"ל דהוצרך רבא לומר כנו"ה דהא דאמרי' חזקה אא"ש בכוס ופי' רש"י דהיינו חופה והנה לכאור' יות' מסתבר לומר דקאי על הביאה דלענין חופה מאי אכפת לי' בבדיקה שקו"הח הא יכול לבדוק אח"הח ובמתני' מוכח דהבדיקה היא קוה"ח דקתני נכנסה לרשות הבעל על הבעל לה"ר משמע תיכף כשנכנסה אמרי' דבדקה כבר ע"כ נראה די"ל דבאמת עיקר הבדיקה הוא משום הביאה רק כיון דבאמת הוי הדין דאמרי' כנו"ה ואם יבדקנה קה"ח יהי' עלי' להביא ראי' משא"כ אם יבדקנה אחר החופה יהי' עליו הראי' עכ"פ שמשנתארסה נולדו המומין ע"כ מסתמא בודק קה"ח ולפי"ז מוכרח רבא לומר כנו"ה דאל"כ חזקה דאא"ש אין כאן וא"ש אליב' דאמת דאמר ת"ת כלה בב"ח וכמ"ש תוס' דאף אליב' דרב' מוכח אליב' דאמת כנו"ה מסיפ' אמנם לפי"ז נסתר תי' תוס' מ"ש דתנ' דסיפ' נקט לרבות' נכנסה דמהני ראי' ותנ' דריש' ס"ל באמת דל"מ ראי' משום חזקה אא"ש דכיון דר"א ל"א אדעתי' כנו"ה ממיל' ל"ש חזקה אא"ש וצ"ל כתי' הנ"ל דריש' הוי רבות' אף דהוי תרתי דסתרי

ולפי"ז הנה מקום אחי ליישב הסוגי' התמו' לקמן דקאמר כלה בב"א ולקי' ופי' רש"י דס"ל תברא והקשה רש"י הא שמואל פסק הלכה כר"ג ותוס' הקשו עוד מאי מקש' ממחט דלמא בריית' כר"ג ורש"י נדחק למאוד דס"ס קשה ר"י דידי' אדידי' ולפמ"ש ביישוב קושי' תוס' דריש' הוי רבותא אף דהוי תרתי דסתרי משא"כ בסיפ' דצריכה גט מטעם כ"ס והנה לשמואל דמוקי כולהי מתני' בק"ס וכ"ס א"כ אף ברישא צריכה גט מטעם ס"ס וא"כ ממיל' ל"מ לאוקמי תברא דקשי' לדידי' קושי' תוס' ליתני רבותא בריש' ובסיפ' אמנם למ"ש לעיל דר"א הוצרך לומר תברא דהוי ק"ל קושי' תוס' על מומין שבגלוי וכקושי' הירושלמי וע"כ מוקי לה בתרי תנאי דאז לא קאי רק אסיפ' א"כ לשמואל דס"ל דמתני' דלעיל מיירי בק"ס וכ"ס ממילא ל"צ לומר תברא ומצי לאוקמי כולה מתני' בחד תנא ומיירי בשו"ש ובזה לא פליגי ר"י ור"ג ובסיפ' הטעם משום חבמ"ת או משום ס"ס ואף דרבא הוצרך לומר כנו"ה היינו משום דרב' רצה לאוקמי בקע"ת וע"כ הוי תרתי דסתרי דצריכן לבוא לחזה"ג ולפי"ז בע"כ צ"ל לרבא דס"ל כתי' תוס' דאמרי' על מומין אחרים נתכוין אבל לשמואל דמוקי לה בק"ס ל"צ לומר כנו"ה ואתי מתני' ככ"ע וכעין שכ' הר"ן רק דעל הר"ן הוי קשי' לן למה צריך רבא לומר רישא כנו"ה ולמ"ש א"ש אך לפמ"ש דחזקה דאא"ש ל"ש רק אי אמרי' כנו"ה וא"כ ממילא לשמואל לפום ס"ד דר"י ל"מ למימר דמטעם חבמ"ת אתי עלה בסיפא והדרי' הקושי' לדוכתי' ואדרבא