חמדת שלמה חלק ב קטז

בשפתיו ולפ"ז י"ל דקושית הגמ' והא משעבדא לי' לפמ"ש הר"ן דהקושיא היא אף לר"מ דסתמא עכשיו משמע היינו כיון דדבורה בטל לענין מעכשיו ולאחר גירושין אין כאן דבור ואף דמסתמא כוונתה הי' דאם לא חל מעכשיו יחול לאח"ג [דמנ"ל לומר דהוי קפידא שאם לא יחול עכשיו אף לאח"כ ל"י] מ"מ אמירתה ל"מ דהא אמירתה היא על עכשיו וא"כ י"ל זהו בקונמת דהוי מתורת נדר דהא אין כאן הקדש גבוה וצריך להוציא בשפתיו מש"ה אם ל"א לכי מגרשא ל"מ אבל ביקדשו ידיך שכ' הרמב"ם דמהני לפמ"ש בשם הח"מ והב"ש דמיירי בהקדש ממש שפיר י"ל דמהני אפי' אם ל"א לכי מגרשא כיון דמסתמא כוונתה הי' אף אם לא יחול עכשיו יחול לאח"כ רק דל"ה דבור ובהקדש סגי במחשבה לחוד ולפ"ז מיושב ג"כ קושי' הנ"ל דבמתני' דהוי הקדש מהני לאחר מיתה אף דל"א משום דבמחשבה סגי כן נלע"ד נכון

ולפ"ז צ"ל תי' ראשון הנ"ל על רש"י דס"ל כשיטת ר"י ומשום דל"ה ע"ד הוצרך רש"י לומר המותר קנוי לו כנ"ל והנה לשיטת ר"י קשה קושי' מהר"ם דלמא הא דקאמר ר"ל יכול לכופה היינו למותר [וס"ל מעה ת"מ וק' אף לשיטת מהרמ"ש] וי"ל ע"פ שיטת הרמב"ם דס"ל לדידן יקדשו ידיך מהני אף דא"י לכופה וכ' הכ"מ דלדידי' הא דאמר ר"ל מתוך שיכול לכופה ל"ד רק כיון דס"ל לר"ל שיכול לכופה נקט האי לישנא וקשה מנ"ל להרמב"ם הא וי"ל דהי' קשה לו קושית מהר"ם לשיטת ר"י וליישב זה י"ל עפי"מ דקשה לר"ל למה נקט מתני' הדין במותר ול"ש תירוץ הר"ן ובעה"מ דהוי רבותא אף דל"ה עבידי דאתי דהא לר"ל ל"ה הטעם כלל משום אדם מקדיש כו' וצ"ל דהוי רבותא אף שאין יכול לכופה לעשות מותר אפ"ה יכול להקדיש הידים ועי' ברא"ה שרצה להוכיח מזה שיכול לכופה לעשות מותר עכ"פ הוי רבותא ולפ"ז הוכיח הגמ' בע"כ לר"ל יכול לכופה אף על מע"י דאל"כ הו"ל לאשמועי' במע"י רבותא טפי אף שאין יכול לכופה כלל ואפי' מה שעושית יכולה לומר א"נ ואיני נותן לך [לאפוקי במותר דמ"מ אם עשתה מותר הוי שלו לשיטת ר"י] ואפ"ה מהני יקדשו ידיך א"ו דר"ל ס"ל דאפי' במע"י עצמן יכול לכופה ע"כ הוי מותר רבותא טפי דהו"א כיון שאין יכול לכופה לעשות מותר ל"מ יקדשו ידיך ע"כ קמ"ל דמהני או כשיטת הרא"ה דיכול לכופה לעשות מותר וכ"ז אם נימא כשיטת הר"מ דאף בא"י לכופה מהני יקדשו ידיך וק' דהו"ל לאשמועי' רבותא במע"י אבל לשיטת הר"ן לא מוכח מידי דהא לא מצי למנקט ברישא כיון דא"י לכופה ולעולם ר"ל לא קאי רק אמותר וע"כ לשיטת הר"ן מוכח דלא כר"י כמו שפסק באמת הר"ן אבל ר"י והרמב"ם י"ל דקיימא בחדא שיטה ול"ק קושית מהר"מ ומוכח כדעת הרמב"ם

אך לפ"ז יקשה על הטור דס"ל כשיטת הר"י ובהא ל"ס כהרמב"ם דלא הביא כלל הא דיקדשו ידיך וקשה קושית מהר"מ ונ"ל להוכיח לשיטת הר"י דלא כהרמב"ם עפמ"ש עוד המהרמ"ל מנ"ל לרב דלמא מחיים קדוש ונדחק בתרוצו [גם יש לי לפקפק בתירוצו כמ"ש לקמן אי"ה] ולע"ד י"ל דהוכרח רב לומר לאחמ"ק דאי מחיים ובמעלה לה קשה קושי' הר"ן ובעה"מ ל"ל נקט במעש"י עצמן וא"ל כמו שתי' דמותר הוי רבותא אע"ג דל"ה ע"ד והוא דבדבר שלא בא לעולם כזה אפי' ר"מ מודה דקשה הא עדיין איכא למטעי דבאמת ל"מ משום דבר שלב"ל רק דאפ"ה הוי קדוש משום דר"מ ס"ל א"א מוציא דבריו לבטלה נעשה כאומר יקדשו ידיך וכיון דבאמת ס"ל לרב דהוי ע"ד ומהני לר"מ א"כ יותר הו"ל למתני' לאשמועי' במע"י עצמן דהוי מוכח עכ"פ לר"מ דא"מ דבר שלב"ל דבמע"י ל"ל משום נעשה דהא א"י לכופה א"ו דמתני' אשמועי' דמותר קדוש אפי' באינו מעלה לה דומיא דרישא דס"ס א"מ לה אף שהיא אינה רוצית ה"ה בסיפא מיירי ג"כ שא"מ לה ומוכח דהוי מטעם אדם מקדיש דבר שלב"ל ושפיר הוי מותר רבותא דל"ל משום נעשה כיון דא"מ לה ולפ"ז מוכח דלא כשיטת הרמב"ם דלדידי' ל"ק דהו"ל לאשמעי ברישא דאדרבא אי הוי אשמועי' במע"י עצמן הו"מ למטעי משום נעשה דאף בא"י לכופה שייך נעשה מדלא השמיענו במע"י עצמן דהוי רבותא טפי לענין נעשה א"ו משום דר"מ ס"ל א"מ דבר שלב"ל הוי מותר רבותא טפי ולעולם דלמא מחיים קדוש א"ו מוכח לשיטת הר"י דלא כהרמב"ם ולפ"ז הדרי קושית מהר"מ הראשונה לדוכת' דלמא לא קאי ר"ל רק אמותר ול"ק דהוי לי' לאשמועינן במעשה ידיה עצמן דהא במע"י ל"ש נעשה

ונ"ל דתוס' הקשו על תי' הר"א משנזא מאי מקשה הגמ' דלמא התם שאני דהגוף בעולם ואפ"ל דהפי' בגמ' הוא כך דהנה מלבד זה תמוה מאי בעי ר"ל בהא דקאמר ל"ת כיון דבאמת טעמא דר"מ משום אדם מקדיש דבר שלא ב"ל רק די"ל דבאמת ר"ל ס"ל דר"מ מודה היכא שאין הגוף בעולם רק דקושית הגמרא הוא על ר"ל כיון דעכ"פ היכא דהגוף בעולם ס"ל לר"מ דאדם מקדיש אם כן למה קאמר ר"ל מתוך שיכול לכופה הא אפי' א"י יכול לכופה יכול להקדיש הידים לכשיתן לה ותהי' מרוצה ליקח מזונות א"כ באותו שבוע שלקחה מזונות משועבדים הידים להבעל והידים הם בעולם עכשיו ע"כ יכול להקדיש הידים לכשיתן דלכאורה נראה דע"כ ל"פ הר"ן על הרמב"ם רק במאי דס"ל באומר יקדשו ידיך מע"י קדושים לעולם כשנותן לה וכיון שיכולה לחזור בכל פעם הוי דשלב"ל דהא אנן קיי"ל אף היכא דהגוף בעולם א"י להקדיש אבל אם נתרצה ולקחה המזונות לשבוע זו י"ל דאף הר"ן יודה שיכול להקדיש הידים דע"ז אין להר"ן ראי' לסתור סברת הרמב"ם דר"ל הוצרך לומר מתוך שיכול לכופה שיהי' מע"י קדושים לעולם כשיתן לה אף שבשעת הקדש עדיין לא לקחה ע"כ צריך לומר מתוך שיכול לכופה רק זה שייך אי אמרי' דר"מ ל"ל כלל אדם מקדיש כו' אבל כיון דמוכח דהיכא דהגוף בעולם ס"ל לר"מ בוודאי אדם מקדיש קשה שפיר למה הוצרך לומ' מתוך שיכול לכופה דהא יכול להקדיש הידים לכשיתרצה ליקח מזונות דהא סו"ס הידים הם בעולם וע"ז משני הגמ' מהאי אין כו' דהיינו ר"ל נקט לאלומי מלתא דאפי' היכא דהגוף בעולם לא מוכח מכאן דס"ל לר"מ א"מ אבל עיקר כוונתו דלא להוכיח מכאן דר"מ ס"ל היכא דאין הגוף בעולם א"מ דבאמת י"ל דר"מ ס"ל אא"מ ומשום נעשה ומיושב שפיר

ולפי"ז מיושב קושית מהרמ"ל הנ"ל דמוכח לר"ל דאפי' במע"י יכול לכופה דאל"כ הו"ל לאשמועי' במע"י דמהני משום נעשה דהוי רבותא טפי דאפי' א"י לכופה מהני מה שמקדיש הידים דהיכא דהגוף בעולם א"מ כו' א"ו מוכח דאף ברישא יכול לכופה [וא"ל דמשום רבותא דריה"ס נקט במותר לאשמועי' דל"ל כלל נעשה אבל ברישא הו"א משום דס"ל אא"מ בו' אפי' היכא דהגוף בעולם מש"ה ל"ש נעשה דסו"ס לא הו"ל למשבק דינא דרישא דהוי רבותא לר"מ ולפחות הו"ל לאשמועי' בתרווייהו וא"ל עכשיו כיון דאף ברישא שייך נעשה לר"מ הדרי קושית מוהר"מ השניי' לדוכתי' דלמא מחיים קדוש וא"ל כנ"ל כיון דמצינן למימר משום נעשה הו"ל לאשמועי' ברישא דהא עכשיו אף ברישא שייך נעשה דז"א דס"ט מצינן למימר שפיר אי הוי מחיים קדוש הו"ל לאשמועי' ברישא דלא ניטעה לומר טעמא משום נעשה וא"ל דגם ברישא הו"א טעמא משום נעשה מ"מ יותר הו"ל לאשמועי' ברישא דאף דנימא הטעם משום נעשה כיון דא"י לכופה בע"כ צ"ל דהיכא דהגוף בעולם יכול להקדיש דאל"כ ל"ש לומר יקדשו ידיך ומוכח עכ"פ דר"מ ס"ל א"מ אבל בסיפא מצינו למימר טעמא משום נעשה ולא מוכח כלל דר"מ ס"ל א"מ כו' א"ו דמתני' מיירי בא"מ לה ולאח"מ קדוש משא"כ לרמב"ם דס"ל דשייך נעשה אפי' אם אא"מ ל"ק כלל דהו"ל לאשמועי' ברישא דאדרבא אי הוי אשמועי' ברישא הו"א טעמא משום נעשה ומדאשמעי' בסיפא מוכח דטעמא משום א"מ דשלב"ל דאי משום נעשה הוי ברישא רבותא טפי דאפי' א"י לכופה אמרי' נעשה ולעולם דלמא מחיים קדוש אבל אי אמרי' דלא כשיטת הרמב"ם מוכח שפיר דל"ה מח"ק דא"כ מצינו למטעי דס"ל לר"מ אא"מ אפי' היכא שהגוף בעולם ובסיפא