חמדת שלמה חלק ב קלב

ע"ת וכנסה סתם וע"ז יהי' קאי הסיפא כנסה סתם דהיינו גרשה ואהדרה א"כ תו ל"ה מצי למתני בסיפא דהי' בה מומין חילוק בין עודה בב"א לנכנסה לרשות הבעל כיון דאף בעודה בב"א כתובתה שלה דכך אי' בהדי' במשנה נערה שנתארסה ונתגרשה וחזרה ונתארסה כתובה לאבי' השיאה ונתגרשה כתובתה לעצמה א"כ תו לא מצי למנקט ברישא כנסה סתם דא"כ הוי השיאה ונתגרשה

ולפי"ז הכריח לרש"י דע"כ גם בגירשה פליגא רב ושמואל דלכאורה י"ל דשמואל לא פליג רק היכא דנתבטל הקי' מחמת התנאי דבזה ודאי י"ל דסמך על תנאי כיון דכבר נתבטלו נישואין מחמת התנאי אף בגירשה י"ל דמודה שמואל רק דב"מ הוי סבירא דמתני' מיירי דנתבטלו הקי' ראשונים מחמת התנאי כדמשמע פשטא דמתני' ונמצאו בה מומין א"מ ואח"כ קתני כנסה סתם דהיינו אח"ז כנסה ולמ"ש ניחא דרש"י הכריח דע"כ מתני' מיירי דלא נתבטלו הקי' מחמת התנאי דאל"כ קשה קושית מוהרמ"ש הנ"ל דליתני ברישא כנסה וא"ל כתי' הנ"ל דכיון דנתבטלו הקי' תו ל"ה נשואה ושפיר הו"מ למנקט בסיפא חילוק בין עודה בב"א לנכנסה לרשות הבעל ודוק

ובזה יש לתרץ קושי' תוס' שהקשו על ר"א מאי מקשו ב"מ כיון דבבעל מודה שמואל ודלמא מיירי מתני' בבעל וכבר כתבתי בזה לעיל ותירצו דכנסה סתם משמע להו בל"ב ולכאורה קשה מנ"ל לב"מ להקשות ולפמ"ש י"ל דלכאורה קשה לשיטת אביי כעין קושית מוהרמ"ש על רב ל"ל תני ברישא קדשה ע"ת וכנסה סתם בל"ב ודוחק לומר דזה ל"ה רבותא כלל כיון דלר"א ס"ל אליבא דאמת דצריכה גט בכנסה בל"ב ולמ"ש ניחא אם נאמר כסברת מהרש"א ביבמות דאביי ס"ל כרבה א"כ י"ל כתי' הנ"ל הגם דמדאביי משמע דס"ל כרבא לקמן דשקלו וטרו בהדין פרוקא דפריק רבא לקמן רישא כאן נמצא וכו', אמנם לפמ"ש הרא"ש לקמן גם לרבא הוי כמו לר"א ע"ש ודוק לפי"ז י"ל ג"כ כנ"ל דר"א לשיטתו הוכיח דל"מ לומר דפלוגתייהו קאי בבעל וכשיטת רבה דא"כ קשה לרב לתני ברישא כנסה סתם וכקושי' מוהר"ש אלא ודאי דפלוגתייהו קאי בל"ב

דף ע"ה ע"ב תוס' ד"ה אבל במומין שבגלוי ס"ל לתוס' דקאי אף אעודה בב"א והג"א חולק וס"ל דלא קאי רק אנכנסה לרשות הבעל, ונראה להוכיח שיטת הרשב"א שבתו' דלשיטתו שפיר הוכיח דקאי אף אריש' דלעיל בתו' ד"ה וחכ"א כתבו בשם ר"י דר"מ לא פליג רק אמרחץ מדאמר סתמא דגמ' לעיל ראה ונתפייס וגם מדקאמר הגמ' סמפון בעבדים ליכא עי"ש והקשה הפ"י מאי הוכיחו תוס' דלמא איירי במומין שאינם גלוים כ"כ רק שעומדין תחת כיפת ראשה עיי"ש

ונראה לתרץ דהנה המהרש"א ומוהרמ"ש הקשו על תוס' מנ"ל לתוס' דל"פ רק במרחץ דלמא פליגי במומין שבגלוי כקושי' תוס' ותירוצם בד"ה מומין שבגלוי ולא תירצו כלום ונ' דהנה בפירושא דתוס' ד"ה מומין שבגלוי נתחבטו הגאונים המוהרמ"ש והפ"י במאי שכ' תוס' וקאי אעודה כו' ואנכנסה כו' המוהרמ"ש פי' דבל"ז הייתי אומר דקאי ארישא ול"ק קושי' תוס' הא התנה וכו' דהייתי אומר בודאי לאחר האירוסין נולדו המומין אבל אי קאי אסיפא הקשו תוס' שפיר עי"ש והפ"י כ' להיפוך בסיפא ל"ק דיוכל להיות שמחל אח"כ עי"ש והנה שני הסברות דהיינו סברת המוהרמ"ש וס' הפ"י שניהם טובים וסברות ישרות א"כ קשה מאי מקשה תוס' ונראה דתוס' הוי ס"ל דקאי אתרווייהו וא"כ בסיפא ע"כ הפי' דאינו יכול לטעון ואף עדים ל"מ ובודאי ברישא ג"כ ל"מ עדים והקשה תוס' שפיר דבזה ל"ש שני הסברות ודוק היטב אח"כ מצאתי בס' משנת דר"ע פי' ג"כ כמ"ש ע"כ קצרתי עי' עליו

והנה לפי הנחה זו דברישא לחוד ובסיפא לחוד ל"ק קושי' תוס' רק אי קאי אתרווייהו א"כ ל"ק קושי' מהרש"א דלמא פליגי בקושי' התוס' דז"א דתוס' הוכיחו דודאי ר"מ לא קאי אמומין שבגלוי דברישא קשה אי מיירי במומי שבגלוי והטעם מכח התנאי כקושי' מהרש"א הא בזה שייך סברת המוהרמ"ש וזה ס"ל לתוס' לסברא חזקה ובסיפא שייך שפיר סברת הפ"י א"כ ע"כ מוכח דר"מ איירי רק ממומין שבסתר

ובזה מיושב ג"כ קושי' מהרי"ט שהקשה דלמא שאני הכא מסמפון דיש כאן חזקה דא"א מפייס, דזה שייך שפיר אם ידעינן דמקודם נולדו המומין אבל היכא דאין אנו יודעים מתי נולדו ודאי אית לן למימר אח"כ נולדו המומין דאל"כ ודאי הוי חזי להו א"ו דאח"כ נולדו ואין חזקת א"א מפייס מתנגד לזה כלל וכיון דהרישא לא מיירי במומין שבגלוי ודאי הסיפא דעלה קאי ג"כ לא מיירי במומין שבגלוי ובלא"ה דברי המוהרי"ט תמוהים לי עי' היטב אמנם לפירושא של הפ"י בתוס' יקשה מנ"ל לתוס' דקאי ארישא ואסיפא דהפ"י הקשה לפי דרכו מנ"ל להתוס' דקאי אסיפא דלמא לא קאי רק ארישא ותי' מדאמרי' תברא ודאי מוכח דקאי אסיפא ולפי דרכי קשה מנ"ל להרשב"א דקאי אף אריש' דלמ' ל"ק רק אסיפ' וברישא אם מביא הבעל ראי' שקודם שנתארסה נולדו המומין מהני דבשלמ' בסיפ' שייך שפיר סברת הפ"י דאח"כ מחל אבל ברישא יש כאן עדים שנולדו מקודם וסברת המוהרמ"ש והפ"י שניהם ל"ש דמנ"ל לתו' דל"מ ונראה דתו' אליבא דרשב"א הוכיחו דאי קאי אסיפא ודאי מוכח דקאי גם ארישא דהנה תוס' ד"ה מי ששנה הקשו אמאי לא תני ברישא רבותא ובסיפא רבותא טפי עי"ש ותי' הרשב"א דכי היכא דפליגא כו' עי"ש, והנה כל המפורשים האריכו בזה למעניתם כיון דהא אסיק אדעתי' שני הסברות אמאי לא משני כולהי ר"י וכתי' רבא [עי' מהרש"ל ומוהרש"א ועל תי' המוהרש"א מקשין העולם ועי' בספר אור הגנוז להגאון מהר"ם בעל פמ"א] והפ"י הקשה ג"כ שני קושיות חדא מנ"ל לר"א להמציא פלוגתא חדשה ועוד דהוי סברות הפוכות עי"ש ובש"מ שכתב מכח זה פי' הר"ח תברא שבועה כיון שהמציא דבר חדש נשבע ע"ז וזה דוחק

ונראה דליכא סברות הפוכות די"ל דהאמת דר"א סובר דחזקה דא"א שותה הוי חזקה אלימתא ואלים מחזקה דא"א מתפייס ולכך ברישא סובר התנא דוקא עודה בב"א על האב לה"ר ובנכנסה לרשות הבעל ל"מ ראי' דבעל וזהו ניחא אליבא תנא דרישא דמוכח דמחל דאל"כ מדוע לא בדקה קודם ויהי' הראי' על האב אבל לתנא דסיפא דסובר דעל הבעל הראי' החזקה היא חזקה גריעא די"ל דלא מחל והא דלא בדקה די"ל דבאמת בדקה ומאי הו"ל למיעבד דהא עליו הראי' ושתק עד דהשיג הראי' ואם הי' בא לב"ד בלא ראי' הוי פסקי לי' שצריך לכונסה וא"ל דעכ"פ הוי לי' לבוא לב"ד שמתוך כך יבואו עדים ז"א חדא דלא אסיק אדעתי' כן שנית דלזה ודאי מהני הסברא דאין אדם מתפייס במומין מעתה מיושב שפיר קושית המהרש"א ומהרש"ל והפ"י דליכא למימר כולי' ר"י דא"כ שוב החזקה דא"א שותה אלים טובא ואיך מהני עדים בסיפא וסברות הפוכות אין כאן [דזה ודאי ל"ק על ר"א דלמ' חזקה אין אדם מתפייס גם כן אלים רק דקושיתם הוא כיון דבע"כ אסיק אדעתי' שני החזקות ולפמ"ש ניחא), מעתה מוכח גמי מדקאי אסיפ' דמומין שבגלוי א"י לטעון אפי' בעדים כמ"ש הפ"י דאסיפא קאי בודאי דקאי ארישא ג"כ דל"מ אפי' בהבאת עדים דאמרי' אחולי אחלי' אפי' באירוסין דאל"כ אלא דאמרינן דוקא בשעת נשואין מחיל ולא באירוסין דמשום דהתנה אמרי' ודאי דלא ראה המומין תיקשי אסיפא נמי י"ל דסמך אתנאי ולא מחל גם בשעת נשואין וא"ל דהו"ל לבוא לב"ד תיכף כשראה המומין ז"א דתוס' ס"ל לס' פשוטה כסברת מוהרח"ש היכא דאין אנו יודעים מתי נולדו אמרי' דנסתחפה שדהו כדמוכח