חמדת שלמה חלק ב קט

לבתך בתולים בדבר הברור ופתח פתוח לא מקרי טענה מבוררת ולפמ"ש דמש"ה מקרי בבגרה א"ד ואין סוקלין אותה על פתח בית אבי' כיון דאלו זנאי שייך הוצאת שם רע ואפ"ה אין סוקלין אותה ולפי סברת הר"ח לאחר שבגרה לא שייך כלל ענין הוצאת שם רע והוי כמו בעל דלא שייך לומר א"ד כיון דל"ש דין הוצאת שם רע כלל וקשה למה אין סוקלין אותה על פתח בית אבי' אבל לשיטת הרמב"ם ניחא דאף בזנתה משבגרה שייך הוצאת ש"ר כיון דיש לה ט"ד וכיון דשייך הוש"ר ואפ"ה צוותה התורה לשנות הדין מקרי שפיר א"ד ודוק

ולפ"ז י"ל קושי' הכ"מ על הרמב"ם בה' נערה בתולה שפסק כראב"י בבעל ואפ"ה כ' ופרשו את השמלה יחוורו הדברים דלא כראב"י ולפמ"ש מוכח ע"כ דברייתא דקתני ל"א לעדים דסוקלין אותה על ב"הס מוכח דבבעל א"ד וקשה קושיות הראב"ד וצ"ל כמו"ש דבהוש"ר לא מקרי א"ד כיון דענין הוש"ר לא שייך אחר שבעל זה שייך לראב"י דסובר ל"מ לבתך בתולים ממש אבל לרבנן דעיקר הוש"ר הוא שהבעל מביא עדים שזנתה א"כ אף שבעל שייך עיקר הוש"ר ואפ"ה ל"א א"ד לענין פב"א וקשה קושיא הנ"ל מבגרה דאפי' בהוש"ר א"ד וכנ"ל א"כ מוכח דשני הברייתות אלו אתי' כראב"י ע"כ פסק שפיר כראב"י

והא דפסק גבי ופרשו את השמלה דלא כראב"י נ"ל עפ"מ שכתב הרמב"ם בה' נעו"ב דמאי דכתיב בקרא ואם אמת היה הדבר שהביא הבעל עדים להזים עדי האב וראיתי בירושלמי שהיא מחלוקת בפי הפסוק ואם אמת היה הדבר חד תני בזוממי זוממין כפי' הר"מ וחד תני ואם אמת הי' הדבר שלא מצא האב עדים להזים עדי הבעל, ולפע"ד צריך להבין מאי דוחקי' דהתנא לפרש בזוממי זוממין למה לא נפרש כפשטי' וכ"מ מדברי הרמב"ם מפי השמועה למדו שהפרשה בזוממי זוממין משמע דפשטי' דקרא לאו בהכי מיירי דודאי מ"ש הרמב"ם מפי השמועה לאו הלמ"מ קאמ' רק שהוציאו חז"ל כן משום דרשא ונ"ל דלישנא דהיה הדבר משמע כן דאם נימא שלא מצא האב עדים כפשוטו הו"ל למכתב ואם אמת הדבר כיון דהוי אמת מתחילה ועד סוף אבל אם מיירי שהאב הביא עדים להזים עדי הבעל א"כ בתחילה היה מוחזקין דברי הבעל לשקר רק אח"כ שהביא הבעל עדים להזי' נודע למפרע שהי' אמת שייך שפיר וא"מ הי' הדבר ואידך תנא דסובר ואם אמת הי' הדבר שלא מצא האב עדי' י"ל דסובר דהי' אתי לשום דרשא, ות"ל מצאתי און לי בספרי דאי' שם אין לי אלא כדרכה של"כ מנין ת"ל הי' לא נמצאו בתולים לנערה אין עדים להזים עדים של זה והוא כמו האית תנא בירושלמי ע"כ באמת הי' לדרשא אחרינא ולפ"ז כיון דסובר הרמב"ם כמו הת"ק שבירושלמי דהפסוק מיירי בזוממי זוממין מוכח שפיר דע"כ ופרשו את השמלה ל"ה ממש דהתוס' כ' לראב"י ל"ל פרישת השמלה ותירצו דצריך לחצוף דווקא שבא להראות השמלה שאין עלי' דם ונמצא מלאה דם וכיון דפי' דקרא ואם אמת הי' הדבר לא נמצאו בתולים שהביא הבעל א"כ קשה נהי שיכול הבעל להזים עדי האב אבל היאך יכול להיות אמת שלא מצ"ב כיון דכבר הביא השמלה ואמר שאין עליו דם וע"כ הודה שזו היא השמלה ושלא נעשה רמאות דאל"כ לא החציף וכ"מ להדיא בתוס' ופרשו השמלה וראו הב"ד שיש עליו דם אע"כ דופרשו השמלה היינו יחוורו הדברים כשמלה וראב"י דפי' ופרשו השמלה ממש י"ל דסובר כאית תנא וכשיטת הספרי דואם אמת היה הדבר שלא מצא האב והיינו דהיה אמת מתחילה וע"ס ולא נעשו הברורים של אב כלל ע"כ שייך שפיר ואם אמת הי' הדבר

והנה בגוף הדבר צריך אני להתלמד לפי פי' הת"ק שבירושלמי וכמ"ש הרמב"ם דקרא מיירי בזוממי זוממין נהי שכתבתי דלשנא ואם אמת הי' כו' משמע הכי מ"מ צריך להבין על הפסוק גופי' מאי בעי קרא בזה שהי' אמת ע"י זוממי זוממי' ולא כפשטי' ואם אמת הדבר מתחי' וע"ס דהיינו שלא הביא האב עדים להזים עדי הבעל כיון דלא נ"מ לדינא והיותר קשה על הרמב"ם וכי פירושא דקרא אתי לאשמועי' ובפרט בדבר שבמחלוקת שנוי' בירושלמי מי הכניסו לתגר זה לפסוק הלכה במאי שאין נ"מ לדינא ולדידי צ"ע טובא

ולולי דמסתפינא הייתי אומר דלפמ"ש הרמב"ם דמוש"ר חידוש שאם באו עדים לאחר הוצאש"ר שזנתה לאחר שנ"ל הוי בסקילה דחדית רחמנא ונהי דהוי חידוש מ"מ כל מה שיכולין אנו לקרב הדבר שלא יהי' כמלתא בלא טעמא כלל ראוי לקרב הדבר דקשה מאי חילוק יש אם הי' ע"י הוש"ר או שבאו עדים בלא הוש"ר ע"כ י"ל קצת טעם לדבר לפי מ"ש הרמב"ם דקרא מיירי בזוממי זוממין י"ל דטעמא דקרא ע"ד קנס כיון שהיה מהדר אחר עדים פסולים להזים עדי הבעל ע"כ גזרה התורה שאם נתברר אח"כ שעידי הבעל היו אמת להחמיר במיתתה ולדונה בסקילה, ואף שמ"מ הוי חידוש מ"מ יש בדבר קצת טעם, ולפ"ז יצא לנו דין חדש שאם היה אמת תיכף דהיינו שלא הביא האב עדים להזים עדי הבעל ל"ה בסקילה אם זנתה לאחר שנכנסה לחופה, ולפ"ז יש נ"מ גדולה בהא דנקט הקרא ואם אמת היה הדבר לומר דהחידוש ל"ה רק ע"י זוממי זוממין והוצרך הרמב"ם ג"כ לפסוק הלכה בזה ואפשר שזה כוונת הרמב"ם במ"ש בהא"ב אבל שאר נערות מאורסות שלא הי' בהם דין הוש"ר היינו לשלול מאי שכת' בה' נ"ב דדין הוש"ר הוא ע"י זוממי זוממין ושאם לא הי' ע"י זוממי זוממין ל"א החידוש רק לפ"ז צריך לדחוק קצת בפי' הגמ' בהא דקאמר רבא שאני מוש"ר דחידוש הוא וכיון דהחידוש ל"ה רק ע"י זוממי זוממין א"כ הא דקתני בברייתא היא בסקילה בע"כ ע"י זוממי זוממין אך על הזוממין קשה למה הוי בסקילה כיון דבתחילה כשהוציא הבעל ש"ר אם לא הי' האב מביא עדים להזים עדי הבעל ל"ה רק בחנק א"כ לא באו העדים לחייבה רק חנק ולמה יהיו הם בסקילה והנה בפשוט י"ל דרבא מוקי להברייתא כאית תנא בירושלמי דקרא לא מיירי בזוממי זוממין ואפ"ה הוי החידוש וא"ש אך אם נרצה לדחוק קצת י"ל דזוממי' היינו אם חזר האב והביא עדים להזים הזוממין של הבעל דאז באו הזוממין של בעל לחייבה סקילה ע"כ הם ג"כ בסקילה ודוק היטב

וארווחנא בזה מאי דקשה על סברת רבא דנהי דמצינו דחדית רחמנא במוציא שם רע דלמא היינו דווקא היכא שיש לו דין הוצאת שם רע אבל היכא שהוציא עליה שם רע משבגרה מנ"ל דהוי כלל דין הוצאת שם רע וכמש"ל סברא זו די"ל היכא שאין דין הוצאת ש"ר לענין מלקות ומאה כסף אין לו דין הוש"ר לענין החידוש וצ"ע ולפ"ז י"ל כיון דהחידוש לא הוי רק על ידי זוממי זוממין א"כ בתחילה כשהוציא ש"ר והביא עדים שזנתה לאחר החופה אם לא הי' האב מביא עדים הוי היא בחנק דבלא זוממי זוממין ל"א החידוש ולפי שיטת התוס' דהיכא דהיא בחנק הוא אינו משלם מאה כסף דל"מ לקיומי ואם אמת הי' הדבר א"כ מוכח בע"כ דהחידוש הוא אף היכא דלא שייך דין הוש"ר לענין מ"כ דנהי דאח"כ כשהביא הבעל עדים להזים עדי האב היא בסקילה כנ"ל מ"מ בתחילה כשהוציא ש"ר ל"ה רק בחנק א"ו דלא קפיד רחמנא בהכי [ואף שיש עדיין לחלק קצת דמ"מ כיון דנוכל לקיומי סקילה ע"י זוממי זוממין מ"מ בתחילה לא בא הבעל רק לחייבה חנק ודוק היטב] ע"כ קאמר רבא שפיר דאפי' בבוגרת אמרינן החידוש ודוק

ולפי"ז לא נפלאת ולא רחוקה לומר דבזה מחולקין התרי תנאי בירושלמי דמאן דמוקי בזוממי זוממין מחמת דקדוק מלת הי' וכמש"ל בע"כ מוכח הך חידושא מכח קושיתי הנ"ל על הקרא גופי' דלמה נקט בזוממי זוממין כנ"ל ואידך