חמדת שלמה חלק ב קו

ימאן הוי מוקמי' בתו"י כקושית מוהרמ"ש להו"ול בקדושה ואצטריך ומתה לרבוי הו"ול בקדושה דלא נימעטו מבישראל וכנ"ל ולעולם דבאמת בעי קרא כדכתיב ופטורה היכא שאין לה פתח ב"א אבל השתא דכתיב מאן ימאן ואצטריך בת"י להורת' של"בק ולא ממעטינן מבישראל רק הושלב"ק ובע"כ דומתה אתי לריבוי לידתה בקדושה מוכח שפיר דל"ב קרא כדכתיב וצ"ע לעת הפנאי

העולה מזה שכתבתי להוכיח שיטת רבינו שמואל כי היכא דמצינן לאוקמי מעוטא דבת"י להורתה של"בק ולדתה בקדושה דל"ב פתח ב"א מעיקר הדין ומה שהקשיתי דלפ"ז מוכח היכא מומתה דל"ב קרא כדכתיב דלמא לא חדית רחמנא רק היכא דל"ב פתח ב"א מעיקר הדין כגון שנבעלה אחר שנכנסה לחופה יישבתי לעיל דלפמ"ש הרמב"ם דין חדש יש כו' אבל שאר נערות מאורסות שלא היה להן דין הוש"ר כו' עי"ש מזה הלשון משמע אף שהוציא הבעל ש"ר רק שאין דנין בהם דין הוצאת ש"ר כגון בוגרת או גיורת ל"א בהם זה החידוש אם היה אמת הדבר א"כ תו ליכא למימר דקרא דומתה איירי שנבעלה אחר החופה דל"ב פתח ב"א מעיקר הדין דבזה ל"ה הדין החדש כיון דאין בהם דין הוש"ר, אמנם לכאורה קשה איך אפשר לומר דהיכא דל"ש דין הש"ר ל"א הדין החדש א"כ איך קאמר רבא שאני מוצא שם רע דחידוש הוא מש"ה ל"א אשתני גופא הא גבי בוגרת ל"ש דין החדש של מוש"ר כלל ולא חדית רחמנא גבי כלום ולכאורה י"ל דהא דכתב הרמב"ם דין הוצא' ש"ר היינו אליבא דאמת דממילא אדחי תי' של רבא רק רבא רצה לדחוק עצמו כדי שלא לשבש ברייתא דשילא אבל אליבא דאמת הדרינן לסברא חיצונה ול"א הדין החדש רק היכא דשייך דין הוש"ר ודוק

אך לפ"ז יקשה על הס"ד של רבא מנ"ל דבעי קרא כדכתיב דאין לומר דמוכח מומתה קשה קושי' הנ"ל דלמא ומתה אתי להיכא דל"ב פתח ב"א מעיקר הדין ול"ש תי' הנ"ל כיון דלדידי' הוי הדין החדש אף היכא דל"ש דין הוש"ר כגון בבוגרות ודוחק לומר דרבא סובר שלא אליבא דהלכתא דל"ב קרא כדכתיב [ומכש"כ לפמש"ל ליישב קו' תוס' ממאן ימאן מוכח דרבא סובר דבעי קרא כדכתיב]

ונ"ל דהנה לכאו' יפלא על תוס' שהקשו למ"ד דבעי קרא כדכתיב מנ"ל דפתח ב"א אינו מעכב דבספרי איתא להדיא אין לי אלא שיש לה אב ויש לה פתב"א יש לה פב"א ואין לה אב או שיש לה אב ואין לה פב"א מנ"ל ת"ל והוציאו את הנערה מ"מ א"כ מוכח להדיא מקרא דל"ב קרא כדכתיב וצ"ל דקושית תוס' אליבא דאמת דמפיק הגמ' מקרא דוהוביאו את הנערה הנערה שהיתה כבר א"כ לא מוכח דפב"א אינו מעכב כיון דבעי למדרש הנערה שהיתה כבר ע"כ הקשו תו' שפיר ולפ"ז מיושב הקושיא הנ"ל דבס"ד דרבא דהוי סובר הא דל"א אשתני גופא בהוש"ר היינו משום דחדית רחמנא ולא הוי יליף לי' מקרא דהנערה שפיר הומ"ל דהחידוש הוא אף היכא דל"ש דין הוש"ר ול"ק קושיא הנ"ל מנ"ל דבעי קרא כדכתיב די"ל כדרשת הספרי מוהוציאו את הנערה אבל אליבא דאמת דילפי' מהנערה שהיתה כבר ע"כ צ"ל דמוכח דל"ב קרא כדכתיב מומתה ומוכח כנ"ל דהיכא דל"ש דין הוש"ר ל"א הדין החדש

ועפי"ז נתיישב לי קושיא עצומה מאי דקשה על קושית ר"ה ברי' דר"י דלמא כי חדית רחמנא כו', וקשה לשיטת הרשב"ם דלמא רבא סובר ג"כ דרשא דהנערה א"כ מוכח דבהוש"ר ל"א אשתני גופא רק מש"ה לא ילפינן כיון דהוי חידוש לענין נבעלה אחר שנכנסה לחופה בשלמא לשיטת רש"י ל"ק דבע"כ ל"ס רבא דרשא דהנערה דא"כ מנ"ל דמש"ר הוי חידוש אבל לשיטת רשב"ם קשה ועי' בפ"י ובהפלאה שכ' להדיא דלשיטת רשב"ם נוכל לומר דרבא אסיק דרשא דהנערה ואף אם נאמר שלא אסיק דרשא דהנערה מ"מ קשה אליבא דאמת מנ"ל לשבש ברייתא דשילא, וראיתי בפ"י דחק עצמו בנעימת לשונו למאוד בתי' הגמ' והוא דוחק עצום בפי' הגמ' עיי"ש ולפמ"ש מיושב היטב דממ"נ אם נימא דמשום דמש"ר חידוש מש"ה ל"א אשתני גופא ע"כ צ"ל דבבוגרת אף דל"ש דין הוש"ר אפי' הכי הוי חידושו של הוצאת שם רע גבי' והדרי קושיא הנ"ל לדוכתי' מנ"ל דל"ב קרא כדכתיב דומתה מצינן לאוקמי להיכא דל"ב פב"א מעיקר הדין ובע"כ צ"ל מוהוציאו את הנערה כדרשת הספרי א"כ לא מצינן למדרש מיני' הנערה שהיתה כבר ובע"כ מצד הס' ל"א גבי אשתני גופא כיון דחדית רחמנא הקשה ר"ה ברי' דר"י שפיר דלמא כי חדית רחמנא ואליבא דאמת דמשני הגמ' הנערה מוכח דבבוגרת ל"ש חידוש של הוש"ר כיון דל"ש גבי' דין הוש"ר וילפי' שפיר מומתה דל"ב קרא כדכתיב וא"ש ודוק היטב ולפ"ז ניחא מאי דקשיא אליבא דאמת הו"מ למילף מהנערה דל"א אשתני גופא כמ"ש תוס' הא באמת מוציא שם רע חידוש לשיטת הרשב"ם והרמב"ם ולמ"ש אתי שפיר דבוגרת ליתא לחידוש

אמנם לשיטת הרמב"ם הקושיא הנ"ל במק"ע דלמא רבא אסיק ג"כ דרשא דהנערה ולדידיה נסתר כל הנ"ל כיון דסובר אף בזנתה אחר החופה בעי פתח ב"א ומוכח שפיר מקרא דומתה דל"ב קרא כדכתיב וגם הקושיא שהקשיתי **(הג"ה קצת י"ל ע"פ דרשת הספרי דאי ל"ה כתיב ומתה הוי דרשי' מהנערה כדרשת הספרי ולעולם בת"י אתי' להורתה שלב"ק ול"ה דרשינן הנערה שהיתה כבר וע"י תוס': ע"כ)** דלמא ומתה אתי להו"ול בקדושה כיון דאי לא הוי כתיב ומתה בע"כ הוי מוקמינן בתו"י להו"ול בקדושה דכיון דבעי קרא כדכתיב לא מצינן לקיומי ואם אמת היה הדבר ומקושיא זו יש לכאורה להוכיח לשיטת הרמב"ם כפי' תוס' דלא תלוי דין הוש"ר בדין מיתה ונתיישב בזה קו' הכ"מ על הרמב"ם שכ' דנערה מלא דיבר הכתוב כיון דבאמת קי"ל כ"מ שנאמ' נער אפי' קטנה כ' שפיר דהטעם הכא משום נערה אף דבאמת ילפי' ל"ק כ"כ על הרמב"ם וכ"ר בפני משה שכתב דהרמב"ם מפ' כפי' התו' ולדברי יש הוכחה לשיטתו לפי' של תוס' ודוק

אמנם אי משום הא לא אריא דלשיטת הרמב"ם י"ל קושי' תוס' בקיצור דהנה בספרי איתא ולקחו אבי הנערה ואמה אין לי אלא שיש לה אב כו' אין לה אב ואם מנין ת"ל הנערה מ"מ, ועי' ברבינו אלי' מזרחי עה"ת שכ' דמוכח מדלא כתיב אביה ואמה וכיון דמוכח דאף באין לה או"א שייך דין הוצאת ש"ר א"כ מוכח דל"ב קרא כדכתיב דאל"כ קשה הא בעי לקיומי ואם אמת היה הדבר אך לפי' הרשב"ם לא מוכח מזה די"ל לעולם דבעי קרא כדכתיב והא דמרבי בספרי לענין הש"ר היכא שאין לה אב היינו היכא דל"ב פב"א מעיקר הדין כגון היכא שזינתה לאחר שנכנסה לחופה אך לשיטת הרמב"ם דסובר אף היכא שזנתה לאחר שנ"ל סוקלין אותה על פתח ב"א בהוצאת ש"ר מוכח שפיר מדרשת הספרי דל"ב קרא כדכתיב מדמרבי אין לה אב לגבי הוש"ר ודוק

אך מ"מ יש להוכיח לשיטת הרמב"ם כפי' התוס' דלא תלוי דין הש"ר בדין מיתה דאל"כ קשה על הספרי גופא כיון דדריש מוהוציאו את בתולי הנערה לרבות אין לה אב א"כ ל"ל לריבויי מוהוציאו את הנערה ת"ל מוהוציאו את בתולי הנערה דהא בעינן לקיומי ואם אמת היה הדבר בשלמא לשיטת הרשב"ם לא מוכח די"ל והוציאו את בתולי הנערה אתי להיכא דל"ב פב"א מעיקר הדין ולעולם דבעי קרא כדכתיב מש"ה צריך והוציאו את הנערה אבל לשיטת הרמב"ם קשה א"ו דלא תלי דין הוצאת ש"ר היכא דמקיימינן ואם אמת היה הדבר ויש להוכיח מזה שיטת הרשב"ם לפי פירש"י דתלי דין הש"ר באם אמת היה הדבר וקש' ל"ל להספרי שני למודים על אין לה אב אלא מוכח כשיטת הרשב"ם וא"ש כנ"ל דהו"מ לאוקמי לימוד הראשון להיכא דל"ב פב"א: