חמדת שלמה חלק ב קכט

כל כך די"ל דממילא משמע דלא מיירי רק במאי שצריך לתנאו ודוק

שם תוס' ד"ה לא כתבו אליבא דרש"י דמתני' מיירי בל"ב והנה לכאורה קשה מאוד דא"כ הו"ל לרש"י לומר נ"מ זו דאפי' בל"ב צריכה גט ולפמ"ש לעיל אפ"ל דס"ל לרש"י כשיטת הרשב"א דמחילת תנאי ל"מ למפרע וע"כ רב מיירי בבעל, גם אפשר לומר לפי מה שהקשה הר"ן לשיטת הסוברים וכן העלה הוא דמחילת התנאי מועיל ממתני' דקידו' ע"מ שאני כהן כו' ובכולם אע"פ שאמרה בלבי היה להתקדש לו אעפ"כ אינה מקודשת והקשה הר"ן ז"ל למה יגרע זה ממחילת התנאי ונלחץ מאוד בישוב קושיא זו די"ל הא גרע כיון שאמרה בלבי הי' ע"כ ל"ה בשביל קפידא רק תנאי בעלמא ע"כ א"י למחול דדוקא מה שהוא משום קפידא יכולה לומר שהי' דעתה אם לא תקפיד אח"כ תהי' מקודשת בלא קיום התנאי משא"כ בדבר שאינו משום קפידא ל"ש זה עי"ש והדבר קשה להבין דס"ס ע"כ הי' אצלה איזה קפידא הואיל ורצתה תנאי זה אטו בשופטני עסקי' ועי' בב"ש שכתב בתנאים הנ"ל צריך דוקא צד קפידא ואע"ג שאמרה בלבי הי' כו' כיון דדברים שבלב אינן דברי' אמרינן דנשארה בקפידתה ול"ד למ"ש הר"ן סמוכין לסברא זו מהיכא דשייך לצעורי' קא מכוין עי"ש, ולולי דמסתפינא לחדש סברא חדשה הייתי אומר דדוקא בתנאי שדרך העולם להתנות ולהקפיד כגון נדרים ומומין י"ל מאי דהתנה בתחילה לא הוי משום שגמר בדעתו להקפיד רק הואיל שדרך העולם להתנות ולהקפיד לזה התנה גם הוא ולעולם לא הי' דעתו להחליט שיהי' בזה קפידא רק אם יתיישב אח"כ שלא להקפיד תהי' מקודשת בלא קיום התנאי משא"כ בדבר שאין דרך העולם להקפיד וע"כ מי שהתנה על תנאי זה ע"כ הוא בעצמו גברא דקפיד ומאי שהתנה הי' בשביל דעתו והקפדתו הסברא נותנת שמסתמא גמר בדעתו להקפיד ומה"ת לומר שיעלה ע"ד שישתנה דעתו אח"כ שלא להקפיד וע"כ אתי שפיר בתנאי שאני כהן ואינך דהתם שאין דרך בני אדם להתנות לא אמרי' דמהני מחילת התנאי ואתי שפיר דלא עריב התנא בקידו' תנאי דנדרים ומומין בהדי רישא דמתני' דהתם ע"ת שאני כהן דע"ז ל"ה מייתי לי' ובכולם אע"פ שאמרה בלבי דל"מ מחיל' התנאי ואע"ג שבל"ז י"ל דנקט משום סיפא דמתני' אך למ"ש א"ש בלא זה ולפי"ז הוכרח רש"י לומר דנ"מ לענין כתובה דליכא למימר נ"מ בל"ב כיון דרש"י ס"ל דודאי אחיל וקשה ממתני' וצ"ל דרב לא קאי רק על נדרים שאין דרך להקפיד רק הוא גילה דעתו שמקפיד וע"כ אמרי' אחולי אחיל ובזה ל"ש מחילת תנאי למפרע כיון דהוא הקפיד שלא כדרך העולם א"כ ודאי על דעתו התנה וי"ל דל"מ מחילת התנאי וא"כ ע"כ מיירי בבעל וע"כ אין נ"מ רק לענין כתובה ודוק

עוד יש לעי' בישוב קושי' הר"ן עפי"מ שיש להסתפק לענ"ד במקדש אשה ע"מ שאין עלי' נדרים או מומין ואח"כ רוצה הוא לבטל התנאי שתהי' מקודשת אף אם יש עלי' נדרים או מומין אם היא יכולה לעכב או לא והנה לכאורה הי' נראה הואיל והתנאי רק מצידו שהוא הקפיד ע"כ אין בידה לעכב אם הוא מרוצה גם הואיל והיא יודעת בכך שיש עלי' נדרים ומומין ואפ"ה נתרצית בקבלת הקי' א"כ מוכח דמצדה אין קפידא אם הוא יתרצה מ"מ לע"ד הוא ספק גדול ל"מ בנדרים די"ל שהי' דעתה שתלך אצל חכם ויתיר לה אבל אם לא תמצא היתר הואיל והוא גברא דקפדנא אף אם ימחול אח"כ להיות מרוצה מ"מ שמא אח"כ יהי' חוזר וניער קפידתו ולא תהי' מקובלת בעיניו ואף במומין י"ל דלמא סברה לילך אצל רופא והגם דבזה ל"מ דמכאן ואילך הוא מרפא מ"מ הא כתבו תוס' הטעם שאפ"ה מתגנית בעיניו כשזוכר שהי' בה מום וע"כ י"ל שהי' דעתה אולי לא יוודע לו כלל שהי' בה מום ויש להביא ראי' לזה ממ"ש הטור סי' ל"ח בשם הרמ"ה בע"מ שאני כהן אעפ"י שאמרה בלבי היתה א"מ וכ' הרמ"ה דאם אמרה בפי' אעפ"כ מקודשת וכ' הב"י דא"ל דלמא הוא אינו מרוצה די"ל הואיל ולא השיב על דברי' שאינה מקדשה ע"ת כך נראה שמסכים לדברי' והנה בתנאי שאני כהן מסתמא הוא יודע וע"כ נראה לכאורה שלא התנה רק לטובתה והוי כאלו היא התנית כן ואפ"ה ס"ל להרמ"ה דלולי שהסכים לדברי' הי' יכול לבטל הקי', ולכאורה צריך עיון על הרמ"ה ממאי דמקשה בסוגי' להוכיח דדברי' שבלב א"ד אעפ"י שאמרה בלבי הי' כו' דלמא קמ"ל דאינה מקודשת משום קפידא שלו והא גופי' קמ"ל אע"ג שמסתמא הוא יודע והו"א דלא התנה רק לטובתה ואם היא מרוצית א"י לבטל ע"כ קמ"ל דאפ"ה א"מ וצ"ע לענ"ד וע"כ נראה די"ל ודאי דאין סברא לומר שהוא יקפיד הואיל ומסתמא הוא יודע רק דעיקר תלוי בקפידתה רק הואיל והיא מקפדת שוב אם תרצה היא למחול אח"כ גם הוא יכול להקפיד דדלמא אח"כ יהי' רוח אחרת עמה ויהי' חוזר וניער קפידתה ועי"ז לא יהי' מקובל בעיני' ע"כ יכול להקפיד ולכן מקשה הגמ' שפיר דאם דברי' שבלב ה"ד א"כ מעולם לא הקפידה ושוב גם הוא א"י להקפיד ולפי"ז לא צריכנן למ"ש הב"י שם בישוב דברי הרמ"ה דהטעם מדל"א שאינו מרוצה מסתמא הוא מרוצה ועי' בב"י שגמגם קצת בזה דדלמא הוא עומד בתנאו ולמ"ש י"ל הואיל והוא יודע האמת אין לתלות הקפידא בו רק אם היא תקפיד אף שתרצה אח"כ למחול אפ"ה יכול הוא להקפיד מטעם הנ"ל אבל אם אמרה בפירוש תיכף שאינה מקפדת אין מקום לקפידתו כלל וזה נ"ל ברור ונכון מצד הסברא בעזה"י ולפי"ז י"ל קושית הר"ן הנ"ל בפשיטות דמש"ה אינה מקודשת הואיל ודברים שבלב אינם דברים א"כ נראה שהיתה מקפדת בתחלה א"כ ממילא שוב גם הוא יכול להקפיד ובאמת אם שניהם אינם מקפידים ומוחלים התנאי י"ל באמת דמקודשת ועיקר רבותא שא"מ לאשמועי' דהוא יכול להקפיד

ולפי"ז יש מקום ליישב קושית הב"ש על הרי"ו דמ"ד בירושלמי דאסורה לינשא שמא תלך אצל חכם כ' הרי"ו דמיירי קודם שידע הבעל דס"ל למהרי"ו דהירושלמי ס"ל ג"כ כשיטת התוס' דלאחר ידיעת הבעל ל"מ התרת חכם ודלא כמ"ש הר"ן דהירושלמי ס"ל דאף לאחר ידיעת הבעל מהני משום דחכם עוקר הנדר מעיקרו וכ' הב"ש להוכיח כשיטת הר"ן דאי הירושלמי מיירי בלא ידע הבעל קשה ת"ל דלמא הבעל ימחול התנאי ואיך אפשר לה להנשא ול"ל טעמא שמא תלך אצל חכם גם קשה על מאן דס"ל שמותרת להנשא משום דמסתמא לא תקלקל עצמה ליחוש שמא לא יקפיד הבעל והיא קושי' עצומה לע"ד על שיטת הרי"ו והב"ש נדחק מאוד דמסתמא לא ימחול הואיל והתנה ותימה מאוד לסמוך ע"ז שודאי לא ימחול גם קשה הא עיקר מה שמהני מחילת התנאי הוא משום דאמרי' אע"ג שהתנה הי' דעתו שאם לא יקפיד אח"כ תהי' מקודשת בל"ת וכמ"ש תוס' והר"ן א"כ חזינן שהי' ספק בלבו אולי ימחול וא"כ מה"ת שלא לחוש לזה אמנם לפמ"ש ע"פ שיטת הרמ"ה הנ"ל והדברים מובאים ברי"ו כמ"ש הב"י ולפי מש"ל דגם היא יכולה להקפיד א"כ ל"ח שמא ימחול הוא דאם יוודע לו קודם שהלכה אצל חכם ויש מקום לקפידתו גם היא יכולה לעכב אף אם ירצה הוא למחול התנאי וע"כ ליכא למיחוש למחילת התנאי דהיא ודאי לא תמחול לקלקל עצמה רק דחיישינן שמא תלך אצל חכם להתיר נדרה משום שיהי' קשה עלי' לקיים הנדר [ונראה דזהו כוונת הב"ש במ"ש שיש מצוה בהתרתה והב"מ תמה עליו ובמ"ש א"ש] וע"כ אסורה להנשא ואין לומר כיון דהרי"ו ס"ל דלאחר שמיעת הבעל והקפיד ל"מ התרת החכם וא"כ כיון שגם היא יכולה להקפיד א"כ למה אסורה להנשא הא יכולה לומר שמקפדת וממילא בטלו הקי' אך לפמ"ש דעיקר קפידתה הוא משום שיש מקום להבעל להקפיד ובשביל זה אף אם ימחול שוב אין דעתה נוחה דאולי יחזור להקפיד וע"כ בנדר שיכולה להתיר קודם ידיעתו ולא יהי' מקום לקפידתו ממילא אין בידה להקפיד וע"כ חיישי' שפיר שמא תלך אצל חכם: