חמדת שלמה חלק ב קז

אמנם עדיין קשה לכאורה על הספרי דאי' התם מנין לרבות ביאה אחרת ת"ל והוציא עליה ש"ר, ולכאורה פי' ביאה אחרת היינו שלא כדרכה ואח"כ אי' ואם אמת היה הדבר אין לי אלא כדרכה של"כ מנין ת"ל היה וקשה ג"כ קו' הנ"ל למה לי שני למודים ואפשר ליישב דלכאו' צ"ל מה"ת לחלק בין כדרכה לשל"כ לענין העונש דהא משכבי האשה כתיב ע"כ אפשר לומר לשיטת הרשב"ם דמש"ה צריך ריבוי לשל"כ היינו לענין החידוש כגון שזנתה לאחר שנכנסה לחופה וכיון דחידוש הוא אין לך בו אלא חידושו דוקא שזנתה כדרכה ולפ"ז אין ראיה מהריבוי של הש"ר לענין של"כ די"ל שם מיירי היכא שזנתה קה"ח וכיון שזכינו לדין י"ל ג"כ שיטת הרמב"ם אפי' אם נימא דתלי דין הש"ר בואם אמת היה הדבר ואפי' הכי צריך ריבוי לאין לה פב"א לענין מיתה ול"ק דמוכח מדין הש"ר דלשיטת הרמב"ם דבהוש"ר אפי' זנתה אחר החופה בעי פב"א ושפיר הו"א דאין לך בו אלא חדושו והיכא דל"ל פב"א תהיה פטורה היכא שזנתה אה"ח והא דמרבי' לענין הוש"ר א"ל אב היינו היכא שזנתה קה"ח ע"כ צריך לימוד דאפי' גבי החידוש לא מעכב פב"א וקצת יש להוכיח כן דהא סתם ספרי הוא ר"ש ור"ש סובר במסכת נגעים דל"ב קרא כדכתיב כדאי' שם בסנהדרין ודוחק לומר דר"ש יליף מכאן לכל מקום ולפ"ז א"ש דכאן צריך ריבוי לענין החידוש

ולפי"ז י"ל קושית תוס' על שיטת רבינו שמואל מסוגית הגמ' דלקמן דקאמר לזנות ב"א פרט לשמסר וקרא במוש"ר כתיב ולפמ"ש י"ל כיון דלפי תלמודן כל עניני דמש"ר לא מיירי רק בכדרכה לפ"ז י"ל דגם החידוש של מוש"ר דהיינו זנתה לאה"ח ל"ה רק בכדרכה ושפיר ממעטינן מקרא דלזנות ב"א פרט לשמסר לענין נבעלה של"כ, ואין להקשות א"כ תיקשי לשיטת הספרי דמרבה אף של"כ לזב"א מאי דריש בי' דבאמת בספרי דריש לי' לדרשא אחרינא לגז"ש נאמ' כאן בית אבי' כו' עי"ש ודוק

עתה נשובה לקושיא הראשונה שהקשיתי לדעת הרמב"ם דלמא רבא סובר ג"כ דרשא דהנערה, ונלפע"ד ליישב דרך פלפול בהקדם מה שפסק הרמב"ם דסרחה ולבסוף בגרה סוקלין אותה על בית הסקילה וכ' הרה"מ דטעמו מדקתני בברייתא היא וזוממי' מקדימין לבית הסקילה אע"ג דל"א אשתני גופי' מ"מ להא מהני הא דאשתני דל"ב פב"א ולכאורה עדיין אינו מובן החילוק כיון דלענין קטלא ל"א אשתני למה לענין פב"א נימא אשתני, ונראה להסביר ע"פ מה דאי' בסנהדרין בסו"מ שהקיף זקן התחתון עד שלא נגמר דינו פטור ומשנגמר דינו חייב ועיי"ש בגמ' ותוס' ומהרש"א שכ' אליבא דאמת אע"ג דקיי"ל לגבי סרחה ולבסוף בגרה דל"א אשתני דינ' ש"ה כיון דאשתני דינא לפטורא לגמרי וכיון שכן דהיכא דאשתני דינא לפטורא לגמרי אשתני ולפי"ז יש להמתיק סברת הה"מ דבשלמא לענין קטלא כיון דל"א דינא לגמרי דסו"ס חייבת מיתה דיינינן לה כדמעיקרא אבל פב"א דהוי עונשו של אבי' ראו גדולים שגדלתם וכיון שבגרה אם זנתה השתא נפטר האב מזה העונש לגמרי והוי כמו בסו"מ דאשתני לפטורא לגמרי אמרי' שפיר אשתני דינא דאף לגבי דין דידה לא אשתני מ"מ לדידי' מקרי שפיר אשתני לפטורי לגמרי

ועפי"ז נ"ל דיש מקום ליישב הדקדוק בגמ' דנקט בקו' היא וזוממי' ס"ד מאי בעי הגמ' בזה דסו"ס הקו' כיון דקתני סקילה בברייתא ועי' שיטה מקובצת נראה שהרגיש בדקדוק זה אמנם תירוצו דחוק מאוד] ונראה דהנה בהתחלת הלימוד סוגיא זו הקשיתי מנ"ל להגמ' להקשות דלמא הברייתא מיירי שהוציא ש"ר שנגמר דינו בב"ד פלוני דשפיר הוי בסקילה דל"ש אשתני דינא כדמוכח גבי בסו"מ וא"ל דזה דוחק לאוקמי הברייתא בענין זה דמאי בעי הבריי' בזה דנקט הדין שהוציא ש"ר שנגמר דינו די"ל כיון דהבריי' נחית להשמיענו דבהוש"ר כשהיא בוגרת פטור ממאה סלע והיכא דהיא בחנק ל"ה חידוש לפמ"ש תוס' ורש"י דבעינן לקיומי ואם אמת הי' הדבר ע"כ נקט הברייתא אף שהוש"ר בענין שחייבת סקילה כגון שהוש"ר שנגמר דינו אפ"ה פטור אף דיש לקיומי ואם אמת היה הדבר מ"מ פטור משום דעקימ' שפתיו הי' כשהיא בוגרת, ולפי הנ"ל ניחא די"ל דל"מ לאוקמי שהוש"ר שנגמר הדין דא"כ קשה למה קתני לבית הסקילה על פב"א בעי למיתני וא"ל כנ"ל דלגבי האב כיון דאשתני לפטורי לגמרי אשתני דז"א דהא גבי סו"מ עצמו לאחר שנגמר דינו ל"א אשתני ומיושב שפיר הדקדוק הנ"ל דאי לא היה מפרש תחילה היא או זוממי' הו"א כיון דהיא וזוממיה סותרין אהדדי בע"כ מלת היא הוי טעות בברייתא כיון דקתני הוא אינו לוקה קיימו שניזומו עדי הבעל שייך שפיר למתני הזוממין מקדימין [ועי' בתוספתא דתנא התם איזהו בבות בעניני הוש"ר ובכולהו תני זוממי' מקדימין חוץ מזו ואי הוי משבשינן לי' גם הכא הוי תנינן זוממי' לבד כמו באינך ואי הוי תני הכא שפיר הומ"ל דמיירי שהוש"ר שנגמר דינה ול"ק דהו"ל למתני על פתח ב"א כיון דלא מיירי ממיתה דידה כלום רק מזוממי' ובזוממי' שייך שפיר למתני לבה"ס ע"כ מקדים הגמ' דל"צ לשבושי הברייתא רק היא או זוממי' ומוכח שפיר דמיירי בלא נגמר דינה מדקתני לגבי דידה בה"ס וא"ש

ועפי"ס זו נראה לכאו' ליישב קו' תי' מה שהקשו דנימא דבעי קרא כדכתיב כיון דגלי לן רחמנא בסרחה ולבסוף בגרה דתידון בסקילה ואע"ג דלגבי אב אשתני דינא לפטורא לגמרי וא"כ אין סוקלין אותה עפב"א והוי כמו אין לה אב ואפ"ה היא בסקילה מוכח דל"ב קרא כדכתיב, [בל"ז י"ל דלמא עיקר דינו של בוגרת לבה"ס ול"ש לומר דל"ה קרא כדכתיב אבל לפמ"ש הטעם משום דאשתני דינא של אב וכיון דהוי משום לתא דאב ליהוי כמו אין לה אב א"ו דל"ב קרא כדכתיב, ולפ"ז מיושב ג"כ הקושיא הנ"ל שהקשיתי דלמא רבא סובר ג"כ דרשא דהנערה רק דלא ילפי' ממוש"ר דהוי חידוש ולפמ"ש א"ש דמוכח דרבא ל"ל דרשא דהנערה שהיתה כבר בהו"א זו דסובר דמוש"ר הוי חידוש דקשה מנ"ל דל"ב קרא כדכתיב וא"ל כנ"ל דיליף מוהוציאו את הנערה שהיתה כבר דל"ש בי' פב"א וכנ"ל דז"א בשלמא אי ילפי' מיניה בעלמא דל"א אשתני גופא וכיון דקי"ל בעלמא דהיכא דאשתני לפטורא לגמרי אשתני מוכח שפיר דל"ב פב"א לעיכוב כיון דבבגרה סלקינן לי' בבה"ס, אבל לסברת רבא דסובר דמוש"ר חידוש הוא ובעלמא אמרי' אפי' אשתני גופא א"כ מנ"ל דל"ב קרא כדכתיב כיון דבכ"מ בעי' קרא כדכתיב נימא לעולם דהכא ג"כ בעי' קרא כדכתיב והכא בבגרה באמת סוקלין אותה על פתח ב"א דכי היכא דחדית רחמנא דלא נימא גבה אשתני גופא ה"נ חדית רחמנא דתיהוי עפב"א ולא נימא אשתני לפטורא [גם לרבא דס"ל אשתני גופא ל"מ כלל חילוק הנ"ל דלפטורי' לגמרי דלדידי' אתיא שפיר בפשיטות בבסו"מ רק ממאי דתני בברייתא ב"ה] דכיון דבעי קרא כדכתיב א"כ תלי דין סקילה בפב"א א"ו צ"ל דרבא סובר כדרשת הספרי דיליף פב"א א"מ מדכתיב הנערה מ"מ א"כ תו לא מצי יליף הנערה שהיתה כבר ובע"כ מצד הסברא קאמ' רבא כיון דמש"ר חידוש הוא ל"א גבי' אשתני גופא והקשה ר"ה בר"י דר"י שפיר דלמא כי כו' ואין להקשות בהו"א זו דסובר רבא דבכ"מ אמרי' אשתני גופא רק במש"ר ל"א כיון דהוי חידוש א"כ לא נימא ג"כ אשתני לפטורא ותיהוי עפב"א הא ליתא דנהי דמסתבר דל"נ אשתני גופא במש"ר כיון דהוי חידוש מ"מ אשתני לפטורא לגמרי י"ל דאמרי' אבל אליבא דאמת קשה שפיר מנ"ל להוכיח דל"ב קרא כדכתיב דלמא קיימינן בס' החיצונה דבעי קרא כדכתיב והכא חדית רחמנא אפי' לגבי פב"א ותו כיון דעיקר החידוש הוא משום קטלא דידה שפיר אמרי' דל"ח רחמנא רק לגבי דידה אבל לגבי אב ל"ח