חמדת שלמה חלק ב יב

וכשיטת הראב"ד ובאמת הו"מ לתרוצי בפלוגתא לא קמיירי כמ"ש המ"ל דזה אינו קושי' כ"כ מ"מ זכינו לדין דאפשר לומר דלר"י ב"כ אפי' ס' סוטה אוסרת צרתה ולהיפוך מסברת המ"ל ודוק

ע"ב תוס' ד"ה צרתה מהו היא גופי' כו' ואפי' אמרי' דאין מקרא כו' כיון דעיקר כו' ולכאורה קשה הדבר לומר דטומאה מהני לענין מחזיר גרושתו לאסור צרתה ולא לפטרה מחליצה מה"ת לחלק בזה וליישב זה נראה דהנה לעיל כתבתי דמש"ה מחלקינן לרב בין סוטה וודאי לס' סוטה היינו משום דכ' רחמנא הלאו לגבי וודאי סוטה ולא לגבי ספק והנה לפי צד האבעי' דלא עקרי' קרא לגמרי משום דא"מ יוצא מידי פשוטו והא דילפי רבנן לרבות סוטה שנסתרה כ' התוס' דה"ט משום דטומאה ל"ש גבי נישואי גרושה ולפי"ז כיון דהתורה רצה לגלות לן דאף מחזיר גרושתו תאסור צרתה וזה ידעינן מלשון טומאה וטומאה ל"ש על נישואי גרושה הוצרך רחמנא לכלול נישואי גרושה גבי לאו דסוטה כי היכי דלכתוב אתרווייהו לשון טומאה וע"כ ממילא אף מחזיר גרושתו אוסרת צרתה משא"כ אי הוי כ' הלאו בפ' סוט' ל"ה ידעינן דמחזיר גרושתו אוסרת צרתה וטומאה לה"מ למכתב במחזיר גרושתו לחוד ולפי"ז אין לנו ראי' לחלק בין ס' סוטה לוודאי סוטה וק"ל מתני' דסוטה דקתני להדי' חולצת וצ"ל לפום צד אבעי' זו דבאמת אף סוטה וודאי צריכה חליצה וכמו שפי' מקצת המפרשים דרב גופי' ס"ל דחולצת משום דאף מבעלה בעי גיטא עיי' בריטב"א רק דקשה עליהם מקושי' הגמ' עיי"ש, אבל ברב גופי' הו"מ לפרש דצריכה חליצה וע"כ לא הו"מ למבעי' בהיא גופי' אי צריכה חליצה דממ"נ אי לא עקרינן קרא לגמרי פשיטא דצריכה חליצה דלפי"ז אף סוטה וודאי צריכה חליצה ואי עקרינן קרא לגמרי פשיטא דצריכה חליצה וכן לר"י ב"כ י"ל דמסתמא לא פליג אמתני' דסוטה וס"ל דס' סוטה חולצת ובע"כ לדידי' ה"ט משום דלגבי בעלה צריכה חליצה, וע"כ גם מחזיר גרושתו פשיטא דהיא עצמה צריכה חליצה משא"כ אליבא דאמת דקי"ל צרת מחזיר גרושתו מתייבמת וא"כ מוכח דטומאה ל"ק רק אסוטה וק' דהו"ל למכתב הלאו גבי ספק סוטה א"ו דאתי לארויי דס' סוטה ל"מ טומאה רק סוטה וודאי מש"ה פטורה אף מחליצה כיון דטומאה כתיב בה כעריות אבל לפום הו"א דלא עקרינן קרא אף סוטה צריכה חליצה ומיושב היטב קושי' התוס' ונכון הוא והוא דרך מחודד בעזהש"י

ולפי"ז יש מקום עיון בהא דפסק הרמב"ם דצרת ס' סוטה מתייבמת ולא חשיב לי' כצרת ס' ערוה דניחוש דלמא זנתה הסוטה והוי הצרה צרת ס' ערוה וצ"ל דה"ט כמ"ש הרא"ש דכל כמה דלא ידעינן שזנתה ל"ה אפי' ספק ערוה ועיקר הראי' לזה מקושית הגמ' סוטה ותתייבם יבומי ולא משני הגמ' דהוי ס' ערוה שמא זנתה כקושי' תוס' והרא"ש ולפמ"ש די"ל כל כמה דלא קי"ל הק"ו ליכא למדרש טומאה כתיב בה כיון דלגבי יבם ליכא אסורא וע"כ הקשה הגמ' שם שפיר ותתייבם יבומי אבל לבתר דשני רבא הק"ו ושפיר מצינן למימר דסוטה אסורה ליבם משום דטומאה כתיב בה וכמש"ל וא"כ ממילא י"ל דס' סוטה הוי ס' ערוה וממילא צרתה חולצת ואינה מתייבמת ומה"ת לנו לחדש דסוטה וודאי הוי ערוה וס' סוטה אפי' ספק ערוה ל"ה שהוא קשה להבין ולמ"ש אין לנו ראי' לזה והראב"ד ס"ל באמת דאף צרת ס' סוטה חולצת ולא מתייבמת ועיי' בלח"מ שהקשה על הראב"ד מנ"ל הא

ולע"ד לא ידעתי מאי קשי' לי' כיון דהראב"ד ס"ל דהסוגיות חלוקות וסוגי' דסוטה דמקשה ותתייבם יבומי לית לי' הא דרב דאמר טומאה כתיב בה א"כ אין לנו ראי' לס' הרא"ש לומר לרב דס' סוטה אף ספק ערוה ל"ה דכל ראיית הרא"ש הוא מקושי' הגמ' דסוטה ולהראב"ד לק"מ דסוגי' דשם ל"ל דרב א"כ אין לנו ראי' לחדש לרב ולומר דס' סוטה אפי' ספק ערוה ל"ה דמה"ת הא וא"כ פשיטא דמחזקינן לה לס"ע וע"כ צרתה אינה מתייבמת וכיון דהראב"ד ספוקי מספקא לי' אי הלכתא כרב או כסוגי' דסוטה וע"כ אזיל הכא והכא לחומרא וע"כ כ' דצרת ספק סוטה חולצת ואינה מתייבמת כ"נ פשוט ודברי הלח"מ מ"ש בזה לא יכולתי להבינם עיי"ש, ועיי' בהגהת רמ"א שהביא דעת הראב"ד ולא ביאר דלשיטתו צרת ס' סוטה אינה מתיבמת ואפשר הואיל דאין דין יבום נוהג בינינו ע"כ לא חש להביאו והנה לשיטת הרא"ש והר"מ הנ"ל שכ' להדי' דס' סוטה ל"ה אפי' ס"ע וע"כ כ' הר"מ דצרתה מתייבמת וצ"ל דל"ס להו כמש"ל די"ל כל כמה דלא קים לן הק"ו ל"מ למדרש טומאה כתיב בה רק דס"ל כאופן השני שכ' לעיל די"ל דגלי לן רחמנא במ"ש לשון הוטמאה להורות דהוי כמו עריות וכאלו הוטמאה בנישואי היבם כיון דמכח נישואי אחיו בא לייבם וע"כ כיון שלא רצו לחלק בין סוגי' דכאן לסוגי' דסוטה וקשי' להו על קושי' הגמ' אף קודם דאסיק הק"ו מ"פ ותתיבם יבומי דלמא מש"ה אינה מתייבמת דהוי ס"ע ע"כ הוכרחו לחדש דס' סוטה אפי' ס"ע ל"ה וע"כ פסקו דצרתה חולצת

ונראה לי להוכיח שיטת הר"מ לשיטתו מחמת הקושי' שכ' לעיל דמוכח דאף סוגי' דהתם ס"ל דרשא דהוטמאה דאל"כ ק' על תי' ר"י דמשני לאחר ולא ליבם קושי' התוס' הא לאחר בסוטה וודאי כתיב ומש"ל ליישב דע"כ לא מחלקינן בין סוטה וודאי לסוטה ספק רק משום דק"ל למה לא כ' רחמנא הלאו גבי סוטה ספק משא"כ על דרש דלאחר ל"ק דאין עניינו בפ' סוטה תי' זה ליתא לשיטת הר"מ דהר"מ פסק בפ"א מה' א"ב דאין לוקין על לאו של מחזיר סוטתו ואפי וודאי זנתה וכ' הה"מ שם הטעם משום דהוי לאו שבכללות לענין סוטה אף דבמחזיר גרושתו לוקין היינו משום דעיקר קרא במח"ג מיירי משא"כ לענין לאו דטומא' הוי לאו שבכללות וא"כ אין לנו ראי' מדלא כ' הלאו בפ' סוטה לחלק בין סוטה וודאי לספק דא"א כלל למיכתב בפ' סוטה כיון דהתורה רצה לכתוב באופן דליהוי לאו שבכללות וע"כ דמצד הסברא מחלקינן בין סוטה וודאי לספק וא"כ הדרא קושי' התוס' לדוכתי' דגם לענין ילפותא דלאחר מנ"ל ספק סוטה וצ"ל כתי' התוס' דסוטה וודאי ידעינן מהוטמאה ומוכח דדרשינן והוטמאה אף קודם דידעינן הק"ו ואפ"ה פריך ותתייבם יבומי ע"כ מוכח בע"כ דס' סוטה אף ס"ע ל"ה

אך לפמ"ש הרמב"ן במנין המצות על הר"מ וס"ל דל"ה לאו שבכללות ולוקין עליו וכ"מ פשטי' דסוגי' דהבאע"י ועיי"ש ביש"ש שכ' ג"כ דלא כהר"מ ולפי"ז שפיר מצינן למימר כמ"ש דל"מ בין סוטה וודאי לספק רק משום דלא כ' הלאו בפ' סוטה וי"ל שפיר דס' סוטה הוי ס"ע וצרתה חולצת ולא מתייבמת אף לשיטת הרי"ף והר"מ דפסקו כרב לגמרי וקצת י"ל ראי' לזה מדאמר רב צרת סוטה אסורה ול"א צרת זונה וכן הקשה בס' ב"מ ותי' דאתי לאפוקי אשת כהן שנאנסה אף דחייב משום טומאה מ"מ ל"ה לגמרי טומאה ממש דאונס רחמנא פטרי' ורוצה לדמותו למ"ש התוס' דאף דלא עקרינן קרא מפשטי' אפ"ה כיון דשם טומאה ל"ש אנתגרשה כיון דהוי ביאת היתר מש"ה פשיטא להגמ' דבעי חליצה ולפע"ד קשה לדמותו לשם דהא אדרבא אמרינן הכל הי' בכלל אחרי אשר הוטמאה ואפי' אשת כהן שנאנסה ומאי דקאמר אונס רחמנא פטרי' היינו לענין עונש אבל מ"מ שייך לומר הוטמאה כיון שנבעלה ביאת איסור ול"ד למ"ש התוס' דשם הוי ביאת היתר לגמרי לגבי בעלה השני אכן לפמ"ש י"ל דבאמת רב נקט צרת סוטה היינו סתם סוטה שהיא ספק רק דמש"ה הצרה אסורה כיון דכתיב טומאה בסוטה וודאי וע"כ ממילא צרת ס' סוטה הוי צרת ס"ע והא דקאמר אמינא לך סוטה וודאי היינו הא דקאמר טומאה כתיב בה ומש"ה קאמר אסורה ול"ק פטורה: