חמדת שלמה חלק ב קכה

הגהמיי' על נכסי צו"ב אך הר"ן בעצמו לא ס"ל כהג"מיי הנ"ל דכי אם חזרה בתוך ד"ש לתקנת רבותינו פוחת לה זיי"ן דנרים לשבת הרי להדי' דלא כהגמיי' גם נ"ל די"ל דהגמיי' ס"ל אפ"ל למ"ד ממלאכה אין פוחתין לה קודם כלות הכתובה אם חזרה בה והיינו מטעם כל הפוחת אך לאחר שכלתה הכתובה פשיטא לי' כיון דלית בי' כל הפוחת אין סברא להפסיד הבעל מה שפחתה בימי מרדי' כיון שהפסידה להבעל וע"כ הביא ראי' מזה דה"ה למ"ד מורדת מתשמיש אף דלית בי' דין ממון מ"מ מסתברא דשניהם שוים וכן מסתבר יותר דלפי"ז שוים לגמרי מורדת מתשמיש ומורדת ממלאכה ולשיטת הר"ן צ"ל אף במורדת מתשמיש כס' התוס' בב"ק וכמ"ש המור"ש דלית בי' משום כל הפוחת

ולכאורה נראה להביא ראי' לשיטת הגמי"י ממ"ד ר"פ אעפ"י תו' כתובה ככתובה נ"מ למורדת וק' לי לשיטת הר"ן הנ"ל דס"ל בפשיטות דאף מנכסי צו"ב פוחת לה וא"כ מאי קמ"ל תוס' כתובה ככתובה וכי תיסק אדעתין דתוס' כתוב' יהי' עדיף מנצו"ב שהכניסה לו והנה הר"ן הביא קושי' בשם הרמב"ן לשיטת הסוברים דאף ממתנה שנתן לה פוחת מאי קמ"ל תו"כ ככתובה ותי' הר"ן דמתנה שנתן פוחת לה מיד דאדעתא למשקל ומיפק לא נתן לה אבל הכתובה אינו פוחת מיד רק זיי"ן דנרים לשבת או לד' שבתות כרבותינו ולענין זה אמר תו"כ ככתובה שלא לפחות לה מיד ועי' בש"מ ר"פ אעפ"י כ' ג"כ פי' זה ורוצה להסתייע מרש"י והוא פי' נכון וממילא מיושב ג"כ הקושי' מצו"ב אך לשיטת הרמב"ן דנראה דפשיטא לי' דאף ממתנה אין פוחתין לה רק זיי"ן דנרין לשבת או כתקנת רבותינו תיקשי ג"כ מצו"ב וצ"ע על שלא הביא הר"ן ראי' לפירושו מצו"ב ולשיטת הגהמי"י י"ל דלענין זה הוי ככתובה כמו בעיקר כתובה אם חזרה קודם כלות הכתובה לא הפסידה כלום ה"נ הוי תו"כ ככתובה לדבר זה שקודם שכלתה הכתובה והתוס' אם חזרה לא הפסידה כלום דהוי לגמרי ככתובה ואף שיש לפקפק ע"ז כיון דהא דלא הפסידה אם חזרה הוא רק משום אסור לשהות וזה ל"ש בתו"כ מ"מ י"ל דלגמרי שוי' רבנן ככתובה וצ"ע על תוס' לעיל ריש פרק אעפ"י שכ' דלמורדת אתי' דלא כר"י דס"ל אפי' לשאם תפול לה ירושה פוחת פשיטא דפוחת מתו"כ וע"כ דלא ס"ל כפרושא דר"ן וגם לא כמו"ש דאל"כ אף לר"י אתי שפיר וצ"ע על שלא הקשו מנכסי צו"ב ודוחק לומר דס"ל מנכסי צא"ב אין פוחתין דמדברי הר"ן נראה בפשיטות דאין חולק בזה הן אמת די"ל דהר"ן לשיטתו דס"ל כלתא דר"ז מיירי באומרת בעינא לי' ומוכח דמנכסי צ"ב פוחתין ורק בבלאות הקיימין מבעי' לי' לרבא אבל לפמ"ש רש"י דמיירי במאיס עלי י"ל במורדת אף מנכסי צ"ב אין פוחתין אך מפשטות לשון הר"ן משמע דאף בלא הוכחה ס"ל דמנצ"ב פוחתין וק' מד"ת הנ"ל וביותר צ"ע על הריטב"א שכ' ר"פ אע"פ דברי התו' דלמורדת לא אתיא כר"י וסיים דאף מנכסי צא"ב פוחתין וק' לדידי' מאי רבותא דת"כ ככתובה כיון דאף מנצ"ב פוחתין וצ"ע

שם תוס' ד"ה ר"ה ומורדת ממלאכה היינו מזיגת הכוס והקשה המוהרש"א א"כ מאי מקשה הגמ' נדה בת מלאכה היא הא מזיגת הכיס אסור בנדתה עי"ש שתי' דאפשר ע"י שינוי, ולפע"ד כיון דאינה מחויבת לעשות מלאכות אלו רק כדי שתהי' חביבה על בעלה ובנדה ל"ש זה ונהי דמותרת לעשות ע"י שינוי מ"מ אין סברא לומר שחייבת לעשות כן וכשאינה עושית תהי' מורדת וצ"ע על המוהרש"א וכוונת התוס' נלע"ד שהוא רק להוכיח אליבא דאמת דריב"ח ס"ל דאינה יכולה לומר א"נ ואיני עושה וע"כ הלכה כר"ה ועי' ברי"ף שכתב ג"כ להוכיח דהלכה כר"ה, ולפ"ז כ' שפיר דהומ"ל דאליבא דאמת ס"ל דיכולה לומר א"נ ואיני עושה ומורדת ממלאכה היינו הצעת מטה ואפי' נדה דתני בברייתא היינו מתשמיש דמתשמיש ודאי הוית מורדת כדמסקינן בתשמיש ל"פ דהוי מורדת ולפי ההו"א דמקשה בשלמא למ"ד מורדת ממלאכה נדה בת מלאכה באמת היה מוכרח דס"ל לריב"ח דא"י לומר א"נ ואיני עושה ומורדת היינו משאר מלאכות לא ממזיגת הכום וכן דברי התו' הוא רק אליבא דאמת כן נראה פשוט

שם בא"ד דאינה חולה כ"כ כתב המוהרש"א ק"ק דלמא לעולם שא"י לסבול ואפ"ה הוית מורדת משום א"ד מי שיש לו פת בסלו ועי' מהרמ"ש שכתב דחולי ל"ה פת בסלו דמי יודע מתי תבריא ולפמ"ש תוס' ע"כ דאף מדיר מקרי פת בסלו שמא ימצא פתח לנדרו ועדיף ממורד א"כ למה לא תהי' חולי פת בסלו שמא תבריא, ולכאורה הי' נ"ל דהנה יש לדקדק מאי דקתני בברייתא אפי' נדה ואפי חולה הא הוי זו ואין צריך לומר זו דמה נדה שאי אפשר בשום אופן להיות ראוי ואפי' שארי קריבות אסורים אפ"ה הוי מורדת מכש"כ חולה דהוי מורדת לפי מאי דס"ל לתוספת דחולה היינו בראוי' לתשמיש דאינה חולה כ"כ

לכן נראה דהנה נדה ע"כ מיירי שהתחילה למרוד בהיות' טהורה דמאי מרד שייך בנדתה ואפי' אמרה שתמרוד אחר כך לכשתטהר י"ל דהוי פטומי מילי בעלמ' וכ"כ הר"ן להדיא בשם הירושלמי דע"כ מיירי שהתחילה למרוד קודם נדתה דאל"כ התורה המרידתה עיי"ש מעתה נקט רבותא חולה דבזה משכחת שהתחיל' למרוד בחלי' וס"ד דאפשר כיון שהיא חולה התשמיש קשה לה אף שהיא ראוי' לתשמיש מ"מ הוא קשה לה קצת וס"ד דלא הוי מורדת ואשמעי' דאפ"ה הוי מורדת והנה כ"ז אם היא ראוי' לתשמיש אבל אם אינה ראוי' עכשיו לתשמיש ע"כ צ"ל ג"כ דמיירי שהתחילה למרוד קודם חלי' כמו נדה ושוב הוי כש"כ מנדה וע"כ הוכיחו דע"כ ראויה לתשמיש דאינה חולה כ"כ אך לפי"ס המורמ"ש הנ"ל די"ל חולה ל"מ פת בסלו נסתר תי' זה די"ל לעולם שאינה בת תשמיש והתחיל' למרוד קודם חלי' ואפ"ה לא הוי כש"כ דס"ד דל"ה פת בסלו קמ"ל דמקרי פת בסלו וכס' תו' במדיר וע"כ הוי מורדת ולעולם דא"ר לתשמיש והדרא קושית מהרש"א לדוכתי'

אמנם נ"ל פשוט דהא צריך להבין המקשן דהקשה למ"ד מורדת ממלאכה מחולה ולמ"ד מתשמיש מנדה ולא ס"ד דא"ד מי שיש לו פת בסלו וקשה לדידי' איך הי' מתרץ הברייתא ממ"נ מורדת ממאי אי ממלאכה קשה חולה ואי מתשמיש קשה נדה וצ"ל דהוי ס"ד מורדת מתרווייהו הוי מורדת בין ממלאכה בין מתשמיש והוי סבר נדה היינו מורדת ממלאכה, וחולה מתשמיש, ע"כ הוי ס' דחולה מיירי שראוי לתשמיש כיון דלא אסיק אדעתי' סברת א"ד מי שיש לו כו' וע"כ הקשה התוס' כיון דס"ד ע"כ דאינה חולה כ"כ שפיר י"ל דראוי' למזיגת הכוס ודוק

שם ע"ב גמ' אמר אמימר בעינא לי' ומצערנא לי' והנה הרי"ף הביא ראי' מזה דקי"ל כר"ה וכ' הר"ן דמצערנא ל"ש רק בתשמיש והקשה הראב"ד הא מתשמיש לכ"ע הוי מורדת וי"ל דמש"ה מפרש מורדת מתשמיש ולעולם ממלאכה הוי ג"כ מורדת וכתב הראב"ד להוכיח מדאמר לקמן מאי בין מורד למורדת ומסיק זו יצרה מבפנים כו' וזה ל"ש רק במורד מתשמיש אבל למ"ד ממלאכה וסיפא במורד שאומר איני זן אדרבא צערה של אשה גדול שאינו נותן לה מזונות וק' אמאי במורדת פוחתין ז' דנרין ובמורד רק שלשה א"ו דקיי"ל כר"ה וסיפא ג"כ מורד מתשמיש ומשום דצערו של איש גדול ע"כ פוחתין לה ז' ואין מוסיפין רק ג' והנה צ"ל לשיטת הטור דס"ל אף לר"ה דממלאכה לא הוי מורדת משום שיכולה לומר א"נ וא"ע אבל הוא הוי מורד אם אינו רוצה לזונה וקשה למה אין מוסיפין רק ג' די"ל כיון דרישא ל"מ רק מתשמיש דבשביל תשמיש פוחתין ז' אין ראי' מזה על מרידה דמזונות דאין עניינם דומים זה לה וזה פשוט רק אי הו"א דרישא מיירי מורדת ממלאכה ואפ"ה פוחתין זיי"ן הקשה הראב"ד