חמדת שלמה חלק ב קי

תנא דמוקי הי' לדרשא אחריתא כתנא דספרי באמת לא מוכח הך חידושא

ולפ"ז יש ליישב קושית הפלאה שהקשה לר"י דסובר שצריך להתרות באיזה מיתה וגם סובר התראת ס' לא שמי' התראה איך אפשר לאשכוחי האי חדושא דאיך יכולים העדים להתרות סקילה כיון דאינם יודעים אם יוציא הבעל ש"ר עי"ש ולפ"ז י"ל דר"י סובר כתנא דספרי דהי' אתי לדרשא אחריתא ובאמת לא מוכח האי חדושא וגם קושית התוס' י"ל מה שהקשו מלזנות בית אבי' ועי' בפ"י מה שתי' ולפמ"ש הרמב"ם קשה ע"ד דכיון שנכנסה כבר לחופה איך יכול אח"כ להוציא ש"ר כיון דהוי בחזקת בעולה ועי' לעיל בפ"ק דלשיטת הרמב"ם אף לענין איסור ל"צ קידש ובעל לאלתר [ועדיין לא עיינתי שם כראוי אמנם כן נראה שם לפום רהיטא] ובשלמא לשיטת ר"ש י"ל שהי' חופת נדה אבל להרמב"ם דסובר חופת נדה א"ק קשה, ולפ"ז י"ל כיון דפשטי' דקרא משמע בלא זוממי זוממין וכמ"ש הרמב"ם מפי השמועה משמע דפשטי' דקרא לאו הכי משמע אם כן י"ל דלזנות בית אבי' אתי למעוטי היכא דל"ה זוממי זוממין דשם לא הוי החידוש

אך אי קשיא הא קשיא דלפמ"ש דצ"ל לתי' רבא הא דקתני בברייתא זוממי' מקדימין לב"ה היינו שחזר האב להזים הזוממין של הבעל וכיון דזוממין של הבעל באו לחייבה סקילה ועדי האב חנק דעדי האב לא באו רק לחייב עדי הבעל הראשונים חנק כמו דהם לא באו רק לחייבה חנק דבתחילה הוי דינה בחנק וכיון דקי"ל ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו א"כ למה קתני זוממי' בסקילה כיון דעדי הבעל מחויבים חנק משום מה שרצו לחייב עדי האב הראשונים חנק וסקילה משום מה שרצו לחייב אותה סקילה א"כ בחנק הו"ל לדונה משום ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו כמו בזוממי של ב"כ דהוי בחנק מהאי טעמא אך לפ"מ שפסק הרמב"ם גבי זוממי ב"כ דהיכא שלא גמרו ב"ד דין הבועל רק דינה בשרפה אז גם הזוממין בשריפה והתוס' נסתפקו בזה בריש מכות א"ש די"ל דמיירי שלא גמרו ב"ד הדין של עדי האב רק דינה בסקילה מש"ה אח"כ גם הם בסקילה אך לכאורה קשה המציאות דבשלמא גבי שריפת בת כהן שפיר איכא לאשכוחי כגון שלא הי' הבועל לפנינו ע"כ לא גמרו רק דינה אבל הכא כיון דקי"ל אין מזימון העדים אלא בפניהם וכיון שהי' כאן כמו שגמרו דינה בסקילה ממילא תיכף גומרין דין העדים בחנק ודוחק לאשכוחי במציאות רחוק שברחו מיד לאחר שהיו מזימין אותם זהו בתכלית הדוחק

ויש להביא ראי' מזה לשיטת הריב"ש הובא בש"ך חו"מ סוס"י ל"ז דהא דקאמר הגמ' אין מזימין אלא בפניהם ונהי דהזמה ל"ה הכחשה מיהו הוי היינו רק לענין ועשיתם לו כאשר זמם אבל ודאי המזימין נאמנים לגמרי לבטל עדות הראשונים לגמרי וכבר הבאתי ראי' לדבריו מדברי התוס' בסוגי' עדים שאמרו עיי"ש ולפ"ד שפיר איכא לאשכוחי כגון שהזימו עדי הבעל עדי האב שלא בפניהם דאז ל"מ הב"ד לגמור דין העדים בחנק רק דינה בסקילה יכולים לגמור כיון דהם נאמנים לגמרי ובטל עדות של עדי האב לגמרי ע"כ הוי שפיר בסקילה, ואין להקשות כיון דליכא לאשכוחי רק בהזמה שלא בפניהם מאי בעי הברייתא בזה י"ל דנקט אגב אינך ברייתות השנויים בתוספתא דנקט בכולם זוממי' בסקילה נקט נמי הכא כן וכל חד לפום עניינו ודוק היטב בכל זה כי הסברות נכונים, ואף כי מאי שכתבתי בענין זוממי זוממין רחוק קצת בפי' הגמ' נלחצתי בזה משום דדברי הרמב"ם קשים טובא למה הביא הא דזוממי זוממין ולפמ"ש א"ש ודוק

ודעת לנבון נקל ליישב ע"ז מאי דקשה בהא דמקשה הגמ' א"ה מילקי נמי לילקי כו' וקש' דהא קושיא זו קשה בגופי' דברייתא וגם לתי' רבא ועי' במוהרמ"ש ולפמ"ש י"ל דלתי' רבא כיון דבתחלה לא בא הבעל לחייבה רק חנק מש"ה פטור מקנס אף דע"י זוממי זוממין הוי בסקיל' מ"מ כיון דבתחילה ל"ה רק בחנק מש"ה י"ל דפטור אבל השתא דגם בתחילה היא בסקילה קשה שפיר מילקי נמי לילקי ודוק היטב

שוב נתעוררתי ליישב שיטת הספרי לפמ"ש תוס' דמאי שנעשה בעולה ל"מ אשתני גופי' כיון שכבר נעשה בעולה ע"י הבועל עי"ש ולפ"ז אם בא עליה הבועל של"כ שפיר מיקרי אשתני גופא ע"י בעילת הבעל כיון דל"מ בעולה ע"י אחר שלא כדרכה לדידן דקי"ל באו עלי' עשרה ב"א ועדיין היא בתולה כולן בסקילה מעתה נראה כיון דדרש הספרי מהי' לרבות שלא כדרכה תו לא צריך קרא לסרחה ולבסוף בגרה ע"כ דרש מהנערה לרבות אין לה אב ומוכח מזה לפי תלמודן דדריש הנערה שהיתה כבר דלא דרשי מהי' לרבות שלא כדרכה אם כן ע"כ הי' אתי לזוממי זוממין כשיטת הרמב"ם אך לפ"ז הדרי קושיא הנ"ל לדוכתא מאי מקשה ר"ה ברי' דר"י לרבא דלמא כי חדית רחמנא כו' דלמא סובר ג"כ דרשא דהנערה כנ"ל ומאי שתי' לעיל דלפ"ז ל"ל לרבא לרבות אין לה אב וכמש"ל דמוהציאו את הנערה ל"מ למילף דדלמא לא אשתני לפטורא לגמרי כי היכא דחדית רחמנא דל"נ אשתני גופא עי"ל דלפ"ז קשה דלמא רבא סובר ג"כ דרשת הספרי דמהי' מוכח שלא כדרכה וממילא מוכח דל"א אשתני גופא גבי מוציא ש"ר ומהנערה מוכח דל"ב פתח בית אב לעכובא כדרשת הספרי ול"ש תי' הנ"ל אמנם לפמש"ל דמצד הסברא ל"ש לומר החידוש של מוציא שם רע בסרחה ולבסוף בגרה כיון דלא דיינינן לה לכל מילי כדין הוש"ר רק דמוכח אם נימא דקרא מיירי בזוממי זוממין ול"א החידוש של מוציא ש"ר רק בזוממי זוממין א"כ לא משכחת החידוש רק היכא שלא הי' נוהג בתחילה דין הוש"ר כיון דבתחילה לא הי' זוממין והוי דינה בחנק [ועי' היטב] מש"ה אמרי' החידוש אף בסרחה ולבסוף בגרה ומוכח לפ"ז דרבא סובר דקרא מיירי בזוממי זוממין ולפמש"ל דזה נפ"ל ממאי דכתיב אם אמת הי' א"כ מוכח בע"כ דרבא ל"ס כדרשת הספרי דכיון דהספרי דרש מוהי' של"כ סובר דבאמת דקרא ל"מ בזוממי זוממין כנ"ל וכדאי' להדיא בספרי ע"כ הקשה ר"ה ברי' דר"י שפיר נהי דחדית רחמנא כיון דמוהי' ל"מ למילף ומוהנערה ג"כ ל"מ למילף דקשה כנ"ל מנ"ל לרבות אין לה אב כמש"ל ומכש"כ דא"ש למ"ש דהא דאמרי' האי חידושא הוא דוק אי קרא מיירי בזוממי זוממין דק' מאי אתי קר לאשמעי' בזוממי זוממין ולא כפשטי' אם אמת הדבר וכמש"ל וא"כ א"נ דרבא דריש הי' לשל"כ ולא מיירי כלל בז"ז ל"א האי חידושא כלל] וכדמוכח מקו' התוס' מלב"א וליכא לתרץ דאתי למעוטי היכא דל"ה ז"ז וכמ"ש דא"כ מנ"ל החידוש בז"ז כיון דקרא לא מיירי בהכי וא"כ מוכח דלא דריש הי' לשל"כ וא"ש הכל בעזה"י ודוק היטב בכ"ז כי נכון הוא בעזה"י ית"ש כי עיינתי בסוגיא זו לפי קט שכלי ורשמתי באשמורת הבוקר ערב חנוכה תקנ"ט לפ"ק

דף נד ע"ב תוס' ד"ה אע"פ עי' מהרש"א ופ"י נתחבטו מאוד למה פשיט' להו יותר במתני' דב"מ מתנה אדם דמיירי אפי' בלית ליה נכסים יותר ממתני' דהכא ומ"ש מוהרש"א דהת לא מיירי כלל רק מחיוב שמירה תמוה לע"ד כיון דמתנה להיות כשואל ואפי' אם מתה כדרכה חייב דוודאי לאו משום חיוב שמירה הוא דא"א לשמרה מזה א"ו דל"ה רק חיוב שמחייב עצמו לשלם, ולע"ד נראה פשוט דהתם בב"מ כיון דאתי לאשמעי עיקר הדין שיכול להתחייב עצמו דייקינן שפיר דמסתמא מיירי בכל גוונא כיון דסתמא תני מה שאין כן במתני' דהכא דלא אתי לאשמעינן שיכול להתחייב בכך ושיש תוקף להחיוב רק דל"נ קצותא עבדי רבנן שלא לבייש אבל בענין תוקף החיוב לא אשמועינן י"ל שפיר דסמך התנא על הסברא החיצונה דאי אפשר לחייב רק בדאית ליה נכסי ע"כ הוצרכו