חמדת שלמה חלק ב קכד

להנשא ע"כ משני הגמ' דהטעם דלמא מעברה ומעכר חלבא וקטלי' לי' וכמו דמשני אביי אשה בושה כו' וכיון דהחשש סכנה הוא מחמתה שהיא תהי' בעכרו ותהי' היא הגורמת שימות עד דמקרי וקטלית לי' לזאת ראו חכמים דזה הוא טובתה שלא תנשא כדי שלא לבוא לידי קלקול גדול כזה וע"כ מדייק הגמ' וקטלית לי' וכן אביי אמר והורגת את בנה דזהו עיקר התי' ע"כ פי' אביי דמאי שבושה לבוא לב"ד מקרי הורגת את בנה ולפ"ז דלאו משום שעבוד הוא רק משום שתוכל לבוא לידי קלקול הנ"ל נראה דמוכח כשיטת ר"ת דאף בגרושה אסורה להנשא כיון דלאו משום שעבוד הוא וא"ל לפ"ז באינה מניקת הולד למה תהי' אסור' דזה פשוט דא"נ באינה מינקת תהי' מותרת לא תניק הולד ויבוא עי"ז לידי סכנה וזה פשוט

ולפי"ז כיון דעיקר החשש הוא מחמת שבושה לבוא לב"ד ותהי' היא בעוכרו של הולד וזה מקרי וקטלית לי' לזאת דטבא לה עבדי' לה שלא תנשא שלא תבוא לידי קלקול גדול כזה שיהי' עוונה גדול מנשוא בשביל שלא רצתה לבוא לב"ד מת בנה וא"כ במזנה דליכא למימר הכי דאין לה מי לתבוע ליכא לאסרה כלל זולת משום ל"פ ולפמ"ש לעיל דזה ל"מ כלל מינקת חבירו גם דהוי ל"ש וכמו בר"ג שפיר יש מקום להקל ודוק היטב, [ועיין תשו' חמדת שלמה חלק אה"ע סימן ו' ז' ח' עיש"ה]

דף סג ע"א גמ' מורדת ממאי כו' ריב"ח אמר ממלאכה, לכאורה קשה איך אפשר לפחות הא כל הפוחת הוי בב"ז בשלמא למ"ד מורדת מתשמיש א"ש דיש לומר כשתתרצה וירצה הבעל לקיימה יש לה כתובה בשלימות רק אם רוצה לגרשה פוחת לה מכתובתה זיי"ן דנרים לשבת וכ"כ הב"י בשם הגה"מיי אך למ"ד ממלאכה ק' איך אפשר לה לפחות מכתובתה כיון דא"מ מתשמיש א"כ אסור לדור עמה, שוב ראיתי שהמוהרמ"ש הרגיש ג"כ בזה אמנם התוס' כתבו להדיא בב"ק דמה שהוא בגרמתה לא הוי בכלל כל הפוחת דמש"ה אם החבלה כנגד כל דמי כתובתה אין לה כתובה עיי"ש ולכאורה קשי' לשיטת הגמיי' הנ"ל דאם נתרצית לדור עמו יש לה כל הכתובה בשלימות רק מה דתקנו לפחות הוא רק אם לא תרצה ותעמוד במרדה יכול לגרשה בפחיתות דמים זיי"ן דנרים לשבת א"כ מאי מקשה הגמ' לקמן מ"ש דגבי דידי' אם מורד אין מוסיפין רק ג' דנרים ולגבי דידה פוחתין ז' דנרים דלכאורה נראה אף אם ירצה אחר כך לדור עמה צריך להוסיף לה, דבשלמא גבי דידה י"ל כל זמן שיש לה מקצת כתובה צריך ליתן כל כתובתה משום כל הפוחת ול"מ הפחיתה רק אם נפחת כל הכתובה דהוי כאלו נשאה מחדש וי"ל כתובת בעולה משא"כ לגבי דידיה מה שיעור יש הא לעולם יכול לעגנה ואח"כ ידור עמה ולא יוסיף לה וע"כ נראה דגבי דידי' אם הוא מורד מוסיפין לה אף אם ירצה אח"כ לדור, ולפי זה מאי מקשה הגמ' למה מוסיפין לה רק ג' ופוחתין ז' הא י"ל דהפחת כיון דהוא רק על צד הספק שאם תתרצה קודם כלות הכתובה יהי' לה הכתובה בשלימות ולא הוי רק ע"צ אחד אם תעמוד במרדה ע"כ פוחתין ז' משא"כ לגבי דידי' דההוספ' היא הוספה ודאית בין אם יתחרט ובין אם ידור עמה ע"כ אין מוסיפין רק המחצית כיון דההספה היא הוספ' משני הצדדים והוי לפי ערך כמו לגבי דידה זיי"ן דאינו רק על צד א' דדינר השביעי הוא בשביל שבת דאי אפשר להוסיף לה משום שכר שבת, וראיתי בהג"מיי הנ"ל שכ' הטעם דאם חזרה קודם כלות הכתובה יש לה כל הכתובה הוא משום דאסור לשהות ולפ"ז קשה במורדת ממלאכה ומתשמיש אינה מורדת איך אפשר לו לדור עמה

ואפשר לומר דס"ל ג"כ כסברת התוס' ב"ק הנ"ל וס"ל דוקא במורדת ממלאכה שהוא דבר שבממון שמפסידה לבעלה מעש"י מה שחייבת לו ע"כ צריכה לשלם דמה לי חבלה בגוף או חבלה בממון אבל מורדת מתשמיש דאינו דבר שבממון לחייבה לשלם ממון עבור זה דכלום הפסידה לו מממונו רק חכמים קנסוה משום מגדר מילתא בזה י"ל דל"ש סברת התוס' וכמו דל"א התם דאם חבלה בבעלה שיעור מקצת כתובתה שתזבן כל הכתובה בט"ה ולפ"ז יהי' חילוק דבמורדת ממלאכה אף אם ירצה לדור עמה פוחתין לה ול"ה בכלל כל הפוחת הואיל ומחוייבת מצד הדין לשלם לו מה שהפסידה לו מע"י המחוייבת לו

ועפ"י סברא זו הי' נ"ל ליישב סוף דברי הגהמיי' התמוהים שכ' ראי' דאם פחתה כנגד כל כתובתה שוב אין לה כתובה אף אם תתחרט אח"ז מדחזינן במורדת ממלאכה דע"כ הפסידה כל כתובתה דאל"כ מאי הועילו חכמים בתקנתן כו' ואם נימא שצריכה לשלם מה שפחתה ממע"י הא דומי' דמורדת מתשמיש דלאו בת תשלומין היא ונפלאתי ע"ד דלמה הוצרך להביא ראי' ממ"ד מורדת ממלאכה הא מצי להוכיח גם ממ"ד מורדת מתשמיש מאי הועילו בתקנתן שתמרוד זמן מרובה לצערו ואח"כ תחזיר ממרדה ויהי' לה כל הכתובה ולפמ"ש י"ל דמרידה מתשמיש כיון דאינו דבר שבממון אין קושי' כ"כ די"ל דעכ"פ הועילו חכמים בתקנתן שיוכל לגרשה אם עמדה במרדה בפחת מה שהפסידה בימי מרדי' כיון דמצד הדין אינה צריכה לשלם כלל דאינו דבר שבממון משא"כ מורדת ממלאכ' י"ל דס"ל להגה"מ דצריכ' לשל' מצה"ד וע"כ מה"ת יפסיד הבעל אם תתחרט שלא תהי' צריכה לשלם מה שהפסידה גם הי' אפשר לכופה בשוטים וכמ"ש הר"ן למ"ד מורדת מתשמיש אבל ממלאכה כופין בשוטין **(בזמן הזה גם דינים כאלה שייכים לדינא דמלכותא, ואין לנו רשות לדון בהם,)** וכמ"ש תוס' ד"ה ר"ה לנקוט פזרא וליתב וע"כ אין סברא להפסיד ממון שלו וע"כ הוכיח מזה כיון דבמורדת ממלאכה למאן דס"ל דהוי מורדת ע"כ הפסידה אף אם תתחרט אח"כ ה"ה למ"ד מורדת מתשמיש אף דאינו מוכרח כ"כ מ"מ הדין שוה בשניהם ואין לומר לפמ"ש דבמורדת ממלאכה ע"כ ס"ל להגהמי"י דל"ש כל הפוחת מחמת שהיא חייבת לו דמי הפקעתה, מעת' נראה דאף אם תתחרט קוד' כלות הכתובה אפ"ה הפסידה מה שנפחת בימי מרדי' כיון דל"ש הפוחת וגם כיון דחייבת לשלם להבעל הפסידו אין סברא להפסיד ממון הבעל וכיון שכן עדיין אינם שוים דלמ"ד ממלאכה הפסידה מיד ולמ"ד מתשמיש לא הפסידה רק אחר שהפסידה כל כתובתה וקודם לזה אם חזרה לא הפסידה כלום די"ל וודאי מלתא דתלי בטעמא ודינא דכל הפוחת ל"ש לומר דוודאי הם שוים דבמורדת מתשמיש דל"ה חיוב ממון ושייך כל הפוחת ע"כ אי אפשר להפסיד לה קודם כלות הכתובה אבל למ"ד מורדת ממלאכה דהוי הפסד ממון וליתא בדינא דכל הפוחת ע"כ הפסידה מיד אבל לאחר שהפסידה כל הכתובה דל"ש בזה כל הפוחת אף במורדת מתשמיש ואם חזרה צריך לכתוב לה כתובה חדשה ול"ה בכלל כל הפוחת מסתברא לי' להגהמיי' דהוו שוים בין למ"ד מתשמיש ובין למ"ד ממלאכה כן נ"ל מוכרח לפום רהיטא לפרש דברי הגהמיי' לפע"ד הקלושה, ועדיין צ"ע, גם קשה הקושי' הנ"ל מאי מקשה מאי בין מורד למורדת ולומר דהקושי' קאי אליבא דר"י דס"ל שאף לאחר כלות הכתובה פוחת לה אם יפול לה ירושה וכיון שכבר הפסידה הכתובה הוי הפחיתה וודאית וע"כ מקשה שפיר והנה מלבד שהוא דוחק לומר דהקושי' הוא שלא אליבא דהלכתא גם י"ל הואיל שהוא רק על הספק שאם תפול לה ירושה ע"כ מצד הסברא ראוי להיות כפול דהוי רק על צד א' ולפמ"ש הר"ן די"ל אף רבנן מודה בנכסי מלוג שיש לה ולא פליגא רק אם אין לה רק שיפחות לה שמא יפול לה ירושה וכ' שכן משמע לשון המשנה עי"ש ולפי"ז הו פחיתה וודאית ומקשה שפיר ויהי' מוכח לשיטת הגהמיי' דפוחת לה מנכסי מלוג שלה וצ"ע

שוב ראיתי בר"ן דאף למ"ד מנ"מ אין פוחת לה מ"מ צאן וברזל וודאי פוחת לה וא"כ י"ל התי' הנ"ל לשיטת