חמדת שלמה חלק ב קכא

דהוא א"י לאסור וא"ל א"כ מאי טעמ' דרבנן דכיון דיכולה לאסור הידים ממילא הוי הידים שלה וממילא הוי מע"י לגבי דידה כמו דקל לפירות ונהי דמע"י א"י לאסור בעודה תחתיו מ"מ תיקשי לרבנן לשיטת הרמב"ם יפר משום שמא יגרשנה אע"ג דלא ס' קונמת מפקיע אך לפי מה שהוכחתי לעיל דהרמב"ם ע"כ ס"ל כשיטת הר"ן דא"צ להפר משום שמא יגרשנה רק משום טו"א דאל"כ בלא זה קשה לרבנן הא יכולה לומר א"נ ואיני עושה ולענין טו"א ודאי א"י לאסור הידים דלענין זה א"י לומר א"נ ואיני עושה וכמ"ש הר"ן אמנם לפמ"ש דהיכא דהידים הם שלה שוב לא הוי המע"י פירות חבירו ע"ח שפיר י"ל לשיטת הרמב"ם הנ"ל די"ל דהרמב"ם ס' לי' דבכל המלאכות יכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה או דאף משום שאר מע"י צריך להפר משום שמא יגרשנה רק כיון דאליבא דאמת מוקמינן שלא הקדישה הידים מש"ה לרבנן א"צ להפר דנהי דיכולה לומר א"נ ואיני עושה מ"מ מע"י מקרי דשלב"ל דכ"ז שלא אמרה א"נ וא"ע הידים הם של הבעל והמע"י שהוא דשלב"ל מקרי פירות חבירו ע"ח וע"כ א"צ להפר [ואף דיש לגמגם קצת ולומר הואיל ויכולה לומר א"נ ואיני עושה ויהיו הידים שלה שוב אף המע"י לא נקרא פ"ח ע"ח מ"מ אין הדבר מוכרח די"ל כמו דאינה יכולה להקדיש הידים כ"ו של"א א"נ וא"ע ה"נ לא הוי שלה לענין שמע"י נקרא פירו' חבירו ע"ח] ועוד נ"ל לומר דיש להוכיח דמתני' מיירי בכל גוונא אפי' בהקדישה הידים מדתני רישא קונם שאיני עושה על פי אבא וע"ש אביך אינו יכול להפר משמע דלכ"ע הנדר חל וקשה הא הוי דשלב"ל ומוכרח לומר דמתני' מיירי בכל גווני באסרה הידים אך לפמ"ש לדחות ראי' ראשונה גם ראי' אחרונה נדחית די"ל הואיל ויכולה לומר א"נ וא"ע ול"ה הידים דשלב"ל שוב אף המע"י ל"ה פ"ח ע"ח ודוק, ועכ"פ מזה יש ראי' לדברינו דלשיטת הסוברים כפשוטו לשיטת הרמב"ם דמיירי בלא אסרה הידים ואפ"ה צריך להפר לריב"נ דקונם חל על דשלב"ל כמו שיש לו כח להפקיע מידי שעבוד קשה רישא דמתני' קונם שאני עושה ע"פ אבא כו' אי"ל ת"ל דהנדר אינו חל לרבנן דהוי דשלב"ל ולפמ"ש די"ל דנ"מ ברישא בשאר מלאכות שיכולה לומר א"נ וא"ע או דנקט לנ"מ היכא דאמרה באמת א"נ וא"ע והוי הידים שלה ושוב ל"ה מע"י פ"ח ע"ח אף אליבא דרבנן ועיין היטב בכל זה: **(הג"ה [נתיישבתי לאחר זמן רב ונ"ל פשוט דלענין מלאכה לאבא ואביך דאינה משועבדת כלל וודאי הידים שלה וע"כ מע"י דהיינו המלאכה ל"ה בכלל פ"ח ע"ח כיון דלגבי דידה הוי דקל לפירות ע"כ הג"ה

)** עוד יש להביא ראי' לדברי ממ"ש הט"ז ליישב קושי' הפרישה למה בקונם תשמישי עליך א"צ להפר שמא יגרשנה ותי' דל"ש לומר קונמת מפקיע רק בדבר שיכולה ליתן להבעל דבר אחר תמורה כגון במע"י דודאי אם יש לה מעות תוכל ליתן תמורת מע"י כמו אם הכניסה לו שפחה משא"כ תשמיש והצעת המטה וכדומה דא"א לה ליתן ד"א תמורה ל"ה שעבוד רק קנין גמור ול"ש קונמת מפקיע ועי' בנקה"כ שחולק על הט"ז ולענ"ד נראה להביא ראי' להט"ז דהא הרמב"ם כ' הטעם דאלמו' רבנן לשעבודא דבעל הואיל והוא מדרבנן עשו חיזוק משמע במידי דאורייתא ל"ש אלמו' וא"כ תיקשי על הרמב"ם למה א"צ להפר באמרה קונם תשמישי עליך הא קונמת מפקיע ול"ש לומר אלמו' דהא מדאו' משעבדא לי' לתשמיש ולפ"ד הט"ז א"ש דזה ל"ה שעבוד רק קנין גמור ול"ש בזה קונמת מפקיע ולפי"ז ל"צ לדחוקי כמ"ש הנקה"כ דבאמ' צרי' להפר משו' שמא יגרשנ' אך לפמ"ש המפרשי' בדעת הרמב"ם דקונמת חל ע"ד שלב"ל הדרי' הקושי' לדוכתא דמ"מ יפר משום שמא יגרשנה וצ"ע על הט"ו דהביא שם תיכף בס"ק שלאחריו דעת הרמב"ם דקונם חל ע"ד שלב"ל וכמ"ש הב"י לדעתו ולא העיר בזה דלפי"ז הדרא קושי' הראשונה שרק' הפרישה לדוכתא על הרמב"ם **(הג"ה ושוב נ"ל דלק"מ על הט"ז די"ל כיון דל"א לכי מגרשה מש"ה אינו חל אף לאחר גרושין וכמ"ש הר"ן דקושי' הגמ' והא משעבדא אזלא אף לר"מ עי' ר"ן נדרים שכ' ראי' לזה דאף לר"מ צ"ל לאחר שאתגייר רק לכאורה קשה על הר"ן דהו"ל לאקשויי קושי' זו והא משעבדא לי' כפשטי' דמתני' ע"מ דאמר ריב"נ יפר ונ"ל דוודאי היכא דהקדישה רק מע"י לכשתעשה דממילא אינו חל בשעת הנדר י"ל שפיר דחל אח"כ כשמוצא מקים לחול ואין הקושי' רק בהקדישה ודוק

גם י"ל לפמ"ש הר"ן דמש"ה יכול להפר ומקרי דבר שבינו לבינה אף דאין נ"מ רק לאחר גי' ה"ט כיון דמדאורייתא חל עכשיו לולי דאלמו' ע"כ יכול להפר דרק לטובתו אלמו' עי"ש וא"כ בנדר תשמיש דאף בלא אלמו' אינו אל עכשיו וע"כ ממילא א"י להפר עכשיו משום לאחר גרושין וא"ש ודוק: ע"כ הג"ה)** אבל לפמ"ש א"ש דכיון דל"ה שעבוד רק קנין גמור ול"ש לומר דקונמת מפקיע להיות הגוף שלה לענין זה שוב הוי אף לדידה דשלב"ל והוי פ"ח ע"ח ע"כ א"י לאסור ועי' ברמב"ם שכ' להדי' בקונם תשמישי דהוי פ"ח ע"ח ודוק

ועפמ"ש נתיישב לי מה דהוי קשה לי טובא על גוף הסברא בהא דצריך להפר משום ש"י ול"ה דשלב"ל הואיל וקונמת מפקיע וכ' הר"ן אע"ג דאלמו' רבנן לשעבודא לא אלמו' רק בעודה תחתיו וע"כ בגרשה אסורה ולא יכולתי להבין למצוא דעת קדושים להבין סברת הר"ן ז"ל דהא ע"כ הא דאלמו' רבנן להפקיע הקונם צ"ל דיש כח ביד החכמים להחזיק שעבוד הבעל כ"כ שלא יוכל להפקיעו הקונם דאל"כ קשה איך מתנו חכמים לעקור דבר מה"ת בקום ועשה ועי' מ"ש בחי' גיטין פ' האומר להוכיח הא דהפקר ב"ד הפקר ל"מ רק שלא יהי' של בעל הממון אבל לזכות לאחר כ"ז שלא בא לידו ל"מ הפקר ב"ד הפקר דאל"כ ל"ה מקשה התם כלל דלמא משום הפקר ב"ד ולפי"ז צ"ל הכא הא דמהני אלמו' לענין דמקרי פ"ח ע"ח ואינו ברשותה להטיל קונם על בעלה ודוק היטב בזה] וא"כ כיון דס' אלמו' מהני לעקור הקונם מדאורייתא א"כ סו"ס למה לא יהי' אח"כ דשלב"ל לאחר גירושין כיון דבעודה תחתיו מדאורייתא אין הקונם חל ואין לדחוק ולומר כיון דהא דאינו חל בעודה תחתיו הוא רק מחמת שחכמי' תקנו כך ואלמו' לשעבוד הבעל ע"כ הם אמרו לחול אח"כ ובאמת אינו חל אח"כ רק מדרבנן וע"כ צריך להפר אך לשיטת הרמב"ם ע"כ ליתא הא דא"כ מנ"ל להגמ' בריש המדיר להקשות והא משעבד' וכ' הר"ן הרמב"ם ס"ל דקושי' הגמ' לרבנן דריב"נ דל"ס קונם מפקיע מדס"ל א"צ להפר וקשה מנ"ל דלמא פליגא רק בסברא הנ"ל אם אח"כ חל מדרבנן או לא ולפמ"ש לעיל דלשיטת הרמב"ם בדאוריית' ל"א אלמו' והרמב"ם פסק מזונות דאורייתא א"א לומר באופן אחר רק כמ"ש הר"ן אליבא דהרמב"ם דל"ל כתי' תוס' דה"נ אלמו' לשעבודא דהא מזונות דאורייתא ולפמ"ש י"ל בעזה"י די"ל דמדת חכמים הוא כך הואיל ויכול לאסור בקונם אף דשלב"ל ע"ע ואין הגרעון כדשלב"ל ע"ח רק דהוי פ"ח ע"ח דאין לו כח להטיל קונם ע"ח שלא בטובתו ובע"כ בדבר שאינו שלו עדיין ולולי קפידת חבירו הי' ראוי שיוכל לאסור ע"א אף דשלב"ל וא"כ בזה לא מצאה הקפידא מקום לנוח כיון דלולי תק"ח הי' מיד אסור ודיו שאלמו' רבנן לשעבודא שלא תוכל לאסור מיד אבל לאחר גירושין שפיר חל האיסור ואין בידו להקפיד ע"כ שלא יחול הקונם וא"ל עדיין מאי מקשה הגמ' ר"פ המדיר לשיטת הרמב"ם הנ"ל דלמא אף רבנן ס"ל דקונם מפקיע ואפ"ה א"צ להפר דל"ל סברא הנ"ל דבזה ודאי י"ל דס"ל להגמ' למלתא דפשיטא דלא יחלקו רבנן בס' זו משא"כ לחדש איסור דרבנן כמש"ל לשיטת הר"ן ודאי קשה