חמדת שלמה חלק ב קל

אך הר"ן לשיטתו שנדחק בקושי' זו ממתני' ע"מ שאני כהן נראה פשוט דס"ל שהוא אינו יכול להקפיד במאי שהי' יודע בשעת התנאי ולא התנה רק בשבילה וה"ה שהיא אינה יכולה להקפיד אם יש עלי' נדרים הואיל וידעה בכך ול"ה התנאי רק בשבילו ע"כ הוכיח שפיר דהירושלמי ס"ל ע"כ דאפי' לאחר ידיעות הבעל מהני התרת החכם דקודם ידיעת הבעל פשיטא שאסורה להנשא דדלמא ימחול כקושית הב"ש והיא אינה יכולה לעכב על ידו ועי' היטב כי נראין הדברים נכונים בעזה"י ולדינא צע"ג

והנה מסוגיא זו י"ל דלא כשיטת הירו' לפי' הר"ן [דלפ"ז] בהוא שנדר הי' לנו לומר דא"מ אם הלך אצל חכם ורופא אפי' באינו חשוב דאל"כ לעולם תהי' אסורה להנשא שמא ילך, שוב ראיתי בפ"י שכתב בזה שיכופו אותו לגרש ועכ"ז הדבר תמוה דל"ל יהי' זה קפידא גדולה במאי שתהי' צריכה לכוף אותה ולילך עמו בדינא ודיינא וצ"ע ועי' ב"ש שכ' בשם הש"ג דאף באינה חשובה הוי ספק ותמה הב"ש מאי ספק יש בא"ח ועי' בש"מ כ' להדיא כן בשם הרא"ש דא"ח צריכה גט מספק משום שמא א"ר באשה נדרנית עי' שם, ואין לומר לפ"ז בהוא שנדר נימא דאף בא"ח לא יהיו קידושין דשמא לא ירצה לגרשה והיא אין רצונה בנדרן ע"כ אין רצונה לכנוס בספק כבר תי' המהרש"ל, דנ"מ בקיבל עליו לגרשה עי"ש וצ"ע עדיין

ויש להסתייע מסוגיא זו לפי' הרמב"ם דהיכא דהוא נתן אצבע בין שיני' אין כופין אותו לגרש רק אם רצה לגרש' יתן כתובה דאל"כ קשה כיון דבאשה חשובה אף שהלכה אצל חכם ואין קפידא בנדר שנדרה אפ"ה א"מ משים שמא תידור עוד ואינו רוצה באשה נדרנית וע"כ יגרשה ויהי' אסו' בקרובותי' ל"ל יהי' קפיד' אף בא"ח שמא תידור עוד ויגרש' יהי' ליתן לה כתובה לדידן דקיי"ל הוא נתן וראיתי בבי"מ שרצה לפרש בתחילה דלתי' דרבא אתי' הבריי' כמ"ד היא נתנה ויהי' פטור מכתובה ומלבד שהוא דוחק דאתי' שלא אליבא דהלכתא ודלא ככל הפוסקים גם הוא הקשה לנפשו דלמא א"ר להפסיד סעודתו וע"כ מוכח לתי' רבא דל"ה קפידא רק אישור קרובות עי"ש אך באמת צ"ע ל"ל יהי' קפידא שיצטרך ליתן כתובה וא"כ אף בא"ח לא תהי' מקודשת ולשיטת הרמב"ם יש להטעים הדברים כיון דאין כופין רק אם ירצה לגרש צריך ליתן כתובה וא"כ אם יהי' קשה לו ליתן הכתובה ודאי לא יגרשה וע"כ אם יגרשה יהי' ביכולתו ליתן לה הכתובה וע"כ אין הקפידא כ"כ משא"כ לענין איסור הקרובות שהוא דבר שאין מרגיש ההפסד לשעתו שסובר שיזדמן לו אשה אחרת ואם אח"כ לא יזדמן לו יהי' לו קפידא גדולה ע"כ א"מ אבל אי אמרי' דהיכא דהוא נתן כופין אותו ודאי הוא קפידא גדולה שמא לא יתיר לה ויהי' צריך ליתן לה כתובה בע"כ

ולפי"ז י"ל קושי' המהרש"ל מ"ש דשמא לא ירצה לגרשה דזה אינו קפידא כ"כ אם תשאר אצלו אעפ"י שיהי' נדרן רק כל החשש הוא שמא תבוא עי"כ לגירושין שיאסר הנאת תשמישה ויהי' צריך לגרשה ותהי' אסורה בקרובותיו, שוב נ"ל דלפי"ז אין ראי' כ"כ לשיטת הרמב"ם די"ל אם יהי' קשה בעיניו ליתן לה הכתובה מסתמא יראה שלא יתן אצבע בין שיני' ויתיר לה רק החשש הוא אולי לא יהי' מקפיד על נתינת הכתובה ויגרשה ולא ירגיש אז בהפסד איסור הקרובות ואח"כ יהי' מעוות לא יוכל לתקון אך לשיטת הרמב"ם א"ש בפשיטות דליכא למיחוש כלל שיתן אצבע בין שיני' כן נ"ל נכון בעזה"י

שם ע"ב גמ' אמר רבה מחלוקת כו' קשה לי הא רב אמר במס' יבמות פ' ב"ש ד' ק"ז דב"ש ס"ל אין תנאי בנישואין וא"כ מוכח עכ"פ דלא הוי סברא פשוטה כ"כ גם על אביי קשה כיון דב"ש ס"ל אין תנאי בחופה לרב כדאי' התם וב"ה ע"כ ס"ל מידע ידיע דאל"כ קשה מנשואה א"כ מנ"ל דב"ה פליגי בחופה על ב"ש ולכאורה הייתי רוצה לומר דלב"ש מש"ה אין תנאי בחופה דחיישי' שמא בעל והוא א"נ לומר של"ב משום דבידו לגרשה דלב"ש אינו רשאי לגרש אא"כ מצא בה דבר ערוה אבל לדידן י"ל דנאמן משום בידו לגרשה אמנם ק' לכאו' באשה חשובה שמא אין רצונו להיות אסור בקרובותי'

ע"כ נ"ל בפשוט דתוס' כתבו בשם רבינו אברהם דמפ' אין תנאי בנישואין שאין רגיל להיות תנאי בנישואין רק רש"י ותוס' לא פירשו כן ונראה פשוט דלשון הגמרא קשיא לי וא"א תמאן אתי למימר יש תנאי שהוצרך מוהר"א לפרש בל' בתמי' כמ"ש תוס' והוא דוחק ע"כ פי' בפשיטות דבאמת אין תנאי בנישואין, ולפ"ז יש לומר דרב לא אמר רק בקיצור א"ת בנישואי' ומפ' לי' רבה דאין רגיל להיות תנאי בנשואין ומאי דאי' התם בגמ' וא"א תמאן אתי למימר זה הוא פי' סתמא דגמרא אליבא דאמת דקי"ל אין תנאי בנישואין ואין תנאי בחופה כר"א אליבא דרב וגם אביי ס"ל כן וע"כ אין קושיא לרבה דזה הפי' לא הי' מבני מדרשא הקודמים רק לאחר שקלא וטרי' דהכא כן נ"ל נכון

ובאמת צ"ע לע"ד לאביי דס"ל בל"ב ונכנסה לחופה א"צ גט למה לא ניחוש שמא בעל ומחל התנאי או לר"א אליבא דשמואל וא"ל דנאמן משום בידה לגרשה דקשה בא"ח דלמא לא ניחא לי' לאסור בקרובותי' ואפשר לומר דל"מ באשה חשובה ומוכח מזה באינה חשובה שפיר הוי מיגו ולא אמרינן שאינו רוצה לאסור בקרובותיה

שם רש"י ד"ה והא מתני' כ' אע"ג, דלא איירי בה רב מ"מ קושיא היא לרבה ולא הבנתי דבריו הקדושים דאיך אפשר לומר דרבה ס"ל דזה אין סברא כלל לומר בטעות אשה אחת דצריכה גט ולא יסבור שום אדם כן הא חזינן דב"ש ס"ל בהדיא כן ביבמות שהבאתי לעיל לפי"מ שפי' רב או שמואל טעמ' דב"ש משום דאין תנאי בנישואין מוכח בע"כ דיש סברא לומר כן ואף אליבא דב"ה י"ל כן רק מה שחולקי' על ב"ש הוא מטעם מידע ידעי כמו דאי' שם ולומר דרבה ס"ל דמידעי ידעי אין ס' כלל דזהו בתכלית הדוחק דמנ"ל הא, ואף אם נאמ' דקו' הגמ' הוא מכח הב"מ דל"ס כן הפי' ברב ולא מצד הסברא ועי' במהר"ש תוס' ד"ה קידשה ע"ת ול" קושיא זו אבל עכ"ז קשה על קושיא השניי' דמקשה מקדשה בטעות מאי פריך אי גרסי' שם ביבמות רב בע"כ צ"ל או דב"ה לא ס"ל ס' מידעי ידעי ממילא מוכח דס"ל יש תנאי בנישואין או דנאמר דב"ה ס"ל מידעי ידעי א"כ כיון דלב"ש אין תנאי בחופה ואי אמרי' א"ת בחיפה בע"ב הטעם משום אחולי אחלי' ולפי פירש"י לטעמא דאחולי אחלי יש לה כתובה בד"ה קס' רב וזה א"א לומר בל"ב מכח קושית תוס' וא"כ אי אמרי' דב"ה אית להו מידעי ידעי קשה מנ"ל להמציא פלוגתא חדשה וא"כ על תנא דמתני' קשה מנ"ל דכנסה סתם אין לה כתובה א"ו דל"ס אליבא דב"ה מידעי ידעי א"כ בע"כ צ"ל בטעות אשה אחת יש תנאי בנישואין וא"כ לא קשי' מהך תנא דסבר אין תנאי בנישואין דלמא לדידי' באמת אין תנאי בחופה והא דנקט בעלו משום אינך נקט אבל לדידן דמוכח דיש תנאי בחופה ממילא דס"ל יש תנאי בנישואין ורבה שפיר קאמר ומאי מקשה אביי עליו, גם צ"ע לכאורה קושית תוס' על רש"י שפי' דכתובה בעי למיתב לה דלכאורה יש לומר הכרח לרש"י מלשנא דאביי דקאמר אחולי אחלי' לתנאו משמע מלשון הזה דודאי מחיל ולשיטת התוס' כפי מאי דמשמע מהר"ן צ"ל דלמא מחיל בדרך ספק ואין הלשון אחולי אחלי' סובל כן מעתה יפה עשה רש"י שלא רצה להעמיס בלשנא דאביי ענין ספק רק ודאי כמשמעו' לשונו אמנם על אביי גופא קשה מה"ת יהי' ס"ד לומר כן מכח קושי' תוס' ממתני' ולפי הפשוט נראה הכרח הנ"ל גם לתי' התו' וק"ל

ונראה דאפשר ליישב עפי"מ שפי' תוס' לקמן בסוגיא