חמדת שלמה חלק ב קיב

גם לדידהו י"ל תי' התוס' אפי' עמ"ש רק דבור כמו תנאי ב"ג וב"ר דהוי רק דבור דמ"מ הענין שהוא רוצה שיתקיים נקרא מעשה ואין התנאי יוכל לבטלו אם לא שהוא עפ"י דיני תנאי כב"ג וב"ר רק הקושי' מחמת שא"א לעשות ע"י שליח קשה לשיטת הגאונים דאין לומר דבמעכשיו ל"ב שאפשר להעשות ע"י שליח דהא חליצה היא ג"כ מעכשיו ואפ"ה אין תנאי בחליצה וכמ"ש שם הרשב"א בח"י וע"כ צ"ל עפי"ס התוס' דהואיל דאין הדבר בידו כ"כ לעשות שליח ע"כ א"י להטיל תנאי ובזה ל"ש סברת הראב"ד הנ"ל לחלק בין מעכשיו לאם והנה תוס' בנזיר תי' הקושי' הואיל ואחר יכול להביא קרבנותיו הוי אפשר ע"י שליח ונראה מדבריהם דהא דצריך להיות אפשר ע"י שליח היינו גוף הענין וע"כ הי' קשה להו דאף הנזירות א"א לקיים ע"י שליח דהיינו שאחר יהי' נזיר בשבילו ולע"ד קשה לפי"ז בשליח קי' הא ענייני אישות א"א ג"כ ע"י שליח **(

הג"ה

[ואפ"ל דהתם עיקר הק"י הם שתאסר לכ"ע כהקדש וזה אפשר לעשות עי"ש רק דממילא עי"ז מחויב אח"כ לכנסה וליתן שכו"ע משא"כ נזירות שכל ענין נזירות הוא רק להנזר מאשר יצא מגפן ושלא לטמא למתי' וגלוח וזה אי אפשר עי"ש ע"כ הקשו שפיר ועמ"ש בפנים לחלק שקיום הדבר צריך להעשות עי"ש יש לעי' עפימ"ש בח"א טעם שלא נכתב שכר עוה"ב בתורה הואיל והשכר הוא צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה וזה א"א ע"י שליח ע"כ ל"ש בזה תנאי כמו אם בחוקותי כדאי' בק"י ולפמ"ש כאן ל"ש זה רק לשיטת תוס' נזיר אבל לפמ"ש שרק קיום הדבר צריך להעשות ע"י שליח ליתא דאף שכר עוה"ב יכול הש"י להבטיח ע"י שליח אף שהשכר בעצמו א"א להנתן ע"י שליח לית לן בה וכמ"ש הרמב"ן בב"ב בשם י"מ וכמ"ש בפנים ודוק

ויש לפרש על דרך זה פי' הפסוק והייתם לי סגולה דעיקר שכר עוה"ב הואיל ואבות קבלו תורתו ע"כ זכינו להיות סגולתו וממילא השכר הנצחי מובטח לנו וכמ"ש המפרשים וע"כ נקרא קבלת התורה קי' ונישואין וזה אפשר לעשות ע"י שליח וע"כ שייך שפיר תנאי וכמ"ש לעיל ועי' בהקדמות ס' הפלאה בענין זה ודוק: ע"כ הג"ה)** וע"כ הי' נ"ל עיקר מאי דבעי אפשר להעשות עי"ש היינו קיום הדבר כגון באשה לקדש ע"י שליח וכן בתנאי ב"ג וב"ר הי' ביד משה רבינו לקיים הענין ולהתנות ע"י שליח ועי' רש"י פ' המדיר ולפ"ז ע"כ הקושי' בנזיר רק משום שא"י לקבל נזירות ע"י שליח ועי"ש בחי' רמב"ן שכ' באמת י"מ שיכול לומר לחבירו שידירנו בנזיר אימת שירצה וע"כ הוי אפשר ע"י שליח אך הר"ן בפסחים כתב דביטול עי"ש ל"מ דביטול משום נדר ונדר א"א עי"ש ולפ"ז הדרי' הקושי' בנזיר לדוכתי'

ולכאורה ק"ל כיון דילפי' שליחות מתרומה ותרומה הוי ג"כ מתורת נדר דמתקיים בדבור בעלמא וא"צ לעשות מעשה רק לומר תרומת הכרי בתוכו בצפונו או בדרומו כדאי' פ"ג מתרומות וא"כ מוכח דנדר שייך עי"ש וצ"ע לחלק בין תרומה לשאר נדר ולולי דמסתפינא הייתי אומר דטעמא דנדר ליתא עי"ש די"ל הא דהורשה התורה לעשות שליח היינו בדבר שיש טעם שאינו עושה בעצמו הדבר הזה שיש לו טורח בדבר או שאין לו עת פנוי לעשות דבר זה בעצמו וע"כ ממנה שליח ע"ז משא"כ באומר לחבירו הדירני בנזיר כיון שהוא עצמו יכול לעשות כן כמו חבירו ואינו עושה נראה שאין פיו ולבו שוים לעשות הדבר וע"כ ל"מ שליחות ועפ"י סברא זו אפשר ליישב הקושי' הנ"ל על תנאי דנזיר הא א"א לעשות עי"ש לפמ"ש התוס' בפ' המדיר הואיל ואין הדבר בידו כ"כ לעשות שליח ע"כ א"י להטיל בו תנאי ובאמת לכאורה אין דבריהם מובנים כ"כ דאדרבא הואיל ואין הדבר בידו כ"כ בקל יוכל להתבטל וע"כ למה לא יוכל להטיל תנאי

ונ"ל בפי' דבריהם דהואיל ואין הדבר בידו כ"כ לעשות שליח י"ל דאף זה אינו בידו לעשות הדבר על הספק אם יקוים התנאי או לא וצריך לעשות הדבר בבירור גמור וע"כ אלו הי' מקום לתנאי אף אם יקוים התנאי ל"מ כיון דבשעת חליצה עשה הדבר על הספק וע"כ ממילא אין מקום לתנאי כיון דע"י התנאי נתבטל המעשה לגמרי וכמו תנאי ומעשה בד"א ולהסביר הדבר נראה דלולי תנאי ב"ג וב"ר הו"א דאין קיום לשום דבר רק אם עושה הדבר לחלוטין בלי שום ספק וע"כ ודאי עושה בדיעה שלימה משא"כ היכא שעושה על הספק אם יקוים התנאי או לא הוי כעין אסמכתא ואין קיום להמעשה כלל וכיון שכן היה כל תנאי מבטל להמעשה וע"כ ממילא לא הי' מועיל שום תנאי כיון דע"י מבטל המעשה אמרי' שהוא מפליגה בדברים או טעם אחר שודאי אין כוונתו להתנאי כיון דעי"ז יבוטל המעשה לגמרי אמנם ממה שהרשה התוה"ק לעשות שליח נסתר סברא זו דהא עי"ש ג"כ לא נגמר הדבר בבירור תיכף כי אולי לא יעשה השליח שליחותו וא"כ אם עושה שליח לקדש או לגרש וכדומה אין הדבר ברור בעיניו שיבוא לכלל מעשה ואפ"ה מהני אם כן מוכח דיכול אדם לעשות דבר על הספק ויש קיום לדבר ההוא וע"כ ה"ה תנאי יכול להטיל משא"כ בדבר שלא מצינו בו שליחות י"ל דצריך דוקא לעשות הדבר בבירור גמור בלא שום ספק וע"כ א"י להטיל בו תנאי ודוק בסברא זו כי בעזה"י נראה נכון מאוד להבין בזה דברי רבותינו, ולפ"ז י"ל הקושיא הנ"ל כיון דכבר הוכחנו מתרומה דשייך נדר ע"י שליח וע"כ לומר הטעם לשיטת הר"ן דנדר ל"מ כמש"ל וא"נ דנזירות ל"מ הוי מטעם שא"י לעשות ענין הנדר על הספק דהא תרומה יוכל לעשות עי"ש ואולי לא יתרום השליח א"כ מוכח ע"כ דענין נדר יוכל לעשות עי"ש רק דמש"ה ל"מ הואיל ואין טורח בדבר שהוא בעצמו יקבל הנדר ע"כ נראה מזה שאין פיו ולבו שוים וכיון דאין הגריעותא משום שאין יכול לעשות הדבר על הספק וכן אין הגריעותא משום שאין הדבר בידו כ"כ וכמו שכתבו תוס' ע"כ אין מקום לתלות בזה ולומר דגם תנאי אינו מועיל ע"כ שפיר מהני תנאי בנזיר ודוק ואכ"מ להארוך

שם ע"ב גמרא כל הפוחת אפי' בתנאה כו' הא שמעי' ליה לר"מ כו' ופי' רש"י ותוס' דהוכחת הגמ' הוא מדלא תני כל בתולה מוכח אפי' היכא דבאמת אית לה דהתנאי בטל רק הואיל והיא ל"ס דעתה הוי ב"ז וזה ימים כבירים הקשיתי מנ"ל להוכיח מזה דר"מ ס"ל דהתנאי בטל משום כתובה דאורייתא דלמא אתי לאשמעי' היכא דהתנה עמה בלא כפילת התנאי או מעשה קודם לתנאי או לאו קודם להן דברים המבטלים התנאי אליבא דר"מ דבעי דוקא כתנאי ב"ג וב"ר וע"כ באמת אית לה דהתנאי בטל ואפ"ה הוי ב"ז דהיא ל"ס דעתה ועי' בב"ש סי' ך"ט דאף בשאר עניינים הפוסלים התנאי שייך ג"כ ל"ס דעתא וכן נראה פשוט, ולכאורה הייתי רוצה לסייע מזה שיטת הגאונים דס"ל במעכשיו ל"ב ת"כ וכיון דזמן גביית כתובה היא לאחר מיתה וגירושין ע"כ מתנה במעכשיו דאל"כ אין מקום לנישואין ובמעכשיו אין מקום לדיני תנאי וא"כ ע"כ כל הגריעותא הוא מחמת מתנה עמ"ש בתורה ודייק הגמ' שפיר אך עדיין יש לדקדק דאפשר לאשכוחי תנאי באם בלא מעכשיו כגון שהתנה עמה בשעת קי' אם תכנס עמי לחופה בלא חיוב כתובה יהיו הקי' חלים אז כשתכנס לחופה ואם לא תרצה בכך יהיו הקי' בטלים וע"כ צריך שפיר דיני תנאי ואיכא לאשכוחי דהתנאי בטל מחמת שלא התנה התנאי כראוי ואפ"ה הואיל ול"ס דעתה הוי ב"ז וצ"ע

וליישב נראה דהנה לעיל דף נ"א כתבו תוס' שיטת ריב"א דהיכא דאין לה מצד הדין לא הוי ב"ז ומוכח משיטתו דלר"מ לא מהני התקבלתי לענין דין ממון דאל"כ לא השיב על דברי ר"י דכיון דמהני אין כאן ב"ז וכנראה מפשטי' דלעיל דלר"מ ל"מ התקבלתי ולפ"ז מיושב