חמדת שלמה חלק ב קיג

הקושיא הנ"ל כיון דר"מ אמר כל הפוחת משמע אפי' התנה כדין דאין לה באמת אפ"ה הוי ב"ז ולריב"א לא כן הוא א"ו דשום תנאי ל"מ אפי' התנה כדין משום דהוי מעמש"כ בתורה וע"כ מוכח דר"מ סובר כתובה דאורייתא וזה ראי' גדולה לפי' ריב"א אך עדיין צריך ישוב לשיטת ריב"א למה הקשה הגמ' מדיוקא דכל הפוחת אפי' בתנאי ואית לה כו' למה לא הוכיחו בפשוט כיון דר"מ פליג על ר"י בהתקבלתי דהוי בעילת זנות ומוכח דלא מהני התקבלתי ואמאי ל"מ מוכח ע"כ דכתובה דאורייתא דאי הוי דרבנן ותנאי מהני מכש"כ התקבלתי דעדיף כדמוכח לר"י דתנאי ל"מ והתקבלתי מהני

ונ"ל דודאי אין הדבר מוכרח דהיכא דאין לה מצד הדין ל"ש לומר דהוי ב"ז דודאי יש מקום לומר ג"כ כסברת התו' דודאי יש מקום לומר ג"כ כס' התו' דהיכא דאין לה הוי ב"ז וע"כ ל"ה מצי להוכיח לר"מ דהתקבלתי ל"מ מדהוי ב"ז רק לאחר דדייק מדקתני כל הפוחת דמיירי באית לה דתנאי ל"מ מדלא קתני כל בתולה שאין לה וא"כ קש' מאי השיב ר"מ על התקבלתי דלמא דוקא היכא דאית לה ול"ס דעתה הוא דהוי ב"ז ואפשר גם ר"י יכול להודות בזה רק התקבלתי כיון דמהני ל"ה ב"ז וע"כ ס"ל לתוס' דכש"כ היכא דמהני דהוי ב"ז ולס' ריב"א דמצינן לומר ס' להיפוך דהיכא דאין לה ל"ה ב"ז וא"כ קשה מאי השיב ר"מ ע"ד ר"י ע"כ הוכיח הגמ' דפשיטא לר"מ דהתקבלתי ל"מ וע"כ השיב דהוי ב"ז ועדיין יש לדקדק כיון דגם בהתקבלתי אית לה לר"מ ואפ"ה הוי ב"ז א"כ מאי רבותא דכל הפוחת אפי' בתנאי ואית לה ול"ל אמר אפי' בהתקבלתי ואית לה ונהי דלישנא דכל הפוחת משמע שהוא פוחת דהיינו בתנאי מ"מ על ר"מ גופי' קשה למה נקט האי לישנא ולא נקט כל הפוחתת דשייך על התקבלתי ונ"ל לפי מה שהביא הש"מ לקמן י"מ מחלוקת בתחילה כו' דקאי אפלוגתא דר"מ ור"י די"ל היכא דנשאה מתחילה על כך ונתרצית בזה ל"ה ב"ז ולפ"ז הוי תנאי רבותא יותר וארווחנא ג"כ לשיטת ריב"א ליישב קושית תוס' מנ"ל לר"מ כתובה דאורייתא דלמא חכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וי"ל כיון דאשכחנא לר"י דתנאי ל"מ משום חכמי' עשו חיזוק והתקבלתי מהני מוכח דבהתקבלתי ל"ש לעשות חיזוק וכיון דלר"מ התקבלי ל"מ לשיטת ריב"א יהיה ק' על התקבלתי למה ל"מ אבל א"א כתובה דאוריי' א"ש דכמו דתנאי ל"מ משום אין אישות לחצאין ה"נ י"ל דגם התקבלתי ל"מ משום אין אישות וכל זמן שהיא אשתו אינה יכולה למחול כתובתה בשום אופן, כן נראה לי נכון לשיטת ריב"א ודוק

והנה הרמב"ם נראה דס"ל ג"כ כשיטת ריב"א דפסק התקבלתי ל"מ אך הרמב"ם פסק כן אפי' אליבא דידן דכתובה דרבנן ומוכח דאפי' בהתקבלתי שייך עשו חיזוק יותר משל תורה ולדידי' לא נתיישב קושי' התו' הנ"ל דלמא גם לר"מ משום עשו חיזוק וצ"ל כתי' התוס' גם ק' לשיטת הרמב"ם מנ"ל הא כיון דלר"י ע"כ ל"ש לעשות חיזוק ולר"מ ע"כ הטעם משום כתובה דאורייתא ונהי דקי"ל כר"מ בגזרותיו מ"מ מנ"ל דהתקבלתי ל"מ ותימא על הר"ן והרה"מ שפירשו כן בדעת הר"מ דס"ל עשו חיזוק ולא פי' מנ"ל להרמב"ם הא

ואפשר לומר דס"ל להרמב"ם דקי"ל כתי בתרא דלעיל ואבע"א ר"מ ומאי גובה מן המחוררים ומוכח מסתם מתני' דהתקבלתי ל"מ ודחיקא לי' לומר דמתני' ס"ל כתובה דאורייתא דלא כהלכתא וע"כ הוכיח דאפי' אי כתובה דרבנן עשו חיזוק וכמ"ש הר"ן דבהא דגובה לר"מ מב"ח ולדידן אחריות ט"ס ודאי ל"ה מתני' דלא כהלכתא דמתני' סתמא קתני ולר"מ מב"ח ולדידן אפי' ממשעבדי אבל בהא דהתקבלתי ל"מ הוי לבר מהלכתא אם לא נימא דעשו חיזוק אף לדידן ועוד יש להביא ראי' לזה דהתוס' הקשו לעיל על שיטת הריב"א דהיכא דאין לה מצד הדין ל"ה ב"ז מדמשני הגמ' בב"ק לקושי' האשה שחבלה בבעלה תזבן כתובתה לבעלה בט"ה ה"מ ר"מ דאמר אסור לשהות ולשיטת הריב"א הא היכא דאין לה ל"ה ב"ז עי"ש והנה לפמש"ל להוכיח שיטת הריב"א צריכין אנו ליישב קושי' התוס'

ונראה די"ל לפמ"ש תוס' דמש"ה ל"מ תנאי בכתובה למאן דס"ל מתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל משום דאין אישות לחצאין וכל אשה צריכה להיות לה חיוב כתובה וע"כ י"ל דאפי' למכרה לבעלה אינה יכולה בדמי חבלתה דכיון דפקע חיוב כתובתה מבעלה לא לה ולא לאחרים ונשארת בל"כ זה א"א משום אין אישות לחצאין דבשלמ' אם מוכרת הכתוב' לאחרי' נשאר החוב על הבעל לשלם עביר' להנחבל משא"כ במוכרת לבעלה וי"ל דזה ג"כ טעם ריב"א דהתקבלתי ל"מ אעפ"י שאינו דרך תנאי משום דאין אישות לחצאין ומה"ט לר"י דס"ל תנאי ל"מ משום עשו חיזוק ואפ"ה התקבלתי מהני דהתקבלתי ל"ה תנאי רק לר"מ דס"ל כתובה דאו' שייך לומר אין אישות לחצאין אבל לר"י ל"ש זה כיון דכתובה דרבנן רק תק"ח ואינו ענין לאישות כלל גם לדידי' ע"כ ל"ל סברא דאין אישות לחצאין דמש"ה מהני לדידי' תנאי דע"מ שאין לך עלי שו"כ וצריך להבין לשיטת הרמב"ם כיון דלר"י לא עשו חיזוק בהתקבלתי ולר"מ נימא דעשו חיזוק טעמא מאי ונראה דלר"מ כיון דיש חשש איסור ב"ז בדבר דס"ל כל הפוחת ולאו כ"ע דינא גמירי להתנות באופן המועיל דל"ה ב"ז ע"כ עשו חיזוק דלעולם ל"מ וע"כ ממילא שוב לא יפחות שום אדם אבל לר"י לא עשו חיזוק, רק דתנאי ל"מ דאז נראה כעקירת דברי חכמים משא"כ בהתקבלתי ל"ש זה דעיקר החיוב נתקיים רק שהיא כתבה התקבלתי, ולפ"ז י"ל הא דמשני התם בב"ק ר"מ דאמר אסור לשהות היינו דמש"ה עשו חיזוק יותר משל תורה דאפי' התקבלתי ל"מ ואפי' למכור א"י לבעלה ומוכח כשיטת הרמב"ם דאפי' לדידן עשו חיזוק דאי לא נימא הכי רק דמשני התם לר"מ הואיל וס"ל כתובה דאו' ל"מ התקבלתי ל"ה צריך לומר משום אסור לשהות רק הואיל וכתובה דאו' ואין אישות לחצאין א"י למכור לבעלה להפקיע חיוב כתובתה דלולי זאת אף אסור לשהות אין כאן הואיל ולית לה כקושי' התוס' א"ו מוכח דהגמ' רצה לאוקמי הברייתא דהתם אליבא דהלכתא דמשום אסור לשהות עשו חיזוק אף אי כתובה דרבנן דא"י למכור דבשום ענין ל"מ הפקעת הכתובה מבעלה ולפמ"ש מוכח דלא כמ"ש הב"ש דאף לרמב"ם דל"מ התקבלתי היינו בשעת נשואין דהוי כעין תנאי משא"כ לאחר נשואין אף הרמב"ם מודה דמהני התקבלתי ולפמ"ש דיצא לו להרמב"ם דינו מסוגי' דב"ק מוכח דאפי' לאחר נישואין ל"מ גם מ"ש דהתקבלתי הוי כעין תנאי קשה הא לר"י תנאי ל"מ כלל והתקבלתי מהני ולקושי' הב"ש מאי שהכריחו לזה עי"ש בתוס' בב"ק ודוק

שוב נראה מאי שהקשיתי לעיל דלהרמב"ם הדרי קושי' תוס' לדוכתי' דגם לרמב"ם י"ל קושי' התוס' על נכון דנהי די"ל אף בהתקבלתי עשו חיזוק מ"מ כיון דאין הדבר מוכרח א"כ קשה מאי השיב ר"מ לר"י כל הפוחת ודמש"ה ל"מ התקבלתי הא י"ל דגם ר"י ס"ל כל הפוחת רק דבהתקבלתי לא עשו חיזוק וע"כ מהני התקבלתי ואין לה ומש"ה ל"ה ב"ז א"ו דלר"מ פשיטא לי' בל"ז דהתקבלתי ל"מ משום דכתובה דאו' ואין אישות לחצאין וע"כ אית לה ולא בא ר"מ רק לומר דהוי אפי' ב"ז וא"כ ע"כ מוכח דר"מ ס"ל כתובה דאו' כן נ"ל נכון ודוק היטב בכל זה

דף נ"ח ע"ב רש"י ד"ה המותר פי' רש"י שהקדוש המותר כבר עמדו ע"ז קמאי מנ"ל לרש"י הא דלמא מיירי שהקדיש כל מע"י ובמותר מעשי ידי' פליגי עי' במפורשי' ולע"ד נראה דהנה הפ"י הקשה על הרמב"ם שפסק מזונות דאו' א"כ אמאי מוקי סתמא דתלמודא הכא מלהא דרב דלא כהלכתא הו"ל למימר דרב ס' מזונות דאו' ותקנו מע"י תחת מזונות משום איבה דמזונות ומש"ה מצית למימר איני נזונות וא"ע עי"ש שהאריך בקושי' זו

ונראה דהגמ' הוכיח דס"ל לרב מזונות דרבנן דהנה